משנה זבים ב רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) הכל מיטמאין בזיבה -

אף הגרים,

אף העבדים - בין משוחררין, בין שאינן משוחררין,

חירש, שוטה, וקטן,

סריס אדם, וסריס חמה.

טומטום ואנדרוגינוס -

נותנין עליהן חומרי האיש, וחומרי האשה -

מיטמאין בדם - כאשה,

ובלובן - כאיש,

וטומאתן בספק.

(ב) בשבעה דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לזיבה -

במאכל, ובמשתה, במשא, ובקפיצה,

בחולי, במראה, ובהרהור.

הרהר - עד שלא ראה,

או ראה - עד שלא הרהר.

רבי יהודה אומר:

אפילו ראה בהמה וחיה ועוף מתעסקין זה עם זה,

אפילו ראה בגדי צבע האשה.

רבי עקיבה אומר:

אכל כל מאכל - בין רע, בין יפה,

ושתה כל משקין.

אמרו לו: אין כאן זבים מעתה.

אמר להם: אין אחריות זבים עליכם.

משנזקק לזיבה - אין בודקין אותו.

אונסו, וספקו, ושכבת זרעו טמאין - שרגלים לדבר.

ראה ראייה ראשונה - בודקין אותו בשניה,

ובשלישית - אין בודקין אותו.

רבי אליעזר אומר: אף בשלישית בודקין אותו - מפני הקרבן.

(ג) הרואה קרי - אינו מטמא בזיבה מעת לעת.

רבי יוסי אומר: יומו.

גוי שראה קרי, ונתגייר -

מיד הוא מיטמא בזיבה.

הרואה דם, והמקשה - מעת לעת.

והמכה עבדו - יום יומיים מעת לעת.

כלב שאכל בשר המת -

שלשה ימים מעת לעת, הרי הוא כברייתו.

(ד) הזב מטמא את המשכב בחמישה דרכים,

לטמא אדם, ולטמא בגדים -

עומד, יושב, שוכב, נתלה, ונשען.

ומשכב את האדם בשבעה דרכים, לטמא בגדים -

עומד, יושב, שוכב, נתלה, ונשען, במגע, ובמשא.

הדף הראשי של משנה זבים ב

משנה זבים, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב