משנה טהרות ד רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) הזורק טומאה ממקום למקום,

כיכר לבין המפתחות,

ומפתח לבין הכיכרות - טהור.

רבי יהודה אומר:

כיכר לבין המפתחות - טמא,

מפתח לבין הכיכרות - טהור.

(ב) השרץ בפי החולדה,

ומהלכת על גבי כיכרות של תרומה,

ספק נגע, ספק לא נגע - ספקו טהור.

(ג) השרץ בפי החולדה, והנבילה בפי הכלב,

ועברו ביני טהורין,

או שעברו טהורין ביניהן -

ספקו טהור, מפני שאין לטומאה מקום.

היו מנקרין בהן על הארץ,

ואמר: "הלכתי למקום הלז, ואיני יודע אם נגעתי, אם לא נגעתי" -

ספקו טמא, מפני שיש לטומאה מקום.

(ד) כזית מן המת בפי העורב,

ספק האהיל על האדם ועל הכלים, ברשות היחיד -

ספק אדם - טמא,

ספק הכלים - טהור.

הממלא בעשרה דליים,

ונמצא השרץ באחד מהן -

הוא - טמא,

וכולן - טהורין.

המערה מכלי לכלי, ונמצא השרץ בתחתון -

העליון - טהור.

(ה) על שישה ספקות, שורפין את התרומה -

על ספק בית הפרס, על עפר הבא מארץ העמים,

על ספק בגדי עם הארץ, על ספק כלים הנמצאין,

על ספק רוקין הנמצאין, על ספק מי רגלי אדם שהן כנגד מי רגלי בהמה.

על ודאי מגען,

שהוא ספק טומאתן - שורפין את התרומה.

רבי יוסי אומר: אף על ספק מגען ברשות היחיד.

וחכמים אומרין:

ברשות היחיד - תולין,

וברשות הרבים - טהור.

(ו) שני רוקין, אחד טמא ואחד טהור -

תולין על מגען, ועל משאן, ועל הסיטן - ברשות היחיד,

ועל מגען ברשות הרבים - בזמן שהן לחין,

ועל משאן - בין לחין, בין יבשין.

היה רוק יחידי,

ונגע בו, ונשאו, והסיטו -

ברשות הרבים - שורפין עליו את התרומה,

ואין צורך לומר - ברשות היחיד.

(ז) אלו ספקות שטיהרו חכמים -

ספק מים שאובין למקוה,

ספק טומאה צפה על פני המים,

ספק משקין - ליטמא טמא, ולטמא טהור,

ספק ידים - ליטמא ולטמא ולטהר טהור,

ספק רשות הרבים, ספק דברי סופרים,

ספק החולין, ספק שרצים,

ספק נגעים, ספק נזירות,

ספק בכורות, ספק קרבנות.

(ח) ספק טומאה צפה על פני המים -

בין בכלים, בין בקרקע.

רבי שמעון אומר: בכלים טמא - ובקרקעות טהור.

רבי יהודה אומר: ספק ירידתו טמא - וספק עלייתו טהור.

רבי יוסי אומר: אפילו אין שם אלא מלוא אדם וטומאה - טהור.

(ט) ספק משקין ליטמא טמא - כיצד?

טמא שפשט את רגלו לבין משקין טהורין,

ספק נגע, ספק לא נגע - ספקו טמא.

היתה כיכר טמאה בידו, ופשטה לבין משקין טהורין,

ספק נגע, ספק לא נגע - ספקו טמא.

ולטמא טהור - כיצד?

היתה מקל בידו, ובראשה משקין טמאין,

וזרקה לבין כיכרות טהורות,

ספק נגע, ספק לא נגע - ספקו טהור.

(י) רבי יוסי אומר: ספק משקין -

לאוכלין טמא - ולכלים טהור.

כיצד?

שתי חביות, אחת טמאה ואחת טהורה,

עשה עיסה מאחת מהן,

ספק מן הטמאה עשה, ספק מן הטהורה -

זה הוא ספק משקין - לאוכלין טמא, ולכלים טהור.

(יא) ספק ידים, ליטמא ולטמא ולטהר - טהור.

ספק רשות הרבים - טהור.

ספק דברי סופרים -

אכל אוכלין טמאין, ושתה משקין טמאין,

בא ראשו ורובו במים שאובין,

או שנפלו על ראשו ורובו שלשת לוגין מים שאובין - ספקו טהור.

אבל דבר שהוא אב הטומאה, והוא מדברי סופרים - ספקו טמא.

(יב) ספק החולין - זו טהרת פרישות.

ספק שרצים - כשעת מציאתן.

ספק נגעים -

כתחילה - טהור, עד שלא נזקק לטומאה,

משנזקק לטומאה - ספקו טמא.

ספק נזירות - מותר.

ספק בכורות -

אחד בכורי אדם, ואחד בכורי בהמה בין טמאה בין טהורה,

שהמוציא מחברו עליו הראיה.

(יג) ספק קרבנות -

האשה שיש עליה ספק חמש לידות, ספק חמש זיבות -

מביאה קרבן אחד - ואוכלת בזבחים,

ואין השאר עליה חובה.

הדף הראשי של משנה טהרות ד

משנה טהרות, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב