פתיחת התפריט הראשי

משנה ברורה על אורח חיים תקפה

סעיף אעריכה

(א) לתקוע – וכן הברכה צריך להיות בעמידה, כמו כל ברכת המצוות, וכדלעיל בסימן ח' סעיף א [אחרונים].


(ב) מעומד – דכתיב: "יום תרועה יהיה לכם", וילפינן מ"לכם" דגבי עומר, ובעומר כתיב "חרמש בקמה", אל תקרי "בקמה" אלא "בקומה".

וכתב המגן אברהם, דלפי זה אין לסמוך על שום דבר, באופן שאם ינטל אותו דבר יפול, שעמידה זו חשובה כישיבה. ומכל מקום בדיעבד, אף אם תקע מיושב לגמרי יצא, דקרא אסמכתא בעלמא הוא ולכתחילה.
והציבור השומעים התקיעות, לא הטריחום לעמוד, משום כבוד ציבור, וגם כי עתידים לשמוע מעומד התקיעות שעל סדר הברכות של מלכויות זכרונות וכו'. ועכשיו נהגו הציבור לעמוד כולם גם בשעת התקיעות שתוקעין קודם מוסף. ואף על פי כן נקראין תקיעות דמיושב, מאחר שרשות לישב בהם. ואם יחיד שומע תקיעות לצאת בהם, ואינו עתיד לשמוע על סדר הברכות, צריך מדינא לעמוד לכתחילה.


(ג) במקום שקורין – כדי שזכות התורה יגן עלינו לעלות זכרונינו לפניו לטובה.

וראוי ליתן לתקוע לצדיק והגון, ובלבד שלא יהא מחלוקת בדבר. ועל כל פנים צריך שידע לכוין להוציא הציבור בתקיעתו.

סעיף בעריכה

(ד) יברך לשמוע וכו' – רוצה לומר, שלא יאמר "לתקוע בשופר", דלאו בתקיעה תליא מילתא אלא בשמיעה, שהרי התוקע ולא שמע קול שופר לא יצא, כמו שנתבאר בסימן תקפ"ז עיין שם. ולא יאמר "בקול", דמשמע לעשות רצונו. ובדיעבד אם בירך "לתקוע בשופר" או "על תקיעת שופר" או "לשמוע בקול שופר", יצא.

אם נטלו השופר באמצע התקיעות והביאו לו שופר אחר, אין צריך לברך; אבל בין בין ברכה לתחילת התקיעות, צריך לברך.


(ה) או שכבר יצא וכו' – האחרונים העלו, דבאופן זה שכבר יצא התוקע בעצמו, טוב יותר שיברכו השומעים בעצמן שתי הברכות, אלא אם כן אינם יודעים לברך בעצמן, אז יברך בשבילן להוציאן. ומנהג העולם להקל להוציאן בכל גווני, ואין למחות בהם, כי כן הוא עיקר מדינא, כמו שכתב הפרי חדש והגר"א.

מי שנסתפק לו אם שמע קול שופר [או נטל לולב], ביום ראשון, שהוא מן התורה, תוקע ואינו מברך. וביום שני, שאינו אלא מדברי סופרים, אין צריך לתקוע, דספק דברי סופרים להקל.


(ו) ויתקע תשר"ת שלוש פעמים וכו' – טעם לסדר זה, עיין לקמן בסימן תק"צ סעיף א' וב'.


(ז) בצד ימין – של פיו, משום דכתיב: "והשטן עומד על ימינו לשטנו".


(ח) אם אפשר לתקוע בכך – ואם אי אפשר לו, אין להקפיד, אף אם יעמידנו בצד שמאל, וגם פי השופר לצד שמאל.


(ט) וכן יהפוך השופר למעלה וכו' – רוצה לומר, שטוב שיהפוך פי השופר למעלה, ולא לצדדין.

סעיף געריכה

(י) ודי בברכה וכו' – דהלא הראשון בירך להוציא בזה כל הקהל.


(יא) והוא שיהיו שם וכו' – דאם לא היו שם באותה שעה, צריכים לברך לעצמן בלחש קודם שיתחילו לתקוע. אך אם כבר יצא ידי חובתו, תוקע בלא ברכה, כיוון שהציבור כבר שמעו הברכה מן הראשון.


(יב) ולא הוי ברכה לבטלה – כיוון שהשני יוצא בברכתו.

סעיף דעריכה

(יג) כדי שלא יתבלבל – אבל הפסק לא הוי, דהוא חשוב צורך תפילה, שאלו התקיעות נקבעו על סדר הברכות.


(יד) ואם הוא מובטח וכו' – ואם אינו מובטח, וליכא אחר שיודע לתקוע, יש אומרים דבאופן זה לא יתקע עד אחר התפילה, וכל שכן כשכבר יצא בתקיעות דמיושב. ויש אומרים שאם אין שם אחר, יוכל לתקוע על סדר ברכות, אף על פי שאין מובטח, דיש לו לבטוח שמן השמים יסייעוהו לעשות כהוגן. ואם מתפלל מתוך הסידור והמחזור, לכולי עלמא דינו כמובטח.


(טו) רשאי לתקוע – אפילו יש שם אחר, דתקיעה לא חשיב הפסק כלל, וכנזכר לעיל.


(טז) ודווקא וכו' – דשם חיישינן שיתבלבל ולא יוכל לחזור לתפילתו.


(יז) אומרים לו גמור – ובמקומות שנהגו לחלק ולתת תקיעות דמיושב לאחד ודמעומד לאחר, או לחלק גם הסדרים, מלכויות לאחד, זכרונות לאחר וכו', יעשו כמנהגם, כי ישראל קדושים הם ומחבבין המצוות.


(יח) להקרות – המתפלל שחרית מקרא להתוקע. ובמקום שיש מורה צדק הוא מקרא.

גם תקיעה ראשונה יקרא לפניו, אף על גב דלא שכיח כל כך שיטעה.
פעם אחת לא היו יכולין לתקוע, והפך השופר וקרא לתוכו "ויהי נועם", ושוב יכלו לתקוע [מ"א בשם מהרי"ל]. ועיין בדגול מרבבה שזהו דווקא בתקיעות דמעומד, אבל בתקיעות מיושב הוי הפסק גמור בין ברכה לתקיעה. ועיין בשערי תשובה שמיישב קצת דבר זה. ומכל מקום לכתחילה נראה לעניות דעתי שאינו כדאי לעשות כן. ואם הוצרך ליקח שופר אחר, אין צריך לחזור ולברך, כיוון שהיה מונח לפניו על השולחן, מסתמא דעתו היה על כולם.
המקרא והתוקע ראוי להם שילמדו היטב דיני השופר וסדר התקיעות, כי לפעמים מאיזה סיבה נופל טעות בפי המקרא או בשגגת התוקע, וצריך לידע איך לעשות, אם לתקוע להלן או לחזור לראש הסדר [מטה אפרים].

סעיף העריכה

(יט) אינו רואה וכו' – עיין לעיל בסימן ש"ו סעיף ה' ובמשנה ברורה שם.