משתמש:Pashute/ביאור:בבלי מנחות פרק ט

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הערה: מספור הפרקים בתלמוד הבבלי שונה מזה שבמשניות. בבבלי פרק זה הוא התשיעי ואילו במשניות השמיני

מנחות פרק שמיני - כל קרבנות הציבור

עריכה

ועניינו: טיב ומקור הדגן השמן ובעלי החיים המוקרבים על המזבח

משנה א - כל קרבנות הציבור

עריכה
דף פד עמוד א
עריכה

מתניתין

כל קרבנות הצבור והיחיד:
באים מן הארץ ומחוצה לארץ,
מן החדש ומן הישן,
חוץ מן העמר ושתי הלחם,
שאינן באים אלא מן החדש ומן הארץ.
וכלן אינן באים אלא מן המבחר .
ואיזהו מבחר? מכמסמכמש {{{2}}} ומזוניחה זנוח - אלפא הטוב ביותר לסלת!
שניה להם - חפרים עמק חפר בבקעה.
כל הארצות אדמות, בתי גידול היו כשרות...
אלא ובכל זאת בחרו את אלו אשר... - מכאן היו מביאים.

גמרא על משנה ראשונה

עריכה

גמרא

סוגיא: דיוקים בפרשיות העומר ושתי הלחם

עריכה
מתניתין משנתנו - דלא כי האי תנא דתניא:
עומר - הבא מן הישן: כשר...
שתי הלחם- הבאות מן הישן: כשרות...
אלא שחיסר מצוה.
עומר - דכתיב (ויקרא ב יד) "...תקריב את מנחת בכוריך" - ואפילו מן העלייה!
שתי הלחם - דכתיב (ויקרא כג יז) "...ממושבותיכם תביאו..." - ולא מן חוצה לארץ.
"...ממושבותיכם..." - ואפי' מן העלייה? הא אפיקתיה!
אמר קרא "...תביאו" - ואפי' מן העלייה.
והאי מיבעי ליה ש'כל שאתה מביא ממקום אחר - הרי הוא כזה'?
א"כ אם כן ליכתוב קרא 'תביא'. מאי 'תביאו'? ש"מ שמע מינה מהאות וא"ו הנוספת תרתי.
והכתיב (ויקרא כג י) "...ראשית..."?
למצוה!
הכתיב (ויקרא כג טז) "...חדשה..."
האי מיבעי לי' לכדתניא:
רבי נתן ור' עקיבא אמרו:
שתי הלחם הבאות מן הישן - כשרות.
ומה אני מקיים "...חדשה..."
שתהא חדשה לכל המנחות.
ע"כ לא פליגי אלא בחדש
דף פד א
עריכה
אבל בארץ - לא פליגי: דעומר ושתי הלחם מארץ - אין, מחוצה לארץ - לא!
כמאן?!
דלא כי האי תנא - דתניא:
ר' יוסי בר רבי יהודה אומר:
עומר - בא מחוצה לארץ.
ומה אני מקיים (ויקרא כג י) "כי תבאו אל הארץ..."
שלא נתחייבו בעומר קודם שנכנסו לארץ.
וקסבר: חדש בחוצה לארץ - דאורייתא היא.
דכתיב: "...ממושבותיכם..." - כל מקום שאתם יושבין, משמע.
ו-"כי תבאו..." - זמן ביאה היא,
וכיון דאורייתא היא - אקרובי נמי מקריבין.

סוגיא: שכר שומרי ספיחין בשביעית

עריכה
תנן התם:
שומרי ספיחין בשביעית - נוטלין שכרן מתרומת הלשכה.
רמי ליה רמי בר חמא לרב חסדא:
תנן:
שומרי ספיחין בשביעית - נוטלין שכרן מתרומת הלשכה.
ורמינהו?! (ויקרא כה ו) "...לאכלה" - ולא לשריפה!
א"ל: רחמנא אמר לך (ויקרא כג יד) "...לדורותיכם..." - ואת אמרת תיבטל?
אמר ליה: ומי קאמינא אנא תיבטל?! - לייתי מדאשתקד!
- בעינא "...כרמל..." - וליכא!
ולייתי מכרמל דאשתקד?
אמר קרא (ויקרא ב יד) "...כרמל תקריב" - בעינא כרמל בשעת הקרבה - וליכא.

סוגית המשך: כרמל

עריכה
איתמר:
רבי יוחנן אמר: "כרמל תקריב"
ר' אלעזר אומר "ראשית קצירך" - ראשית קצירך ולא סוף קצירך.
מותיב רבה
(ויקרא ב יד) "ואם תקריב מנחת בכורים..." - במנחת העומר הכתוב מדבר.
מהיכן היא באה - מן השעורים!
אתה אומר מן השעורים? או אינו אלא מן החיטין?
רבי אליעזר אומר:
נאמר (שמות ט לא) "...אביב..." במצרים, ונאמר (ויקרא ב יד) "...אביב..." לדורות.
מה 'אביב' האמור במצרים - שעורים, אף 'אביב' האמור לדורות - אינו בא אלא מן השעורים.
רבי עקיבא אומר:
מצינו יחיד שמביא חובתו מן החיטין ומביא חובתו מן השעורין,
ואף ציבור מביא חובתו מן החיטין ומביא חובתו מן השעורין.
אם אתה אומר מן החיטין לא מצינו ציבור שמביא חובתו מן השעורין!
ד"א אם אתה אומר עומר בא מן החיטין, אין שתי הלחם ביכורים!
אלמא משום ביכורים הוא?!
תיובתא.


מקור התוצר לביכורים

עריכה
תנן התם:
אין מביאין ביכורים - חוץ משבעת המינין,
ולא
דף פד עמוד ב
עריכה
...מתמרים שבהרים ולא מפירות שבעמקים.
אמר עולא: אם הביא - לא קידש.
יתיב רבה וקא אמר לה להא שמעתא.
איתיביה רבי אחא בר אבא לרבה:
(ויקרא ב יב) "...קרבן ראשית..." - שתהא ראשית לכל המנחות.
וכן הוא אומר (במדבר כח כו) "...בהקריבכם מנחה חדשה לה' - בשבועותיכם..." -
אין לי אלא חדשה של חטים, חדשה של שעורים - מנין?
תלמוד לומר "...חדשה..." "...חדשה..."
אם אינו ענין ל'חדשה' של חיטין - תנהו ענין ל'חדשה' של שעורים.
ומנין שתהא קודמת לביכורים?
תלמוד לומר: (שמות לד כב) "וחג שבעות תעשה לך בכורי קציר חטים..."
ואין לי אלא בכורי קציר חטים.
קציר שעורים מנין?
ת"ל (שמות כג טז) "...וחג הקציר, בכורי מעשיך, אשר תזרע בשדה".
ואין לי אלא שתזרע. עלו מאליהן - מנין?
תלמוד לומר "בשדה".
ואין לי אלא - בשדה.
מנין לרבות שבגג ושבחורבה ושבעציץ ושבספינה?
ת"ל (במדבר יח יג) "...בכורי כל אשר בארצם".
מנין שתהא קודמת לנסכים ופירות האילן?
נאמר כאן "בכורי מעשיך" ונאמר להלן (שמות כג טז) "באספך את מעשיך מן השדה"...
מה להלן - נסכים ופירות אילן, אף כאן נסכים ופירות אילן.
קתני מיהא: 'שבגג שבחורבה שבעציץ ושבספינה'?
סיפא אתאן למנחות.
מתקיף לה רב אדא בר אהבה:
אי הכי היינו דכתיב (במדבר יח, יא) "כל טהור בביתך יאכל אותו"?
ואי מנחות - לזכרי כהונה הוא דמיתאכלן?!
אמר רב משרשיא תרי קראי כתיבי:
(במדבר יח, יג) "לך יהיה", וכתיב "כל טהור בביתך יאכל אותו".
הא כיצד?
כאן בביכורים, כאן במנחות.
רב אשי אמר: כוליה במנחות.
וסיפא דקרא - אתאן ללחמי תודה.
בפלוגתא:
ר' יוחנן אמר אם הביא - לא קדש.
ריש לקיש אמר אם הביא - קדש: נעשה ככחוש בקדשים.
בשלמא ריש לקיש כדאמר טעמא,
אלא רבי יוחנן מאי טעמא?
אמר רבי אלעזר:
רבי יוחנן חזאי בחלום מילתא מעלייתא!
אמינא אמר קרא
(דברים כו, ב) מראשית - ולא כל ראשית
(דברים כו, ב) מארצך - ולא כל ארצך.
וריש לקיש: האי ארצך מאי עביד ליה
מיבעי ליה לכדתניא
רבן גמליאל בר רבי אומר:
נאמר כאן ארץ ונאמר להלן ארץ
מה להלן שבח ארץ אף כאן שבח ארץ
ואידך? ארץ מארץ.
ואידך? 'ארץ מארץ' - לא משמע ליה.


תני חדא: 'שבגג ושבחורבה שבעציץ ושבספינה - מביא וקורא',
ותניא אידך: '- מביא ואינו קורא'.
בשלמא ריש לקיש:
גג אגג לא קשיא - הא בגג דמערה, הא בגג דבית חורבה.
אחורבה לא קשיא - כאן בחורבה עבודה, כאן בחורבה שאינה עבודה.
עציץ אעציץ לא קשיא - כאן בנקובה, כאן בשאינו נקובה.
ספינה אספינה לא קשיא - כאן בספינה של עץ, כאן בספינה של חרס.
דף פה עמוד א
עריכה
אלא לרבי יוחנן: קשיא?
תנאי היא! דתניא:
שבגג ושבחורבה - מביא וקורא,
שבעציץ ושבספינה - אינו מביא כל עיקר.

סוגיא: אחד אחד

עריכה

וכולן אינן באות אלא מן המובחר כו':

{{{תוכן}}}
אמרי ליה יוחנא וממרא למשה:
תבן אתה מכניס לעפריים?!
אמר להו:
אמרי אינשי: למתא - ירקא ירקא ור' רמב"ם הלכות תשובה פרק ט שקול!

משנה ב - אין מביאין

עריכה

מתניתין

אין מביאין
לא מבית הזבלים
ולא מבית השלחים
ולא מבית האילן.
ואם הביא - כשר.
כיצד הוא עושה:
נרהּ חרש אותה, הפך אותה לשדה ניר שנה ראשונה
ובשנה שניה - זורעה קודם לפסח שבעים יום,
והוא עושה סולת מרובה.
כיצד בודק הגזבר - מכניס ידו לתוכן,
עלה בה אבק פסולה עד שינפנה
ואם התליעה פסולה.

גמרא על משנה ב

עריכה

גמרא

סוגיא: זמן הפעולות המומלצות לסולת מרובה

עריכה
כיצד עושה - נרה שנה ראשונה...
איבעיא להו: היכי קאמר?
נרה שנה ראשונה, ושניה נרה וזורעה,
או דלמא: נרה שנה ראשונה, ושניה זורעה, בלא נרה?
תא שמע: דתניא:
אמר רבי יוסי:
אף חיטי כרזיים וכפר אחים - אלמלא סמוכות לירושלים היו מביאין מהן,
לפי שאין מביאין את העומר אלא מן השדות המודרמות וה'מנונרות' לכך:
שבהן חמה זורחת ומהן חמה שוקעת!
כיצד עושה?
נרה שנה ראשונה ושניה,
חורש ושונה, וזורעה קודם לפסח שבעים יום,
כדי שתהא סמוכה לחמה,
ועושה קנה - זרת, ושיבולת - זרתיים.
וקוצר ומעמר ודש וזורה ובורר וטוחן ומרקד,
ומביא אצל גזבר.
וגזבר מכניס ידו לתוכה,
אם עלתה בה אבק, אומר לו: 'חזור ונפה אותה שניה!'
משום רבי נתן אמרו:
גזבר סך ידו שמן, ומכניס לתוכה עד שמעלה כל אבקה.
קתני מיהת 'חורש ושונה'?!
ולטעמיך - מתניתין לא קתני שונה!

המשך אי"ה בקרוב כולל רש"י בצד הדף משמאל וניפטר מכל ההפניות הנוצריות וניוותר עם יהודיות