משנה כלים יב ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יב · משנה ח | >>
האולר, והקולמוס, והמטוטלת, והמשקלות, והכורים, והכן, והכנא, טמאים.
וכל גולמי כלי עץ, טמאים, חוץ משל אשכרוע.
רבי יהודה אומר, [אף] גרופית של זית, טהורה, עד שתשלק.
הָאוֹלָר, וְהַקֻּלְמוֹס, וְהַמְּטוּטֶלֶת,
- וְהַמִּשְׁקָלוֹת, וְהַכּוּרִים,
- וְהַכַּן, וְהַכַּנָּא,
- טְמֵאִים.
- וְכָל גָּלְמֵי כְּלֵי עֵץ,
- טְמֵאִים,
- חוּץ מִשֶּׁל אֶשְׁכְּרוֹעַ.
- טְמֵאִים,
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- (אַף) גְּרוֹפִית שֶׁל זַיִת, טְהוֹרָה,
- עַד שֶׁתִּשָּׁלֵק:
- (אַף) גְּרוֹפִית שֶׁל זַיִת, טְהוֹרָה,
האולר, והקולמוס,
- והמטוטלות, והמשקלות,
- והכידים, והכן, והכנה - טמאין.
- כל גולמי כלי עץ - טמאין, חוץ משל אשכרוע.
- רבי יהודה אומר:
- אף גרופיות של זית - טהורה, עד שתישלק.
אולר - הוא סכין קטן, והוא כלי יחתכו בו קצה הקולמוס.
ואמרו הנה קולמוס - ירצה בו קולמוס של מתכת, והרבה מבני אדם עושים קולמוסים מברזל ונחושת.
ומטוטלות ומשקולת - שני מינים ממאזני הבנאים, והוא חתיכה מברזל או מעופרת יעשה על הרוב מעופרת תמונה, ותנקב ותתלה בחוט, יעמידו בו הכתלים והעמודים בעת הבניין.
והכירין - הוא כלי מברזל יתקעו בו הזיתים במעצד.
והכן - הוא הקנה אשר יקוו בו השורות.
והכנה - היא המסטרא.
וגולמי כלי עץ - מבואר בתוספתא, אמרו "אלו הן גולמי כלי עץ, כל שעתיד לשוף לשבץ לגרד לכרכב לטוח בטונס, מחוסר כן, או אוגן או אוזן, טמא". וכבר קדם ביאור אלו השמות בפרק אשר לפני זה, זולת אמרו "לטוח בטונס", וביאורו להחליקו במחלקת הוא הברזל אשר יחליקו בו העצים ושמו "טונס". ומבואר ש"כן" הוא תושבת, ו"אוגן" הוא צוואר הכלי.
ואמרו משל אשכרוע - רוצה לומר בכלי הבקר וקורין אותו "אלשמשר". והאמתי שהוא מין ממיני הארז, תרגום "תאשור"(ישעיה מא, יט) "אשכרועים". ואמרו שזה המין לא יטמאו הכלים הנעשים ממנו עד שיגרדו וימרקו, לפי שהן קודם זה לא יצליחו למלאכה לרוב קליפת העצים.
וגרופית של זית - ירצו הכלים הנעשים מעיקרי הזיתים, הם רבים השמנים, לא יוכשרו להשתמש בהן עד שיושלקו באש.
ואין הלכה כרבי יהודה:
אולר. פירש בערוך עץ שחותכין בו את הקולמוס ומערב בו את הדיו ויש אומרים כלי הוא דומה למספריים והוא לקציצת הקולמוסין:
והמטולטלת. בערוך גרסינן מטוטלת ופי' הבנאים שרוצים שלא יהיה הכותל עקום מביאין חבל ובראשה ברזל ומכניסין ראש החבל בתוך העץ ותופס הבנאי בידו ומשלשל הברזל ואותו הברזל שמו מטוטלת ויש אומרים זהו ברזל שהוא לטורטני והוא ממיני מתכות:
והמשקולת. זהו משקולת ממש:
והכירים. פי' בערוך כדאמרינן בפרק המוכר את הבית (דף סז:) מאי עכירין כבשי:
הכן והכנה. פירש בערוך האמה שמסרגלים בה את הספרים והלוח שתחתיה ויש מפרשים הכן זהו כלי גדול וישקלו עליו את הכספים:
והכנה. היא המאזנים:
גולמי כלי עץ. מפרש בסוף פ"ק דחולין (דף כה.):
אשכרוע. פירש בערוך עץ ארז והוא עצי גופר עץ שדומה לאשכרוע:
גרופית של זית. ענף של זית ושל זית נקרא גרופית כמו של תאינה דנקרא ייחור:
עד שתשלק. מכניסו באש ומוציא שלק ושוב אין ירא שתשלק:
תניא בתוספ' [שם] כל גולמי כלי עץ טמאים חוץ משל פירשע מפני שהן מחוסרין שליקה ר"י אומר העושה כלים מגרופות של זית טהור מפני שהן מחוסרין שליקה וממירין את מה שבהן:
האולר - כעין מספריים של מתכת שמתקנים בו הקולמסין:
והקולמוס - של נחושת וברזל או של כסף:
מטוטלת - [חתיכת] ברזל ועופרת שתלוי בחבל שתופס הבנאי בידו לראות שלא יבוא הכותל עקום:
והמשקלות - ליטרא וחצי ליטרא:
הכירון - כלי ברזל שבו תוחבים הזיתים במעצר שעוצרים אותן בו יט:
והכן והכנא - האמה שמסרגלים בה הספרים, והלוח שתחתיה כ. כן פירש הערוך:
גולמי כלי עץ - שלא נשלמה מלאכתן. כגון שחסרים אוגן, או אוזן, או הבסיס שלהן שהן יושבים עליו, או שצריך להחליקן ולהשוותן, נקראים גולמים:
חוץ משל אשכרוע - גרסינן. והוא מין ארז. תאשור, מתרגמינן אשכרוע. וגולמי כלים שנעשו מעץ זה, טהורין, לפי שקליפתו עבה וקשה, ואין חשובין כלים עד שתוסר קליפתם ותגמר מלאכתם. וגירסת התוספתא, חוץ משל פירשע, מפני שהן מחוסרים שליקה. ופירשע הוא עצי גופר. וכלים הנעשים ממנו אין מלאכתן נגמרת אלא בשליקה, שמכניסים אותן באש ומוציאין שלק ושוב אין יראים שמא יסדקו:
גרופית של זית - ענף של זית קרוי גרופית. כמו של תאנה דנקרא יחור. ואם עשו כלי מן הגרופית, גולם הוא ואינו מקבל טומאה:
עד שישלק - שיכניסו אותן באש עד שיוציאו השלק שלהן. ואין הלכה כר' יהודה:
והכורים. ל' הר"ב כלי ברזל שבו תוחבים הזיתים וכו'. נמשך אחר לשון הרמב"ם בפירושו שבידינו. שז"ל הוא כלי מברזל יתקעו בו הזיתים במעצר. אבל בנא"י כותשים בו הזיתים במעצר. וזה נכון ומסכים למה ששנינו במשנה ה פ"ד דב"ב המוכר את בית הבד וכו'. לא מכר את העכירים ומפרשים בגמ' עכירים. כבשי. וכ"כ הר"ש בכאן בשם הערוך. דכירים דהכא היינו עכירים דהתם. ומה שפי' שם הר"ב והרמב"ם שהם נסרים כו'. שאני הכא דבכלי מתכות איירינן. אבל מן הסתם עושים נסרים של עץ למלאכת הכתישה הזאת. ולפיכך פרשו שם נסרים כו':
והכן והכנא. כתב הר"ב האמה וכו'. כ"כ הר"ש [*ולעיל ספ"ז מסיים ונראה דהאמה נקרא כנה. והלוח שמסרגלים עליה. היא הכן. ולפי אחד מן הפירושים שכתב מהר"ם במס' אהלות ברפ"ח. הכנה מדה. והכן מחק. כמו שאכתוב שם בשמו בס"ד. [ד"ה והעושה]. ונ"ל לשיטת הר"ב והר"ש דהכא שהכנה הלוח. והכן האמה] וכתב עוד די"מ הכן זה כלי גדול. וישקלו עליו את הכספים. והכנה היא המאזנים. ע"כ. [*ובערוך שלפנינו במקום כלי גדול. כתוב עץ גדול. ואותה הנוסח' נ"ל עקרית. שכן יש בהרבה מקומות אצל הסוחרים עץ ארוך תקועה על לוח ובו מאזנים שישקלו בהם הזהובים]. ולשון מהר"ם והכן והכנה. נ"ל מדה גדולה ומדה קטנה. כמו כנא בפרוטה. בכתובות פ' אלמנה [דף צט] . ועיין במסכת אהלות ריש פ"ח. ע"כ. והרמב"ם נראה שמפרש כמו הערוך:
גרופית של זית. כת' הר"ב ענף של זית קרוי גרופית כו' וכ"כ הר"ש. ועיין מ"ש במשנה ג פרק ה דב"ב:
(יט) (על הברטנורא) ובנוסחת ארץ ישראל כתב, כותשים בו הזיתים במעצר. ועתוי"ט:
(כ) (על הברטנורא) עתוי"ט פירושים שונים. ולעיל סוף פרק ז':
האולר וכו': טמאים משום דכל חד מהני יש לו שם בפני עצמו ופי' בערוך בפירוש ראשון אולר פי' עץ שחותכין בו הקולמוס ומערבין בו הדיו ע"כ. וברמב"ם בספ"ט דהלכות כלים כתוב ג"כ והאולר שכורתים בו הסופרים ראש הקולמוס של קנה ע"כ:
מטוטלת: בערוך מטולטלת וכן ג"כ ברמב"ם ספ"ט דהל' כלים:
הכידין: בדלי"ת הביאו הערוך בערך כדם וכתב ס"א כדים ומפ' עכידין כדגרסי' בבא בתרא מאי עכידין כבשי וכו' ע"כ. אבל בערך עכר כתוב ברי"ש:
והכן והכנה: נראה דהאמה נקראת כנה והלוח שמסרגלין עליה הוא הכן כך פי' הר"ש ז"ל לעיל בספ"ז אליבא דפי' הערוך ובס"פ בתרא דמכלתין הביא הר"ש ז"ל תוספתא דקתני בה האולר והקולמוס וכו' עד של זכוכית טהורין וכתב וכל הנך שנויין לעיל במתני' ספי"ב אלא דהתם תנן הכידים והכא תניא העכידין והכל אחד והתם תנן טמאים דבשל עץ מיירי אבל הכא בשל זכוכית וטהורים עכ"ל ז"ל:
בפירוש ר"ע ז"ל. ופי רשע הוא עצי גופר אמר המלקט נלע"ד דמשום הכי קורהו פי רשע שנעשה ממנו תיבה לצדיק נח להנצל מן המבול של הרשעים. וכן גירסת הערוך פי רשע. ואפשר דגרסי' פירשע כולו תבה אחת:
ר' יהורה אומר אף: אית דלא גרסי מלת אף. גם הרי"א ז"ל מחקו.
יכין
האולר: פעדער מעסער שמתקנין עמו הקולמס:
והמטוטלת: זענקבליי שעל ידו יבדק הבונה אם שוה שטח החומה בראשה:
והמשקלות: כגון ליטרא וחצי ליטרא וכדומה:
והכורים: הוא כלי שכותשין עמו הזיתים. ומנערין אותן בו לאחר שנתרככו בזיעת המעטן קודם שיכבשום בבית הבד:
והכנא: בערוך פי' שהלוח שמסרגלין עמו הסופרים את הניירות כשמשרטטין כדי לכתוב ישר ושוה. נקרא בלשון המשנה כן. ליניאל בל"א. אבל הלוח שמניח עליו הנייר בשעת שירטוט הוא נקרא כנה. ויש אומרים דכן הוא עץ ארוך כמקל לשקול בו. דעזמער בל"א. וכנה הוא כעין מאזנים [ועי' פי' הר"ב לעיל ספ"ז. ומ"ש שם בס"ד]. וכולן מיירי שהן של מתכות וקמ"ל אף שתשמישן קל. ורק לצורך דבר אחר. אפ"ה מחשבו כלי ומקבל טומאה:
וכל גולמי כלי עץ: היינו שנגמר בית קבול של הכלי. אע"ג שחסר עדיין הרבה לגמר תיקונו [רמב"ם פ"ה מכלים]:
חוץ משל אשכרוע: דקליפת העץ ההוא עב מאד. ולהכי כל שלא הסיר הקליפה ההיא אינו מקבל טומאה:
רבי יהודה אומר אף גרופית של זית טהורה: ענפי זית. אם עשה מהן כלי אינו מקבל טומאה:
עד שתשלק: היינו שיכניסנו באש להוציא השמן שבגוף העץ שבו. וכל הנך דיני כלי עץ לא שייכי הכא בפרקן דמיירי כולו בכלי מתכות. אבל דיני כלי עץ מפורשים מפט"ו עד פי"ח. ורק מדקאמר לעיל מינה דגולמי כלי מתכות לרבנן אינו מקבל טומאה. אף שחסר רק קצת לתיקונו. כגון שאין צריך רק לשוף ולכרכר [כחולין דף כ"ה ע"ב]. והדר תני דאולר וקולמס וכן וכנה דהוה ליה פשוטי כלי מתכות ואפילו הכי מקבל טומאה. להכי כדי שלא תטעה לומר דכל שכן כלי עץ דפשוטין טהורין מכל שכן שיהיו גולמין טהורין. קא משמע לן דטהור בכלי מתכות טמא בכלי עץ וכו' [כמבואר בחולין שם]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת