משנה שבועות ו רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) שבועת הדיינין -

הטענה - שתי כסף,

וההודיה - שוה פרוטה.

אם אין הודיה מן הטענה - פטור.

כיצד?

שתי כסף לי בידך -

אין לך בידי - פטור.

שתי כסף ופרוטה לי בידך -

אין לך בידי אלא פרוטה - חייב.

מנה לי בידך -

אין לך בידי - פטור.

מנה לי בידך -

אין לך בידי אלא חמישים דינר - חייב.

מנה לאבא בידך -

אין לך בידי אלא חמישים דינר - פטור, מפני שהוא כמשיב אבידה.

(ב) מנה לי בידך -

אמר לו: הין,

למחר אמר לו: תנהו לי -

נתתיו לך - פטור.

אין לך בידי - חייב.

מנה לי בידך -

אמר לו: הין,

אמר לו: אל תיתנהו לי - אלא בפני עדים,

ולמחר אמר: תנהו לי -

נתתיו לך - חייב, מפני שהוא צריך ליתנו לו בפני עדים.

(ג) ליטרה זהב לי בידך -

אין לך בידי אלא ליטרה כסף - פטור.

דינר זהב לי בידך -

אין לך בידי אלא דינר כסף, וטריסית, ופונדיון, ופרוטה - חייב, שהכל מין מטבע אחד.

כור תבואה לי בידך -

אין לך בידי אלא לתך, קטנית - פטור.

כור פירות לי בידך -

אין לך בידי אלא לתך, קטנית - חייב, שהקטנית בכלל הפירות.

טענו חיטים -

והודה לו בשעורים - פטור.

ורבן גמליאל - מחייב.

הטוען את חברו כדי שמן -

והודה לו בקנקנים -

אדמון אומר: הואיל והודיה מן הטענה - ישבע.

וחכמים אומרין: אין ההודיה מן הטענה.

אמר רבן גמליאל: רואה אני את דברי אדמון.

טענו כלים וקרקעות -

הודה בכלים, וכפר בקרקעות,

בקרקעות, וכפר בכלים,

הודה במקצת הקרקעות - פטור.

הודה במקצת הכלים - חייב,

שהנכסים שאין להן אחריות, זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות - וישבע עליהן.

(ד) אין נשבעין על טענת חירש, שוטה, וקטן.

ואין משביעין את הקטן,

אבל נשבעין לקטן, ולהקדש.

(ה) אלו דברים שאין נשבעין עליהן -

העבדים, והשטרות, והקרקעות, וההקדשות.

אין בהן - לא תשלומי כפל, ולא תשלומי ארבעה וחמישה.

שומר חינם - אינו נשבע,

ונושא שכר - אינו משלם.

רבי שמעון אומר:

קדשים שהוא חייב באחריותן - נשבעין עליהן,

ושאינו חייב באחריותן - אין נשבעין עליהן.

(ו) רבי מאיר אומר: יש דברים שהן כקרקע ואינן כקרקע.

ואין חכמים מודים לו.

כיצד?

אמר לו: עשר גפנים טעונות מסרתי לך,

והלה אומר: אינן אלא חמש -

רבי מאיר - מחייב.

וחכמים אומרין: כל המחובר לקרקע - הרי הוא כקרקע.

אין נשבעין אלא - על דבר שבמידה, ושבמשקל, ושבמנין.

כיצד?

אמר לו: בית מלא מסרתי לך, כיס מלא מסרתי לך,

והלה אומר: איני יודע, אלא מה שהנחת אתה נוטל - פטור.

זה אומר: עד הזיז,

וזה אומר: עד החלון - חייב.

(ז) המלווה את חברו על המשכון, ואבד המשכון -

ואמר לו: סלע הלוויתיך עליו, ושקל היה שוה,

והלה אומר: לא, כי אלא סלע הלוויתני עליו, וסלע היה שוה - פטור.

סלע הלוויתיך עליו, ושקל היה שוה,

והלה אומר: לא, כי אלא סלע הלוויתני עליו, ושלשה דינרין היה שוה - חייב.

סלע הלוויתני עליו, ושתים היה שוה,

והלה אומר: לא, כי אלא סלע הלוויתיך עליו, וסלע היה שוה - פטור.

סלע הלוויתני עליו, ושתים היה שוה,

והלה אומר: לא, כי אלא סלע הלוויתיך עליו, וחמישה דינרין היה שוה - חייב.

מי נשבע? - מי שהפיקדון אצלו,

שמא ישבע זה - ויוציא הלה את הפיקדון.

הדף הראשי של משנה שבועות ו

משנה שבועות, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב