נודע ביהודה (קמא)/אבן העזר/לו

<< · נודע ביהודה (קמא) · אבן העזר · לו · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן לו

שאלה אחד הלך מק"ק בראיילוב לדרכו לפולין קטן ולא חזר לביתו וכאשר חקרו נמצא הרוג ויש קצת סימנים בבגדיו וקצת בגופו ואשתו אמרה סימן יש לו רושם שנשאר מן פצע שהיה לו באצבע הסמוך לאגודל ימין ובהרוג הזה לא נמצא רושם הנ"ל באצבע ימין רק באצבע סמוך לאגודל שמאל. ואבי זקנה של האשה אשר בא אלי עם השאלה אמר שקרוב הדבר שטעתה בדבריה ונחלף לה בדיבור בין ימין לשמאל ושיחקרו אותה עוד הפעם, ויתר הדברים יתבארו מתוך התשובה:

לרוב הפצרות של מוביל כ"ז זקנה של האשה העלובה הנ"ל ומתחלה דחיתיו ולא רציתי להזדקק בדבר חמור כזה כי ידוע שאין אומן בלא כלים ובפרט בדור הזה שגברה השכחה ואנן כאצבעתא בבירא לשכחה וצריך המורה שיהיו נגד עיניו פתוחים הנך ספרי דבי רב ולמראה עיניו ישפוט ואני זה זמן מה שהיתה שריפה גדולה בקהלתנו והספרים אשר הצלתים מן האש שלחתים מכאן כי אין לי מקום מנוחה ואיך אענה בדבר חמור בלי עיון בספרים ואפי' ספר טור עם ב"י איננו בידי. אך לגודל הפצרות מוכ"ז והדור דור עני יש שיש לו יד בדברי הפוסקים ואינו רוצה להתיר דבר בלי בצע כסף ובשוחד ישפוטו ויש שרוצה להתקרי חכים ואין לו יד בפוסקים , לכן אמרתי יהי מה אסורה נא ואראה אולי אוכל להמציא לה תרופה ובפרט שאני גוזר שלא יסמכו עלי לחוד עד שיצטרפו גדולי הדור:

והנה זה פשוט שאם כדברי האשה שבעלה היה לו רושם באצבע הסמוך לאגודל ימין וכיון שהרוג זה נבדק ולא נמצא בו רושם זה פשיטא שהוא איש אחר ואפילו אי סימנים דרבנן היינו דמדאורייתא חיישינן שנזדמן גם אחר בסימן כזה אבל איש הידוע בסימן בגופו ונמצא מונח איש שאין בו סימן הזה פשיטא שבודאי איננו האיש הזה ואפילו הכרת מאה עדים לא יועיל ובודאי עדי שקר הם כי הסימן שבגופו להיכן אזל וזה ודאי שהרי היא בחזקת אשת איש מדאורייתא מחמת הסימן הנ"ל שהוא עד נאמן שאיננו בעלה וא"כ מה לנו לפלפל דבר בדבר האשה הזאת. אלא שזקנה אמר שאפשר שטעתה בדברים בין ימין לשמאל וטעות כזה רגיל ושכיח הוא ואפ"ה דבר פשוט וברור אצלי שאם האשה עתה תאמר שטעתה לא משגחינן בה וכבר אמרה להיפך וסברא הוא כאשר ראתה שאין בדבריה הראשונים להתירה חוזרת להמציא שקר. אבל עיקר פלפול שלנו בזה אם יעידו עדים נאמנים בק"ק קוראבא שזה בעל האשה היה בו רושם ביד שמאל באצבע ולא באצבע ימין מה יהיה דינה כי לפי הנראה סימן זה איננו מובהק ביותר ואי סימנים דרבנן לא מהני:

והנה ראש המדברים בזה הוא הגאון מהר"ל מפראג הובא בב"ש ס"ק י"ז שהמציא דבר חדש שסברות הללו שנזכרו בגמ' דסימנים דרבנן ודחיישינן לשאלה המה נגדיים ושאם סימנים דאורייתא אז חיישינן לשאלה אבל אם סימנים דרבנן לא חיישינן לשאלה והבית שמואל חלק והשיג עליו וכבר פלפלתי בארוכה במקום אחר. והנה הגאון מהר"ל חידש מזה שאם נמצא בהרוג סימן בגופו ויש בבגדיו סימנים מובהקין ביותר אז יש להתיר ממנ"פ שאם סימנים דאורייתא מועיל סימן שבגוף ואי סימנים לאו דאורייתא מועיל סימנים בבגדיו שהם מובהקים ביותר ולשאלה לא חיישינן. והנה בתשובה אחרת הכרעתי כדברי מהר"ל מפראג אמנם שם היו עוד צדדים להקל:

והנה דברי מהר"ל נכונים אף אם לא מטעמיה דאף אם נימא דגם אי סימנים דרבנן חיישינן לשאלה מ"מ כי היכי דפליגי אביי ורבא בחיישינן לנפילה ולכ"ע לנפילה דיחיד לא חיישינן ה"נ יש לומר דלשאלה דיחיד ודאי לא חיישינן וא"כ כשיש לזה סימן בגופו שוב הוא שאלה דיחיד שיזדמן שישאיל כליו לזה האיש שיש לו אותן סימנים בגופו. אלא דלכאורה בלא"ה קשה דהא רבא ס"ל בסוף ב"ב דאפילו לנפילה דרבים לא חיישינן וא"כ היכי קאמרינן ביבמות דף ק"כ ע"ב להך לישנא דאמר רבא סימנים דאורייתא כליו דחיישינן לשאלה וא"כ קשה היאך חייש רבא לשאלה אפילו לשאלה דרבים והא רבא לא חייש לנפילה דרבים ואמאי חייש לשאלה. והנה לפמ"ש התוס' ביבמות שם ד"ה כליו דחיישינן לשאלה דדוקא בדבר איסור חיישינן לשאלה אבל בממון לא חיישינן לשאלה וא"כ איכא למימר דדבר איסור חיישינן אפילו לשאלה דיחיד:

אמנם אי משום הא עדיין יש לי מקום להוכיח דאפי' בדבר איסור לא חיישינן עכ"פ לשאלה דיחיד דהרי ביבמות דף קט"ו ע"ב גבי יצחק ריש גלותא דנחלקו בו אביי ורבא וקאמר רבא מנא אמינא לה דהני שטרי דנפקי במחוזא וכתב בהו חבו בר ננאי כו' ופירש"י וכיון דלענין ממון בהוחזקו לא חיישינן לענין איסור כי לא הוחזקו מיהו לא חיישינן וכן כתבו התוס' שם בד"ה והא חבו וכו' דמדמה רבא ממונא דהיכא דהוחזקו לאיסורא היכא דלא הוחזקו:

והנה בממון לא חיישינן לנפילה דרבים וגם בשטר דכתוב ביה לויתי ממך ממון וכמבואר בסוף גט פשוט. והנה הוחזקו טובא אינשי דממך אפי' מריש גלותא משמע והכל גובין בו ולא חיישינן דנפל ממאן דהוא וא"כ באיסור עכ"פ בלא הוחזקו ראוי דלא למיחש לנפילה. ואפילו אי סימנים דרבנן מ"מ הרי לא הוחזק עוד אחד עם סימן כזה ואיך ניחוש לנפילה דיחיד או לשאלה דיחיד שהשאיל בגדיו לאיש שיש בו ג"כ סימן כזה דלא הוחזק כלל. אלא דראיתי לנ"י שם גבי יצחק ריש גלותא שהקשה איך קיי"ל כרבא גבי יצחק ר"ג מטעם דכאן נמצא וכאן היה הרי בעיקר דין זה בפרק המדיר לא קיי"ל כרבא אלא כרב אשי וניחא ליה דגבי עיגונא אקילו רבנן וסמכינן אכאן נמצא אבל גבי ממון להוציא ממון מחזקתו לא סמכינן. וקשיא לי דהרי גבי שאלה כתבו התוס' וכן בגמרא במסכת ב"מ דף כ"ז איבעיא להו מאי לאהדורי גט אשה בסימנים הרי דאף דגבי ממון סמכינן אסימנין אפ"ה באיסור קמבעי ליה ואין לומר דשאני גט שאין שם טעם משום עיגונא אקילו דהרי פשוט שם ממתניתן דאע"פ שיש סימנין בגופו כו' דסימנים דרבנן וא"כ קשיא היכי מהדרינן אבדה אלא ודאי דממון קיל יותר. וצ"ל דכוונת הנ"י דדוקא להוציא ממון מחזקתו חמור יותר מאיסור אבל בהא דכתבו התוס' דבממון לא חיישינן לשאלה היינו לענין מצא פירות בכלי ושם מי המוחזק שמוציאין ממנו וכן לענין אבידה בגמרא זה שמצאו ודאי אינו שלו אלא דחיישינן שמא אין זה של הנותן סימנים וא"כ אין מוציאין מחזקת שום אדם. העולה מזה דלהוציא ממון מחזקתו אלים יותר מאיסור כדמוכח בנ"י וכל החילוקים שכתב הסמ"ע בסימן רפ"ד ס"ק ב' לא שייכי לחלק בין הך דסימנים להך דגבי יצחק ר"ג דשם ג"כ הוה כמו סימן לענין דיוקא דידה אלא ודאי כנ"ל. והרי שם בסוף גט פשוט דאינו חושש רבא לנפילה וגבי ביה מהלוה הרי מוציא ממון מחזקתו ואפילו הכי לא חייש רבא לנפילה ואיך ניחוש באיסור לנפילה. א"ו דיש חילוק בין נפילה לשאלה דאף דלא חיישינן לנפילה מ"מ לשאלה חיישינן וא"כ מינה דלשאלה אפשר דאפי' לשאלה דיחיד חיישינן ומפירות בכלי אין ראיה דשם שפיר כתבו התוס' לחלק בין ממון לאיסור דשם אין מוציאין ממון מחזקתו כנ"ל. אלא דכל הפלפול הזה לא שייך בעובדא דהכא דהרי אין כאן ט"ע בבגדים ולא סימן מובהק ביותר רק סימנים אמצעים ובין בגופו ובין בכליו ליכא כאן רק סימנים אמצעים אי סימנים דרבנן לא מהני כאן סימנים הללו אף בלי חשש שאלה כלל:

ונ"ל לחתור אל היבשה למצוא תרופה ומזור גם כאן. דהנה במסכת יבמות דף קכ"ב ע"א שוב מעשה בקולר של בני אדם שהיו מהלכין לאנטוכיא ובא נכרי אחד ואמר חבל על קולר של בני אדם שמתו וקברתים והשיאו את נשותיהם ושוב מעשה בששים בני אדם שהיו מהלכין בכרכום ביתר ובא נכרי ואמר חבל על ששים בני אדם שהיו מהלכין בכרך ביתר שמתו וקברתים והשיאו נשותיהם. הרי לפי דברי הגמרא סימן מנין וסימן מקום יחדיו מהני כדמוכח במעשה של ששים בני אדם. והנה אף דסימנים דרבנן ויש כאן סימנים בבגדים פלודרן בגד גראנאט אונטר גשלאגין מיט ליינווינט ואפשר שזה סימן גרוע ביותר ועוד שבדברי האשה נזכר גראנאט ובדברי הב"ד נזכר לאזור אלא שהברוסט לייב של קאציבייא לבן עם קנעפליך הוא קצת סימן ולייבסרדאקל של בגד גזיוואקאווי בליגט עם שמאלי סטראקליך הוא ג"כ קצת סימן, קאפיטאניק לעכטיג גראנאט. הנה מאחר שהב"ד לא השגיחו אם היו הארבעל אן גזעצט כדברי האשה אין זה סימן כלל דרוב העולם הולכין בקאפטן קיטיי ואין כאן רק סימן הצבע והוי כמו חוורי וסומקי שהוא סימן גרוע ביותר אלא שנזכר בדברי הב"ד שהיה האונטר שלאק פאלי ימין עם געלין בייאעה והשאר עם בלאה גיוואנט והנה סימן זה לא נזכר בדברי האשה רק מוכ"ז זקנה של האשה מעיד שכן היה בקאפטן של בעל האשה הנ"ל אלא שאינו זוכר איזה צד היה געל ועכ"פ צד אחד היה געל וצד אחד בלאה ושאינו רוצה שיסמכו עליו בזה רק לברר דבר זה בעדים כשרים בק"ק קוראבי וא"כ הדבר זה סימן טוב ואף שאינו מובהק ביותר מ"מ סימן טוב הוא. שוב מה שהיה לבוש על זה בזופאן של בגד נקרופייאני און דיא ארבילאן גיזעצט מיט גוואנט צבע גראנט זה ג"כ סימן טוב. הכובע הוא ג"כ שוה בדברי האשה כמו בדברי הב"ד אלא שזה סימן גרוע דרוב העולם הולכין בכובע פיקס עם בגד שחור:

והנה יש כאן כמה בגדים שיש בהם סימנים טובים ואף שסימנים דרבנן מ"מ שיזדמן ברוסט טוך ולייבסרדאקל וקאפטין וזופאן יחדיו עם סימנים כנ"ל בכל אחד לא גרע ממנין בעלמא ואם מנין בצירוף מקום מהני ק"ו לאלו. והרי העידו שנמצא בדרך פשוט מבראיילוב לפולין. והאיש הזה אנו יודעים ע"פ עדות אביו שהיה מהלך בדרך הזה והוי כמו ששים ב"א שהיו מהלכים בדרך ביתר. אמנם ראיתי להרמב"ם פי"ג מהל' גירושין הל' כ"ו שכתב וכן יצאו עשרה ב"א כאחד ממקום למקום והם אסורים בקולר או נושאים גמלים וכיוצא בדברים אלו והסיח נכרי לפ"ת ואמר שעשרה אנשים שהלכו ממקום פלוני למקום פלוני והם נושאים כך וכך מתו כולם וקברנום משיאים נשותיהם. הרי שהרמב"ם בעי שיהיה סימן מקום וסימן מנין ועוד סימן שיהיו אסורים בקולר או נושאים גמלים וכאן אפילו נניח הנחה שאמרתי שבגדים הנ"ל הוו כמו סימן מנין אין כאן רק סימן מנין ומקום ולא יותר:

והנה בגוף דברי הרמב"ם אף שהש"ע בסי' י"ז העתיקו מ"מ אני תמה על דברי הרמב"ם שדבריו נשתנו מדברי הגמ' ועירוב פרשיות כתיב כאן שבגמרא במעשה דקולר אין שם סימן מקום כלל דהרי לא הוזכר בדברי הנכרי רק חבל על קולר של ב"א שמתו ולא הזכיר לא מאיזה מקום ולא לאיזה מקום הלכו ואעפ"כ השיאו נשותיהם ובעובדא תנינא בששים ב"א שם הוזכר סימן מנין ומקום שהוזכר ששים ב"א והזכיר שהלכו בדרך ביתר אבל לא נזכר שם קולר. והרמב"ם ערבינהו ותנינהו ובעי סימן מנין וקולר ומקום להדדי. וגם בסימן המקום עצמו מאד נשתנו דברי הרמב"ם מדברי הגמ' שבגמרא לא נזכר רק שהלכו בדרך ביתר ולא הזכיר מאיזה מקום הלכו גם לאיזה מקום הלכו לא הזכיר רק שהלכו בדרך ביתר ומי יודע אם לביתר היו מהלכים או שנזדמנו לדרך הזה ואעפ"כ השיאו נשותיהם והרמב"ם הזכיר שהלכו ממקום פלוני למקום פלוני. וכאשר נתקשיתי בדברי הרמב"ם הללו שמתי נוכח הרי"ף פני וראיתי הנוסחא בדברי הרי"ף מעשה בקולר של ב"א שהיו מהלכים לאנטוכיא ובא נכרי ואמר חבל על קולר של שני ב"א שהיו מהלכים לאנטוכיא שמתו וקברתים והשיאו נשותיהם שוב מעשה בששים ב"א שהיו מהלכים לכרכום של ביתר ובא נכרי ואמר חבל על ששים ב"א שהיו מהלכים לכרכום של ביתר שמתו וקברתים והשיאו נשותיהם. הרי דבנוסחת הרי"ף נזכר במעשה הראשון שני ב"א וג"כ נזכר קולר ומנין מקום וגם נזכר שהיו מהלכים לאנטוכיא הכל כדברי הרמב"ם וא"כ נוסחא אחרת היה להם בגמרא ואף שבמעשה השני לא נזכר קולר סובר הרמב"ם דסתמא כפירושו ואדלעיל קאי כמו מעשה הראשון דמיירי בקולר וכמו כן במעשה הזה היה בקולר או איזה סימן אחר נושאים גמלים דאי ס"ד דבמעשה השני לא היה קולר ולא נושאים גמלים א"כ למה הוזכר מעשה הראשון כלל בק"ו ממעשה שני אתי ואי ס"ד דבעינן קולר דוקא למה הוזכר מעשה השני אלא ודאי דקולר לאו דוקא ולכן הביא מעשה שני דלא בעינן קולר דוקא אבל עכ"פ בעינן איזה דבר כמו קולר דהיינו נושאים גמלים או כדומה לזה וגם בזה אזיל בשיטת הרי"ף רבו דנזכר שהיו מהלכים לאנטוכיא אלא במה שהזכיר הרמב"ם שהלכו ממקום פלוני למקום פלוני דהצריך שני מקומות מאיזה מקום הלכו ולאיזה מקום הלכו לא מצאתי לו חבר שגם בדברי הרי"ף לא נזכר רק מקום שהלכו לשם ולא מקום שיצאו משם. ועכ"פ יצא לנו מדעת הרי"ף והרמב"ם דסימן מנין ומקום לחוד לא מהני אלא דלדעת רש"י דקולר היינו חבורה גם דברי הרי"ף יכולין להתפרש כן אלא דלפי פירושו של הרמב"ם דקולר היינו אסורים בקולר אז גם דעת הרי"ף דמקום ומנין לחוד לא מהני אלא דעכ"פ הרושם שבגופו לא גרע מסימן דנושאים גמלים וא"כ היה נראה להתיר האשה זו. אלא כיון דבין לדברי הרי"ף ובין לדברי הרמב"ם עכ"פ בעינן שיעיד שהיה הולך לאנטוכיא וכאן לא נזכר בגביית ב"ד רק שהמקום שנמצא שם ההרוג הוא הדרך שהולכין בו מבראיילוב לפולין אבל אין הדבר ידוע שזה ההרוג הלך לפולין ואולי נזדמן בדרך הזה ולא היה בדעתו כלל ללכת לפולין , בשלמא לנוסחא דילן בגמרא שמתו בדרך ביתר היה גם זה מהני אבל לנוסחת הרי"ף והרמב"ם לא מהני. אלא שכיון דנמצא אצלו אגרת לראדזין לא ימלט משני דברים או שגם זה היה בדעתו ללכת לראדזין ומסר אדם בידו אגרת לשם וא"כ כבר מוכח שהיה בדעתו ללכת לפולין והרי זה דומה למ"ש הרי"ף שהיה מהלך לאנטוכיא או שתאמר שזה לא היה דעתו ללכת כלל לפולין והאגרת הזה נאבד מהראשון ועל בעל האשה הזאת נזכר בגביית עדות שנמסר בידו אגרת לראדזין ומצאו זה א"כ הוי חשש נפילה וכבר כתבתי דלנפילה דיחיד לכ"ע לא חיישינן אפילו לענין איסור וחשש שאלה לא שייך באגרת אם לא שתאמר שזה מסר לו האגרת להוליך לראדזין א"כ כבר מוכח שזה ההרוג היה בדעתו לילך לפולין. אלא דמעיקרא דדינא פירכא דבשלמא מנין אנשים שייך למימר דהוי סימן דאיך יזדמן לדרך הזה מנין אנשים כזה ויהיו ג"כ נושאים גמלים אבל הבגדים אף כולם יחדיו אף דלענין חשש שיזדמן אדם אחר שיהיה לבוש במנין הבגדים כאלו בסימנים הללו הוי סימן מ"מ כיון דחוששין לשאלה לא הוו הבגדים סימן כלל שאנו חוששין שהוא עצמו הוא שהשאיל לזה. אלא דלפי כך כבר הוכרחו לבוא לחשש שאלה וא"כ יש להצטרף סברת מהר"ל מפראג במקום שיש סימן בגופו דלא למיחש לשאלה ובפרט לפמ"ש דזה הוי שאלה דיחיד. ואף שכתבתי לעיל דלפי מה שהוכחתי מסברת הנ"י לחלק בין נפילה לשאלה חוששין אף לשאלה דיחיד מ"מ אין זה מוכרח דאף שאין לנו הוכחה לזה דלא חיישינן לשאלה דיחיד מ"מ סברא נכונה היא לחלק בין שאלה דרבים לשאלה דיחיד וראיה מדברי אביי דחייש לנפילה אפ"ה לנפילה דיחיד לא חייש ואף שהלכה כרבא דלא חיישינן לנפילה מ"מ בזה עכ"פ יש ראיה מדברי אביי דאפילו במקום דאיכא חשש יש חילוק בין יחיד לרבים וה"ה בשאלה לרבא:

ואמנם במקום אחר הוכחתי דלרבא אין חילוק בין יחיד לרבים. והנה הראיה שכתבתי מאגרת שנמצא בידו לראדזין דבאגרת לא שייך חשש שאלה רק חשש אבידה והוי נפילה דיחיד הנה יש לדחות דהרי לא נזכר בגביית עדות זמן מהאגרת ומאן יימר שלא היה זה אגרת ישן שאין בו צורך וכבר השליכו בעליו ומצאו זה דאף דלא חיישינן לנפילה מכל מקום להשלכה ואבידה מדעת חיישינן. ועיין ברש"י בגיטין כ"ד ע"ב ד"ה והא אמרינן. אך מתוך אגרת של חמיה של האשה משמע בהדיא שאותן אגרות שמסרו לבנו השייך לק"ק סקאהל ולק"ק ראדזין הם עצמם האגרות שנמצאו אצל ההרוג:

ועוד נ"ל קולא אחת לפי מה שכתבו רש"י ותוספות דהיכא דלא הוחזק באיסור שוה להוחזק בממון. והנה זה פשוט שאם נאבדו שני חמורים או שני בגדים שוים אצל שני בני אדם ואחד יודע סימנים בשלו והשני אינו יודע סימנים שלא השגיח בשלו אם יש בו סימנים ושוב נמצא אחד מהן עם סימנים שאמר האחד ודאי שמחזירין לזה שאמר סימנים אף שהוחזקו שנאבדו שני חמורים דהא ודאי אם היה הדין שלא להחזיר בהוחזקו ע"י סימנים לא אשתמיט חד מהפוסקים להזכיר חידוש זה אלא ודאי שמחזירין וא"כ אם מהני סימנים בממון בהוחזקו מהני באיסור בלא הוחזקו והאיבעיא דאי מחזירין גט אשה בסימנים איירי בהוחזקו שני יוסף בן שמעון או אפשר דבגט מחמירין אפילו בלא הוחזקו כיון דנפל איתרע ליה. ויש כאן אריכות דברים והזמן בוגד וספרים אין בידי. אבל במיתה לא שייך למימר נפל איתרע ליה ודאי דבלא הוחזקו לא חיישינן למימר סימנים דרבנן אלא דבהרוג שנמצא אין להתיר ע"י סימנים שהרי כאן הוחזקו רבבות בני אדם וע"י הסימנים רוצה להתיר וסימנים דרבנן אבל היכא דלבוש כליו ולמיחש לשאלה הא ודאי דאף דחוששין לשאלה מ"מ לא הוחזק כאן אחר בבגדים הללו ובדרך הזה. כנלע"ד לצרף קולות ולהתיר האשה הזאת ע"י סימנים בצירוף בגדים. ובתנאי שיבורר ע"פ עדים כשרים בק"ק קוראבי שבעל האשה הזאת לא היה לו רושם באצבע הימני הסמוך לאגודל ובאם לא יבורר דבר זה בעדים כשרים הא פשיטא שהיא א"א גמורה והבא עליה בחנק קאי וגם יתברר אף ע"פ ע"א חוץ מהאשה בעצמה שהיא שוב אינה נאמנת רק עד אחד יעיד שהיה לו רושם באצבע שמאל הסמוך לאגודל וגם האשה הנ"ל עכ"פ תחזור בה ותאמר שטעתה בראשונה דאם לא כן היא נאמנת על עצמה יותר ממאה עדים:

ובתנאי כפול שיסכימו עמי שני גאוני ארץ. ונתתי עיני בכבוד מחותני הגאון המפורסם אב"ד דק"ק גלוגא רבתי שהוא לע"ע בק"ק בראד וכבוד הרב הגדול המפורסם אב"ד דק"ק סקאהל. אם הם יסכימו אתי מה טוב ובאם לאו כל דברי בטלין כי כבר כתבתי שספרים שלי אינם כאן ואני כותב בחפזי שאפילו יום שלם לא רצה מוכ"ז להמתין וביום זה היה עלי כמה טרדות מבני קהלתנו יען שתוך ימים אחדים אני נוסע מזה וכל אחד נחפז לעסקו ולגמור משפטיו לפני ולכן לא היה לי פנאי להתישב ואני סומך על שני גדולי הדור הנ"ל המה ישקלו דברי בפלס מאזני שכלם הזך. דברי אלה יום ב' ו' מנחם תקט"ו לפ"ק פה ק"ק יאמפאלי: