משנה חלה ד י
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת חלה · פרק ד · משנה י | >>
ניתאי איש תקוע הביא חלות מביתר, ולא קיבלו ממנו.
אנשי אלכסנדריא הביאו חלותיהן מאלכסנדריא, ולא קיבלו מהם.
אנשי הר צבועים הביאו ביכוריהם קודם עצרת, ולא קיבלוטו מהם, מפני הכתוב שבתורה (שמות כג טז): "וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה".
משנה מנוקדת
נִתַּאי אִישׁ תְּקוֹעַ הֵבִיא חַלּוֹת מִבֵּיתָר, וְלֹא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ.
- אַנְשֵׁי אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא הֵבִיאוּ חַלּוֹתֵיהֶן מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא, וְלֹא קִבְּלוּ מֵהֶם.
- אַנְשֵׁי הַר צְבוֹעִים הֵבִיאוּ בִּכּוּרֵיהֶם קֹדֶם עֲצֶרֶת, וְלֹא קִבְּלוּ מֵהֶם,
- מִפְּנֵי הַכָּתוּב שֶׁבַּתּוֹרָה (שמות כג, טז):
- "וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה":
- מִפְּנֵי הַכָּתוּב שֶׁבַּתּוֹרָה (שמות כג, טז):
נוסח הרמב"ם
ניתאי איש תקוע,
- הביא חלות - מבית תור,
- ולא קיבלו ממנו.
- הביא חלות - מבית תור,
- אנשי אלכסנדריה,
- הביאו חלותיהן - מאלכסנדריה,
- ולא קיבלו מהן.
- הביאו חלותיהן - מאלכסנדריה,
- אנשי הר צבועים,
- הביאו ביכוריהן - קודם לעצרת,
- ולא קיבלו מהן.
- מפני הכתוב שבתורה:
- "וחג הקציר, ביכורי מעשיך, אשר תזרע בשדה" (שמות כג טז).
- מפני הכתוב שבתורה:
- ולא קיבלו מהן.
- הביאו ביכוריהן - קודם לעצרת,
פירוש הרמב"ם
העיקר אצלנו "אין מביאין תרומה מחוץ לארץ לארץ".
ואמרו בתלמוד באלו התרומות הבאות לארץ ישראל, "לאכלם אי אפשר, שלא יהיו אומרים ראינו תרומה טמאה נאכלת למי שהוא מחוצה לארץ; לשרפה אי אתה יכול, שלא יהיו אומרים ראינו תרומה טהורה נשרפת לפי שלא נטמאה בטומאה מפורסמת, אלא בעפר חוצה לארץ, ואין כל אדם יודע בזאת הטומאה; להחזירה למקומה אי אפשר, שלא יהיו אומרים ראינו תרומה יוצאה מהארץ לחוצה לארץ; כיצד הוא עושה? מניחה עד ערב הפסח ושורפה". וזהו עניין המעשה שנעשה בתרומות אלכסנדריא ואמר לא קבלו מהם:
פירוש רבינו שמשון
איש תקוע. מארץ ישראל היא כדתנן בפרק כל קרבנות (דף פה:) תקוע אלפא לשמן:
ביתר. שם מקום מחוצה לארץ:
ולא קיבלו הימנו. בירושלמי (הל' ה) תני רבי חייא גזרו עליהן והחזירום למקומם אמר רבי בא בר זבדא אי אפשר לאוכלה אין את יכול שלא יהו אומרים ראינו תרומה טמאה נאכלת. לשורפה אין את יכול שלא יאמרו תרומה טהורה נשרפת. להחזירה למקומם אין את יכול שלא יהו אומרים ראינו תרומה יוצאה מא"י לחו"ל כיצד הוא עושה מניחה עד ערב הפסח ושורפה:
הביאו בכורים קודם לעצרת ולא קיבלו. דשתי הלחם איקרו בכורים ותנן במנחות בפרק ר' ישמעאל (דף סח:) העומר מתיר במדינה ושתי הלחם במקדש ובירושלמי (שם) פריך אמאי לא קבלו ממנו התנן התם אין מביאין מנחות ובכורים ומנחת בהמה קודם לעומר ואם הביא פסול קודם לשתי הלחם לא יביא ואם הביא כשר ומשני שנייה היא שהדבר מסוים שלא יקבע הדבר חובה וכמו כן קשה על בן אנטינוס אמאי לא קיבלו ממנו ולא כן תנינן בתמורה בפ' ואלו קדשים (דף כא.) ואם באו תמימים יקרבו ומשני שנייה היא שהדבר מסויים שלא יקבע הדבר חובה מפני שאנשים גדולים היו ויסמכו עליהם אי נמי משום דמינכרא מילתא טובא בסוף ואלו קדשים (שם) משני רב חסדא הא רבי ישמעאל הא רבי עקיבא:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
מביתר - שם מקום בחו"ל:
ולא קבלו ממנו - דלאכלן אי אפשר שהרי נטמאו בארץ העמים. ולשרפן אי אפשר לפי שאין טומאה זו ידועה יד, שמא יאמרו ראינו תרומה טהורה נשרפת להחזירן למקומן אי אפשר שלא יאמרו תרומה יוצאה מארץ ישראל לחוץ לארץ, אלא מניחן עד ערב פסח ושורפן:
וחג הקציר בכורי מעשיר - דשתי הלחם אקרו בכורים, ומתירין את החדש במקדש:
פירוש תוספות יום טוב
ולא קבלו ממנו. פירש הר"ב לשרפן אי אפשר לפי שאין טומאה זו ידועה וכו'. ולעיל במשנה ח בדין השלישי מפרש דטומאת ארץ העמים היא טומאה ידועה דדוקא אותו חלק מן הארץ שלא כבשו עולי בבל מקרי טומאה שאינה ידועה. ומצאתי בספר כפתור ופרח פרק י"א שכתב למערב ירושלים דרומי כשלש שעות הוא ביתר ע"כ. ואם לביתר שבמשנתנו נתכוין נוכל לומר דגם בכלל ארץ ישראל שלא כבשו עולי בבל היא שהרי סמוכה לירושלים היא ומהארץ תחשב. אבל באלכסנדריא קשיא לפי שהיא לערך תשעים פרסאות ארצנו למערב ארץ ישראל כפי מה שראיתי במפות העולם. וגם נראה שביתר זו היא אותה ששנינו בסוף תענית. ואין סברא שהיתה קרובה כל כך לירושלים. [ובפ' הניזקין דף נז דביתר רחוקה מיל מים הגדול] ובעל כפתור ופרח לא לזו נתכוין. ועוד שהרמב"ם כתב בכל חלת חוצה לארץ שהובאה לארץ ישראל שמניחה עד הפסח ותשרף כתרומה. ובספ"ב מהלכות תרומה כתב ולא תשרף שלא יאמרו תרומה שאינה נטמאת נשרף וכו' אלא מניחן וכו' או עד שיבא ערב פסח וכו'. וצ"ל דאע"ג דכשהיא בארץ העמים הויא טומאה ידועה ונשרפת מ"מ כשהובאה לארץ ישראל מיקרי אינה ידועה דלאו כ"ע ידעי מאיזה מקום הובאת אם מארץ העמים אם מהארץ שלא כבשו עולי בבל:
הביאו בכוריה' [קודם עצרת] ולא קבלו מהם. כ' הר"ש ובירוש' מפרש דהחזירום ופריך אמאי לא קבלו ממנו והתנן בפרק רבי ישמעאל דמנחות שאם הביא קודם לשתי הלחם כשר. ומשני שנייא היא שהדבר מסויים שלא יקבע הדבר חובה מפני שאנשים גדולים היו ויסמכו עליהם. אי נמי משום דמנכרא מלתא טובא ע"כ. ולשון הרמב"ם בפ"ב מהל' בכורים. אין מקבלים אלא יניחם עד שתבא עצרת ויקרא עליהן. וכתב הכ"מ שכן כתוב בתוספתא בריש בכורים:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יד) (על הברטנורא) נראה דלא קשיא דאף הר"מ לא קאמר אלא במי שלא קבל עליו דברי חבירות לענין טומאה וטהרה וזה אפילו בתלמיד חכם כמו שמפורש במ"ג פ"ב דדמאי ולמי שלא קבל עליו קרי ליה עם הארץ בההיא מתניתין. תוי"ט:
(טו) (על המשנה) ולעיל במ"ח בדין הג' מפרש דטומאת ארץ העמים היא טומאה ידועה דדוקא אותו חלק שלא כבשו עולי בבל מקרי טומאה שאינה ידועה, ונ"ל דאע"ג דכשהיה בארץ העמים הויא טומאה ידועה ונשרפת מכל מקום כשהובאה לארץ ישראל מקרי אינה ידועה דלאו כ"ע ידעי מאיזה מקום הובאת אם מארץ העמים אם מהארץ שלא כבשו עולי בבל. תוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
איש תקוע: מארץ ישראל הי' כדתנן במנחות פ' כל קרבנות תקוע אלפא לשמן. ואשכחן לה בכמה דוכתי במקרא אשר הי' בנוקדים מתקוע ובשמואל וישלח יואב תקועה:
מביתר: צריך להגי' מבייתור:
ולא קבלו ממנו: דהא תנן בפ' שלש ארצות אין מביאין תרומה מח"ל וחלה ותרומה שוין:
אנשי אלכסנדריא: פי' הר"ש שירילי"ו ז"ל נראה בעיני דהדר ותנא לי' משום דחוניו עשה שם בית כדאיתא בס"פ בתרא דמנחות וה"א דליקבלו מינייהו דלא ליטעו לומר הא דלא קבלו מבייתור משום דלא מצי אכלי להו התם אבל באסכנדריא דהא מצו אכלי להו כהנים התם דיש שם בית ה"א דליקבלו קמ"ל ועוד נראה משום דאלכסנדריא נחל מצרים מהתם מתחיל וארץ ישראל הויא אלא דלא כבשוה מש"ה תני לה:
הר צבועים: שם מקום בארץ ישראל כדכתיב בשמואל גי הצבועים ותרגם יונתן מישר אפעיא וברדלס נקרא צבוע ואפא בב"ק פ"ק:
הביאו בכוריהם קודם לעצרת: ותנן במנחות פ' ר' ישמעאל אין מביאין מנחות ובכורים קודם לשתי הלחם ואפי' בעצרת עצמה ומפ' טעמא בפ' כל קרבנות הצבור משום דכתיב חדשה חדשה שתי פעמים:
מפני שכתוב בתורה וחג הקציר בכורי מעשיך: בפ' כל קרבנות הצבור מתנייא הכי ומנין שתהא עצרת קודמת לבכורים ת"ל חג שבועות תעשה לך בכורי קציר חטים ואין לי אלא בכורי קציר חטים בכורי קציר שעורים מנין ת"ל וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה ופי' רש"י ז"ל מנין שתהא שתי הלחם קודם לבכורים שלא יביא בכורים קודם לשתי הלחם ת"ל בכורי קציר חטים כלומר שתי הלחם יהא קודם לכל קציר חטים ואפי' קציר שעורים ת"ל חג הקציר בכורי מעשיך חג שאתה מביא בכורים שתי הלחם יהא קודם לכל מעשיך אשר תזרע בשדה ואפי' לחדש של שעורים עכ"ל ז"ל. ובירוש' תני ר' חייא בין ברישא דחלות שהביא נתאי איש תקוע בין בסיפא בחלות שהביאו אנשי אלכסנדריא גזרו עליהם והחזירום למקומם והתם פריך עלי' דהא קיימא לן דלהחזירה למקומה אי אפשר שלא יהו אומרים ראינו תרומה יוצאה מן הארץ לח"ל אלא מניחה עד ערב הפסח ושורפה:
תפארת ישראל
יכין
ניתאי איש תקוע הביא חלות מביתר: מקום שבח"ל:
ולא קבלו ממנו: דלאכלן א"א מדנטמאו מח"ל ולשריפה א"א דאין טומאה וודאית ידועה בהן ויאמרו ראינו חלה טהור בא"י נשרפה ולהחזירן לח"ל ולשרפן שם א"א שלא יאמרו ראינו חלה יוצאה מא"י לח"ל להכי מניחה עד ע"פ ושורפה עם החמץ:
אנשי הר צבועים הביאו בכוריהם קודם עצרת ולא קבלו מהם: הצריכום להחזירן ולהוציאן מבהמ"ק:
וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה: ר"ל שבועות נקרא חג הקציר ובו מביאין ב' לחם להתיר החדש והבכורים במקדש:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת