משנה כלים יב ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יב · משנה ו | >>
ארבעה דברים רבן גמליאל מטמא, וחכמים מטהרין.
כיסוי טני של מתכת של בעלי בתים, ותלוי המגרדותיד, וגולמי כלי מתכותטו, וטבלה שנחלקה לשנים.
ומודים חכמים לרבן גמליאל בטבלה שנחלקה לשנים, אחד גדול ואחד קטן, שהגדול טמא טז והקטן טהור.
אַרְבָּעָה דְּבָרִים רַבָּן גַּמְלִיאֵל מְטַמֵּא,
- וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין:
- כִּסּוּי טֶנִי שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים,
- וּתְלוֹי הַמַּגְרֵדוֹת,
- וְגָלְמֵי כְּלֵי מַתָּכוֹת,
- וְטַבְלָה שֶׁנֶּחְלְקָה לִשְׁנַיִם.
- וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּטַבְלָה שֶׁנֶּחְלְקָה לִשְׁנַיִם,
- אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן,
- שֶׁהַגָּדוֹל טָמֵא,
- וְהַקָּטָן טָהוֹר:
- אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן,
ארבעה דברים רבן גמליאל מטמא - וחכמים מטהרין.
- כסוי טני של מתכת של בעלי בתים,
- ותלוי המגרדות,
- וגולמי כלי מתכות,
- וטבלה שנחלקה לשנים.
- ומודים חכמים לרבן גמליאל,
- בטבלה שנחלקה לשנים, אחד גדול ואחד קטן -
- שהגדול - טמא,
- והקטן - טהור.
- בטבלה שנחלקה לשנים, אחד גדול ואחד קטן -
מגרדות - הן מגרדות של מתכת יגרדו בהן במרחצאות, ויתלו שם וכל מי שיכנס לשם יקח מגרדתו ויתגרד בה רגליו ושוקיו.
גולמי כלי מתכות - כבר ביארנו בתכלית הביאור בפרק שלפני זה.
וטבלא שנחלקה לשנים - היא טבלא של חרס שיש לה לזבזים כמו שקדם.
והלכה כחכמים:
מגרדות. פירש בערוך טסי ברזל או נחשת שהן בבית המרחץ לאוליירים העומדים לשרת בני אדם וגורדין בהן רגליהן (מגרד) בשבת (דף קמז: ע"ש) מגרדתא דכספא:
גולמי כלי מתכות. בפ"ק דחולין (דף כה.) מפרש מה הן גולמי כלי מתכות:
תניא בתוספ' (שם) א"ר נתן לא נחלקו רבן גמליאל וחכמים על מגרדות של אוליירים שהוא טהור שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע על מה נחלקו על חבית של מתכת של בעלי בתים העשויה ככיפה שר"ג מטמא מפני שעבדים מתגרדים בה וחכמים מטהרין. א"ר יהודה לא נחלקו ר"א וחכמים על הטבלא שנחלקה לשתים וא' מהן גדול כשנים בחברו שגדול טמא וקטן טהור על מה נחלקו על שאין א' מהם גדול כשנים בחברו ששניהם שוין שר"ג מטמא וחכמים מטהרין:
ותלוי המגרדות - בבתי מרחצאות תולין מגרדות של מתכות והנכנסים שם כל אחד לוקח מגרדת ומתגרד בה רגליו:
וגולמי כלי מתכות - כלים שצריך לשוף לגרד ולהקיש בקורנס, או שמחוסר אוגן, או אוזן, אינם טמאים לדברי חכמים עד שתגמר מלאכתן:
וטבלא שנחלקה לשנים - טבלא של חרס שיש בה לבזבזים ונעשית שתי חתיכות שוות. שאין אחת מהן גדולה מחברתה. בהא פליגי רבן גמליאל וחכמים. והלכה כחכמים:
[*כסוי טני. מפורש לעיל משנה ג]:
ותלוי המגרדות. מסמרים שתולין בהם המגרדות כ"כ הר"ב במ"ט פ"ג דעדיות. ולפי שהם משונים בצורתן משאר מסמרות התקיעה. לפיכך מטמא ר"ג. כך הבנתי מדברי הרמב"ם פ"י מה"כ [הלכה ב]:
המגרדות. לשון להתגרד בו דאיוב (ב). וכמ"ש הר"ב במשנה ג פרק יא:
וגולמי כלי מתכות. ושמא טעמא דר"ג. כיון דחזי לתשמיש טמא. כי היכי דפשוטים טמאים. ה"ה גולמי כלי מתכות. נ"ל מהר"ם*):
וטבלא שנחלקה לשנים. כתב הר"ב טבלא של חרס שיש לה לבזבזים. כדתנן במ"ז פ"ב:
שנחלקה לשנים. פי' הר"ב לשתי חתיכות שוות. ויש לתמוה למה חכמים מטהרים. דמאי שנא מתנור דכשחלקו לשנים אמרינן א"א לצמצם. כמ"ש במ"ז פ"ה. ושמא בטבלא אפשר לכוין. וכן יראה מלשון הרמב"ם בפט"ז מהל' כלים [הלכה ב] והוא דוחק:
ומודים כו' שהגדול טמא. וא"ת כיון שנחלק אע"פ שהאחד גדול מחבירו מ"מ אינו מגופף לבזבזים מד' רוחותיו. ויראה לי דבטבלא נמי ליכא קפידא כולי האי שיהא מגופף מכל הד' רוחות דומיא דכירה. כמ"ש במ"ג פ"ז דה"נ אין עיקר תשמישה לבית קבול. וסגי ליה בלבזביז שבג' רוחות כדי להחזיק מה שמניחין עליה. ומצאתי להראב"ד בפי' משנה ט פרק ג דעדיות. שהקשה מהא דתנן לקמן פט"ו מ"ב. סרוד של נחתומים כו' גפפו מד' רוחותיו טמא. נפרץ מרוח אחת טהור. והאריך הרבה בזה ועי' [מ"ש] במ"ב פ"ד דמקואות אבל נראה מדבריו שמפרש לטבלא דהכא בשל עץ. והר"ב מפרשה בשל חרס וכ"פ הרמב"ם:
(יד) (על המשנה) ותלוי כו'. מסמרים שתולים בהם המגרדות. ולפי שהם משונים בצורתן משאר מסמרות התקועין, לפיכך מטמא רבן גמליאל. הר"מ:
(טו) (על המשנה) וגולמי כו'. שמא טעמא דרבן גמליאל, כיון דחזי לתשמיש, טמא, כי היכא דפשוטים טמאים ה"ה גולמי כלי מתכות. מהר"ם:
(טז) (על המשנה) טמא. ואע"פ שאינו מגופף לבזבזים מד' רוחותיו. דבטבלא ליכא קפידא כולי האי שיהא מגופף מכל הד' רוחות דומיא דכירה, דהכי נמי אין עיקר תשמישה לבית קבול וסגי ליה בלזביז שבג' רוחות כדי להחזיק מה שמניחין עליה. ועתוי"ט:
ומודים חכמים לר"ג וכו': בתוספתא מוקי ר' יהודה לפלוגתייהו דוקא בשוין כדתנן במתני' וכמו שכתבתי בעדיות פ"ג סי' ט'. ור' נתן אמר בתוספתא לא נחלקו ר"ג וחכמים על מגרדות של אוליירין שהוא טהור שלא נעשו אלא לשמש עם הקרקע על מה נחלקו על חבית של מתכת של בעלי בתים העשויה ככיפה שר"ג מטמא מפני שעבדים מתגרדין בהן וחכמים מטהרין:
יכין
ותלוי המגרדות: הכא לא מיירי בעניבה שבשפת הכלי לתלותה [כפט"ו מ"ד] דבהך דהתם גם ר"ג מודה. אלא הך דהכא היינו מסמר שתוחבין בכותל שבמרחץ לתלות בו המגרדת שמגרדין בו הרוחצים מבלי שיוציאו המסמר. ואע"ג שהמסמר מחובר לקרקע. אפ"ה ר"ג לטעמיה דלעיל [מ"ג]. וה"נ לפעמים מוציאין המסמר ממקום שתחוב ותוחבין אותו במקום אחר בהכותל. וס"ל דמה"ט לא מחשב תשמישי קרקע:
וגולמי כלי מתכות: דאמק"ט מדלא נגמר מלאכתן. ואפ"ה לר"ג מק"ט מדנגמר הכלי כפי הראוי לתשמישו. אף שהוא גולם משתמש בו לפעמים כך כמו שהוא:
וטבלה: של חרס עם לזבז [כפ"ב מ"ז] ואע"ג דכשנחלק אין לו לזבז סביב והוא טהור [כפ"ב מ"ג] תירץ רתוי"ט דהתם באין לו לזבז כלל. ואפשר עוד דהתם לכתחילה. אבל הכא בסוף סגי בשנשאר קצת מהלזבז מדעדיין צורת כלי עליו. לא גרע מגיסטרא. וי"א דהכא בטבלא של עץ מיירי:
שנחלקה לשנים: דוקא לחלקים שוין. דדוקא בתנור שאין לו שטח שוה. לכו"ע ס"ל דא"א לצמצם לחלקו בשוה [כפ"ה מ"ז] אבל הכא בטבלא ששטחה שוה ס"ל לר"ג דאפשר לצמצם לחלקו בשוה. ולהכי לא נתבטל מב' חלקיו שם כלי בכל א' מהן. ולהכי כ"א מהן מק"ט. ולרבנן גם בטבלא אמרינן דא"א לצמצם שלא יהא חלק א' קצת טפי מחבירו. ובכה"ג חלק הקטן הו"ל שבר הכלי ואמק"ט. ולפיכך מדאינו ידוע איזהו הקטן. שניהן אמק"ט. דהרי טומאת טבלא שאין לה ב"ק. רק טומאה מדרבנן היא. והרי ספק דרבנן לקולא [ועי' יבקש דעת סי' מ"ז]:
והקטן טהור: דהקטן לכ"ע מחשב כשבר הכלי ואמק"ט:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת