משנה ביצה ה דפוסים

<< | משנה ביצה ה דפוסים |

משנה א עריכה

משילין פירות דרך ארובה ביום טוב, אבל לא בשבת, ומכסים פירות בכלים מפני הדלף, וכן כדי יין וכדי שמן.

ונותנין כלי תחת הדלף בשבת.

משנה ב עריכה

כל שחייבין עליו משום שבות, משום רשות, משום מצוה בשבת, חייבין עליו ביום טוב.

ואלו הן משום שבות: לא עולין באילן, ולא רוכבין על גבי בהמה, ולא שטין על פני המים, ולא מטפחין, ולא מספקין, ולא מרקדין.

ואלו הן משום רשות: לא דנין, ולא מקדשין, ולא חולצין, ולא מייבמין.

ואלו הן משום מצוה: לא מקדישין, ולא מעריכין, ולא מחרימין, ולא מגביהין תרומות ומעשרות.

כל אלו ביום טוב אמרו, קל וחומר בשבת.

אין בין יום טוב לשבת, אלא אוכל נפש בלבד.

משנה ג עריכה

הבהמה והכלים כרגלי הבעלים.

המוסר בהמתו לבנו או לרועה, הרי אלו כרגלי הבעלים.

כלים המיוחדין לאחד מן האחין שבבית, הרי אלו כרגליו.

ושאין מיוחדין, הרי אלו כמקום שהולכין.

משנה ד עריכה

השואל כלי מחבירו מערב יום טוב, כרגלי השואל.

ביום טוב, כרגלי המשאיל.

האשה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח לעיסתה, הרי אלו כרגלי שתיהן.

רבי יהודה פוטר במים, מפני שאין בהן ממש.

משנה ה עריכה

הגחלת כרגלי הבעלים, ושלהבת בכל מקום.

גחלת של הקדש מועלין בה, ושלהבת לא נהנין ולא מועלין.

(המוציא גחלת לרשות הרבים, חייב.

ושלהבת, פטור).

בור של יחיד, כרגלי היחיד.

ושל אנשי (אותה) העיר, כרגלי אנשי אותה העיר.

ושל עולי בבל, כרגלי הממלא.

משנה ו עריכה

מי שהיו פירותיו בעיר אחרת, ועירבו בני אותה העיר להביא אצלו (מפירותיו), לא יביאו לו.

ואם עירב הוא, פירותיו כמוהו.

משנה ז עריכה

מי שזימן אצלו אורחים, לא יוליכו בידם מנות, אלא אם כן זכה להם מנותיהם מערב יום טוב.

אין משקין ושוחטין את המדבריות, אבל משקין ושוחטין את הבייתות.

אלו הן בייתות, הלנות בעיר.

מדבריות, הלנות באפר.

<< | משנה ביצה ה דפוסים |