משנה עדיות ב י

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עדיות · פרק ב · משנה י | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

אף הוא היה אומר חמשה דברים של שנים עשר חדש.

משפט דור המבול, שנים עשר חדשכד.

משפט איוב, שנים עשר חדשכה.

משפט המצריים, שנים עשר חדשכו.

משפט גוג ומגוג לעתיד לבוא, שנים עשר חדשכז.

משפט רשעים בגיהנם, שנים עשר חדש, שנאמר (ישעיה סו) והיה מדי חדש בחדשוכח.

רבי יוחנן בן נורי אומר, מן הפסח ועד העצרת, שנאמר ומדי שבת בשבתו.

נוסח הרמב"ם

אף הוא אמר חמישה דברים של שנים שנים עשר חודש משפט דור המבול שנים עשר חודש משפט איוב שנים עשר חודש משפט המצרים שנים עשר חודש משפט גוג לעתיד לבוא שנים עשר חודש משפט רשעים בגיהינם שנים עשר חודש שנאמר והיה מדי חודש בחודשו (ישעיהו סו כג) רבי יוחנן בן נורי אומר מן הפסח ועד העצרת שנאמר ומדי שבת בשבתו (שם).

פירוש הרמב"ם

ר"ל השבתות הרצופות אותם שהיו שבתות ביחוסם קצתם לקצתם והוא אמרו וספרתם לכם ממחרת השבת וקרא יום ראשון של פסח שבת כמו שאתה רואה וצוה שיספרו אחריו שבע שבתות המיוחסות אליו והם תשעה וארבעים יום כמו שיש מפסח ועד עצרת ואשר הצריך לזכור אלה המאמרות בכאן ואע"פ שאינם מכוונת המסכתא ואין בם עדות וכמו כן הלכות הרבה שבאו במסכתא זו ואין בהם עדות מוסף מאשר הוזכרו במקומותיהן מן המשנה הוא מה שאומר לך והוא כי כל דבר שבא במסכתא זו כולם הלכות דברו בהם במה שהעידו וזכרו בהם במה שנזכר ודנו בהם במה שדנו ביום אחד ובצבור יום אחד בעצמו והוא יום שהושיבו ר' אלעזר בן עזריה בישיבה והוא אמרם עדיות בו ביום תקנום וכן כל מה שיאמר במשנה בו ביום בשביל אותו היום הוא אומר ולזה הטעם תמצא בזו המסכת הלכות מענינים משונים ודע זה ושמרהו:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שנאמר והיה מדי חודש בחדשו - כשיבא חודש באותו החודש שמת בו, יצא מגיהנם ויבוא להשתחוות לפני ה':

שנאמר ומדי שבת בשבתו - כלומר לאחר שיהיה בגיהנם כל כך ימים כמו שיש מיום ראשון של פסח דאיקרי שבת דכתיב (ויקרא כג) וספרתם לכם ממחרת השבת וגו' עד עצרת שהוא ממחרת השבת כט השביעית, יצא מגיהנם ויבא להשתחוות:

פירוש תוספות יום טוב

משפט דור המבול שנים עשר חדש. קראי נינהו. ועוד נוסף עליהם י"א ימים ששנת החמה יתירה על שנת הלבנה. הראב"ד. וכמו שפירש"י בפ' נח בפסוק (בראשית ח') ובחדש השני בשבעה ועשרים [יום] לחדש:

משפט איוב שנים עשר חדש. מפרש בסדר עולם פ"ג דכתיב (איוב ז') כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי. מה לילות למנוי אף ירחים למנוי. פירוש ירחי שוא הם ימות הקיץ שהם ארוכים כדכתיב (דברים כ"א) ירח ימים. ולילות עמל אלו לילות החורף שהם ארוכים כלומר אריכות הימים. והלילות היה לו שוא ועמל. שלא מצא בהם מרגוע. מנו לי. כלומר במנינם נמסרו לי שלא חסר מהם אחד. ומה לילות למנוי שלא חסרו אחד [כו']. הראב"ד:

משפט המצריים שנים עשר חדש. דכתיב (שמות ה) לקושש קש לתבן. אימתי התבן מצוי שם באייר. והם יצאו בניסן. סדר עולם. הראב"ד:

משפט גוג ומגוג לעתיד לבא י"ב חדש כלומר שלא ינגפו בבת אחת אלא מתחלת [מכתן] עד סופה י"ב חדש. שיהיו נמוקים והולכים עד שיכלו דכתיב [ישעיה י"ח] [ו'] וקץ עליו העיט וכל (חית השדה) בהמת הארץ] עליו תחרף קיץ וחורף. הרי שנה שלמה [סדר עולם]. הראב"ד:

גוג ומגוג. הכי גרסינן וכן כתוב ביחזקאל ל"ח [ב'] אל גוג ארץ המגוג. וכל הנבואה על גוג שהוא המלך. ובסי' ל"ט [ו'] כתיב ושלחתי אש במגוג וגו' וי"ס דל"ג ומגוג כלל. וי"ל לפי שלא שנאמר על מגוג אלא ושלחתי אש ולא נזכר בו דין י"ב חדש. אבל יש ספרים דגרסי מגוג בלא וי"ו וזה ודאי טעות:

שנאמר והיה מדי חדש בחדשו. ובמשפט רשעים קמיירי דכתיב ויצאו וראו בפגרי האנשים וגו'. והם אותם שכפרו בעיקר ושיש בידם חלול השם. אבל [שאר רשעים] דינם י"ב חדש. הראב"ד. וכאשר הגהתי כן נ"ל מסדר עולם ומפרק קמא דר"ה דף י"ז. ועיין במשנה ט"ז פרח ג' דאבות:

שנאמר ומדי שבת בשבתו. פירש הר"ב כלומר לאחר שיהיו בגיהנם כל כך ימים כמו שיש מיום ראשון של פסח וכו' עד עצרת וכו' והאי דקאמר בשבתו מפני שי"ט של עצרת תלוי בי"ט של פסח. משא"כ בשאר מועדים שאינן תלויים זה בזה. הראב"ד. וכן פירש הרמב"ם. ונ"ל דריב"ן מודה נמי לת"ק דיש רשעים שנדונים י"ב חדש כדכתיב מדי חדש בחדשו. אלא דקאמר דאיכא נמי דאינן נדונים אלא כמפסח ועד עצרת וכו' ולת"ק דרשינן שבת בשבתו נמי כמו חדש בחדשו. כשיבא שבת באותו שבת שמת בו. וקמ"ל דאם מת בסוף החדש דלא תימא כשיבא תחלת אותו חדש יבא להשתחוות. ומתקיים בו מדי חדש בחדשו. דמקצת החדש ככולו. אלא מדי שבת בשבתו כשיבא אותו שבת. כך נראה בעיני:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כד) (על המשנה) יב"ח. קראי נינהו. ועוד נוסף עליהם י"א ימים ששנת החמה יתירה על שנת הלבנה. הר"א. וכפירש"י בנימוקי התומש:

(כה) (על המשנה) איוב כו'. מפרש בסדר עולם, דכתיב כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי. מה לילות למינוי אף ירחים למינוי. פירוש, ירחי שוא הם ימות הקיץ שהם ארוכים כדכתיב ירח ימים, ולילות עמל אלו לילות החורף שהם ארוכים, כלומר אריכות הימים והלילות היה לו שוא ועמל שלא מצא בהם מרגוע. מנו לי, כלומר במנינם נמסרו לי שלא חסר מהם אחד. ומה לילות למינוי שלא חסרו אחד כו'. הר"א:

(כו) (על המשנה) המצריים כו'. דכתיב לקושש קש לתבן, אימתי התב:ן מצויה שם, באייר, והם יצאו בניסן. ס"ע:

(כז) (על המשנה) משפט גוג כו'. כלומר, שלא ינגפו בבת אחת אלא מתחלת מכתן עד סופה יב"ח, שיהיו נמוקים והולכים עד שיכלו, דכתיב וקץ עליו העיט וכל בהמת הארץ עליו תחרף, קיץ וחורף הרי שנה שלימה. ס"ע:

(כח) (על המשנה) והיה כו'. ובמשפט רשעים קמיירי, דכתיב ויצאו וראו בפגרי האנשים כו', והם אותם שכפרו בעיקר ושיש בידם חלול השם. אבל שאר רשעים דינם יב"ח. הר"א:

(כט) (על הברטנורא) והאי דקאמר בשבתו, מפני שיו"ט של עצרת תלוי ביו"ט של פסח. משא"כ בשאר מועדים שאינן תלויים זה בזה. הר"א. וכ"פ הר"מ. ונראה לי דריב"ן מודה לת"ק דיש רשעים שנדונים יב"ח כדכתיב מדי חודש בחדשו, אלא דקאמר דאיכא נמי דאינן נדונים אלא כמפסח ועד עצרת כו'. ולת"ק דרשינן שבת בשבתו נמי כמו חודש בחדשו, כשיבא שבת באותו שבת שמת בו. וקמ"ל דאם מת בסוף החודש דלא תימא כשיבא תחלת אותו חודש יבא להשתתוות ומתק. יים בו מדי תודש בחדשו דמקצת התודש ככולו, אלא מדי שבת בשבתו כשיבוא אותו שבת. נראה לי:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אף הוא היה אומר:    ר' עקיבא. חמשה דברים של י"ב חדש דור המבול כו' קראי נינהו ועוד נוסף עליהם אחד עשר יום ששנת החמה יתירה על שנת הלבנה: [הגה"ה וכן פי' רש"י ז"ל ג"כ בפרשת נח בפסוק ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש וז"ל וירידתן בחדש השני (בי"ז לחדש) אלו אחד עשר ימים שהחמה יתירה על הלבנה שמשפט דור המבול שנה תמימה היה ע"כ]: בפי' רעז"ל באותו החדש שמת בו יצא מגיהנם וכו' כתב עליו הרי"א ז"ל פי' זה אינו נראה כלל אלא מדבר ביום הדין הגדול שעתיד להיות שעליו נאמר פסוק זה והיה מדי חדש וכו' ע"כ:

משפט איוב י"ב חדש:    פי' הראב"ד ז"ל ראיה דסדר עולם [הובא בתוי"ט] וכתב עליו הר"ש שירילי"ו ז"ל נ"ל דמדלא כתיב ירחים לשוא מפיק ליה לסדר עולם דנראה שהם ירחים נודעים שהם של שוא דהיינו תמוז ואב שהן שוא לכל העולם והוא כן הונחלו לו כל ירחיו שהן של שוא ע"כ: ומצאתי כתוב גמרא תנן כמ"ד איוב מקמי משה הוה פירוש דפלוגתא דתנאי היא בפ"ק דב"ב (גם במ"ר סוף פ' וירא) ומתני' סברא כמ"ד מקמי מלכות משה הוה דהא תני לה מקמי משפט המצריים:

משפט המצריים:    תוס' פ"ק דר"ה דף י"ג [הגהה נלע"ד רמז לדבר פ'ר'ע'ה' בגימטריה ש'נ'ה' דהיינו י"ב ירחים]:

משפט גומ"ג:    הר"ר יהוסף ז"ל מחק מלת ומגוג:

לעתיד לבא י"ב חדש:    ובסוף מדרש תילים נמי אמרינן לא פירש יחזקאל כמה זמן החיה והעוף אוכלות בנבלתו של גוג ובא ישעיה ופירש שנאמר וקץ עליו העיט וכל בהמת הארץ עליו תחרף קיץ וחורף י"ב חודש ע"כ:

משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש:    דכתיב והיה מדי חדש בחדשו מדקאמר בחדשו משמע באותו חדש עצמו כלומר מניסן לניסן או מתשרי לתשרי וקאמר יבא כל בשר וכו' ובמשפט רשעים קמיירי דכתיב ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי אבל אותם שיש בידם חלול ה' או שכפרו בעיקר ומשומדים ומסורות אין דינם י"ב חדש דהנהו גיהנם כלה והם אינם כלים: ואיידי דתנא לעיל שלשה דברים אמרו לפני ר"ע ושלשה דברים א"ר עקיבא תנא נמי הוא היה אומר שהן דברים הרבה נכללין באחד ותנא נמי הוא היה אומר חמשה דברים וכו' דדמי ליה הראב"ד ז"ל: ופי' הר"ש שיריליו ז"ל שנאמר מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו מה שבת למנוייה אף חדשים למנוייהם דר' עקיבא דריש האי דכתיב חדש ושבת לאו כר' יוחנן בן נורי אלא למילף חדש משבת מה שבת שבעת ימים קרויין שבת אף חדשים כל הנמנים לצורך השנה וי"ב חדש הוו שנה:

מן הניסן ועד עצרת:    דכתיב מדי שבת בשבתו פסח נקרא שבת דכתיב וספרתם לכם ממחרת השבת דהיינו ממחרת י"ט ראשון של פסח ועצרת נקרא שבת דכתיב עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום וה"ק משיתחיל מנין משבת זו עד תשלום המנין בשבת אחרת הצריכה למניינו והאי דקאמר מדי חדש בחדשו מפני שאין מן הפסח ועד העצרת אלא לבנה אחת שלימה ע"כ לשונו ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

אף הוא היה אומר חמשה דברים של שנים עשר חדש:    *) לפי דברי הראב"ד נוסף עליהן עוד י"א ימים ששנת החמה יתירה על שנת הלבנה. וכן מוכח לע"ד ממבול שהתחיל בי"ז בחשון ופסק בכ"ז בו בשנה האחרת:

משפט המצריים שנים עשר חדש:    אף לבתר מ"ש רש"י [וארא ז' פכ"ה] שכל מכה היתה משמשת חודש [וכן הוא בב"ר שם]. י"ל דלאו דוקא חודש מצומצם שמשה המכה, אלא קצת ימים יותר. [אבל אין לומר דהא דתנא חשיב הכא י"ב חודש למשפט מצרים, היינו מתחילת ביאת משרע"ה לפרעה שיוציאם. ליתא, דהרי אח"כ כשגזר פרעה תכבד העבודה וגו', היה משרע"ה נעלם ו' חדשים כדאמרן בב"ר [סוף פרשת שמות]:

משפט גוג ומגוג:    גוג הוא שם המלך שיבוא ללחום על משיח, ומגוג הוא שם ארצו. ללמדך ששניהן יענשו:

לעתיד לבא:    עי' יחזקאל ל"ח:

והיה מדי חדש בחדשו:    במשפט רשעים קמיירי [עי' ישעיה ס"ו פ"ו]. דבאפיקורסים ואביזרייהו כתיב כי תולעתם לא תמות. אבל בשאר רשעים כתיב, והיה מדי חודש בחדשו וגו', ור"ל כשיבוא יום החודש שמת בו, אז יבוא להשתחוות לפני. [ומ"כ דמשו"ה בעת המולד וביום היאהר צייט נאות לילך על קבר אבות כי אז יש להנשמה השפעה גדולה להפיץ אורה עד להבלא דגרמא שבקבר]:

רבי יוחנן בן נורי אומר מן הפסח ועד העצרת:    ר"ל כמניין הימים שבין פסח לשבועות. ואפשר עוד שבכל שנה בין פסח לעצרת נפקד עונם [ואפשר שמטעם זה ג"כ נהגו ישראל קצת אבילות בימים ההם עבור אבותינו שחטאו ואינם]:

שנאמר ומדי שבת בשבתו:    רצה לומר דזמן השתחוייתה של הנפש יהיה ככלות זמן הקצוב משבת לשבת, דהיינו מאותו יום דכתיב ביה וספרתם לכם ממחרת השבת, וכתיב עד ממחרת השבת השביעית [ויקרא כ"ג] ואף דכתיב נמי מדי חודש בחדשו. היינו דיש רשעים נדונין לי"ב חודש, ואיכא נמי דנידונין מ"ט יום. ולת"ק מדי שבת בשבתו, ר"ל דלא תימא יום א' בחודש חשוב חודש [כר"ה די"ב] ולסגי בי"א חודש ויום א', להכי קאמר מידי שבת בשבתו, דדוקא כשיגיע אותה שבת נפטר מהעונש ויבוא להשתחוות. עוי"ל דקבלה היתה בידם כך וקראי אסמכתא בעלמא הוא:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים