משנה מקואות ו י
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מקואות · פרק ו · משנה י | >>
האביק שבמרחץ, בזמן שהוא באמצע, פוסלכ.
מן הצד, אינו פוסל, מפני שהוא כמקוה סמוך למקוה, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים, אם מקבלת האמבטי רביעית עד שלא יגיעו לאביק, כשר.
ואם לאו, פסול.
רבי אלעזר ברבי צדוק אומר, אם מקבל האביק כל שהוא, פסול.
משנה מנוקדת
הָאָבִיק שֶׁבַּמֶּרְחָץ, בִּזְמַן שֶׁהוּא בָאֶמְצַע, פּוֹסֵל. מִן הַצַּד, אֵינוֹ פוֹסֵל, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְמִקְוֶה סָמוּךְ לְמִקְוֶה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אִם מְקַבֶּלֶת הָאַמְבָּטִי רְבִיעִית עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לָאָבִיק, כָּשֵׁר. וְאִם לָאו, פָּסוּל. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר, אִם מְקַבֵּל הָאָבִיק כָּל שֶׁהוּא, פָּסוּל.
נוסח הרמב"ם
האביק שבמרחץ -
- בזמן שהוא באמצע - פוסל.
- מן הצד -
- אינו פוסל, מפני שהוא כמקוה סמוך למקוה - דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרין: אם מקבלת האמבטי רביעית עד שלא יגיעו לאביק - כשרים,
- ואם לאו - פסול.
- רבי אלעזר ברבי צדוק אומר: אם מקבל האביק כל שהוא - פסול.
פירוש הרמב"ם
אמבטי - הוא רהט המרחץ.
ואביק - הוא "אל-נביק".
והמים אשר יגרו לתוך האמבטי ולתוך האביק הם מים כשרין, אך כל מה שיגיע מהם בתוך האביק הם פסולין לפי שהם ישובו שאובין, לפי שהאביק הוא כלי להיותו ניתך לארץ, וזהו אמרם ממנו בתוספתא "שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע". ומצורת בניינם ותבנית זה האביק יהיה מובן זה המחלוקת.
והעיקר כבר ידעת אשר בהם התיקון, והוא שמים שאובין בצד מים כשרים לא יפסלום ואף על פי שימששום מים למים, ובאמצע פוסל לפי שכבר הגיעו המים שאובין לתוך המקווה.
והלכה כחכמים:
פירוש רבינו שמשון
אביק. פי' בערוך כמו ביב שהמים נמשכין לתוכו ויורדין מן האמבטי לאביק ויש מפרש אביק היא האמה שהמים חמין וקרין נמשכין בה ויורדין אל האמבטי עד כאן בערוך ואביק הוא לשון חקק כי ההוא דהקומץ רבה (דף לג.) ובפ"ק דעירובין (דף יא:) מאי היכר ציר אמר רב יהודה אבקתא חור שבאסקופה שציר הדלת סובב בו ולפי שיטת משנתינו נמשכין לאמבטי מים כשרים לטבילה דלאחר שרחצו בחמין שבמרחץ נכנסין לאמבטי שאצלו וטובלין בו והאי אביק כלי מתכות הוא ומשוקע באמבטי ויש בו נקב דכשנמאסים מי האמבטי מחמת טבילות פותחין הנקב שבאביק ויוצאין המים שבאמבטי וממשיכין לו מים אחרים נקיים וסותמין הנקב שלא יצאו המים ובזמן שהוא באמצע פסל לפי שכל המים גרורין על גביו כי ההיא דתניא בתוספת' שהבאתי לעיל בפ"ב (רפ"ג) גיסטרא שהיא משוקעת בקרקע בור של גת וירדו גשמים ונתמלאת הרי אלו פסולין מפני שהם גרורים ע"ג כלים ואם הוא מן הצד לא פסל דאין המים גרורין על גביו ואין כאן שאוב אלא מה שבתוכו ושאר המים הוו להו כמקוה כשר סמוך לשאוב ורבנן סברי דאם מקבלת האמבטי רביעית מים כשרים קודם שיגיעו לאביק כאילו מקבלת מ' סאה דמי משום דרביעית שיעור מקוה הוא מדאורייתא למחטין כדאיתא בפ"ק דפסחים (דף יז:) ואמרי' בפרק שני דזבחים (דף כב.) מקוה שיש בו מ' סאה אם קדח בו רביעית מטבילין בו מחטין וצינוריות דמהכשירא דמקוה קא אתו. ר"א ב"ר צדוק סבר דכיון דמקבל האביק (פוסל) כל שהוא [פוסל] כלומר בכל ענין שיהיה בין באמצע בין מן הצד בין מקבלת האמבטי רביעית קודם שיגיעו לאביק בין אינה מקבלת:
תניא בתוספתא (פ"ה) המת במרחץ הקמין טמא המת בקמין המרחץ טמא מפני האביק הנוגע באביק טמא וטהור בעלייתו ר"ש אומר הנוגע באביק טהור שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע. פי' האי מרחץ היינו אמבטי דמתניתין שמימיו כשרין לטבילה וקמין הוא כעין קומקומין שיש בו מים חמין ולוקחין מהם לחמם מימי האמבטי דאין נפסלין במים שאובין כיון דיש בו מ' סאה מים כשרים ואם המת באמבטי נטמאו כל אותן חמין ואם המת בקמין האמבטי טמא מפני האביק כלומר לא שיטמאו מימיו דלא מקבלי טומאה אלא האביק לבדו טמא ומטמא את הנוגע בו בשעת טבילה אע"פ שפינו את המת. וטהור בעלייתו דאע"ג דאדם הנוגע בכלים שנגעו במת בעי הזאה ג' ושביעי כדפרישית בריש אהלות ה"מ בכלים תלושין אבל האי אביק מחובר הוא וגם משמש עם הקרקע שעיקר תשמישו לדבר שאינו מקבל טומאה וטומאה קלה בעלמא אית ביה מדרבנן ותדע דהא ר"ש מטהר לגמרי.
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
האביק שבמרח - ן. כלי של מתכת משוקע באמבטי ויש בו נקב, דכשנמאסין מי האמבטי מחמת הטבילות פותחים הנקב שבאביק ויוצאים המים שבאמבטי וממשיכין לו מים אחרים נקיים וסותמים הנקב שלא יצאו המים, והמים הנמשכים לאמבטי הן כשרים לטבילה, דלאחר שרחצו בחמין שבמרחץ נכנסים לאמבטי וטובלים שם:
בזמן שהוא באמצע פוסל - לפי שכל המים גרורים על גביו, ומים הגרורים על גבי כלים הרי אלו פסולים:
מן הצד אינו פוסל - דאין המים גרורים על גביו, ואין כאן שאוב אלא מה שבתוכו, ושאר המים הוו להו מקוה כשר סמוך לשאוב, ומים שאובין בצד מים כשרים לא פסלי ואף על פי שנוגעים זה בזה: אם מקבלת האמבטי רביעית, מים כשרים קודם שיגיעו לאביק, כאילו מקבלת ארבעים סאה דמי, משום דרביעית שיעור מקוה היא מדאורייתא להטביל בה מחטין וצנוריות! (כא)
: אם מקבל האביק - כלומר כיון דאביק הוא העשוי לקבלה כל שהוא, פסול בכל ענין שיהיה, בין באמצע, בין מן הצד, בין מקבלת האמבטי רביעית קודם שבא לאביק, בין אינה מקבלת:
פירוש תוספות יום טוב
בזמן שהוא באמצע פוסל. לפי שהאביק [הוא] כלי. קודם היותו קבוע ואע"פ שנתחבר. לא יצא מתורת כלי להיותו קבוע לארץ. וזהו אמרם עליו בתוספתא שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע. הרמב"ם בנא"י. וצ"ע במ"ט פ"ח דכלים. עוד שם פ"כ משנה ד ששם פי' הר"ב והרמב"ם דמשמש עם הקרקע טהור:
האמבטי. הוא רהט המרחץ. הרמב"ם ובמ"ד פ"ד דנדרים כתב כיור המרחץ:
רביעית. פי' הר"ב שהוא שיעור מקוה דאורייתא. לטבילת טומאה. אבל טבילת הכשר כלי עובדי כוכבים. בעי מ' סאה. כדכתב הר"ב בסוף מסכת ע"ז כך כתבו התוספות דהתם. ועיין עוד מ"ש ס"פ דלקמן:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(כ) (על המשנה) פוסל. לפי שהוא כלי קודם היותו קבוע. ואע"פ שנתחבר, לא יצא מתורת כלי להיותו קבוע לארץ. וזהו אמרם ז"ל בתוספתא, שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע. הר"מ בנוסחת ארץ ישראל. וצריך עיון מפרק ח' דכלים משנה ט'. ע"ש:
(כא) (על ה) לטבילת טומאה. אבל להבשר כלי נכרים, ארבעים סאה בעינן:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
אביק: בערוך פי' כמו ביב שהמים נמשכין לתוכו ויורדין מן האמבטי לאביק וי"מ אביק היא האמה שכל המים נמשכין בה חמים וקרים ואביק לשון חקק הוא:
וחכמים אומרים אם מקבלת וכו': ותימה שפסק הרמב"ם בחבורו שם פ' ששי סי' י"א כר"מ ושבק רבנן ומדברי מהרי"ק ז"ל משמע דס"ל דלא הוה גריס דברי ר"מ רק סתמא שכתב שם דסבירא ליה דהלכה כתנא קמא ומשום הכי לא חש רבינו לדברי חכמים ע"כ בקיצור:
תפארת ישראל
יכין
האביק שבמרחץ: אביק פירושו גומא. וכדאמרינן [עירובין י"א ב']. מהו היכר ציר לענין מזוזה. ומפרשינן אבקתא. והוא הגומא שבמפתן. שהציר שבדלת סובב בו. והכא ר"ל. שיש כלי מתכות כעין קערה קטנה קבועה בקרקעית המקוה שבמרחץ. והוא כעין גומא בשולי המקוה. ויש באמצעית קערה זו נקב. וסותמין אותו במגופה. שכשנתמאסו המים שבמקוה מרוב הרוחצין. פותחין הנקב. ויוצאין משם המים שנמאסו. וחוזרין וסותמין הנקב במגופה. וממשיכין לתוך המקוה מים אחרים כשרים. והרי המים שבאביק שאובין הן. דאע"ג שהאביק מתחלה עשאו לקבעו בקרקע. ואין מקבל טומאה אפילו כשעדיין לא קבעו [ככלים פי"א מ"ה]. וכ"ש זה שקבוע השתא בקרקע. ואין מקבל טומאה. אפ"ה עכ"פ שם כלי שהיה עליו קודם שקבעו לא נתבטל ממנו אף אחר שקבעו. וא"כ הרי כל כלי אף שאינו מקבל טומאה. ככלי אבנים וכדומה. נמי פוסלין המקוה [כרפ"ד ויו"ד ר"א סל"ד]. ומה"ט כל חקקו וסוף קבעו. אף שאינו מקבל טומאה. מדמשמש לקרקע. אפ"ה פוסל המקוה [כפ"ד מ"ה]:
פוסל: לפי שכל המים גרורים ע"ג האביק. ומים הגרורים ע"ג כלים פסולין. ור"ל דמה"ט נפסל כל המקוה. משום דכשהאביק באמצע. תיכף כשהומשכו המים לתוך גומת המקוה. הם נגררים ונוזלים מעל רצפת שולי המקוה לתוך האביק. מדהוא עמוק טפי משאר שולי המקוה. ונעשו המים שאובין בתוכו. וא"כ היו השאובין תחלה בגומת המקוה. ובכה"ג אע"ג שאח"כ באו לשם יותר ממ' סאה כשרים. אפ"ה קמא קמא דמטי ממים הכשירים למטה נתבטלו בהשאובין. ותו דאפילו היו באים המ' סאה כשרים אח"כ בשפע בפעם אחת. דבכה"ג לא אמרינן קמי קמי דמטי בטל [כהר"ן שהביא הש"ך יו"ד רס"י קל"ד] אפ"ה כיון שהיו השאובין תחלה בהמקוה נפסלו הכל [ר"א סמ"ד בהג"ה. וראיה לדבריו מלעיל [פ"ב מ"ז] דאל"כ ל"ל לשבר. היה לו להמשיכן למקוה. דהרי עונת גשמים היא וירדו רוב כשרים לבסוף. אע"כ דרוב כשרים בתחלה צריך. ושם לא היה רק רביעית בבור]. ומה"ט לא דמי הכא לגסטרא שבמקוה. שכל זמן שהמים שבתוכה מחוברין למי המקוה אין המים שבתוכה שאובין. ומותר לטבול כלים בתוכה [כלעיל מ"ו]. וכ"כ כר וכסת שבתוך המקוה ופיהן למעלה. שכל זמן ששפתותיהן תחת המים. לא מחשבו מים שבתוכה שאובין [כלקמן פ"ז מ"ז]. וכ"כ טובלין כלי תוך כלי. ולא מחשבו מים שבתוך החיצון כשאובין. משום דמי המקוה מכסין שפת פה הכלי החיצון תחת המים [כחגיגה כ"ב א' וי"ד ר"א ס"ט]. וא"כ הול"ל ה"נ דאין המים שבאביק מחשבו כשאובין. משום דמי המקוה מכסין את האביק כולו. אלא י"ל דהנך כולהו כשבאו המים לתוך הכלי. כבר מחוברים למקוה כשירה. ולהכי לא היו נחשבים בהכלי שאובין מעולם. אבל הכא המים בשעה שבאו להאביק כבר נעשו שאובין. מדלא היו מחוברין למקוה כשירה. ומהם נפסלו גם המים הכשרים שבאו אח"כ לשם. א"נ הגסטרא והכלים מטולטלים. ואין לגזור שיטביל תוך כלי מטולטל. משא"כ הכא הרי האביק מחובר. שפיר יש לחוש שיטבול תוך כלי מחובר:
מפני שהוא כמקוה סמוך למקוה דברי ר' מאיר: דס"ל דדוקא כשהאביק באמצע. והכשירים מקיפין האביק מכל צד. נקרא על המקוה שם תערובות. וכיון שקדמו השאובין נפסל הכל. אבל כשהאביק מן הצד. אף שקדמו מים שבתוכו למים הכשירים שירדו אח"כ בצדו. עכ"פ מדהשאובין מן הצד הו"ל המים הכשירים שבאו אח"כ בצדן כעושה מקוה כשירה סמוך למקוה שאובין. והרי בכה"ג אפילו היו המים הכשרים פחות ממ' סאה לא נפסלו [כי"ד ר"א סי"ז]. והכא שהמים הכשרים הם מ' סאה. אפי' השאובין שבאביק הו"ל למכשרינהו. מדהושקו עם מ' סאה. רק מדאין השקה מהני כשהושקו בתוך כלי. לטבילה רק לטהרן [כמ"ש בס"ד לעיל פ"ה סי' ב']. ועכ"פ לא נפסלו הכשרים שנגעו בהשאובין שבהאביק:
וחכ"א אם מקבלת האמבטי: היינו חלול המקוה שסביב להאביק:
רביעית עד שלא יגיעו לאביק: ר"ל אם שפת האביק גבוה קצת מרצפת שולי המקוה סביב. ועי"ז המים הכשרים שירדו ממעל לרצפת המקוה. לא יזחילו משם מיד להאביק. רק יתאספו תחלה מים כשרים כשיעור רביעית על הרצפה. ואח"כ יתמלא גם האביק [עי' פ"ב מ"ד]:
כשר: בין שהאביק באמצע או מן הצד. משום דבכה"ג הו"ל שפיר כמקוה כשר שסמוכה למקוה פסול. דלא פסלו אהדדי. וטעמייהו משום דרביעית מים כשרים הוה מקוה דאורייתא לכלים. ואפילו אינו מי מעין. רק צריך שיתכסה כל גוף הכלי במים [כפסחים י"ז ב']. ורק מד"ס בטלוה לרביעית. והצריכו גם לכלים מ' סאה. כשאינו מי מעין [כנזיר ל"ח א' ותוס' שם]. ורק לטבילת אדם צריך גם במעין מ' סאה מדאורייתא כדי לכסות כל הגוף [כחגיגה י"א א' וי"ד רס"י ר"א]. וכ"כ לטבילת כלי הנקנה מעובד כוכבים. אפי' במעין צריך מ"ס. מדכתיב בה במי נדה יתחטא. מים שהנדה טובלת בהן. והרי לנדה שהיא גוף אדם. צריך לטבילתה מ' סאה מדאורייתא אפילו במעין [כתוס' ע"ז ד' ע"ח ב'. מיהו י"ל לפע"ד דלהסוברים שטבילת כלי הנקנה מעובד כוכבים. הוא רק מדרבנן [כרכ"מ ולח"מ פי"ז ממאכלות ה"ה] לא עדיפא הך טבילה מטבילת כלים לטומאה דאורייתא. דסגי לה מדאורייתא רביעית לטבילתו אפילו בעינן מי מעין. וגם מדרבנן עכ"פ במעין סגי לה ברביעית]. ולפיכך מדאשכחן רביעית דהו"ל מקוה. חשבינן להרביעית מים כשירים שסביב להאביק. כמקוה כשירה הסמוך להאביק שהוא מקוה פסולה. שלא נפסל הכשר ע"י נגיעתן זה בזה [כלעיל סי' ע"ח]:
פסול: אפי' כשהאביק מן הצד. [ואע"ג שרק ג' לוגין פוסלין המקו' בין בתחלה בין בסוף [כפ"ב מ"ד]. נ"ל דס"ל דאפי' המים שע"ג פה האביק רום קומה. כאילו הן בתוכו דמי. וכשאובין חשוב [כטבו"י פ"ב מ"ו]. תדע דהרי במעין שהעבירו ע"ג שוקת [רפ"ה] לא סגי ליה בשהעבירו ע"ג חלל השוקת בגובה כ"ש. רק צריך שיעבירו ע"ג עובי השפה של השוקת. ש"מ דכל שכנגד תלול הכלי הו"ל שאובין. ולת"ק הכא התם שאני שאין המים שלמעלה מהחלול מסובב ומעורב עם מים כשרים כי הכא. אבל במעורבין זה בזה דוקא בהמים עצמן שכנגד החלול שלמטה אסור לטבול. וכחבית שנפל לים. דהטובל שם לא מהני [כמכות ד"ד א']. וכמ"ש בס"ד פ"א דמכילתין בועז סי' ב']:
פסול: אפילו כשהאביק מן הצד. והמים הכשרים שסביב האביק מחזיקין רביעית קודם שיגיע להאביק. אפ"ה פסול. דס"ל דכיון שהמים שנזלו מתחלה להמקוה נמשכו מן הרצפה להאביק. הרי רוב המים שבאו אח"כ לגומת המקוה. קדמו להן השאובין שבאביק. ולפיכך קמא קמא דמטי להם מהכשירים. נתבטל תוך השאובין שקדמו ונעשו כולן פסולין:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת