משנה קנים ב ה

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת קנים · פרק ב · משנה ה | >>

[עריכה]

חטאת מכאן ועולה מכאן וסתומה באמצע, פרח מן האמצע לצדדין, אחד הילך ואחד הילך, לא הפסיד כלום, אלא יאמר, "זה שהלך אצל חטאות, חטאת. וזה שהלך אצל עולות, עולה".

חזר לאמצע, האמצעיים ימותו, אלו יקרבו חטאות, ואלו יקרבו עולות.

חזר [ או שפרח ] ^ז מן האמצע לצדדין, הרי כולן ימותו.

אין מביאין תורין כנגד בני יונה, ולא בני יונה כנגד תורין.

כיצד, האשה שהביאה חטאתה תור, ועולתה בן יונה, תכפול ותביא עולתה תור.

עולתה תור, וחטאתה בן יונה, תכפול ותביא עולתה בן יונה.

בן עזאי אומר, הולכין אחר הראשון.

האשה שהביאה חטאתה ומתה, יביאו היורשין ^ט עולתה.

עולתה ומתה, לא יביאו היורשין חטאתה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

חַטָּאת מִכָּאן וְעוֹלָה מִכָּאן וּסְתוּמָה בָּאֶמְצָע,

פָּרַח מִן הָאֶמְצַע לַצְּדָדִין,

אֶחָד הֵילָךְ וְאֶחָד הֵילָךְ,

לֹא הִפְסִיד כְּלוּם;

אֶלָּא יֹאמַר:

זֶה שֶׁהָלַךְ אֵצֶל חַטָּאוֹת, חַטָּאת;

וְזֶה שֶׁהָלַךְ אֵצֶל עוֹלוֹת, עוֹלָה.

חָזַר לָאֶמְצָע,

הָאֶמְצָעִיִּים יָמוּתוּ;

אֵלּוּ יִקְרְבוּ חַטָּאוֹת,

וְאֵלּוּ יִקְרְבוּ עוֹלוֹת.

חָזַר אוֹ שֶׁפָּרַח מִן הָאֶמְצַע לַצְּדָדִין,

הֲרֵי כֻּלָּן יָמוּתוּ.

אֵין מְבִיאִין תּוֹרִין כְּנֶגֶד בְּנֵי יוֹנָה,

וְלֹא בְּנֵי יוֹנָה כְּנֶגֶד תּוֹרִין.

כֵּיצַד?

הָאִשָּׁה שֶׁהֵבִיאָה חַטָּאתָהּ תּוֹר,

וְעוֹלָתָהּ בֶּן יוֹנָה,

תִּכְפֹּל וְתָבִיא עוֹלָתָהּ תּוֹר.

עוֹלָתָהּ תּוֹר, וְחַטָּאתָהּ בֶּן יוֹנָה,

תִּכִפֹּל וְתָבִיא עוֹלָתָהּ בֶּן יוֹנָה.

בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר:

הוֹלְכִין אַחַר הָרִאשׁוֹן.

הָאִשָּׁה שֶׁהֵבִיאָה חַטָּאתָהּ וּמֵתָה,

יָבִיאוּ הַיּוֹרְשִׁין עוֹלָתָהּ;

עוֹלָתָהּ וּמֵתָהּ,

לֹא יָבִיאוּ הַיּוֹרְשִׁין חַטָּאתָהּ:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

חטאת מכאן, ועולה מכאן, וסתומה באמצע -

פרח מן האמצע לצדדין, אחד הילך ואחד הילך - לא הפסיד כלום,

אלא יאמר: "זה שהלך אצל חטאות - חטאת,

וזה שהלך אצל עולות - עולה".

חזרו לאמצע - האמצעיין ימותו,

ואלו יקרבו חטאות, ואלו יקרבו עולות.

חזר, או שפרח מן האמצע לצדדין - הרי כולם ימותו.

[ו] *הערה 1: אין מביאין תורין - כנגד בני יונה,

ולא בני יונה - כנגד תורין.

כיצד?

האשה שהביאה חטאתה תור, ועולתה בן יונה -

תכפול - ותביא עולתה תור.

עולתה תור, וחטאתה בן יונה -

תכפול - ותביא עולתה בן יונה.

בן עזאי אומר: הולכין אחר ראשון.

האשה שהביאה -

חטאתה ומתה - יביאו היורשין עולתה.

עולתה ומתה - לא יביאו היורשין חטאתה.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

אם חזרו לאמצע - הוא שמתערבת חטאת בעולה ולפיכך ימותו, וכן אם חזרו מן האמצע לצדדים כולם ימותו, לפי שאפשר עולה הלכה אצל חטאת וחטאת אצל עולה.

ועניין מה שאמר או שפרח מן האמצע לצדדין - הוא שפרח לצד זה ששם החטאות או העולות, ופרח משם לקצה האחר, הרי כבר היה תערובת החטאת בעולה לפיכך כולם ימותו כמו שנתבאר בתחילת המסכתא.

משנה ו [נוסח הרמבם]

תנא קמא הולך אחר החטאת, לפי שהכתוב הקדים אותה כמו שבארנו בעשירי מזבחים.

ובן עזאי הולך אחר המין שהפרישה ממנה בתחילתה, בין שהוא עולה או חטאת.

והלכה כתנא קמא:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

חטאת מכאן - פרידה המפורשת לחטאת לצד אחד, ופרידה המפורשת לעולה לצד השני, ושתי פרידות של קן סתומה באמצע:

פרח מן האמצע - פרידה אחת לימין ופרידה אחת לשמאל:

לא הפסיד כלום - דאותו שמעורב עם החטאת יעשה חטאת, ואותו שעם העולה יעשה עולה, אבל לא חטאת, דשמא יעשוהו מן העולה המפורשת:

חזר לאמצע - חזרו מן הצדדים אחד מכאן ואחד מכאן ונתערבו יחד, אלו ימותו, דחטאת ועולה נתערבו יחד. אבל אותן שנשארו כל אחד לבדו, קריבים כל אחד כדינו:

חזר מן האמצעיים לצדדים - הרי חטאות ועולות מעורבים, וימותו כולן ^ו:

אין מביאים תורים כנגד בני יונה - אלא או שניהם תורים או שניהן בני יונה:

תכפול ותביא עולתה בן יונה - כדין החטאת. שהחטאת היא עיקר ^ח, בין שהפרישתו תחילה בין שהפרישתו בסוף:

הולכין אחר הראשון - ואינה מביאה השני אלא ממין שהפרישה הראשון, בין שהיה הראשון חטאת בין שהיה עולה. והלכה כת"ק:

לא יביאו היורשים חטאתה - דהויא חטאת שמתו בעליה. ואי לא מהאי טעמא, מביאים חטאת אע"פ שקרבה עולה תחילה. ואע"ג דבכל מקום חטאת קודמת לעולה, היינו דוקא למצוה אבל לא לעכב:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

זה שהלך אצל חטאות כו' וזה כו' עולות. וכן הוא בכל הנוסחאות ואף הרמב"ם העתיק כן בחבורו ספ"ט מהלכות פסולי המוקדשים. ואע"ג דברישא תנן חטאת לשון יחיד וכן העתיק שם. מ"מ הא לית לן בה בין שהיא חטאת א' או חטאות רבות ומש"ה לא קפיד. אבל הר"ב והמפרש נסבי בסיפא נמי חטאת:

[*לא הפסיד כלום. פי' הר"ב דאותו שמעורב עם החטאת יעשה חטאת אבל לא עולה דשמא יעשהו מן החטאת המפורשת. והמגיה כן בדברי הר"ב. לא הפסיד]:

*) חזר. לשון הר"ב חזר מן האמצעים לצדדין הרי חטאות ועולות מעורבים וימותו כולן. וכ"כ המפרש. גם הרמב"ם בפירושו ובחבורו והיו יכולין לפרש דכולן ימותו מפני שפרח בהן מבין המתות:

או שפרח מן האמצע לצדדין. הוא שפרח לצד זה ששם החטאות או העולות ופרח משם לקצה האחר הרי כבר היה תערובת החטאת בעולה לפיכך כולם ימותו כמו שנתבאר בתחלת המסכת. הרמב"ם. ובחבורו העתיק לבבא זו. פרח מן האמצעית לצדדין. ולא העתיק חזר. אבל להר"ב והמפרש נראה דלא גרסי לבבא דאו שפרח כו':

תכפול ותביא עולתה כו'. פי' הר"ב שהחטאת היא עיקר. לשון הרמב"ם לפי ההכתוב הקדים אותה כמ"ש בעשירי מזבחים ע"כ. ואע"ג דביולדת הקדים הכתוב לעולה כדכתיב (ויקרא י"ב) א' לעולה וא' לחטאת. כבר כתבתי שם במ"ד דלא הקדימו אלא למקראה. ובת"כ פ' תזריע ספ"ד מה ת"ל אחד לעולה ואחד לחטאת כו' כאן שהיא מביאה עולתה תחלה אינו דין שתביא חטאתה מעין עולתה ת"ל אחד לעולה וא' לחטאת הביאה חטאתה תור וכו' כדתנינן הכא. ויראה לי דהכי דרוש דה"מ למכתב לעולה ולחטאת והוה שמעינן דעולה קודמת כיון דלא נקט חטאת ברישא כמו במקום אחר אלא להכי כתב אחד למדרש בג"ש מא' לחטאת וא' לעולה דגבי טומאת מקדש וקדשיו דהתם כתב והקריב אשר לחטאת ראשונה דה"נ תהא החטאת עיקר לכל דבר חוץ למקראה. ובספר קרבן אהרן מפרש דדייק מאחד אחד דמייתרי אלא דה"ק אחד לעולה ויהי' מהאחד שהוא לחטאת תמיד ע"כ. וראיתי ג"כ בנוסחאות דל"ג כאן שהיא כו' אינו דין כו' אלא ה"ג מנין שאם הביאה כו' שתביא כו':

[*יביאו היורשים עולתה. דשעבודא דאורייתא ומש"ה אפילו לא הפרישתו מחיים. פ"ק דקדושין דף י"ג. ופסק כן הרמב"ם ספ"א מהלכות מחוסרי כפרה ע"ש. וגם עיין מ"ש בפ"ה דערכין משנה ב' ד"ה יתנו]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ו) (על הברטנורא) כך כתב הר"מ והמפרש. והוה מצי למימר דימותו מפני שפרח בהן מבין המתות:

(ז) (על המשנה) שפרח כו'. שפרח לצד זה ששם החטאות או העולות ופרח משם לקצה האחר הרי כבר היו תערובת החטאת בעולה ולפיכך כולם ימותו כמו שנתבאר בתחלת המסכת. הר"מ. והר"ב והמפרש נראה דלא גרסי ליה:

(ח) (על הברטנורא) עיין פרק י' דזבחים משנה ד'. ועתוי"ט:

(ט) (על המשנה) יביאו כו'. דשעבודא דאורייתא. ומש"ה אפילו לא הפרישתו מחיים. גמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

אחד אילך ואחד אילך:    כצ"ל. חזר או שפרח מלות או שפרח בפי' הרמב"ם ז"ל שנם ובלשון המפרש שבתלמוד אינם. וז"ל הרמב"ם ז"ל מענין מה שאמר או שפרח מן האמצע לצדדין הוא שפרח לצד זה ששם החטאת או העולה ופרח משם לקצה האחר הרי כבר היה תערובת החטאת בעולה לפיכך כולן ימותו כמו שנתבאר בתחלת המסכתא עכ"ל ז"ל. וביד ספ"ט דהלכוח פסולי המוקדשין דִלֵג מלת חזר דגם בהאי סיפא לא כתב רק פרח מן האמצע לצדדין כדברישא:

האשה שהביאה חטאתה תור וכו':    בת"כ פ' כי תזריע ספ"ד:

תכפול ותביא עולתה תור עולתה תור וחטאתה בן יונה תכפול ותביא עולה בן יונה בן עזאי אומר וכו':    כך צ"ל:

האשה שהביאה חטאתה ומתה. וכו':    תוס' פ' תמיד נשחט (פסחים דף נ"ט) ודפ"ק דר"ה דף ו' ובגמ' פ"ק דקדושין דף י"ג ותוספות פרק קמא דזבחים דף ג' ושם בגמ' דף ה' ורש"י ז"ל בפ' חטאת העוף (זבחים דף ס"ח) ובגמרא בפ"ק דמנחות דף ד'. ושם בקדושין כתב הריטב"א ז"ל הא מתני' באשה יולדת שחייבת להביא חטאת והה"נ לכל חייבי עולה וחטאת כגון זב ומצורע וכיוצא בהן וחדא מנייהו נקט ומשום דאיירי רישא דמתני' התם באשה קתני סיפא נמי באשה ע"כ. וקשה לי אני הדיוט בגווה דארישא גופה תקשי דליתני סתמא מי שהביא חטאתו תור ועולתו בן יונה יכפול וכו' לכך נלע"ד דמתני' מלתא דשכיחא נקט דאפילו זיבה מצוי באשה יותר מבאיש אבל הה"נ לכל חייבי עולות וחטאות וכמו שכתבתי בשם הרמב"ם ז"ל בסוף פירקי' דלעיל. ואיתה נמי למתני' בירושלמי פ"ק דחגיגה דף ע"ו וביד ס"פ ראשון דהלכות מחוסרי כפרה:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

וסתומה באמצע:    ר"ל שהי' מונח חטאת א' מפורשת מצד אחד, ובצד הב' היה מונח עולה מפורשת, ובאמצע היו מונחים ב' פרידות סתומות שלא נתפרש בהן עדיין איזה חטאת ואיזה עולה:

אחד הלך ואחד הלך לא הפסיד כלום:    דהרי ידע באיזה מקום מונח העולה המפורשת ובאיזה מקום החטאת המפורשת, והסתומה שנתערב כאן וכאן, יכול לעשות אותה שנתערבה עם החטאת לחטאת, ואידך שעם העולה, יקריב עולה:

עולה:    ר"ל שיאמר הכהן כך כשיקריבן. דהרי אין הקנין מתפרשות רק בשעת קניי' ע"י הבעלים, או בשעת הקרבה ע"י הכהן, ולא ביני ביני [כיומא דמ"א א]:

חזר לאמצע:    ר"ל אם אח"כ חזר א' מכל צד, ופרחו ב' יחד לאמצע, נמצא שמונחים השתא כבתחילה אחד מכל צד וב' באמצע, רק דלא ידעינן בב' שבאמצע אם הם מהסתומות או מהמפורשות, או א' מהסתומות ואחת מהמפורשות. ובאותן שבצדדים ליכא ספק אם חטאת או עולה, דהרי ידע מקום החטאת ומקום העולה, רק מסופק אם היא סתומה או מפורשת:

האמצעיים ימותו:    מדמסופק אם היא חטאת מפורשת או עולה מפורשת:

ואלו יקרבו עולות:    ר"ל אותן שבב' הצדדין. ואע"ג דנקט לעיל שלא הי' בכל צד רק פרידה אחת, נקט הכא אלו ואלו, דקמ"ל דה"ה בהי' הרבה חטאות מפורשות בצד זה, והרבה עולות מפורשות בצד האחר, ופרח מהסתומות שבאמצע אחד לכל צד, וחזר ופרח אחד מכל צד אל האמצע, נמי דינא הכי, דאותן שבצדדי' כשרי', ואותן שבאמצע פסולין:

חזר:    ר"ל ואם חזר אחד מהאמצעי' ופרח א' לכל צד, והרי השתא גם בהצדדים מעורב בכל צד אחת מחטאות המתות:

או שפרח מן האמצע לצדדין:    נ"ל דר"ל, או שפרחו מהאמצעיים לשאר צדדים, ולא נתערבו שוב היונים, רק ע"י פריחה זה נתערבו הצדדים זה בזה שלא ידע באיזה צד מונחים הכשרות ובאיזה צד המתות. או נ"ל דהא דקאמר חזר, היינו דשניהן שבאמצע חזרו ופרחו אחד לכאן ואחד לכאן, והא דקאמר או שפרח מהאמצע להצדדים, ר"ל שפרח רק אחד מהאמצעיים לא' מהצדדים ולא ידעינן לאיזה צד מהצדדים פרח:

הרי כולן ימותו:    דהרי אמצעיים חטאות מתות הן:

ולא בני יונה כנגד תורין:    אלא או שתיהן תורין או שניהן בני יונה. (ונקט הכא הך משנה כהקדמה לפרק הבא דמחלקינן ביה בסוף הפרק בין מין א' לב' מינין ודו"ק):

וחטאתה בן יונה:    ה"ג. וקמ"ל דבין שהפרישה או הקריבה החטאת או העולה תחילה, הכל הולך אחר מין החטאת:

הולכין אחר הראשון:    בין שהוא עולה או חטאת:

יביאו היורשין עולתה:    דנשתעבדו נכסיה להקדש:

לא יביאו היורשין חטאתה:    דהרי הוה חטאת שמתו בעליה. ואע"ג דצריך להקריב חטאת קודם לעולה [כפסחים נ"ט א]. היינו רק למצוה אבל לא לעכב:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

• כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
• דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
• מהדורת ויקיטקסט המבוארת