משנה בכורים ב רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) התרומה, והבכורים -

חייבין עליהן - מיתה,

וחומש,

ואסורין - לזרים,

והן נכסי כוהן,

ועולין - באחד ומאה,

וטעונין - רחיצת ידים,

והערב שמש.

הרי אלו - בתרומה, ובבכורים.

מה שאין כן - במעשר.

(ב) יש - במעשר, ובבכורים,

מה שאין כן - בתרומה.

שהמעשר, והבכורים -

טעונים - הבאת מקום,

וטעונין - וידוי,

ואסורין - לאונן.

רבי שמעון - מתיר.

וחייבין - בביעור.

רבי שמעון - פוטר.

ואסורין, כל שהן - מלאכול בירושלים,

וגידוליהן - אסורין מלאכול בירושלים,

אף לזרים,

אף לבהמה.

רבי שמעון - מתיר.

הרי אלו - במעשר, ובבכורים.

מה שאין כן - בתרומה.

(ג) ויש - בתרומה, ובמעשר,

מה שאין כן - בבכורים.

שהתרומה, והמעשר -

אוסרין - את הגורן,

ויש להן - שעור,

ונוהגין - בכל הפירות,

בפני הבית,

ושלא בפני הבית,

ובאריסין,

ובחכורות,

ובסיקריקון,

ובגזלן.

הרי אלו - בתרומה, ובמעשר.

מה שאין כן - בבכורים.

(ד) ויש - בבכורים,

מה שאין כן - בתרומה, ובמעשר.

שהבכורים -

נקנין - במחובר לקרקע,

ועושה אדם, כל שדהו - בכורים,

וחייב - באחריותן,

וטעונין - קרבן,

ושיר,

ותנופה,

ולינה.

(ה) תרומת מעשר -

שוה לבכורים - בשתי דרכים,

ולתרומה - בשתי דרכים.

ניטלת -

מן הטהור - על הטמא,

ושלא - מן המוקף,

כבכורים.

ואוסרת - את הגורן,

ויש לה - שעור,

כתרומה.

אתרוג -

שוה לאילן - בשלשה דרכים,

ולירק - בדרך אחד.

שוה לאילן -

בערלה,

וברבעי,

ובשביעית.

ולירק -

שבשעת לקיטתו - עישורו,

דברי רבן גמליאל.

רבי אליעזר אומר:

שוה לאילן - בכל דבר.

(ז) דם מהלכי שתים -

שוה - לדם בהמה,

להכשיר - את הזרעים.

ודם השרץ -

אין חייבין עליו.

(ח) כוי -

יש בו דרכים - שוה לחיה,

ויש בו דרכים - שוה לבהמה,

ויש בו דרכים - שוה לחיה, ולבהמה,

ויש בו דרכים - שאינו שוה -

לא - לחיה,

ולא - לבהמה.

(ט) כיצד שוה לחיה? -

דמו טעון כיסוי - כדם החיה,

ואין שוחטין אותו - ביום טוב,

ואם שחטו -

אין מכסין - את דמו.

וחלבו - מטמא טומאת נבילה, כחיה,

וטומאתו - בספק.

ואין פודין בו - פטר חמור.

(י) כיצד שוה לבהמה? -

חלבו אסור - כחלב הבהמה,

ואין חייבין עליו - כרת.

ואינו נלקח בכסף מעשר - לאכול בירושלים.

וחייב -

בזרוע,

ובלחיים,

ובקיבה.

רבי אלעזר - פוטר,

שהמוציא מחברו - עליו הראיה.

(יא) כיצד אינו שוה, לא לחיה, ולא לבהמה? -

אסור - משום כלאים,

עם החיה,

ועם הבהמה.

הכותב חיתו, ובהמתו - לבנו,

לא כתב לו - את הכוי.

אם אמר:

"הריני נזיר - שזה חיה, ובהמה" -

הרי זה - נזיר.

ושאר כל הדרכים,

שוה - לחיה, ולבהמה,

טעון שחיטה - כזה, וכזה,

ומטמא -

משום נבילה,

ומשום אבר מן החי,

כזה, וכזה.

הדף הראשי של משנה בכורים ב

משנה בכורים, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב