משנה מקוואות ו ט

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מקוואות · פרק ו · משנה ט | >>

כותל שבין שתי מקואות שנסדק לשתי, מצטרף.

ולערב, אין מצטרףיט, עד שיהא במקום אחד כשפופרת הנוד.

רבי יהודה אומר, חלוף הדברים.

נפרצו זה בתוך זה, על רום, כקליפת השום, ועל רוחב, כשפופרת הנוד.

כֹּתֶל שֶׁבֵּין שְׁתֵּי מִקְוָאוֹת שֶׁנִּסְדַּק לַשְּׁתִי, מִצְטָרֵף. וְלָעֵרֶב, אֵין מִצְטָרֵף, עַד שֶׁיְּהֵא בְמָקוֹם אֶחָד כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, חִלּוּף הַדְּבָרִים. נִפְרְצוּ זֶה בְתוֹךְ זֶה, עַל רוּם, כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם. וְעַל רֹחַב, כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד.

כותל שבין שתי מקואות שנסדק -

לשתי - מצטרף,
ולערב - אינו מצטרף,
עד שיהא במקום אחד - כשפופרת הנוד.
רבי יהודה אומר: חילוף הדברים.
נפרצו זה לתוך זה -
על רום - כקליפת השום,
ועל רוחב - כשפופרת הנוד.

שתי - הוא האורך, וכמוהו בכותל מלמעלה למטה.

וערב - הרוחב, וכמוהו בכותל מימין לשמאל.

וכוונת מצטרף, שנצטרפו השני מקוואות וישלם השיעור יחד.

ורבי יהודה מהפך ואומר, לערב מצטרף, לשתי אינו מצטרף.

ואמרו נפרצו זה לתוך זה - שנהרסה המבדלת העליונה. הנה מעת שיעבור המים למעלה מן המבדלת, ואפילו בעובי קליפת השום ברוחב שתי אצבעות, ונתערבו המים בזה השיעור, שב מקווה אחד.

ואין הלכה כרבי יהודה:

לשתי. מצד זה לצד זה:

לערב. מלמעלה למטה:

נפרצו. היינו מלמעלה בראש הכותל ודווקא כשנסדק או ניקב שהכותל שלם למעלה ואין הנקב רואה את האויר בעי כשפופרת הנוד אבל נפרץ הכותל בראשו והפרצה רואה את האויר עד הרקיע והמים מתחברים שם סגי ברום כקליפת השום ברוחב כשפופרת הנוד ובתוספתא פליג רבן שמעון בן גמליאל וקאמר טפח מלא רוחב הפרצה וצריך לדקדק בדברים דהכא נקט על רום כקליפת השום ולעיל גבי סילון אפי' כשערה ובמס' טהרות (פ"ח מ"ט) תנן ומייתי לה בפרק שני דגיטין דמשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה הא טופח להטפיח חיבור והכל פירשתי בסוף פ' שמיני דטהרות:

לשתי - מלמעלה למטה:

לערב - מימין לשמאל:

חלוף הדברים - מלמעלה למטה, אין מצטרף. מימין לשמאל, מצטרף. ואין הלכה כרבי יהודה:

נפרצו זה בתוך זה - היינו מלמעלה בראש הכותל. דדוקא כשנסדק הכותל או ניקב ולמעלה בראשו שלם, הוא דבעינן כשפופרת הנוד, אבל כשנפרץ הכותל בראשו והמים מתחברים שם, סגי ברום כקליפת השום וברוחב כשפופרת הנוד:

שנסדק לשתי. פי' הר"ב מלמעלה למטה. לערב מימין לשמאל. וכ"כ הרמב"ם. ויש לתת טעם בדבר. דלהכי בלערב אין מצטרף משום דמחשבין למה שעל הסדק כאילו סותמו:

מצטרף. ואם היה בשניהן ארבעים סאה מטבילין בכל אחת מהן. הרמב"ם פ"ח מהלכות מקואות [הלכה ה] :

רי"א חלוף הדברים. טעמו שמעתי מפי רבינו מהור"ר ליווא ז"ל שכשנסדק מימין לשמאל. מתחשב כל שע"ג הסדק כאילו אינו:

ועל רוחב כשפופרת הנוד. לשון הרמב"ם ברוחב שתי אצבעות:

(יט) (על המשנה) אין כו'. משום דמחשבים למה שעל הסדק כאילו סותמו. נ"ל. ור' יהודה סבר, דמתחשב כאילו אינו. מהר"ל:

לשתי מצטרף ולערב אין מצטרף:    פי' הרמב"ם ז"ל לשתי מלמעלה למטה לערב הרוחב וכמוהו בכותל מימין לשמאל אבל הר"ש והרא"ש ז"ל פירשו אפכא שתי מצד זה לצד זה ערב מלמעלה למטה. פי' הרמב"ם ז"ל וכונת מצטרף שנצטרפו השני מקואות וישלם השיעור יחד אכן רבינו ירוחם ז"ל פי' מצטרף כל הסדק לשפופרת הנוד ע"כ הר"ס ז"ל. וראיתי להעתיק הנה לשון ספר הלבוש דבי"ד סי' ר"א סעיף נ"ד וז"ל ב' מקואות סמוכים זה אצל זה שיש בהן מים כשרים אלא שהן חסרין שאין בכל א' מהם מ' סאה וכותל ביניהם ונסדקה הכותל אם נסדקה ברוחב כל הכותל מצד זה לצד זה וברום אפי' כל שהוא רק שהמים מחלחלין ומבצבצין מעט דרך הסדק מצטרפי' ומחברי' שתי המקואות להכשירן לטבול בכל א' מהן שכל א' מהם משלים את חברו להשלים השיעור של מ' סאה שכיון שהסדק הולך ברוחב הוו חבור טפי ואם נסדק הכותל מלמעלה למטה אינו מצטרף עד שיהא בסדק נקב שהוא כשפופרת הנוד במקום אחד ואם נפרץ הכותל למעלה עד שהולכים המים מעט מזה לזה למעלה על עובי הכותל אם יש ברוחב הפרצה כשפופרת הנוד ומתחברי' המי' כרוחב שפופרת הנוד וברום כקליפת השום מצטרפי' וכשרי' שכיון שחבור המים הוא למעלה רואה את האויר והכל רואין המים שהן מחוברי' סגי בזה ומצטרפי' וה"ה אם היה גל של עפר בין ב' מקואות וניטל מן הגל מעט עד שהמים מקלחי' מזה לזה למעלה ברוחב כשפופרת הנאד וברום כקליפת השום סגי כיון שחבור המים הוא למעלה רואה את האויר והכל רואי' אותו ולא אמרו שצריך הכר כשפופרת הנוד בכל סביבותיו ברוחב ובגובה אלא כשמחברין המקואות ע"י נקב שבאמצע הכותל כמו שאמרנו למעלה פעמים עכ"ל ז"ל:

על רום כקליפת השום ועל רוחב כשפופרת הנוד:    בתוספתא פליג רשב"ג וקאמר טפח מלא רוחב הפרסה. והכא קתני רום כקליפת השום אבל לעיל גבי סלון דמיירי בשאוב שהוא דרבנן נקט אפי' כשערה מה"ר שמשון ז"ל. ועוד כתב כאן ובמס' טהרות תנן ומייתי לה בפ' שני דגיטין דמשקה טופח אינו חבור לא לטומאה ולא לטהרה הא טופח להטפיח חבור והכל פירשתי בספ"ח דמס' טהרות ע"כ וז"ל סוף דבריו שם ועוד יש לפרש דכל מקום שהמים מתערבין דרך נקב או דרך פרצה שלמעלה שיעור המים כשיעור הפרצה בין לכשפופרת בין לקליפת השום בין לר' יהודה בין לרבנן ומתיישב בכך מתני' דכותל וכי פליגי במים צפים מלמעלה מן הכותל בלא פרצה או כי ההיא דקומקום דתוספתא דרבנן בעו כקליפת השום ולר' יהודה סגי בטופח ע"מ להטפיח ע"כ. ועוד האריך ע"ש:

בפי' רעז"ל. צריך להיות אבל כשנפרץ הכותל בראשו והפרצה רואה את האויר והמים מתחברים שם סגי ברום כקליפת השום וכו':

יכין

כותל שבין שתי מקואות:    וא' מהן חסירה. או שרק שניהן יחד הן מ' סאה:

שנסדק לשתי:    ר"ל אם הסדק הוא בכל גובה הכותל שמפסיקן. ונ"ל דלהכי נקט שתי. לאשמועינן דאפילו כשהסדק הוא בשפוע של עובי הכותל. כחוטי שתי אויפצוג שמתוחים בכסא אורג בשפוע מכובד עליון לתחתון. ונמצא שאין הסדק מפולש בשוה. אפ"ה כמחוברים דמי:

ולערב:    ר"ל ואם הסדק לרוחב הכותל כחוטי ערב שמונח לרוחב הבגד הנארג:

אין מצטרף עד שיהא במקום אחד כשפופרת הנוד:    ודוקא במחוברין מימי ב' המקואות רק דרך הסדק שבאמצע הכותל. והכותל למעלה מהסדק שלם. אבל במחוברין מימי ב' המקואות למעל' מראש הכותל. סגי בשמחוברין בגוב' קליפת השום על רוחב כשפופרת הנוד. וכדמסיק בסיפא בנפרצו זה לזה:

ר' יהודה אומר חלוף הדברים:    וטעם פלוגתייהו דת"ק ס"ל. דהא דבעינן נקב כשפופרת הנוד בכותל שבין מקוה שלימה לחסירה. היינו שע"י נקב כזה יהיו ב' המקואות נחשבין כמחוברים אף במקום שהכותל שביניהן אינו נקוב. מיהו כל זה במחוברים רק ע"י נקב. אבל במחוברין ע"י סדק שבכותל. שמתפשט מהקצה אל הקצה בכותל. בין שהסדק ההוא בכל גובה הכותל. או שמתפשט בכל רוחב הכותל. כיון שכל שטח המים מעורב. בגובה המים או ברחבן. אף שאין בין ב' המקואות רק סדק בעלמא. חשיבי שניהן כמעורבין. ואעפ"כ דוקא כשהסדק בגובה הכותל. שיש קיום להסדק שלא יסתם. חשובין על ידו כמעורבין. אבל כשהסדק לרוחב הכותל. אז מחמת כובד חלק העליון. סופן שיתחברו ב' החלקים ויסתם הסדק. וכל שסופו להסתם כסתום דמי. והו"ל הסדק כליתא. ור"י ס"ל דאין חילוק בין נקב לסדק. דבשניהן צריך כשפופרת הנוד. וזהו דוקא כשהסדק לארכו של כותל. אבל כשהוא לכל רחבו של כותל. אז המים שבסדק מטשטשין ומרככין בכובדן חלק הכותל שתחתיהן. ולהכי הו"ל הכותל רעוע שתחת המים שבסדק כליתא. ור' יהודה לשיטתיה אזיל דס"ל לעיל במשנה א' דכל כותל רעוע כליתא דמי. וקיי"ל כת"ק [ר"א סנ"ד]. אמנם מספקא לן אי שתי היינו גובה הכותל. וערב היינו המשכו. וכפי' הרמב"ם לעיל. או שתי היינו המשך הכותל. וערב היינו גובה הכותל. ור"ל כבאריג. שלעולם חוטי השתי ארוכים משל ערב שאינו מוטל רק ברוחב הבגד. וזהו פי' הרא"ש. ומדמספקא לן הלכה כמי. משו"ה בין שהסדק לאורך או לרוחב הכותל. אינן מצטרפין ב' המקואות עד שיהיה ביניהן נקב כשפופרת הנוד. דהיינו כרוחב ב' אצבעות חוזרות [ר"א ש"ך ס"ק קי"ח]. ודוקא בסדק שבכותל שבין חסירה לשלימה פליגי ר"י ורבנן. אבל אם בא להכשיר מקוה ממ' סאה שאובין ממקוה כשירה שבצדה. לכ"ע ביש בהכותל שביניהן סדק כ"ש בין לאורך ובין לרוחב מצטרף. דהרי סגי בהשקה שביניהן כשערה [וכמ"ח]. ואף אם יהיה הסדק לרוחב שסופו להסתם. הרי משהושקו המ' סאה שאובין רק רגע דיו. משא"כ בהשקה שבין חסירה לשלימה. הרי אין החסירה כשירה רק בעודה מושקת לשלימה. דמשנפסק ההשקה. הו"ל כמקוה מ' סאה שנחסרה [כש"ך ר"א ס"ק קי"א]:

נפרצו:    ב' המקואות:

זה בתוך זה:    ר"ל שנפרץ ראש הכותל שביניהן. ואין כותל מפסיק בין מקום חיבור מים למים:

ועל רוחב כשפופרת הנוד:    דכשמחוברים מימי ב' המקואות יחד ממעל לראש הכותל. בלשון מים. שגבוה כקליפת השום ברוחב שפופרת הנוד. הוכשרו שניהן [כלעיל פרה פ"ה מ"ח]. מיהו דוקא בשיש כותל מפסיק בין מים למים. צריך שיהיו מעורבים כך. אבל כשמעורבין ב' המקואות על קרקע שוה בלי כותל מפסיק. סגי במעורבין בטופח ע"מ להטפיח. אפי' בין חסר למלא. והוכשרו שתיהן [תוס' חגיגה כ"א ב' ד"ה כעוביה]:

בועז

פירושים נוספים