משנה כלים כח ז

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק כח · משנה ז | >>

[עריכה]

שלש על שלש שאמרו, חוץ מן המלל, דברי רבי שמעון.

וחכמים אומרים, שלש על שלש מכוונות.

טליה על הבגד מרוח אחת, אינו חיבור.

משתי רוחות זו כנגד זו, חיבור.

עשאו כמין גאם, רבי עקיבא מטמא, וחכמים מטהרין.

אמר רבי יהודה, במה דברים אמורים, בטלית.

אבל בחלוק, מלמעלן, חיבור.

ומלמטן, אינו חיבור.

משנה מנוקדת

[עריכה]

שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ שֶׁאָמְרוּ,

חוּץ מִן הַמְּלָל,

דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן;

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:

שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ מְכֻוֶּנֶת.

טְלָיָהּ עַל הַבֶּגֶד,

מֵרוּחַ אַחַת, אֵינוֹ חִבּוּר;

מִשְּׁתֵּי רוּחוֹת זוֹ כְנֶגֶד זוֹ, חִבּוּר.

עֲשָׂאוֹ כְּמִין גַּאם,

רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא,

וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:

בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים?

בְּטַלִּית;

אֲבָל בֶּחָלוּק,

מִלְמַעְלָן, חִבּוּר;

וּמִלְּמַטָּן, אֵינוֹ חִבּוּר:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

שלש על שלש שאמרו -

חוץ מן המלל - דברי רבי שמעון.

וחכמים אומרין: שלש על שלש מכוונות.

טליה על הבגד -

מרוח אחת - אינו חיבור,

משתי רוחות זו כנגד זו - חיבור.

עשאה כמין גם -

רבי עקיבה - מטמא.

וחכמים - מטהרין.

אמר רבי יהודה: במה דברים אמורים - בטלית,

אבל בחלוק -

מלמעלן - חיבור,

מלמטן - אינו חיבור.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

מלל - "אל-הדב".

מכוונות - מצומצמות.

טלייה על הבגד מרוח אחת - שבה זאת החתיכה המרובעת אשר כבר נטמאת, ויתפור ממנו שפה אחת בבגד והשאר טלאה תלויה, והנה היא בלתי מחוברת בבגד חיבור יהיה כמותו בטומאה שווה כמו שקדם באמרו "טלאה על הבגד, מטמא שנים ופוסל אחד", וזהו עניין אמרו בכאן חבור, ודע זה.

ואם היתה החתיכה על הבגד משתי השפות המקבילות, אשר הן מחוברות בבגד בלתי תלויה ממנה, ועל שהיד יכנס ממנה ביניהן ובין הבגד משני הצדדים הנשארים, [הרי] שהן כבר נתחברו בבגד וישובו הוא והוא דבר אחד.

ואם תפר מזאת החתיכה על הבגד שתי השפות המקיפות בזוית מזוית החתיכה על זאת הצורה:

ועזב שתי הזויות המומרות שהן על תמונת גם, הנה בזה מחלוקת רבי עקיבא וחכמים.

ורבי יהודה אומר, שזה אשר אמרנו שלא תהיה חיבור עד שיתפור שתי השפות המקבילות, אמנם זה כאשר טלאה על טלית אשר יכרוך אותו, אבל תפרה על הבגד אשר ילבשהו הנה היא תהיה חיבור, אם לא כאשר יתפור השפה העליונה אשר ימשך לצד הראש לפי שהיא אז יתלה הפוכה.

והלכה כחכמים בכל. ואין הלכה כרבי יהודה:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

שלש על שלש שאמרו. לענין טומאת מת ושרץ דבגד (אינו) מטמא בשלש על שלש חוץ מן המלל פ' במה מדליקין (דף כט.) מייתי לה ולעיל בפ' שבעה ועשרים פירשתיו אמתניתין דנמדד כפול מהו מלל ובערוך פי' מה שמשייר האורג בראש הבגד שיעור שתי אצבעות והוא ענף של בגד וכיון ששתי לבדו הוא ואין בו ערב אין מצטרף לאריג ושמו מלל ובלשון רבנן שמו כרכשתא והיא כרוספדא בלשון יון ונראה דרוצה לפרש דהיינו דתפישי בכרכשתא דבריש בבא מציעא (דף ז.) ודבר תימה לפי' זה לרבנן דאמרי מכוונות והמלל הוא ב' אצבעות והאריג אצבע אחד איך יצטרף ורובו מלל ושמא אינו רוצה שלא יהא מאותם שלש אצבעות רובו ארוג לכל הפחות ומיהו עד שימול דתוספתא לא יתכן אלא כאותו לשון שפירשתי לעיל פכ"ז:

טלאה בבגד. בגד שהיה קרע באמצעו וטלאה שם חתיכה של שלש על שלש:

מרוח אחת אינו חיבור. לבגד לטומאה ולא (מ"נ מ"ז וע"ש) (לקרבן) לטהרה:

משתי רוחות זו כנגד זו. כגון מזרח ומערב או צפון (צ"ל ודרום) או דרום:

כמין גם. כגון מזרח ודרום:

ר"ע מטמא. דמכל מקום שתי רוחות התפר בבגד וחיבור הוא:

וחכמים מטהרין. דלאו חיבור הוא:

בד"א בטלית. בטלה אותה על הטלית:

מלמעלה. בכתף:

מלמטה. בשוליים:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

שלש על שלש שאמרו - דמיטמא לענין טומאת מת ושרץ ונבילה ^ו:

חוץ מן המלל - מה שמשייר האורג בראש הבגד ^ז כשיעור שתי אצבעות, והוא ענף של בגד, קרוי מלל. וכיון ששתי לבדו הוא ואין בו ערב, אין מצטרף לאריג. ורבותי מפרשים מלל, מה שמולל וכופל התופר מקום החתך, מפני החוטים שדרכן לצאת שלא יצאו ותתקלקל התפירה:

מכוונת - והמלל בכלל:

טלייה על הבגד מרוח אחת - מטלית שהיא טמאה מדרס ותפר אותה על הבגד באמצעו מרוח אחת, ומשלש רוחות תלויה ואינה מחוברת בבגד:

אינו חיבור - ואין הבגד טמא מדרס:

משתי רוחות זו כנגד זו - כגון שהיא תפורה מזרח ומערב, ודרום וצפון אינה תפורה. או איפכא. הרי זה חיבור והבגד טמא מדרס:

כמין גאם - שתפורה מזרח ודרום, או מערב וצפון:

במה דברים אמורים - דלא הוי חיבור אלא בשתי רוחות זו כנגד זו:

בטלית - שאינה דרך מלבוש אלא שכורכה עליו בלבד:

אבל בחלוק - שלובשים אותו, לעולם הוי חיבור, אא"כ תפורה השפה העליונה ^ח. והלכה כחכמים:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

שלש על שלש שאמרו. לשון הר"ב דמטמא לענין טומאת מת ושרץ ונבלה. ולנגעים נמי כדתנן במשנה יא פרק יא דנגעים וכמ"ש כבר הר"ב בריש פכ"ד:

חוץ מן המלל. פי' הר"ב מה שמשייר האורג בראש הבגד. כ"כ הר"ש בשם הערוך. וכתב הר"ש דדבר תימה. לפי זה לרבנן דאמרי מכוונת. והמלל הוא ב' אצבעות והארוג אצבע א' איך יצטרף ורובו מלל ושמא אינו רוצה שלא יהא מאותם ג' אצבעות רובו אריג לכל הפחות. ע"כ:

[*כמין גאם. פירש הר"ב שתפורה מזרח ודרום כו'. עיין מה שכתבתי בזה בס"ד ספי"ד]:

אבל בחלוק מלמעלן חבור ומלמטן אינו חבור. ל' הר"ב אבל בחלוק שלובשים אותו. לעולם הוי חבור. אא"כ תפורה השפה העליונה. וכן פי' הרמב"ם וז"ל הנה היא תהיה חבור אם לא כאשר יתפור השפה העליונה אשר ימשך לצד הראש לפי שהיא אז יתלה הפוכה. ע"כ. וצריך לדחוק דשפה העליונה היינו של החלוק. שכשהטלייה תפורה בשפה עליונה של החלוק אז מתהפכת. מה שאין כן כשתפורה בשולי החלוק. שאז היא תלויה כדרכה. ומלמעלן דקתני במתניתין קאי אטלייה. וכלומר שאם היא תלויה כדרכה שהיא תפורה בשולי החלוק. שאז היא תפורה במעלה שלה. ר"ל של הטלייה הוי חבור. ומלמטן. היינו שאם היא מתהפכת שהיא תפורה בשפה עליונה של החלוק. ומפני שאז מתהפכת. שייך לומר שהיא תפורה במלמטה שלה. ר"ל של הטלייה. וכל זה דוחק מאד. ומצאתי בנוסחת ארץ ישראל בזה הלשון. הנה היא תהיה חבור. כאשר יתפור השפה העליונה אשר ימשך לצד הראש. לפי שהיא אז כלה מלמעלה למטה. אבל אם תפר הרוח של צד מטה אינה חבור. לפי שהיא אז נתלית הפוכה. ע"כ. והר"ש כתב מלמעלה בכתף. מלמטה בשולים:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ו) (על הברטנורא) ולנגעים נמי. כדתנן במשנה י"א פרק י"א דנגעים:

(ז) (על הברטנורא) ערוך. וכתב הר"ש, ותימה לפי זה, לרבנן דאמרי מכוונת, והמלל הוא בשתי אצבעות, והארוג הוא אצבע אחד, איך יצטרף ורובו מלל. ושמא אינו רוצה שלא יהא מאותם ג' אצבעות רובו ארוג לכל הפחות:

(ח) (על הברטנורא) ר"ל של החלוק, דאז מתהפכת ולכך אינו חבור. ומלמעלן דמתניתין קאי אטלייה, וכלומר שאם היא תפורה בשולי החלוק שאז היא תפורה במעלה שלה כו'. וכל זה דוחק. והר"ש כתב, מלמעלה בכתף, מלמטה בשולים:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

חוץ מן המלל:    היינו כרכשתא דבריש גמ' דבבא מציעא והוא פי' הערוך:

וחכמים אומרים שלש על שלש מכוונות:    גרסי'. ובפ' במה מדליקין איכא ברייתא דקתני בה שלש על שלש מצומצמות ואיכא מאן דמפ' התם דלענין טומא' מתנייא וסתמא כחכמי' דמתני' ופי' רש"י ז"לשם דרך תופרי בגדים למלול מן הבגדי' לכופלן מעט סביב התפיר' ושלש על שלש סופו לתפירה לטלאי בבגד עני לכן אחשבוה להיות כלי הלכך צריך לר"ש להיות בו יותר משיעור המלל כדי שיהא הטלאי שלש על שלש: וחכמים אומרים שלש על שלש מכוונת נ"א מכוונות פי' מצומצמות ובהכי אחשבוה ואע"ג דכשיתפור לא הוי שלש ע"כ. וברמב"ם שם רפכ"ב כתב בד"א דשלש אצבעות מכוונות מקבלות טומאת המת או שאר טומאות בבגדי צמר או פשתים אבל בגדים של שאר מינים אין מקבלין טומאה מכל הטומאות אא"כ היה בהן ג' טפחים על ג' טפחים או יותר שנאמר או בגד מפי השמועה למדו שבא הכתוב לרבות ג' טפחים על ג' טפחים בשאר בגדים לטומאה בד"א בקרעים מן הבגדים אבל האורג בגד בפני עצמו כלשהוא ה"ז מקבל שאר הטומאות חוץ מטומאת מדרס שאין מקבל אותה אלא הראוי למדרס ע"כ:

מרוח אחת אינו חבור:    פי' לא לטומאה ולא לטהרה:

בסוף פי' ר"ע ז"ל. לעולם הוי חבור. אמר המלקט נלע"ד שצריך להיות למעלה הוי חבור אפי' לא חברו ותפרו אלא מצד אחד ובלבד שתהיה תפורה הצד העליון דהיינו לצד הצואר וז"ל הרא"ש ז"ל בד"א דבעי' משתי רוחות בטלית מפני שהיא מתהפכת אבל חלוק אם חברו מרוח אחת לצד הראש הוי חבור כי אז היא נתלית לפני הנקב וסותמתו אבל חברו מלמטה לצד הרגלים אין המטלית סותמת הנקב ולא הוי חבור. וזהו פי' הרמב"ם ז"ל אבל הר"ש ז"ל לא פירש בזה מאומה רק בפי' כתיבת יד וגם בדפוס מצאתי שפירש מלמעלה בכתף מלמטה בשוליים ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

שלש על שלש שאמרו:    דמק"ט מגע ונגעים:

חוץ מן המלל:    הוא האימרא שבשפתו. שמולל ומקפל קצת מהבגד ותופר האימרא:

וחכ"א שלש על שלש מכוונת:    והמלל בכלל. ונ"ל דה"ה דהאימרא מצטרף לגע"ג טפחים למדרס. רק נקט כך בגעגא"צ לרבותא דרבנן. דאע"ג דבל"ז לא חשיב כולה האי אפ"ה לרבנן מצטרף [וכן משמע מרמב"ם רפכ"ב מכלים]:

טלייה על הבגד:    מטלית שהיה טמא. וטלאו ע"ג בגד טהור. [ונ"ל דה"ה איפכא שהיה הבגד טמא והמטלית טהור. רק לרבותא פי' רבותינו כך דכשנחשב חבור בטל גדול לגבי קטן. ונ"ל עוד דמאי דנקט הר"ב שהמטלית טמא מדרס. ג"כ רק לרבותא נקט הכי. דכשמחשב חיבור נטמא גם במדרס וכ"ש בנטמא ממת ושרץ. וכדמוכח מלעיל [פכ"ז מ"ח] דכל שמחשב חיבור נטמא עמו גם בטומאת מת]:

מרוח אחת:    ר"ל אם תפר בבגד המטלית רק בקצה א' של המטלית ובשאר ג' הצדדים לא תפרו בהבגד:

אינו חבור:    אפי' תפר צד העליון של המטלית בצד עליון של הבגד. ונמצא שהמטלית תלוי על הקרע של הבגד. אפ"ה מדתפור רק צד של מעלה שלו. הרי המטלית מתדלדל לכאן ולכאן והקרע מתגלה. ולפיכך לא חשיב חיבור:

משתי רוחות זו כנגד זו:    ר"ל ואם עשה להתפר בב' צדדי המטלית:

עשאו כמין גאם:    ר"ל שתפר ב' התפירות כמין גאמא והוא אות בא"ב יונית שתמונתה כזה ח [ציור] [ולא נקט כעין ד שג"כ תמונתה כגאם הפוכה. היינו משום דהדלית יש לה עקב בגגה מלאחריה [כרב"י א"ח סי' ל"ו]:

וחכמים מטהרין:    ואפי' היה הגג של הגאם התפר של מעלה. עכ"פ אותו הקרן של המטלית שאינו תפור בהבגד נשאר מדולדל ולהכי אינו חיבור:

אמר רבי יהודה בד"א:    דמרוח אחד אינו חיבור:

בטלית:    היינו כעין טלית שלנו. שהוא חתיכה אחת של בגד שמתעטפין בו. ולהכי אף שהמטלית תפור בקצהו העליון. אפ"ה מפני שלפעמים מהפכו צד העליון כלפי מטה ומתעטף בו. והרי כשיתעטף כן יתדלדל קצה המטלית שאינו תפור למטה ויתגלה קרע שבהטלית. להכי אינו חיבור:

אבל בחלוק:    והוא כעין כתונת שלנו עם בתי ידים. שאינו שייך שיהפוך עליונו למטה:

מלמעלן:    אם תפר שפה העליונה של המטלית בצד העליון של הקרע של הבגד. דאז נשאר תמיד תלוי למטה ומכסה הקרע שבהחלוק:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

• כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
• דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
• מהדורת ויקיטקסט המבוארת