משנה פרה ג רמבם

נוסח הרמב"ם עריכה

(א) שבעת ימים קודם לשריפת הפרה -

מפרישין כוהן השורף את הפרה מביתו - ללשכה שעל פני הבירה צפונה מזרחה,
ובית אבן היתה נקראת,
ומזין עליו כל שבעת הימים - מכל החטאות שהיו שם.
רבי יוסי אומר: לא היו מזין עליו, אלא בשלישי ובשביעי בלבד.
רבי חנניה סגן הכהנים אומר:
על הכוהן השורף את הפרה - מזין עליו כל שבעת הימים,
ועל של יום הכיפורים - לא היו מזין עליו, אלא בשלישי ובשביעי בלבד.


(ב) חצרות היו בירושלים -

בנויות על גבי הסלע,
ותחתיהן חלול - מפני קבר התהום.
ומביאים נשים עוברות - ויולדות שם,
ומגדלות שם את בניהן.
ומביאין שוורים - ועל גביהן דלתות,
ותינוקות יושבין על גביהן - וכוסות של אבן בידם.
הגיעו לשלוח -
ירדו - ומילאום,
ועלו - וישבו על גביהן.
רבי יוסי אומר: ממקומו היה משלשל, וממלא.


(ג) באו להר הבית -

וירדו הר הבית והעזרות,
ותחתיהן חלול - מפני קבר התהום.
ובפתח העזרה - היה מתוקן קלל של חטאת.
ומביאין זכר של רחלים -
וקושרין חבל בין קרניו,
וקושרין מקל מסובך בראשו של חבל,
וזורקו לתוך הקלל,
ומכה את הזכר - ונרתע לאחריו,
ונוטל, ומקדש - כדי שיראה על פני המים.
רבי יוסי אומר:
אל תיתנו מקום למינים לרדות,
אלא - הוא נוטל ומקדש.


(ד) לא היו עושין -

לא חטאת על גב חטאת,
ולא תינוק על גב חברו.
וצריכין היו התינוקות להזות - דברי רבי יוסי הגלילי.
רבי עקיבה אומר: לא היו צריכין להזות.


(ה) לא מצאו משבע -

עושין - משש וחמש, מארבע ומשלש, משתים ומאחת.
ומי עשאן?
הראשונה - עשה משה,
והשניה - עשה עזרא,
וחמש - מעזרא והילך, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרין: שבע - מעזרא והילך.
מי עשאן?
שמעון הצדיק, ויוחנן כוהן גדול - עשו שתים שתים,
אליהו עיני בן הקף, וחנמאל המצרי, וישמעאל בן פיאבי - עשו אחת אחת.


(ו) וכבש היו עושין מהר הבית להר המשחה -

כיפין על גבי כיפין,
כיפה כנגד האוטם - מפני קבר התהום,
שבו - כוהן שורף את הפרה,
ופרה וכל מסעדיה - יוצאין להר המשחה.


(ז) לא הייתה פרה רוצה לצאת -

אין מוציאין עימה שחורה - שלא יאמרו שחורה שחטו,
ולא אדומה - שלא יאמרו שתים שחטו.
רבי יוסי אומר: לא משום זה,
אלא משום שנאמר: "והוציא אותה" (במדבר יט ג) - לבדה.
זקני ישראל היו מקדימין ברגליהם להר המשחה,
ובית טבילה היה שם,
ומטמאין היו את הכוהן השורף את הפרה - מפני הצדוקין,
שלא יהו אומרין - במעורבי שמש היתה נעשית.


(ח) סמכו ידיהם עליו,

ואומרין לו: "אישי כוהן גדול - טבול אחת",
ירד וטבל - ועלה ונסתפג.
ועצים מסודרין היו שם -
עצי ארזים, ארנים, וברושים, ועצי תאנה חלקה,
עושין אותה כמין מגדל,
ומפתחין בה חלונות,
וחזיתה - מערבה.


(ט) כפתוה בחבל של מגג,

נתנוה על גבי המערכה -
ראשה לדרום - ופניה למערב,
הכוהן עומד במזרח - ופניו למערב,
שחט בימינו - וקיבל בשמאלו.
רבי יהודה אומר: בימינו היה מקבל - ונותן לשמאלו, ומזה בימינו.
טבל והזה שבע פעמים - כנגד בית קודש הקדשים,
על כל הזיה - טבילה.
גמר מלהזות -
קינח את ידיו בגופה של פרה,
ירד והצית את האש באליתות.
רבי עקיבה אומר: בחריות.


(י) נקרעה -

ועמד חוץ מגיתה,
ונטל עץ ארז, ואיזוב ושני תולעת.
אמר להם:
עץ ארז זה, עץ ארז זה,
איזוב זה, איזוב זה,
שני תולעת זה, שני תולעת זה,
שלשה פעמים על כל דבר ודבר.
והן אומרין לו: הין הין הין.


(יא) כרכן בשירי הלשון - והשליך לתוך שריפתה.

נשרפה -
חובטין אותה במקלות,
וכוברין אותה בכברות.
רבי ישמעאל אומר:
במקבות של אבן, ובכברות של אבן - היתה נעשית.
שחור -
שיש בו אפר - כותשין אותו,
ושאין בו - מניחין אותו.
עצם - בין כך ובין כך, היה נכתש.
וחולקין אותו שלשה חלקים -
אחד - ניתן בחיל,
ואחד - ניתן בהר המשחה,
ואחד - היה מתחלק לכל המשמרות.


הדף הראשי של משנה פרה ג