נדחי ישראל/פרק ב

פרק ב

בו יבואר כי רק בקיום מצות התורה נקרא יהודי.

והנה לפי מה שבררנו מהכתוב את אמיתת הדבר, שאיש הישראלי אף בהיותו בקצה תבל אפילו הכי ה' הוא חלקו ונחלתו לעולם, ולא יוכל לסלק מעל עצמו כבודו של הקב"ה ומוראו, אשוב להפליא על המתגוררים לפי מה שידוע ונשמע בעולם שיש מהם שיעשו מצות התורה בעיניהם כהפקר ואפילו הכי אם ישאלוהו אם איש יהודי הוא משיב תיכף שבודאי הוא יהודי ומאמין בתורת ה' כמו אבותיו, ועל זה אשאלנו הכזה חובת היהודי בעולם שיקרא רק שמו יהודי ולא לעשות מעשה יהודי, והלא חובת יהודי בעולם לידע שה' אלהינו הוא ברא והמציא בחפצו ורצונו את כל העולמות והנמצאים כלם, העולמות העליונים והמלאכים והגלגלים וכל הנבראים והיצורים הוא בראם ויצרם הוא ה' אלהים לבדו ואפס זולתו ותיכף מראשית הבריאה בחר באבותינו אברהם יצחק ויעקב לאהבה אותם [שהיו עובדים ומשכילים אלהותו כאחד מצבא המרום והיו מוסרים נפשם עליו]. ולכן תיכף מראשית עשה עם אבותינו אלה נסים ונפלאות הרבה שהוציא את אבינו אברהם מכבשן האש והפיל לפניו ארבעה מלכים והציל אותו מכל אויביו מסביב בנפלאות גדולות ואח"כ גם אותנו זרעם הוציא ממצרים בכח גדול וביד חזקה וברוב נסים ונפלאות ובקע לנו הים והעבירנו בתוכו בחרבה ואת צרינו שקע בתוכו והוליכנו בעמוד ענן יומם ובאש לילה במדבר הגדול והנורא אשר אין שם לחם ומים והאכילנו את המן והשקנו מים מצור החלמיש וקרבנו לפני הר סיני ובערפלי טהר נגלה עלינו והראנו את כבודו ואת גדלו ואת קולו שמענו מתוך האש במעמד ששים רבוא רגלי הגברים לבד מנשים וטף, ואת כל אלה כולנו בעינינו ראינו ובאזנינו שמענו ושם כרת עמנו ברית להיות לו לעם והבדילנו וקדשנו מכל העמים אשר על פני האדמה וצונו מצות חקים ומשפטים לעבוד אותו בהם תמיד. והנה מלאכי אחרון הנביאים סיים נבואתו במאמר זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חקים ומשפטים וגו' הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו'. וכאומר שמעתה עד שילוה אליהו אין לאדם לחפש שום דרכים אחרים לעבודת ה' רק לזכור תורת משה עבדו ולקיימה [כי לא יחליף הקב"ה ולא יסיר דתו, ולאפוקי מהטועים בזה, וכמו שכתב בסמ"ג] שזהו חובת היהודי המאמין בה' בורא שמים וארץ, אבל אם הוא משליך את דבר ה' אחרי גוו ומבזה התורה הק' שדבריה בעיניו כהפקר, גם שם יהודי לא הדר לו, דרק בשמירת חקי התורה נתקדשו ישראל להיות לעם לה', כי כן בתחלת קבלת התורה ענו כל העם קול אחד ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, וכן בכריתת הברית שכרת השי"ת אתנו בערבות מואב ג"כ היה באופן זה כמו שכתוב הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת, ומן הדין איש ישראל שנתנכרו מעשיו לאבינו שבשמים כגון שחילל שבת בפרהסיא פסול הוא לאכול קרבן פסח כמו שאר עובדי כוכבים, כדכתיב כל בן נכר לא יאכל בו. דהוא כולל ישראל שנתנכרו מעשיו. וכן ביחזקאל כתוב כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבואו אל מקדשי לשרתני. ופירשו רז"ל דערל לב היינו מי שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים. והאדם המפקיר בשאט נפש מצות התורה, צריך להתבוננן מה יענה ליום הדין כשיפקדהו השי"ת על כל מעשיו, ואחד מהן לא נעדר וכמו שכתוב כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט וגו'. הלא אז חיל ורעדה יאחזנו ויכוסה כלימה פניו. ובאמת כמה צריך אדם לירא ולפחד כשיתבונן בענינו שלבסוף כשיעלה למעלה לפני כסא כבודו יתברך ליתן דין וחשבון ויראה את הדר כבוד אלהינו איך שיש לו כמה אלפים רבבות כתות של מלאכי השרת שעומדים תמיד לפני כסא כבודו יתברך, וכמאמר הכתוב אלף אלפין ישמשוניה ורבו רבון קדמוהי יקומון. וכולם זעים וחלים מפניו ועושים באימה רצון קונם כשיראה האדם כל זה איך לא יבוש אז מעצמו אשר בשביל איזה הנאה קלה בעוה"ז בימיו הקצרים למלאות תאות נפשו [או כדי להשות עצמו לחבריו הרעים אשר המה ג"כ גוש עפר כמוהו] עבר כמה פעמים על רצונו של המלך ה' יתברך אשר הוא אלהי כל הצבאות האלו, ובפרט כשישאלוהו ויאמרו לו טפה סרוחה איך לא יראת למרוד בבוראך עמוד בדין והכר מעשיך [כי כל אחד מפעולותיו שעשה בעוה"ז כולם באות ועומדות לפניו בעת הדין להעיד עליו כמו שאחז"ל] ואם אין אתה יכול להשיב מי יכול להשיב עבורך כמה יכוסה אז כלימה פניו. והנה התנא אמר הסתכל בשלשה דברים מאין תבוא וכו' ולאן אתה הולך למקום עפר וכו' ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון וכו'. מה שאמר הכל בלשון נוכח אתה הולך אתה עתיד ולא אמר בלשון נסתר, יסתכל האדם בשלשה דברים מאין בא ולאן ילך ולפני מי הוא עתיד ליתן דין וכו'. כי באמת אנו רואין בחוש כי כל אדם יודע בבירור כשהוא הולך ללות המת או לבית האבל שהאדם עתיד למות, ואעפ"כ אין זה פועל בנפשו פעולה רבה, ולפעמים אינו פועל כלל, והכל מטעם שהוא מצייר רק שפלוני מת אבל התנא הורה לנו שהעיקר שהאדם יצייר בנפשו תמיד את מצבו העתידי שיולד ממנו שהוא הוא אשר יעשה לבסוף רמה ותולעה והוא הוא אשר יצטרך ליתן דין וחשבון לפני מלך העולם אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד ולזה אמר אתה הולך אתה עתיד. והנה כשיתבונן האדם בכל זה בעודו בחייו בודאי ישמור עצמו מלעבור על רצונו ית'. אבל היצר אינו נותן כלל להאדם להתבונן שלבסוף מוכרח לבוא לפני כבודו ית' וליתן דין וחשבון על הכל, וגם משכיחו את כל הטובות שקיבל ממנו כל ימי חייו שיצרו ובראו ועשהו לאיש, והוא מכלכלו ומפרנסו כל ימי חייו לו ולכל אנשי ביתו. וכ"ז רמז לנו הכתוב בהאזינו שנאמר שם שחת לו לא בניו מומם וגו'. [היינו שכשאדם עושה עבירה לעצמו הוא משחית ולא ר"ל להקב"ה אינו משחית כלל רש"י]. הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם הלוא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך, ושמעתי בשם בעל כנף רננים, לאחד שהלך בדרך ומצא לתינוק שהיה מוטל באשפה גם רעב וצמא וירחם עליו והכניסו אל ביתו ויגדלהו עד שעשה אותו לאיש והתחתן אותו עם בת נדיב אחד וגם הבטיח ליתן נדוניא אלף אדומים ולהשלישם חודש קודם החתונה, ובתוך כך הביא לו ג"כ מיני תכשיטים טובים וירחם עליו יותר מאב על בנו, והביא לו ג"כ מורה שעות טוב בין התכשיטים, והחתן הזה היה בעל גאוה גדול ולפי גאותו לא מצא המורה שעות חן בעיניו, ויען ויאמר אל מגדלו מה המורה שעות אשר קנית עבורי, הלא אנכי רם ונשא בכמה מעלות חמודות ונאה לי מורה שעות של ד' אדומים, אבל לא מורה שעות כזה, ויען המגדלו ויאמר לו, לא בני לפי הנדוניא לעת עתה די מורה שעות כזה, ואם יעזרני ה' בהמשך הזמן אקנה עבורך עוד אחר יותר טוב מזה, אבל לעת עתה תאמין בני שאין בכחי, אבל החתן הזה ברוב גאותו התחיל לריב עם המרחמו ומגדלו ויבזהו לעיני העם, ויענו כלם ויאמרו להחתן בהנהגתך זו עם המרחמך ומגדלך, אתה איש נבל וגם שוטה גדול, נבל אתה עבור הטובות שהיטיב עמך כל כך מיום היותך שגדלך ועשאך לאיש, אפילו אם לא היה נותן לך כלל מורה שעות היה לך ג"כ להכיר טובותיו הגדולים עמך, כל שכן שלא לבזותו ח"ו, וגם אינך חכם כלל כי לפחות היה לך להמתין מלריב עמו עד עת שתקבל הנדוניא מתחלה לרשותך, אבל עתה הלא לעת עתה לא השליש כלום ובודאי לא יתן לך אפי' פרוטה אחת מכיון שראה בך סימני עזות כאלה. כן הדבר ממש בעניננו בק"ו אלף אלפים כי הנה הקב"ה מטיב עם האדם מיום יצירתו בבטן אמו כי הוא עשאו ויכוננהו ברמ"ח אברים ושס"ה גידים, וגם הוא זן אותו ומכלכלו עד שעושהו לאיש, ואלו חיה האדם אלף שנים ומהלל ומשבח להש"י בכל יום לא יוכל לשלם לו אפילו עבור הטובות של יום אחד, כי מלבד הטובות הרבות והעצומות שבכל רגע ורגע שהוא עושה עמנו, עוד תגדל יותר הטובה כשנעריך גודל ערכו ית' הרם והנשא מאד עד אין תכלית נגד הנבראים שפלי ערך כמונו, שאנו כאין וכאפס נגדו ואעפ"כ נתן לנו תורתו הקדושה שהיא חמודה מכל חמדה והוא מדבר עמנו תמיד בתורתו הק' כאב המדבר עם בנו יחידו וגילה לנו את גודל אהבתו לנו, כמו שכתוב אהבתי אתכם אמר ה'. והוא מבקש ממנו שנבחור בחיים, כמו שכתוב ראה נתתי לפניך וגו' ובחרת בחיים. כדי שנזכה להיות מקורבים אליו לנצח ונקבל טובותיו העודפות עד אין תכלית, היש חיך מתוק מזה. א"כ כשאדם חוטא הוא איש נבל שאינו זוכר הטובות שעשה הקב"ה עמו מעת צאתו לאויר העולם, וגם הוא לא חכם כלל, כי אלו היה האדם חכם היה מתבונן בעצמו לו יהי שהטובות שמקבל מאת הש"י אינו מניח לו היצה"ר להתבונן בהם תמיד, הלא יש הרבה והרבה מלבד זה, כי הלא לעת עתה אנכי עדיין בפרוזדור בעולם הזה, והוא כמו שמשלנו למעלה במשל קודם קיבול הנדוניא, ועתיד אנכי לבוא למעלה להטרקלין, ושם הלא אהיה מוכרח לצפות להקב"ה שיזכני לישב בגן עדן ולקבל מרוב טוב הצפון ליראיו וגם לעמוד בתחיית המתים, ולזה צריך הרבה והרבה יותר רחמים ממה שצריך האדם לענין פרנסתו בעוה"ז כמו שאנו אומרים בכל יום בתפלה, מכלכל חיים בחסד מחיה מתים ברחמים רבים, וא"כ כשאתרחק ח"ו מהקב"ה בעוה"ז גם הוא יתרחק ממני שם בעולם הגמול ומי ירחם עלי בלתו, וזה שאמר הכתוב הלה' תגמלו זאת עם נבל, דהיינו שישכחו את הטובות שהטיב להם מכבר כמו שסיים הוא עשך ויכוננך, גם לא חכם דהיינו להבין את הנולדות שיש בידו עדיין להטיב לכם והוא ימות המשיח ועוה"ב, והאדם יהיה מוכרח אז לקוות להשי"ת בכל זה כי זולתו אין מושיע, וא"כ כשהאדם חוטא בעוה"ז ונדמה לו שהוא בורח מלפני הקב"ה ואינו חושש עליו, הלא אז יכוסה כלימה פניו לעוה"ב כשיצטרך הנפש בעת עמדו לפני כסא הכבוד לבקש איזה טובה מהש"י לענין תחית המתים וכדומה לזה (והוא כעין שהשיב אספסיאנוס לר' יוחנן בן זכאי, אי מלכא אנא עד השתא אמאי לא אתית לגבאי, ופן יאמר לו הקב"ה ג"כ עד האידנא בעולם העשייה לא חששת כלל על כבודי ועל כבוד תורתי, ועתה בעת צר לך באת אלי) וכמעט כל דברינו מבואר ברש"י בקצרה בלשונו כדרכו הטוב.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.