נודע ביהודה (קמא)/אבן העזר/לז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן לז
עריכהפרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
למאן דלא קחזינא קמברכינא. ברכתי תעלה לראשו , ברכת החיים והשלום יחדיו יהיה תמים כל הימים. עד עמוד הכהן לאורים ותומים. אמן:
הנה קודם ר"ה העבר מסר לידי כבוד בנו ידיד נפשי הרב הגדול מוהר"ר טיאה נ"י שאלה אחת בנדון אשה עגונה אשת מרדכי בר חיים כ"ץ מקרוניך ואת אשר נגזר עליה מהאלוף הרב מוהר"ר הירש מווירמשא ואת הנאמר מכבוד פאר מעלתו בכבודו הרמה שניהם כאחד להתיר העגונה מכבלי עיגון , ובא רום מעלתו במכתבו לבקש גם הסכמתי להתירה:
והנה מרוב הטרדות אשר היו עלי לא היה פנאי לבלוע רוקי ודבר זה יעיד כבוד בנו הרב הנ"ל ועתה כאשר פניתי מעט מטרדת הלכה ותוספות עיינתי בדבריו. והנה אין בעדים הללו רק סימני כלים וט"ע של כליו והגוף כלו חבול ונחבל ואי חיישינן לשאלה אין מקום להתיר והרב"י העיד על הרי"ף והרמב"ם והרא"ש שהמה ס"ל דחוששין לשאלה ומי ירים ראשו להקל במה שהחמירו שלשה עמודי עולם ראשי ההוראה ובפרט שכתב רבינו שגם בעל העיטור עמהם ועם כי לא מצינו בדברי הרי"ף והרמב"ם בפירוש דבר זה מ"מ כוונת הב"י שכיון שלא כתבו בפירוש שאין חוששין לשאלה ושסומכין על ט"ע של כליו מכלל דלא ס"ל להקל ודברי הרא"ש מפורשים להדיא בסוף פ"ק דב"מ דחיישינן לשאלה וגם דברי הרמב"ם מוכיחים להדיא דחיישינן לשאלה שכתב סוף פ"ג מהלכות גירושין הלכה ט' או שמצאו בכלי שהניחו בו ויש לו ט"ע בארכו וברחבו של גט וכו'. הרי שבעינן דוקא ט"ע בגט עצמו אבל ט"ע בכלי לא מהני והיינו משום דחיישינן לשאלה דלא כפירוש התוספות שפירשו ומכירו לדלוסקמא. ודע שמשלשה עמודי עולם הנ"ל מוכח דאפילו בכלים דלא מושלי אינשי חיישינן לשאלה שהרי השמיטו ברייתא דמצאו קשור בכיס או בטבעת כו' והרב"י בסי' קל"ב כתב ולא ידעתי למה השמיט הרי"ף והרא"ש ברייתא זו וגם הרמב"ם לא הזכיר עכ"ל הרב"י. ולדידי פשוט משום דאינהו סברי דאפילו בכלים הללו חיישינן לשאלה. אלא דקשיא וכי על ברייתא זו יחלקו הפוסקים ולא אשכחן בש"ס מחלוקת בזה. ואם נימא כסברת מהר"ל מפראג דאי סימנים דרבנן מוכח ממתניתין דלא חיישינן לשאלה מדתנן אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו ולא נקט רבותא יותר דאפילו ט"ע דמהני בגופו לא מהני בכליו אלא דאפילו אי יהבינן למהר"ל סברא זו עם כל זה אין כאן הוכחה רק בכלים דלא מושלי אינשי. ומ"ש מהר"ל מדתני סתם כלים וכו' אין זה ראיה דתנא כללא כייל דסימנים לא מהני בשום כלי אבל ט"ע איכא מיני כלים דמהני והיינו הנך כלים דלא מושלי. ומ"ש מהר"ל מפראג מדלא קתני ואע"פ שחותמו באצבעו וכו' ג"כ אין ראיה דאי הוה נקט הכי הוה אמינא דוקא חותם שיש בו קפידא רבה לא חיישינן לשאלה אבל שאר כלים דניחוש בעלמא הוא אימא ניחוש ותנא אטו כי רוכלא ליחשב. אבל עכ"פ מוכח דאיכא כלים דמהני בהו ט"ע והיינו הנך דלא מושלי עכ"פ אם נימא דמוכח ממתניתין דאיכא כלים דלא מושלי שוב דעת הרי"ף נכון כיון שהרי"ף החליט דסימנים דרבנן בשילהי יבמות א"כ לא צריך להביא הברייתא דמצאו קשור כיון שכבר הביא המשנה אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו דמוכח הא ט"ע מהני ובזה גם דעת הרא"ש ניחא ואפשר לתרץ כן. אבל לדעת מהר"ל מפראג דאי סימנים דרבנן מוכח ממשנה זו דבשום כלי לא חיישינן לשאלה א"כ שוב אי אפשר לפרש דעת הרא"ש כן שהרי הרא"ש הביא בהדיא בשילהי פ"ק דב"מ דחיישינן לשאלה באיסור אשת איש ולפ"ז שוב מדהשמיט ברייתא דמצאו קשור בכיס מוכח דס"ל בכל הכלים חיישינן לשאלה. אבל לדידי דממשנה זו אין הוכחה רק עכ"פ דאיכא כלים דלא חיישינן בהו לשאלה שוב לא הוצרך הרא"ש להביא ברייתא זו וגם דעת הרמב"ם אפשר לכוין כן:
והנה הב"י בתשובה פסק דאפילו בכלים דלא מושלי אינשי ג"כ חיישינן לשאלה ותשובת הב"י אינה בידי עתה והב"ש תמה דלקמן בסימן קל"ב פסק להתיר בכלים דלא מושלי והב"ש כתב לחלק דשם הבעל דבר לפנינו ואינו אומר שהשאיל וכו'. וראיתי להאלוף מוהר"ר הירש מווירמשא הנ"ל שתמה על דבריו דאי מיירי שהוא עצמו מצאן וידע שלא השאילן אפילו בכלים אחרים נאמן במיגו וכו'. והנה לא עיין בדברי הש"ע סימן קל"ב סעיף י"ד מבואר בהדיא שהוא עצמו מצאן והחילוק הוא שבשאר כלים צריך שיזכור בבירור שלא השאילום ובכלים הנ"ל מן הסתם לא השאילום ובזה שוב שפיר כתב הב"ש כיון שהוא לפנינו ואינו אומר שהשאיל אין אנו צריכין למיחש שהשאילם ושכח דבזה אין לחוש בכלים הללו אלא שכתב הב"ש שהסוגיא אינה מיושבת. ולי נראה דיש ליישב הסוגיא גם לדעת הרב"י דהרי לכאורה קשה לדעת הב"י א"כ חמור בסימני אוכף היכי מהדרינן מדאורייתא. ונלע"ד דסברת הב"י מה שכתב דאפילו בכלים דלא מושלי היא חומרא דרבנן. ואם תאמר א"כ מאי מקשה בגמרא בסימני אוכף דלמא חומרא דרבנן היא באשת איש וכבר ראיתי לרום מעלתו שנתקשה בזה. ונלע"ד דשם הסוגיא דסימנים דאורייתא וא"כ אפילו רבנן לא החמירו בסימנים וא"כ גם בשאלה למה יחמירו אלא ודאי דשאלה הוא חשש דאורייתא וא"כ מסתמא מיירי הברייתא שמצאו אחר ומחזירו ע"י סימנים ושפיר מקשה וניחוש לשאלה אבל אי אמרינן דסימנין דרבנן א"כ אמרינן דחכמים החמירו לחוש לשאלה ושוב לא קשיא מחמור בעדי אוכף וכן לא קשיא מברייתא דמצאו קשור משום דכיון דסימנים דרבנן ע"כ מיירי שמצאו הוא בעצמו. זה הנלע"ד בסברת הב"י. ובאמת מעולם לא התרתי ע"פ כלים לחוד אם לא בהצטרפם עם עוד שאר היתרים:
והנה עכ"פ כיון שיצא לנו שאפילו המחמיר בזה הוא חומרא דרבנן אבל חשש דאורייתא ליכא א"כ ראוי לחפש כל הקולות. ובגוף החשש דשאלה קשה לי מאד שהרי זו חזקה אלימתא דכל מה שנמצא אצל אדם הוא שלו וחזקה זו מהני אפילו נגד מיגו כמבואר בח"מ סימן צ"ט סעיף א' בהג"ה ולדעת הש"ך ס"ק וי"ו כל הפוסקים מודים בזה וא"כ למה ניחוש לשאלה. וכמו כן קשה להיפך מאי מקשה הגמרא מחמור בסימני אוכף דלמא שאני הכא דסמוך מעוטא דשאלה לחזקה שיש לאשה זו חזקת א"א משא"כ בחמור בסימני אוכף לא שייך שום חזקה דהמוצא אבידה לא מקרי מוחזק כמבואר בתוס' ספ"ק דכתובות בד"ה להחזיר לו אבידה. ונראה דקושיא אחת מתורצת בחברתה דנגד חזקת אשת איש מוקמינן חזקה כל מה שנמצא אצל אדם והוי כאילו אין כאן חזקה כלל ובחמור בסימני אוכף ג"כ לא שייך שום חזקה:
ומעתה מצד הסברא נ"ל דחזקה זו כל מה שנמצא אצל אדם אלים טפי מחזקת א"א שהרי חזקה זו עדיף ממיגו וכמבואר בח"מ סימן צ"ט וכנ"ל וחזקת אשת איש לא מהני במקום מיגו וכמבואר בגיטין דף ס"ד שאם אמרה קמי דידי יהביה ניהלה לגירושין נאמנת מיגו דאי בעי אמרה לדידי יהביה ניהלה והרי מוציאה עצמה מחזקת א"א ע"י מיגו וא"כ היה ראוי שלא לחוש לשאלה אלא דלדעת הפוסקים בסימן ע"ב סעיף י"ט דכל הדברים עשויים להשאיל ולהשכיר חוץ מכלי שמקפידין עליו א"כ שוב ראוי לחוש לשאלה חוץ מכלים דלא מושלי אינשי והוא עצמו מסקנת הגמרא דבכלים דלא מושלי אינשי לא חיישינן לשאלה. ולמכירה לא חיישינן כלל דמוקמינן הכלים בחזקת מרא קמא רק לשאלה חיישינן ובדברים העשויים להשאיל ובדברים שאינם עשויים להשאיל חזקת מה שנמצא הוא אלים מחזקת אשת איש והיה מקום להקל:
אמנם לדעת רמ"א בסימן צ"ט שהביא יש חולקין דגם חזקת מה שנמצא אצל אדם לא מהני במקום מיגו א"כ יש מקום להחמיר שאז שוה חזקה זו לחזקת אשת איש אלא שעכ"פ במקום שחזקת אשת איש איתרע קצת ודאי שחזקה זו עדיפא. ולכן נלע"ד שמי שעזב אשתו עגונה והלך למדה"י ואח"כ נמצא אחד מת ומכירים אותו ע"י כלים יש להחמיר אפילו בכלים דלא מושלי אבל במי שישב עם אשתו והלך לסחורה על דעת לחזור ולא חזר שעכ"פ איתרע חזקת א"א שתיכף נולד לנו ספק מיתה על האיש הזה ודאי יש להקל בכלים דלא מושלי. וביחוד שכאן נמצא דברים רבים במספרם הכל כפי הרשימה שביד אשתו לא נפל דבר וחותם שלו ביניהם גם קצת שטרות דלא שייך בהו שאלה ומכירה כלל ודאי נלע"ד להתיר אשת מרדכי בר חיים כ"ץ. אמנם עדות הנכרי לפי המתבאר בלשון העדות הספן הוי מסל"ת אבל אח"כ מה שמצאו הטבעת והמטבעות לא ידעתי אם היה מסל"ת אלא שודאי נראים הדברים דאטו מדידהו יהבי. ולכן נלע"ד להצטרף עמכם להתיר רק שישבו ב"ד של ג' יחד להתירה כדין הנשאת ע"פ ע"א שצריכה ב"ד: