משנה ביכורים ד א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ביכורים · פרק ד · משנה א | >>
אנדרוגינוס יש בו דרכים שוה לאנשים, ויש בו דרכים שוה לנשים, ויש בו דרכים שוה לאנשים ונשים, ויש בו דרכים אינו שוה לאנשים ונשים.
אַנְדְּרוֹגִינוֹס,
- יֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים שָׁוֶה לַאֲנָשִׁים,
- וְיֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים שָׁוֶה לְנָשִׁים,
- וְיֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים שָׁוֶה לַאֲנָשִׁים וְנָשִׁים,
- וְיֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים אֵינוֹ שָׁוֶה לַאֲנָשִׁים וְנָשִׁים:
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
פירוש אחר - לא רע"ב:
אמר המלקט כך מצאתי הנוסחא בכתיבת יד בכלל פירושי ה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל [זו היא הנוסחא המוגהת שהיתה לי בילדותי על תוספתא זו דפ' אנדרוגינוס: אנדרוגינוס יש בו דרכים שוה לאנשים ויש בו דרכים שוה לנשים ויש בו דרכים שוה לאנשים ולנשים ויש בו דרכים שאינו שוה לא לאנשים ולא לנשים: כיצד שוה לאנשים מטמא בלובן כאנשים ומתעטף כאבל כאנשים ונושא אבל לא נישא כאנשים ואינו מתייחד עם הנשים ואינו ניזון עם הבנות כאנשים ואינו מספר ואינו מיטמא למתים ועובר על בל תקיף ועל בל תשחית וחייב בכל מצות האמורות בתורה כאנשים: כיצד שוה לנשים מטמא באודם כנשים ואינו מתייחד עם האנשים כנשים ואינו זוקק ליבום ואינו חולק עם הבנים ואינו חולק בקדשי המקדש כנשים ופסול מן העדות כנשים ואינו נבעל בעבירה כנשים ונפסל מן הכהונה כנשים: כיצד שוה לאנשים ולנשים חייבים על מכתו ועל קללתו כאנשים וכנשים וההורגו שוגג גולה ומזיד נהרג כאנשים וכנשים ויושבת עליו דם טמא ודם טוהר כאנשים וכנשים וחולק בקדשי הגבול כאנשים וכנשים ונוחל בכל הנחלות כאנשים וכנשים ואם אמר הריני נזיר שזה איש ואשה הרי זה נזיר: כיצד אינו שוה לא לאנשים ולא לנשים אין חייבים על ביאת מקדש על טומאתו ואין שורפין את התרומה על טומאתו ואינו נמכר כעבד ואינו נערך לא כאנשים ולא כנשים ואם אמר הריני נזיר שזה לא איש ולא אשה הרי זה נזיר ר' יוסי אומר אנדרוגינוס בריה בפני עצמה הוא ולא יכלו חכמים להכריע עליו אם הוא איש או אשה אבל טומטום אינו כן אלא ספק איש ספק אשה: אכן החכם ה"ר יהוסף אשכנזי ז"ל לא הגי' בפרק הזה כלל רק במלת להכריע הגי' להכריז בזיי"ן וכתב שכן מצא. עוד כתב על הא דגרסי' בדפוס בבבא ה' אין חייבין לא על מכתו ולא על קללתו לא כאנשים וכו' כתב פי' בושת האשה מרובה מבושת האיש ועל כן חייבין על הכאת האשה וזלזולה יותר מעל הכאת האיש ואנדרוגינוס אחרי שהוא איש ואשה אין שיעור דמי הכאתו שוין לא לדמי הכאת האיש ולא לדמי הכאת האשה כי אין בושתו מרובה כבושת האשה שהרי הוא מתעטף כאנשים ובושתו מרובה משל איש וכן אין נערך לא כאיש ולא כאשה כן נ"ל לפ' וצ"ע ע"כ. אחר כך מצאתי פירוש של זו התוספתא בקיצור בשם בעל הלכות גדולות וזהו. מטמא בלובן דלאיטמויי נפשי' לא בזכר תלה רחמנא. ונושא אבל לא נישא דכיון דאית לי' זכרות זכר קרינן ביה. ועובר על בל תשחית דכל חומרי דאיכא בזכר שדינן עליה. ואינו חולק בקדשי המקדש דכל זכר בבני אהרן כתיב. ונוחל בכל הנחלות במקום דלית אחא ולית אחתא. וחולק בקדשי הגבול בתרומה דרבנן. ואין חייבי' על טומאתו דכתיב מזכר עד נקבה. ואינו נערך דכתיב בערכין אם נקבה היא אם זכר הוא נקבה ודאית זכר ודאי. ואינו נמכר בעבד עברי דאין עבד עברי אלא דבר אולודי הוא דכתיב בי' אהבתי את אדוני ואמה עבריה נמי דבת בנים היא דכתיב ואם לבנו ייעדנה ואנדרוגינוס לאו בר אינסובי הוא ע"כ:] והילך לשון פירושו ז"ל בשם הר"ש ז"ל:
יכין
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת