משנה שבועות ו רמבם

נוסח הרמב"ם

עריכה

(א) שבועת הדיינין -

הטענה - שתי כסף,
וההודיה - שוה פרוטה.
אם אין הודיה מן הטענה - פטור.
כיצד?
שתי כסף לי בידך -
אין לך בידי - פטור.
שתי כסף ופרוטה לי בידך -
אין לך בידי אלא פרוטה - חייב.
מנה לי בידך -
אין לך בידי - פטור.
מנה לי בידך -
אין לך בידי אלא חמישים דינר - חייב.
מנה לאבא בידך -
אין לך בידי אלא חמישים דינר - פטור, מפני שהוא כמשיב אבידה.


(ב) מנה לי בידך -

אמר לו: הין,
למחר אמר לו: תנהו לי -
נתתיו לך - פטור.
אין לך בידי - חייב.
מנה לי בידך -
אמר לו: הין,
אמר לו: אל תיתנהו לי - אלא בפני עדים,
ולמחר אמר: תנהו לי -
נתתיו לך - חייב, מפני שהוא צריך ליתנו לו בפני עדים.


(ג) ליטרה זהב לי בידך -

אין לך בידי אלא ליטרה כסף - פטור.
דינר זהב לי בידך -
אין לך בידי אלא דינר כסף, וטריסית, ופונדיון, ופרוטה - חייב, שהכל מין מטבע אחד.
כור תבואה לי בידך -
אין לך בידי אלא לתך, קטנית - פטור.
כור פירות לי בידך -
אין לך בידי אלא לתך, קטנית - חייב, שהקטנית בכלל הפירות.
טענו חיטים -
והודה לו בשעורים - פטור.
ורבן גמליאל - מחייב.
הטוען את חברו כדי שמן -
והודה לו בקנקנים -
אדמון אומר: הואיל והודיה מן הטענה - ישבע.
וחכמים אומרין: אין ההודיה מן הטענה.
אמר רבן גמליאל: רואה אני את דברי אדמון.
טענו כלים וקרקעות -
הודה בכלים, וכפר בקרקעות,
בקרקעות, וכפר בכלים,
הודה במקצת הקרקעות - פטור.
הודה במקצת הכלים - חייב,
שהנכסים שאין להן אחריות, זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות - וישבע עליהן.


(ד) אין נשבעין על טענת חירש, שוטה, וקטן.

ואין משביעין את הקטן,
אבל נשבעין לקטן, ולהקדש.


(ה) אלו דברים שאין נשבעין עליהן -

העבדים, והשטרות, והקרקעות, וההקדשות.
אין בהן - לא תשלומי כפל, ולא תשלומי ארבעה וחמישה.
שומר חינם - אינו נשבע,
ונושא שכר - אינו משלם.
רבי שמעון אומר:
קדשים שהוא חייב באחריותן - נשבעין עליהן,
ושאינו חייב באחריותן - אין נשבעין עליהן.


(ו) רבי מאיר אומר: יש דברים שהן כקרקע ואינן כקרקע.

ואין חכמים מודים לו.
כיצד?
אמר לו: עשר גפנים טעונות מסרתי לך,
והלה אומר: אינן אלא חמש -
רבי מאיר - מחייב.
וחכמים אומרין: כל המחובר לקרקע - הרי הוא כקרקע.
אין נשבעין אלא - על דבר שבמידה, ושבמשקל, ושבמנין.
כיצד?
אמר לו: בית מלא מסרתי לך, כיס מלא מסרתי לך,
והלה אומר: איני יודע, אלא מה שהנחת אתה נוטל - פטור.
זה אומר: עד הזיז,
וזה אומר: עד החלון - חייב.


(ז) המלווה את חברו על המשכון, ואבד המשכון -

ואמר לו: סלע הלוויתיך עליו, ושקל היה שוה,
והלה אומר: לא, כי אלא סלע הלוויתני עליו, וסלע היה שוה - פטור.
סלע הלוויתיך עליו, ושקל היה שוה,
והלה אומר: לא, כי אלא סלע הלוויתני עליו, ושלשה דינרין היה שוה - חייב.
סלע הלוויתני עליו, ושתים היה שוה,
והלה אומר: לא, כי אלא סלע הלוויתיך עליו, וסלע היה שוה - פטור.
סלע הלוויתני עליו, ושתים היה שוה,
והלה אומר: לא, כי אלא סלע הלוויתיך עליו, וחמישה דינרין היה שוה - חייב.
מי נשבע? - מי שהפיקדון אצלו,
שמא ישבע זה - ויוציא הלה את הפיקדון.


הדף הראשי של משנה שבועות ו