משנה חלה ד א

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת חלה · פרק ד · משנה א | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

שתי נשים שעשו שני קבין, ונגעו זה בזה, אפלו הם ממין אחד, פטורים.

ובזמן שהם של אשה אחת, מין במינו, חייב.

ושלא במינו, פטור.

משנה מנוקדת

שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁעָשׂוּ שְׁנֵי קַבִּין, וְנָגְעוּ זֶה בָּזֶה,

אֲפִלּוּ הֵם מִמִּין אֶחָד,
פְּטוּרִים.
וּבִזְמַן שֶׁהֵם שֶׁל אִשָּׁה אַחַת,
מִין בְּמִינוֹ, חַיָּב;
וְשֶׁלֹּא בְּמִינוֹ, פָּטוּר:

נוסח הרמב"ם

שתי נשים - שעשו שני קבים,

ונגעו - זה בזה,
אפילו הן ממין אחד - פטורין.
ובזמן, שהם של אישה אחת -
מין במינו - חייב.
ושלא במינו - פטור.

פירוש הרמב"ם

זו ההלכה על דעת בית הלל, שאומרים "מקביים חלה" כמו שיתבאר בעדיות, וכבר בארנו אנחנו במה שקדם (לעיל פרק ב, משנה ו) שיעור חלה. והכוונה בזו ההלכה שיהיה בשתי העיסות שיעור חלה:

פירוש רבינו שמשון

אפילו הן ממין אחד. ואין מועיל לא נשיכה ולא צירוף סל כיון דמקפידות ואפי' לשין שני הקבין בבת אחת כיון דסופו ליחלק כדפרשי' בפ"ק (משנה ז) גבי נחתום שעשה שאור לחלק:

ובזמן שהן של אשה אחת מין במינו חייב. ובלבד שישוכו או בצירוף סל למאן דאית ליה כדפרשינן לעיל בפ"ב:

ירושלמי (הל' א) א"ר יוחנן סתם אשה אחת אינה מקפדת שתים מקפידות אחת שמקפדת עשו אותה כשתי נשים שתי נשים שאינן מקפידות עשו אותן כאשה אחת אם אינה מקפדת למה היא עושה אותן בב' מקומות א"ר יונה בשאין לה מקום היכן ללוש מילתיה דר' יונה אמר היה לה מקום ללוש והיא עושה אותם בב' מקומות מקפדת היא נקי וקיבר מקפדת היא:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שתי נשים - אפילו הן ממין אחד פטורים. ואין נשיכה וצירוף סל מצרפן, כיון שמקפידות. ואפילו לשו שני קבין כאחד, כיון דסופן ליחלק פטורות. וסתם מתניתין כבית הלל דאמרי קביים לחלה, ואינה הלכה, דקיימא לן דחמשה רבעים הוא שיעור חלה:

ובזמן שהן של אשה אחת - סתם אשה אחת אינה מקפדת אם העיסות נוגעות זו בזו:

מין במינו חייב - בנשיכה או בצרוף סל:

פירוש תוספות יום טוב

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ובזמן שהם של אשה אחת:    סתם אשה אחת אינה מקפדת ובירושלמי אמר ר' יוחנן אשה אחת שמקפדת כגון נקי וקיבר עשו אותה כשתי נשים ושתי נשים שאין מקפידות עשו אותן כאשה אחת:

שלא במינו פטור:    בנשוך אבל בבלול כל חמשה מינים מצטרפין זה עם זה כדתנן לעיל רפ"ק:

תפארת ישראל

יכין

שתי נשים:    אורחא דמלתא נקט דסתם נשים מקפידות זע"ז דאשה עיני' צרה [כב"מ דפ"ז א'] וה"ה כל סתם בני אדם:

שעשו שני קבין:    ר"ל דהו"ל שיעור חלה יחד:

ונגעו זה בזה:    ה"ה אפי' נילש יחד ונקט נגעו רק לרבותא של הדיוק דבידוע שאינן מקפידות אפי' ע"י נגיעה מצטרפי כשנשכו [ י"ד שכ"ו ש"ך סק"ב]:

מין במינו חייב:    כשנשכו העיסות או נצטרף בסל:

ושלא במינו פטור:    [ועי' ריש מכילתן סי' ד'] והוא הדין באחד קיבר ואחד נאה או בא' כרכם ובשני אין בו מסתמא מקפיד שלא יתערבו אם לא נלושו יחד [שם]. מיהו ביש בכ"א כשיעור מפריש מעיסה על חברתה כשנשכו ואף דבכל עיסות מפריש מזע"ז וא"צ נשיכה רק שיהיה מוקף הכא שאני דמקפיד אתערובתן [ט"ז שם סק"א] אבל שאר ב' עיסות בחו"ל דוקא בנלוש כ"א בפ"ע צריך שיפריש מהמוקף אבל עיסה שלשה וחלקה א"צ מוקף רק שיהא שירים מעיסה שמפריש [שכ"ג ס"א]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים