משנה שביעית ה ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת שביעית · פרק ה · משנה ז | >>
היוצר, מוכר חמש כדי שמן וחמש עשרה כדי יין, שכן דרכו להביא מן ההפקר.
ואם הביא יותר מכאן, מותרי.
ומוכר לנכרים יא בארץ, ולישראל בחוצה לארץ.
משנה מנוקדת
הַיּוֹצֵר, מוֹכֵר חָמֵשׁ כַּדֵּי שֶׁמֶן וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה כַּדֵּי יַיִן,
- שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ לְהָבִיא מִן הַהֶפְקֵר.
- וְאִם הֵבִיא יוֹתֵר מִכָּאן, מֻתָּר.
- וּמוֹכֵר לַנָּכְרִי בָּאָרֶץ, וּלְיִּשְׂרָאֵל בְּחוּצָה לָאָרֶץ.
נוסח הרמב"ם
היוצר -
- מוכר חמש כדי שמן,
- וחמש עשרה כדי יין - שכן דרכו להביא מן ההפקר.
- ואם הביא יותר מכן - מותר.
- מוכר -
- לגוים - בארץ,
- ולישראל - בחוצה לארץ.
פירוש הרמב"ם
תיקון דברי זאת המשנה - "מוכר לגויים בארץ יתר מכן, ולישראל בחוצה לארץ".
ולא נהיה חוששין שמא ימכור הגוי לישראל, או יקנה ישראל חוצה לארץ וילך לארץ ישראל, שהעיקר בידינו "אחזוקי באיסורא, לא מחזקינן":
פירוש רבינו שמשון
יוצר. אומן שעושה כלי חרס ה' כדי שמן ט"ו כדי יין בירושלמי (פ"ה ה"ג) פריך והא יש לומר שמא החליף א"ר יונה ניכרות הן אלו של יין ואלו של שמן וא"ר עולא אדרא דאלו חכימא פי' שמא החליף לומר שקונה לצורך יין ושמן והוא קונה הכל לצורך יין או הכל לצורך שמן ומשני ניכרות הן משונות של יין משל שמן ור' עולא משני דאדרא דאלו חכימא אדרא ל' עור כמו אדרייתא דתבנא דפרק ד' דנדרים (דף כה.) ופירש בערוך שהביאו עורות של בהמות מליאות תבן וסבור הנחש שהן בהמות ובלען והכא משל בעלמא הוא כלומר קרקע של אלו ניכר משל אלו דמאותו קרקע שעושין כדי יין אין עושין כדי שמן:
ואם הביא יותר. מכשיעור זה מותר ולא חיישינן דילמא מן המשומר דשביעית:
ומוכר לנכרים בארץ. אפי' טובא ולא חיישינן דילמא אתי לזבוני לישראל:
ולישראל בחו"ל. ולא חיישינן שמא יוליכם בארץ. משמע שהוא רוצה לומר אע"פ שכונס בו הרבה מיין ושמן שהביא מארץ ישראל:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
היוצר - אומן העושה כלי חרס מוכר אפילו לחשוד על השביעית חמש כדי שמן וחמש עשרה כדי יין, וליכא למיחש שמא רוצה כולם לשמן או כולם ליין שניכרים הן אותם של יין מאותם של שמן, שהעפר שעושים ממנו כדי יין אינו דומה לעפר שעושים ממנו כדי שמן:
ואם הביא יותר מכאן מותר - ולא חיישינן שמא מן המשומר דשביעית הביא:
ומוכר לנכרים בארץ - ולא חיישינן שמא יחזור הנכרי וימכרם לישראל החשוד:
ולישראל בחוצה לארץ - ולא חיישינן שמא יוליכם בארץ, אי נמי שמא יכניס לתוכן יין ושמן של שביעית שהביא מארץ ישראל, דלא החמירו חכמים כל כך:
פירוש תוספות יום טוב
[ואם הביא יותר מכאן מותר. לשון הפי' שהזכרתי. מותר למכור לו כלים לפי מה שהביא ולא נחשדוהו שמא הביא מן המשומר באוצר עכ"ל. ואני תמה על הרמב"ם שהשמיט לבבא זו בפ"ח מהלכות שמטה]:
ומוכר לנכרים וכו'. לשון הרמב"ם תיקון דברי זאת המשנה מוכר לנכרים בארץ יתר מכן ולישראל בח"ל:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(י) (על המשנה) מותר למכור לו כלים לפי מה שהביא ולא נחשדהו שמא הביא מן המשומר באוצר פירות:
(יא) (על המשנה) ומוכר כו'. תיקון דברי זאת המשנה מוכר לער'ג בארץ יותר מכן ולישראל בח"ל:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ואם הביא יותר מכאן מותר: פי' ה"ר יהוסף ז"ל אין נראה לי דקאי על המביא כי מה עניינו לכאן אלא נראה לי דה"ק לא ימכור לו בתחלה אלא זה השיעור מפני שאין דרך להביא אלא כזה השיעור ומכל מקום אם עבר הבעל הבית והביא יותר אין אנו אומרים לא ימכור כלים יותר ויאבדו אלא מותר למכור לו כלים יותר כדי שלא יפסיד פירות שביעית וצ"ע ע"כ.
ומוכר לעובדי כוכבים בארץ: ואפילו יותר מזה ולישראל בחו"ל ואפילו מן הקנוי בארץ. כך הוא בירושלמי וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל דהכי פירושא ואפי' שהכדים שמוכר לו בח"ל הן קנויין בארץ וה"א דכיון דמארץ ישראל הן שמא יכנס ישראל החשוד בארץ ויראו הכדים של הארץ בידו ויחשדוהו שבארץ ישראל קנאן קמ"ל כיון שמוכרן לו בח"ל שרי ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
היוצר: טעפפער:
מוכר חמש כדי שמן: כדים לשמן:
וחמשה עשר כדי יין: המיוחדים ליין. דרק שיעור מועט כזה הכי אורח' להביא מהפקר משום דיד כל אדם שוה לזכות בפירות אלו של הפקר לא יגיע לכל א' רק מעט ולא חיישינן שיקח כולם לשמן. דאינן ראויים לכך. דמעפר אחר נעשים:
ואם הביא: החשוד:
יותר מכאן מותר: למכור לו כלים ותלינן שמהפקר הביאם [כך פי' הר"ש והר"ב. ותמה רתוי"ט שלא הביא הרמב"ם דין זה [שמיטה פ"ח. ה"ה] ואני תמה יותר על פי' זה. דכיון שאם הביא החשוד יותר מזה תלינן שמההפקר הביא ומותר למכור לו כלים יותר מהשיעור. א"כ כ"ש כשקונה סתם נתלה שלהפקר קונה או לשנה הבאה כמו באינו חשוד. אמנם הרמב"ם [פ"ד משמיטה הכ"ד] הביא דגם חבר שזוכה מהפקר. לא יביא מההפקר לביתו רק ה' כדי שמן וט"ו כדי יין. משום חשדא. וסיים ואם הביא יותר מזה מותר. וא"כ י"ל דמשום קושיתינו הנ"ל מיאן הרמב"ם לפרש דאם הביא יותר מזה וכו' דלהוי קאי אחשוד כברישא. אלא אחבר שמביא מהפקר קאי. וה"ק תנא. אע"ג דחבר שהביא יותר מזה מותר. דתלינן שמהפקר מביא. אפ"ה בחשוד לא תלינן. ולפ"ז יפה הביא הרמב"ם הדין בהחבר [פ"ד] ולא בחשוד [פ"ח]:
ומוכר לעובדי כוכבים בארץ: כלים האסורים למכור:
בחוצה לארץ: שאין שם דין שביעית. ול"ח שיחזור וימכרם לחשוד בארץ. דהו"ל לפני דלפני. ואף דלישראל אפי' לפני דלפני אסור [כתוס' ע"ז דט"ז] עכ"פ אין מחזיקין איסור ממקום למקום [כנדה ד"ג] כ"כ ע"ר רבינו הגאון אאמ"ו זצוק"ל:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת