משמרת הקודש/מועדים וחדשים

חדש סיון בערב שבועות

מאחר שספר שבעה שבועות כנדה שסופרת ז׳ ימים ואחר תטהר ומגלחת השער שצמח בימי נדותה יגלח ראשו ויטול צפרניו ויזהר לעשותם קודם חצות בבית הרופא ולא במרחץ ובמנחה של ערב שבועות יכוין להעלות המלכות במקום שהיתה קודם הקיטרוג וגם בחי׳ העולמות עולים:

<דף י ע״ד | עמ׳ 42 | הנהגת שבועות> וכבר נהגו בכל תפוצות ישראל להיות נעורים הלילה הזאת לקשט הכלה העליונה לקישוטין בתורה שבכתב ושבע״פ ומיהו רבים יחטפו ולא יאמרו המלה בשלימו׳ או בנקודתה וטעמיה ואין זה מברך אלא מנאץ ודאי לא תיעול הכלה בהנך קישוטין המקורעים והמכוערים לכן כל אדם יזהר לדקדק לומר המלה בשלימותא ביותר משאם קרא ללמוד בפ״ע וגם שם צריך לדקדק כנז׳ בש״ע הלכות ק״ש שגם כשלומד צריך לדקדק בו כנז׳ אך בזה צריך זהירות כפולה ומכופלת שהרי במה שקורא דרך לימודו עושה מלבוש לנשמתו והוי כתופר בגד להדיוט שאין צריך ליפותו כ״כ ואעפ״כ צריך לדקדק בו כנז׳ כיון שהיא תעלה בו להתראות פני ה׳ כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק כ״ש וכ״ש בזה הלילה שהוא כתופר בגד למלך שצריך ליזהר בכל חלקיו עד שיאמר לו ישראל אשר בך אתפאר וכ״ש שלא להפסיק בדבור שלא יקרע לבוש המלך ומאן דפסק יתפסק ועכ״פ עכשיו יזהר ללמוד מעומד כל ב׳ הלילות ויש בזה סוד גדול והכ״ד קשוטין הם ך״ד שמות שיוצאים מפסוק אחרון של כ״ד ספרים כ׳ אותיות שהם ראש תיבה שניה של הפסוק וסופה וב׳ כיוצא בהם מתיבה שקודם האחרונה ואלו הב׳ אותיות נקודים הראשונה בקובוץ והשניה בקמץ ובזה נפל לפעמים טעות בספרים ולהפך הניקוד והחכם עיניו בראשו ליזהר לכוין בו כראוי כנז״ל עוד נפל טעות בספרים בענין צירופי גילגולי שמות אדני ופעמים שכתוב שני פעמים שם אחד או שכתוב צירוף אחר שאין כאן מקומו לכן אעתיק לך סדר הצירוף אשר תדרך בו ולא תכשל לעולם תיבה של ד׳ אותיות יש בה כ״ד צירופים כיצד תחלק הכ״ד צירופים לד׳ חלקים כנגד ד׳ אותיות השם שאם תציג אות ראשונה מן השם בתחילה כסדרו ותגלגל עם שאר אותיות תוכל לצרף ו׳ צירופים וכן כשתציג השניה בתחלה ותגלגל עם הג׳ אותיות אחרות תצרף ו׳ צירופים וכן ברביעית וזה סדרם תחלה מתחיל בו׳ צירופים של אות ראשונה שהוא א׳ העומדת בתחלה ותצרף עם אותיות דנ״י ו׳ צירופין ותחלקם ג״כ לג׳ חלקים כמנין האותיות ע״ד הנז׳ והרי לכל אות ב׳ צירופים ותעמיד תחלה הדלת הראשונה לג׳ אותיות בתחלתם ותצרף עם ב׳ אותיות נ״י ב׳ צירופים אחת כסדרה ואחת למפרע כזה אדי״נ וזה הוא הצירוף הב׳ מהכ״ד צירופים אח״כ תעמיד הב׳ בתחלת הג׳ אותיות ותרף עם ד״י אחת כסדרה והרי השם כזה אנד״י ואחת למפרע והשם כזה אני״ד אחר כך תעמיד היוד כתחלתם ותצרף עם ד״נ אחת כסדרה והשם כזה איד״נ ואחד למפרע והשם כזה אינ״ד ולאחר שכליתה אלה הו׳ צירופים המתחילים בא׳ תעמיד הד׳ בתחלה ותצרף ו׳ צירופים בג׳ אותיות אנ״י ע״ד הנז׳ לעיל וכן בנ׳ וכן בי׳ ולעולם תראה להקדים תחלה האות הקודמת בשם העיקרי כסדרו ובמשנת חסידים ג״כ נפל טעות שכתוב שם ודניאל ועזרא ונחמיה שלשתן כאחד חשיבי ולפ״ז ליכא כ״ד אלא דניאל לבדו וכצ״ל ועזרא ונחמיה שניהם כאחד חשיבי. ומי שיכול לחדש דברים בפרט בחכמת האמת ולומד לאמיתו לא יבקש חריפות ולמצוא חן בעיני העם יבחר אחד מיוחד שבחידושיו ויאמרנו בפני חבירו הראוי לכך או אם לא מצא יחזור הדבר בעצמו יעשה נחת רוח ליוצרו בהראות כבוד התורה וחכמת הבורא יתברך דלית מלא באורייתא דלא רמוז בה כמה רזין וכמה סתרין וילמד סתום מן המפורש לנו. ויהיה נעור ולא ישן כלל הלילה להשלים כתר לז״א ולנוק׳ ושל ז״א נשלם ע״י הלימוד ודייק׳ ע״י המקוה שהוא מספר אהיה דההין גי׳ קנ״א ועם י׳ אותיות גי׳ מק״ה שבמזל תחתון סוד מים הנמשכי׳ מהכתר ברדתו על ראש ז״א ומטהר הכלה יכוין בטבילה זו שסוד כתר דנוק׳ הוא יוד הי דע״ב ודס״ג ומלוי ע״ב ס ג שכשתם הב׳ כולנו׳ של שניהם שמו׳ ע״ב ס״„ יהיה גי׳ מקו״ה וע״י תיקון הכתר הזה תהיה ראוי׳ להזדווג ביום והטבילה תהיה בקדרותא דצפרא קודם עלות השחר ממש ולא יספר שם בדברים בטלים אלא פשט ירד וטבל ועולה וחוזר ללימודו לחבר יום ולילה שזו עיקר התורה והמצוה של הלימוד והטבילה והמבוקש שבשניהם לחבר זו״ן ולזווגם בסוד חיבור יום ולילה שהם אחד ולא כאותם שאחר הטבילה כבר נפטרים מן הלימוד והולכים אנה ואנה ומדברי׳ דברים בטלים ולכן טוב לנקות עצמו קודם אור הבקר כדי שהיהי פנוי בעת הזאת ללמוד ולא בשבועות בלבד אני אומר אלא תמיד כשהוא עומד באשמורת יראה לנקות עצמו קודם אור היום גם עי״ז יהיה לימודו בטהרה ובהאיר היום שהוא זמן תפלה יתפלל להשלים תיכף הזיווג העליון ובלבד אם יכול להעמיד עצמו מלישן אבל אם יישן טוב יותר שישן קצת קודם התפלה ויתפלל אח״כ ומיהו בבית הכנסת מאחרין להתפלל מאד וגם מאריכין בפיוטים ובניגונים ונמצא עובר ק״ש לכן יראה להעמיד עצמו בכל כחו מלישן ויתפלל מיד ועצה טובה קמ״ל להתפלל במקום שיש מעט אנשים וירוח מקום שאין השינה נופלת על האדם ובפרט יראי ה׳ יעשו מנין לעצמן ויתפללו בנחת כראוי ולא בחטיפה כמו שהצבור מתפללין וביותר יזהר מלישן בק״ש וברכותיה ובתפלה והחכם עיניו בראשו. וישן בע״ש שלא תהא שינה חוטפתו למחר כ״כ ואם יקראו לו לס״ת לעשרת הדברות יקראם בעצמו. ובליל שני נכון לעשות כמו ביום ראשון כמו שמצינו בעיקר תחלת מעשה של הב״י בשל״ה ובפרט שלפי החשבון היה מתן תורה ביום נ״א שהוא יום ב׳ והדבר קל אם ישן ביום א׳ מי שעיין שם בשל״ה כמה החזיקה השכינה להם טובה בלילה שניה יותר מן הראשונה יסער לבו מאד לעשותו ויחבר חביריו שיהא מנין שהוא דבר גדול ועיקר השראת שכינה ותיקונה הוא בעשרה וע״ש בשל״ה גם בזה ואף אם אחרים לא עלתה בידו בשנה זו ישוב לשנה הבאה לדבר על לב חביריו שיתחברו למנין ואפי׳ כמה שנים כמו שמצינו באלקנה שנא׳ בו יעלה כו׳ מימים ימימה ודרשו רז״ל שבכל פעם היה הולך בדרך אחר כדי שילמדו ממנו בני האדם וזו עיקר עבודת ד׳ וכשאני לעצמי מה אני אלא יקרב גם אחרים ובזה ניכר שעושה מאהבה וכן כתוב בספר חמדת הימים וישובו ויאמרו כל סדר לילה הן בלימוד ובטבילה הכל כנז׳ ואם הוא זקן וחולה וקשה עליו ליעמוד עכ״פ בחצות הלילה וילמוד סדר הנז׳ מה שיספיק עד אור הבוקר וישלים ביום ובכל זה נהגו בעירנו ובענין מאכלי חלב נהגתי לבשל טטרקי בחלב בחלבו על המאכל ממש מן הבהמה ולאכלו בלילה אחר שקדשתי על היין קודם המוציא שלא יהא בסעודה אחת כפשט הזוהר ודלא כמ״א שמתיד בסעודה אחת ואינו אוכל ממנו רק מעט לקיים המנהג ולא הרבה שהחלב מרבה שינה וביום לא יוכלתי לעשותו משום שהוא ביום שכבר אכלתי בו בשר בליל׳ והוא אסו׳ ע״פ הכוונו׳ ואע״פ שמתן תורה ביום מ״מ לפי טעם שכתב מ״א שהוא בסוד הספיר׳ שדם נעכר ונעשה חלב כבר כלתה הספירה ביום שלפניו ואין לעשות לחם מחמאה שא״א ליזהר בו ויבא ח״ו קרוב לאיסור דאורייתא שצריך מרדה חדשה והיסק התנור יפה אחריו ופי׳ מש״ל היה צריך לברך אחריו ולחזור ולבצוע שלא יהא בסעודה אחת לכן טוב לעשות כמ״ש וביום זה מעטרין הס״ת שיהא בסוד ת״ת בב׳ עטרין של עשבים שהם בסוד ב׳ עטרין דדעת או אפשר שב׳ כתרים קטנים שנותנין על עצי החיים רומזים על זה ועליהם הכתר של כסף וטוב לחפותו בזהב בסוד בינה שממנה הזהב שחופפת על ז״א שהוא בסוד כסף וכן נכון לעשות אף בבתי המדרשות אף שאין להם כתר תורה מ״מ ביום זה נאות להם ליקח הכתר לבית המדרש וליתנו למי שגדול בהם בחכמה ובפרט בלימוד חכמת האמת ויקחנו וישימנו על הב׳ עטרין דעשבים שעל התורה ויכוין לעשות כתר לרישא דז״א כמו שבלילה וע״י נעשה גם לנוק׳ ועיקר כתר תורה הוא בבית המדרש ובבני תורה וכלן טוב מאד לנהוג כמ״ש ואם א״א יעשה א׳ גדול של עשבים וישימנו על אלו הב׳ ועיי׳ בש״ע שאם חל עצרת בא׳ בשבת לא ישטחו עשבים בשבת אלא מע״ש:

ולפי שבעצרת נידונין על פירות האילן שהוא סוד ת״ת ופי׳ החמדת הימים שנידונין על עבירות הנמצאים בלימוד התורה לכן אעתיק בקיצור המבוקש מכלל דבריו הא׳ שלא להרגיל במעשה חדודים חריפות של הבל וכבר כתבתי מזה בתחלת ספרי ע״ש ותרוה צמאונך הב׳ שלא להפסיק בשיחה בטילה ובפרט בליצנות שמטמא גם הדיבור הקדוש לימוד התורה שאחריו <דף יא ע״א | עמ׳ 43 | מדות ישרות בתורה> ומוסרו לעם אחר ר״ל וע״ש שהאריך מאוד בזה:

ויהא זהיר בסגולת התורה האחד לתפוס ביראה הפנימי׳ דכתיב ראשית חכמה יראה ד׳ וכו׳ ובמדרש משמע שבזה זכה גם לזרע אנשים חכמים וידועים והתלמיד להיות זהיר לקבל באהבה ולשתוק כשרבו כועס עליו דכתי׳ כי מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ אף יוציא דם פי׳ במי אתה מוצא חמאה שלתורה במי שמקיא חלב שינק משדי אמו גם עי״ז יוכל הרב לתת עינו ולבו עליו תמיד לחדדו ולהרגילו בהתמדת הלמוד ואומר אם נבלת בהתנשא כו׳ וכן ללמד בחבורה עם אחר ולא לבדו דכתי׳ חרב על הבדי׳ ולא עוד אלא שנואלין ומטפשין וכן הרב שהוא ת״ח גדו׳ צרי׳ ללמוד עם התלמידים שמתלמידי יותר מכולם ואמרו הלומד תורה ואינו מלמדה עליו נאמר כי דבר ה׳ בזה הכר׳ כו׳ ותפי׳ עוברין שבמאי עמן מקללין אותו שנאמר ומונע בר יקבוהו לאם ומרוה גם הוא יורה:

• ב להיות אוחז במדת השתיקה כי כנגד דבר חכמה בשיחה בטילה מצא ממנו דבר חכמת התורה שהיה ראוי לחדשו או להבין גם ע״פ הסוד עולה ע״י השתיקה למקום המחשבה ומשיג השגה גדולה
• ג לקום בחצות לילה ובזה יזכה בודאי שיתגלו לו סתרי תורה כמו בת מלך שאינה מתגלה לאהובה אלא בלילה ועיין בזוהר כמה מעלות קדושות בזה וכמה החמיר בזה:
• ד לאחוז במדת הענוה דכתיב והחכמה מאין תמצא אר״י במי שמשים עצמו כאין ואמרו הראשונים הנלעבים ואינן עולבים כו׳ לא יצטרך ללמוד מב״ט כי רוח אלקים תלמדנו:
• ה להיות צנוע במעשיו דכתיב ואת צנועים חכמה וכתיב לדבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו להסתירו מבעלי הדין בלבוש החסד שנקרא אלוה וכן לומר ר״מ כל העוסק בתורה כו׳ והוי צנוע וארך רוח הרי צניעות וקבלת חרפה מאחרים ולא יכעוס וזה וארך רוח ובזה יכול האדם לבחון בעצמו אם לימודו נקרא לשמה אם זכה לדברים הללו.
• ו לאחוז במדת החסד שהוא כסא אל החכמ׳ וסימן מנורה בדרום שהוא סוד החסד הנקרא אור וכתיב ותורה אור ולכן הרוצה להחכים ידרים פי׳ יצדד פניו אל הדרום:
• ז להתודות קודם לימודו שיהא לימודו נחת רוח ליוצרו ויכוין להוציא הצורה שהיה לומד בעודו רשע מהקליפה ולהחזירו לקדושה
• ח הזמנים היותר מסוגלים לחכמ׳ האמת הם בלילי שבתות ואחר חצות בכל לילה ובחג השבועות ובסוכות בתוך הסוכה וביותר בא״י דאוירא דא״י מחכים:
• ט להיות לימודו לאט מלה במלה כי עיקר התורה וסודותיה הם נעלמים בתחל׳ העיון ואם ישים אליו לבו רוח ה׳ אליו יאסף וימצא פתיחת העינים והכל יהיה גלוי לפני אם יזכה. וכן תנא דבי אליהו מעיד אני עלי שמי׳ וארץ בין איש בין אשה בין שפחה הכל לפי מעשיו של אדם רוח הקודש שורה עליו והרח״ו בספרו הקטן הנקרא שערי קדושה האריך בזה וכל אדם יחפש אחריו במטמונים שיתהלך את האלהים בכל הכתוב שם ויזכה בודאי לרוח הקדש ומכ״מ הכל חייבין בכל כחם להשתדל כמה שבידם לקיים:

חדש תמוז

בי״ז בו מתחילים בין המצרים. וכתוב כאן במשנת חסידים לכתוב ביום זה שם לזכרון ובחנתו ולא הועיל כלל לכן באתי להזהיר את אחרים שלא יכתבו שלא יבא השם ח״ז לידי ביזיון על ידם אפי אחר כמה ימים ושנים ולשומ׳ יונעם וישכון בטח ושאנן מפחד רעה. וביום זה וכן בכל התענית ראוי להעמיד הראוי להתפלל בעד הקהל הן במעשים הן בתורה כדמשמע בגמ׳ במ׳ תעני׳ ומורידין לפני התיבה זקן ורגיל ויש לו בנים וביתו ריק׳ מן העבירות ומשמע דאפי׳ בתענית הראשונו׳ שלא היו מפסיקין מבע״י היו עושין כך ק״ו בתעניתים אלו שהם להתפל׳ על בית אלהינו שיבנ׳ במהרה בימינו שצריך הגון לזה כי מי שהוא מלכולך בחטא ובצואה ואמרו לו רשע אתה המעכב הגדול שבכל׳ ואתה מתפלל בעדם אלא שצריך לבקש פני אוהבו של מלך שיתפל׳ בעדם כי אליו הוא נושא את נפשו תמיד והוא מבני היכלא דמלכא ולא כמו שנוהגים להעמיד מי שקולו נעים וע״ז נאמר נתנה עלי בקולם ע״כ שנאתי׳ ומצינו בגמרא שירדו ר״א ור״ע לפני התיבה והרבה כיוצא בהם ועיקר הצום הוא חיפוש המעשים רכים שבעיר ואפי׳ בין הלומדין והדיינים כדכתיב התר אגודות מוטה לשון הטית דין והוא שכוח ביננו ר״ל לכן יש לומר הזקן שבהם דברי כבושים ב״פ אחד קודם קודם התחנונים לעוררם לבכיה וא׳ לאחר התחנוני׳ שלא יאמרו כבר בכינו ועשינו תשובה ונתפשרנו אלא עיקר התשובה היא עזיבת החטא כמ״ש במשנה שלא נאמר וירא אלהים את שקם כו׳ אלא וירא את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה ולא נאמר ג״כ בכיית׳ אלא כמ״ש. גם אגרא דתעניתא צדקת׳ ולכן יש פלסו׳ צדקה ברבי׳ ביום זה כי גדולה ושחובה מאז מצוה דרכי׳ ויש לגבותו וחלקו תיכף ביום זה שעיניםה של עניי׳ נשואי׳ אליהם בסעודת הלילה. וכל אותם הימים של יבן המצרי׳ ישב בארץ אחר חצי היום ויקונן מעט על חורבן בית המקדש: ולא כאותן שנוהגין לומר תיקון חצות שנתקן על פי אליהו לאומרו אחר חצות דוקא שהזמן גרמא עיי׳ בכוונת האר״י ז״ל אבל לא בשום יום כלל אלא יאמר איזה קינה או מזמור ויבכה בו ועיין במשנת חסידים ותמצא כדברי ובימים האלה לא יביא עצמו לידי ברכ׳ שהחיינו. חדש אב ט׳ באב היא א׳ משס״ה גידין שהם כנגד ימות החמה שהם שס״ה וט׳ באב הוא כנגד גיד הנשה והאוכל בו כאלו אוכל גיד הנשה: קודם ר״ח צריך להתחיל ללמוד דיני ט״ב מפני שיש בהם דינין שנוהגין מר״ח וצריך לידע לשומרם:

ובט׳ באב

ובט׳ באב בשחרית יכוין היי׳ נקו׳ שב״א ובמנחה בסג״ל כי אז אומרים נחם כי כלה חמתו אז על העצי׳ ועל׳ האבני׳ שהצית בהם אש לעת ערב: ולפי שבספר חמדת הימים השמיט אלו הימי׳ ולא נודע לנו אם הוא השמיטו לאיזה טעם או אחרים עכ״פ באתי להאריך קצת במוסר: הבעלי בתים שהיו להם קינות באיזה חצר והולכין אנה ואנה ומרבים שיחה בטלה ואוי להם ולנפש׳ כי גמלו להם רעה כי בט״ב אסרו משא ומתן שלא יסי׳ דעתו מן האבילו׳ כ״ש הם שמסיחן בכוונה דעת׳ מן האבילות בדברי שחוק והיתול המשמח לבם ועוד שהצבור אומרי׳ והם בחוץ בדברי׳ בטלי׳ ואפילו עסקי משא ומתן הרי הם פורשים מן הצבור אינו רואה בנחמת ציבור ויאבד עולמו של עתיד בשעה אחת ומחלף הנא׳ עולם העומד בהנאת מועטת של עובר ואפי׳ בשאר ימים אסור למלאות שחוק פיו משחרב בית המקדש ועיין לעי׳ שהארכתי בו כ״ש בט״ב שאפי׳ שמחה מועטת של ד״ת המשמחי׳ לב אדם קצת אסרו כ״ש מבדברי בטלי׳ ודברי שחוק שאסורי׳ אף מר״ח עמ״א אלא אף בשעה <דף יא ע״ב | עמ׳ 44 | הלכות תענית תשובה> שהוא יגע ישב ודומם כאבל עד ישוב רוחו אליו שיוכל להרבות הבכ׳ ולהרים צווחה לעורר אחרי׳ עמו ויש להרבות הבכי בקינה של עשרה הרוגי מלוכה כדי לעוררם להעלות מ״ן במזבח החיצון ובמזבח הפנימי שכך עלו אז במחשב׳ כנודע שהעלו מ״ן העליון מה שאין יכול לעשותו אלא ע״י הריגה ממש ומימיהם אנו שותים עד היום שמעלי׳ מ״ן בכל עת ואפי׳ מוסרי׳ עצמ׳ גם אחרי׳ למיתה לא יוכלו לעשות כמותם כי הם בלא״ה אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצת׳ כנודע בגמ׳ וכן על שריפות התורה שתתעור׳ לבקש רחמים על הגלות ועל חורבן ב״ה אולי יראהו הקב״ה ויבננו וישוב את שבותינו במהרה בימינו אמן: ומי שלא ניצול מהז״ל לא ילך על בית הקברות אלא יסבב מבחוץ ואחר חצות מקילין רבים בנעילת הסנדל ועתידי׳ ליתן את הדין כי בדוחק התירו להולך בין העכו״ם ולו דוקא התירו ולא ליושב בביתו שאסור על היום ועכ״פ עד אחר חצות לא ישב על הספס׳ וילמוד כל היום בדברין המותרין בט״ב שלא יבא לדבר בדברים בטלי׳ ויסיח דעתו מן האבילות. ומאז והלאה יש מתחילין לקום באשמור׳ לקונן תיקון חצות וללמוד וי״א מט״ו ועכ״פ אפי׳ קודם הזמן ירגיל להקדים קימתו בכל פעם מעט יותר עד שיכול לקום באשמורת כשיגיע הזמן וכל המוסיף מוסיפין לו חיים ויומים טובין אמן:

ראש חדש אלול

ובב׳ ימים שלאחר ר״ח יש להתענות הפסקה ויכוין במ״ח שעות שבהם הויה אהיה ע״ר גי מ״ח עוד יש שם יחודים במשנת חסידים הרוצה להתחסד עם קונו צריך לחפשם ולעמוד על תכוניתם ויכוונם כי הש״י חפץ ביחודם יותר מעסק התורה שאינה מביא׳ לידי מעשה אבל אם צריך ללמוד ש״ע וכיוצא הצריכים לו לישר דרכיו לפני קונו ואין לי לו פנאי ללמוד שניהם ומכלה ימיו בכוונת או בלימוד הקבלה לא טוב הוא עושה כי בוודאי הוא עובר כמה עבירות ואין משגיח ומצטער כי אינו מבחין בין טוב לרע והקב״ה אומר בין טוב לרע אין מבינים קרבן שהוא סוד יחוד וקירוב הכחו׳ מביאי׳ לפני וכ״ש מי שרגיל בליצנות לה״ר שעליהם נאמר ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי ותשא בריתי עלי פיך והיודע להבין בזה הפסוק יראה כאן ב׳ מדות חקה וברית שהם עיקר היחוד ומה נאמר אחריו פיך שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה שהם סוד כחות החיצונים וכיון שנטמאת באלה ל<ח> תזמין מקומם לו ודייינין לי׳ בתרין דינין על העבירות ועל שפגם ח״ו ביחודים עליונים לכן שומר נפשו ירחק מהם בעוד שהוא מלוכלך בעבירו׳ אלו וגם עד שישוב בקצת סגופים ותענית ובכיות והעיקר עזיבת החטא ולהרגיל במדות טובות זמן רב כמו שנה אז יתחיל ללמוד הקבלה אם מילא כרסו עכ״פ פעם א׳ בכ״ד ספרים ובו׳ סדר משנה ויקבל עליו ללמדם תמיד כסדרם ויהא בקי בש״ע ובשאר דינים שבשאר פוסקים הצריכים ליחידים אז יקרב היטב לקבלת האר״י ז״ל ובהם יעבוד את בוראו ויזכה לחיי עולם: המתענה הפסקה יטבול קודם ביאת השמש של תחילת ההפסקה יכוין בפסו׳ ויקרא אלהים ליבשה ארץ כמו בשבת וכן כל הכוונות הנזכרי׳ שם ואח״כ יתענה. הפסקה של ב׳ ימים הם ך״ז תעניות ושל ג׳ מ׳ ושל ד׳ אלף ושמונ׳ ונראה שמי שיש לו מח בקדקדו ללמד בש״ס ופוסקי׳ וכל דבר שצריך הבנה או זכרון אין לו להתענות יות׳ מזה אפי׳ הוא ברי שמקלק׳ מוחו מעט מעט ובפר׳ לשכח׳ הוא קשה וכן טבילו׳ לא ירב׳ בהם שקשה למח מאד ובלא״ה יותר טוב להתענו׳ מספר הצריך לו לפי מעשיו ולא להשלימם בטבילות שאין לבו נכנע בהם כמו בתענית גם המתענה מונע חיות המח והמרבה טבילות משבר המח אם לא הברי והוא ממעוטי השכל וכל דבר יישר בעיניו והוא במדת ספוג יסגף עצמו במה שירצה ובלבד שיוכל לסבול ולא יזיק לו האכילה אח״כ שלא יבוא למונעו מעבודת ה׳:

ואם יתענה גם יום ה׳ יהי׳ אלף ושש מאות ושלו׳ הם ס״ה אלף ושש מאות ויש סמך להספקה משבת לשבת מפרישת ששה דמשה לר׳ מתיא בן חרש שאמר כדי למרק אכילה ושתיה שבמעיו ואותן הו׳ ימים היו משבת לשבת ממש ע״ש: ובימי התענית יקרא בפרשת הקרבנות השייכים ליחידים בחובה ונדבה ויכוין ונשלמה פרים שפתינו וריח היוצא מפיו הוא כריח הקרבן ויזהר בהם בפרט מאד מאד מן הכעס ולא ידבר ח״ו דברים בטלים ואם יגע מללמוד ישב ודומם ושני שפתיו כשני רחיים שוכבים זע״ז דבוקים כך מצאתי בשערי קדושה לרח״ו ז״ל או ישן כי שינתו היא טובתו ואם ילמוד ח״י פרקים בכל יום לא יזיק לו התכנית כ״כ וטוב ליזהר בהם. והמתענה יכוין בהם שהוא מונע חיות מאיברי גופו הגשמים שהם כוחות חיצונים ומסגפן כן יהיה לשכינה טענה ומענה על הקליפות ליטול חיותם שהם הניצוצות שנפלו בהם על ידינו ולסגפם כי בלא״ה הם צועקים חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט כי הקב״ה עושה הכל במשפט ובצדק וע״ז נאמ׳ תנו עוז לאלהים:

על עין גאוה יתענה נ״ה תעניות כמספר הי״ם דאלהים שהם סוד הדינין שבו למתקם בא״ל שהוא סוד החסדים שבו. הד׳ כיתות שאין רואין פני שכינה אם לצים חנפים שקרנים מספרי לשון הרע ואלו הד׳ כיתות האחרון אחרון חמור מן הקודם לו מכאן ראיה גדולה שפי׳ לץ אע״פ שאומר אמת שאם הוא דווקא במשקר א״כ היה ראוי להיות חמור מן השקרן כי שתים רעות עושה והוא קל וראשון שבה׳ וכן חנף מדלץ וחנף אע״פ שאומר׳ אחת ש״מ גם מספר לשון הרע באומר אמת דאי במשקר ליחשב נמי לץ וחנף המשקרים דחמירי משקרנים ומכאן יהפכו פניהם של הלצים ומספרי לשון הרע כשולי קדירה ולא יחפצו ללמוד קבלה כי כתוב בזוהר כי החילוק שבין המתפלל למתפלל כפשוטו הוא שהמתפלל כפשוטו תפלתו מזון המלאכים ובזה הוא כביכול מזין השכינה וכיוון שאינו רואה פני המלך היאך יכול לזונו אלא ימהרו לחשוב מחשבות עזיבת החטא וכו׳ כמ״ש לעיל ועיין במ״ח הפגם של ד׳ כיתו׳ הנז׳. הכועס מתענה קנ״א תעניות ויכוין בג׳ שמות שעולים קנ״א: בשחרית יכוין באהי״ה דההין גי׳ קנ״א במנחה יכוין אהי״ה פשוט בהם א׳ א״פ׳ א׳ ה״פ ה׳ י״פ י׳ ה״פ ה׳ גי׳ קנ״א ובערבית יכוון אדני אלהים גי׳ קנ״א ויטבול ביום שלישי וביום ששי בסוד ת״ת ויסוד הרחמים בכל השבוע ויכוין מקוה גי׳ קנ״א לבטל הכעס שהוא ג״כ ע״ה קנ״א בטבילתו וכ״ש שיזהר בהם ביותר מכעס אפי׳ לדבר מצוה ובכל יום באומרו על ציצית הכנף יאחז הציצית נגד החזה ששם כילוי החסדים למתק הכעס במספר כנף.

המבטל מצוה עשה דציצית ותפילין ותפילה יתענה ס״א תעניות ועל כל כיבוד אם ואם יתענה מ״ד תעניות ויכוין <דף י״א ע״ב | עמ׳ 45 | הלכות תשובה> <מ>ו״ד ה״ה דההין בשחרית וכן במנחה וערבית וע״ה הם כולם גי׳ צ״א במנין שילוב הויה ואדני ויכוין שהי״ה שהם או״א משתיעי׳ על זו״ן שהם סוד שילוב הוי״ה ואדני ובזה כמעט כל אפיי׳ שוין נשכבה בבשתנו והלואי שתועיל תשובתינו על הפגם הגדול הזה לתקנו:

ירחיק עצמו אפי׳ משבועות האמת ואפי׳ להושיט ידו על זקנו ובפרט אם נשבע לשקר שעושה פגם גדול בזה ואם פגם בשבועה יתענה ל״ו תעניות כמנין הב״ל גי׳ מילוי ס״ג ויכוין בכ״ז תעניות הראשוני׳ הוי׳ פשוטה ובי׳ אחרי׳ י׳ אותיות דס״ג ובתעניו׳ האחרין יכוין פשוט ומלא דס״ג והנדר שהיא במקו׳ גבוה מן השבועה אין בו פגם כ״כ ודי בששה תעניות וע״ש טעמו. ותיקון עבירה שחייבין עליה כרת היא להיות נעור לילה אחת ולא לישן ולא להפסיק מלעסוק בתורה עד אור הבוקר וילמוד בלילה מעניני העבירה שעבר שחייבין כרת כגון שבת ועריות וכיוצא עיין בל״ו כריתות והזה יהיה ניצול מפעם אחד כרת וכן בלילה אחרת עד שיתקן כל מה שחייב והיא דבר קל ודבר גדול מאד ובלבד שלא יבטל התפלה ע״י שינה או ק״ש וברכותיה וה״ה שאר סדר התפלה אלא יישן מבע״י ומזה יהיה לו תועלת גם בלילה להנצל משינה כ״ש שלא יפסיד הכל בשבילו ואל בטחונך אל תשען:

והבועל נדה כי לא פירש ממנה סמוך לוסתה עונה צריך לקיים נוטריקון של תשובה שיתענה ס״ט ימים כמנין נידה מלא ביוד והוא ת׳ של תשובה ת׳ענית ושאר האותיות שו״בה הם שק ואפר בכי׳ והספד וצריך להתגלגל בשלג שבע פעמי׳ לפי שהחריב ז׳ נחלי המלכות ובזה יחזירם כבתחלה וכל היימים שמתענה על עון הנדה ישכב בארץ כמו שנד ה׳ של שם ח״ו והשפילה לעפר וילבש שק על בשרו: האוכל נבלה אפי׳ נתנבלה בפגם הסכין יתענה פ״ז כמספרה שהוא אלהים ע״ה והשותה סתם יינם יתענה ע״ג כמנין יין עם ג׳ אותיות וכן גי׳ ס״ג עם י׳ אותיות ורוב העולם הם בספק אלו ב׳ עבירות בכל שנה בבשר ויין: הבא על הבהמה או על הגוי׳ יתענה בי״ו תענית וכדי שלא תהא קשורה בו ככלבתא הנק׳ שגל יתגלגל בשלג ז״פ או ט׳ וכן המשתמש בשמות הקדושים ואם עשה קמיע למקשה לילד אפשר שגרם שיצא הולד קודם זמנו וימות בסיבתו יתענה מ״ה בגי׳ אדם וכן יתענה העותב קמיעים שלא בכוונה: המושך בערלתו יתענה פ״ד ימים כמנין ד״פ אהיה והמז״ל יכוין בפ״ד ימים מ״ב שע״ב ומ״ב דס״ג סוד מ״ב זיווגים עילאין דאו״א סוד המוחין שמשם באה הטיפה ויתן ג״כ פ״ד פריטות לצדקה ולתקן זיווגים אלו דכתיב והי״ה מעשה הצדקה שלו״ם גם יטרח במצות עד שיזיע כגון במצות ונשיאת הארון בכתף לקבור המת ודומיהן: המוציא דבה יאמר פסוק נשבע ה׳ ולא ינחם ויכוין באותיות שניות שלהם שהם שה״לן והם אותיות לשנה וינקדם בניקוד ר״ת יום לשנה יום לשנה כזה שחַלוַ והוא גי׳ ע״ה לשון וכן שפ״ה שדיבר בהם וכן גי׳ שכינה נתקן מה שפגם בה: ¬והמלבין פני חבירו ברבים צריך להתגלגל בחריצין לכן יתקן עצמו בחריצים ובעו״ה רבים נכשלים בעבירה הגדולה הזו ובפרט העשירים ומנהיגים אשר תחנונים ידבר אליו הרש והעשיר יענה עזות כי שתים רעות גדולי׳ עושה אחת שמלבין כו׳ הנז״ל שנית שזה פי׳ שנתנו חתיתים בארץ חיים פי׳ שמטיל אימה יתירה על הציבור שלא לשם שמים ואפילו לשם שמים אסור לבזותו תכף שהרי בתוכח׳ נא׳ ולא תשע עליו חטא וכ״ש אם עושין לצורך עצמן ואפי׳ אם יחטא איש אליו בממון לא יבזהו ולא יעשה דין לעצמו אלא ופללו אלהים זה הדיין ולמשמע אזן דאבה נפשנו שאין בידינו להחזיר׳ למוטב ועל כיוצא בהם נא׳ בגמ׳ גיהנם כלה והם אינם כלים לכן יעשה לפיו מחסום ויעסוק בתורה ובפרט באגדה כי חוסמת היא את העוברים ובזוהר מביא שבעלי אגדה מאירים יותר מבעלי משנה ומיהו ודאי הם גם בעלי משנה והאגדה היא נוספת ומ״מ אפי׳ מי שאינו בא לכלל משנה בא לכלל אגדה בזמנים אלו לכן זו דרכו שתהי׳ יראת ה׳ על פניו וכ״ש שאר ספרי מוסר המכניעים את הלב ויחשוב תמיד קודם שידבר שתהא בהכנע׳ ורכות הלב ובזה ינצל מכף רעה: המקלל או״א יתענה ג׳ ימים הפסקה ולא יתענה מ׳ יום אפי׳ רצפים:

ומר״ח אלול עד יו״ה יגמר ס׳ תיקוני הזהר כתב׳ בס׳ חמדת הימים וז״ל והת״ח גם המה חיובא רמיא עלייהו לעורר לב העם בימים האלה להתעורר בבכי ומספד ושליח ציבור אחד חכם וחסיד בימים האדירי׳ האלה זה היה דרכי להפסיק בין הפרק׳ בסליחו׳ או לאחר תפלת י״ח לדבר אליהם בלשון לע״ז ובקול מר ואנחה להרים קול בבכי׳ ויאמר אליהם אחינו בית ישראל שמעו והביטו וחוסו על נפשכם ועל דם נפשות בניכם שובו שובו מדרכיכם הרעים ב״י קרעו לבבכם בבכי׳ לעורר ולדפוק אל שערי הרחימם וגם אנכי אשא עמכם בכי ונהי נפשי איך עקרתיך ממקום החיים והקדושה למקום הטומאה איך לא חסתי עליך וגעו כל העם בבכי׳ כו׳ עכ״ל בקיצור ואומר אני כי ודאי נכון הוא להפסיק בין הפרקי׳ בכל ימי תשובה ותחנוני׳ ועכ״פ אף בקמום שאין מנהג מ״מ בערב ר״ה קודם הוידויים שאז מרבים בוידויים ומרבים תפלה על החורבן ב״ה שיבנה בב״א גם הוא זמן כפרה ממש כנודע יש לעורר הלבבות בדברים כאלה ממש גם מי שכלתו דמעתו בסליחות הראשונות ישוב להתעורר ולשבור לבו ע״י דברי כבושים אלו ודמעתו על לחיו עד שיקף וירא ה׳ משמים : ויחפש בכל דרכיו אם אין בהם ספק גזל או רבית ואם יש יקבל עליו להוציאו מתחת ידו ויקיין מחשבתו ביום זה בעוד שהמלך יושב על כסא רחמים ויכפור לו וכל אשר תמצא ידך לעשות במעשה הצדקה עשה ובפרט במקו׳ יותר הגון ומי שיודע בו שהרבה שולחן לו מאכל ישלו לו מעות וכן להיפך ומצוה בשלוחו שהוא אדם כשר הרגיל לגבות מעות ולחלק יותר מבו עצמו כדי שלא יחזיק לו העני טובה ולא יתבייש ממנו גם הוא בהצנע יותר מאילו שולח בעצמו לעניים שיוודע הדבר לרבין ומתן בסתר יכפה אף שכן הנסתר של אף הוא לפ״ה והוא אותיות אפל לשון הפל האף לארץ והוא בגי׳ יכפ״ה ודבר זה צריך לו ביום הדין של ר״ה להיות מטה כלפי חסד ולכאותן ששולחין לרבנים ולחזנים ושמשים שיש להם פרנסה בכבוד ולא לעניים כי לא יצאו בזה כלל מדי עונש הגדול של חדש וכ׳ וכו׳ וזריתי על פניכם פשר חגיכם: הגובה צדקה ומחלקם לעניים אסור להשהותם אצלו כי צדקה מחייב עלה לאלתר בבל תאחר אם לא למי שרגיל לשלוח לו על שבת מותר כדי שלא יוציאם בחול:

ראש השנה

ר״ח תשרי בר״ה יוצאים המוחין מז״א והעלום מ״ן לאו״א ומתיחדים ומתחדשים וממתקים הדינין דז״א ואנו תוקעים לעורר הרחמים והמיתוק הנז׳ ולהחזיר המוחין ממותקין לז״א וזה הוא עיקר ״יודע תרועה״ ונכון מאד שיהיו התוקעים נשברי לב לשון תרועה וגם שיהיו לומדים לשון יודעי תרועה ולא יכבדו אותן דרך גדולה וכבוד אלא דרך קיום מצות בוראנו כדי שלא יתקנאו בהם <דף יא ע״ג | עמוד 46 | הלכות ר״ה ועי״ת> ובפרט בבתי מדרשים שנכון להם שיבחרו הטוב שבהם ביראת ד׳ יכול לתקוע ויכוון קצת בכוונת התקיעות שיתקע כל התקיעות ומה שמתקנאין בזה רבים אוי להם כי היה להם לברוח מן המלחמה הגדולה הזאת ולחלות פני הנדיב ביראת ד׳ שיתקע לעורר הרחמי׳ כי לפי מה שהוא התוקע ראוי לדין או לרחמים כך מעורר בקולו קול עליון סוד ת״ת וידוע כי חסד ד׳ על יראיו ובכחו יעורר חסדים העליונים לכפר בעד חטאתכם אבל אם הכהן המשיח שהוא בערך ש״צ ותוקע יחטא הוא לאשמת העם ודאי והנבחר לקרב אל המלחמה לבקוע כל המסכים והמקטרגים צריך פרישה וטהר ידיו האוחזים השופר מכל ספק גזל ואפי׳ מנערותו ואפי׳ בשוה פרוטה ולטהר פיו מדברים בטלים אפי׳ אינן ליצנות או ל״הר זמן מה קודם ר״ה וישב בדד וידום כי נטל עליו כפרת הקהל על ידו וטוב ללמוד לפני התקיעות ספר תיקונים במקומות שנז׳ שם מלחמות ד׳ שבזה נלחם דוד בה׳ חלוקי אבני׳ ואמר ואנכי בא אליך בשם ד׳ צבאות ובזה יקרע המסכי׳ ומי שיש לו ידיעה קצת בחכמת אמת יאמר הב׳ יהי״ר שכתוב בחמדת הימים אך ילך ללמוד מן הבקי לפי שיש בו טעיות הרבה: כתוב בכוונות לומר ד״פ ובכן בתפלה והראשון שחסר אצלינו הוא ובכן יתקדש שמך ד׳ אלהינו על ישראל עמך וכו׳ וזו עיקר נוסחתו ההכרחי והשאר תוספת בעלמא והג׳ אחרים הם אותן שנדספו בסידורים שלנו: ושמעתי שיש להמציא לעצמו לאדם כשר לומר לו לשנה טובה תכתב: ילמוד בשלחנו ד״פ משניות מס׳ ר״ה ימעט מאכלו קצת וכן בגדיו. וימעט בשיחה לא כבני הכפרים שנבחרו להם ימים נוראים להפנות ולדבר דברים בטלים רק חדות ד׳ היא מעוזכם לשמוח שמחה של מצוה להאכיל עניים מרודים ולעשות נחת רוח ליוצרו ואם ישמח בזה ודאי שכרו כפול כי שכר מצוה פי׳ השמחה ששמח ונהנה בה היא מצוה כנז׳ אם אינו עושה ע״מ לקבל פרס: הזיוג אסור בר״ה גם ימעט בכרים כסתות שיהא הוא מעורר השחר ויאמר תהלים קודם התפלה ויתפלל בנחת גדול מאד כי יש לו זמן באריכות הפיוטים והניגונים רק בזריזות כמ״ש כל עצמותי תאמרנה ד׳ וידקדק בתיבות ונקודיות להוציאם בפה אבנים שלמות מלה במלה ויאמר מזמור ממעמקים קודם ברכו כו׳ אחר ישתבח: הש״ץ יכוין מאוד באבות עכ״פ פי׳ המלות כי לא לחינם נתייסדו הניגונים מקדמונים באבות כי אם לפי שעיקר הכונה תלוי׳ בהם ומי שאינו בקי ילך אצל בקי ללמוד ולא ישים עיקר במחזור אלא העיקר הם התפילות שתקנו אנשי כה״ג ובפרט באבות שמדינא צריך לחזור אם לא כיון בה ובפרט בסיום הברכה ממש לשון מגן אברהם שע״פ הרוב תתבטל בו הכוונה גם יש שמאריכין ביוצר ובניגונים קדיש וניגוני ברכת אבות ושאר התפלה חוטפים בהלעטה ואין זה רצון האל יתברך ולא כבודו ויצאו שכרם בהפסדם וטוב היה להם אם לא אמר יוצר כלל ומתפללים מלה במלה: נכון לכל אדם ללמוד הפיוטים קודם ר״ה וי״כ. אחר הקריאה קודם התקיעות נכון לומר דברי כבושים מעט הכמות ורב הבכיות לקרע סגור לבם מי ידע ישוב ויתודה בין התקיעות ויפרט עונותיו ויחליט בדעתו שלא לשוב בדרך הזה ולהתרחק מאד אף מן השוגג: ואכתוב כוונת התקיעות בקיצור למי שהריחו ביראת ד׳ והשגת חכמת אמת קצת בתקיעה יכוין שאברהם חסד יעשה פעולתו הידועה בעת הזאת בשברים יצחק בתרועה יעקב ודוד בתקיעה שני׳ יעקב הכל כנז׳ באברהם לעוררם לעשות פעולתם הראוי׳ להם בר״ה כנודע לחכמי חן בתשר״ת הב׳ להמשיך הכלים אלו בבריכה הג׳ להחזירם באצילות בתש״ת אברהם יצחק ויעקב וכן בב׳ ו-ג׳ ע״ד הנז׳ ובתר״ת אברהם יעקב ודוד ויעקב הכל ע״ד הנז׳ ור״ע טירמיטין יש בל׳ קולות אלו לבטל בהם יצה״ר של שז״ל שנקרע ר״ע וטוב שיכוין שומע ומשמיע ככל הנז׳ טוב לפרש הפעולות הנז׳ באמרו ב׳ יהי״ר הכתובים בס׳ חמדת הימים: וזה מה שצריך לתקן בהם כל מקום שתמצא שם מלא ביודין או באלפין או בההין הן בהוי׳ או באלהים או באהיה תאמרנו בזה הלשון אהיה במילוי יודין ובדומה או הויה במילוי כו׳ או אלהים במילוי כו׳ ואין לשנו׳ת זה כלל ואלו הטעות שנפלו בו בדפוס זאלקוי לכלול הו״א תיקוני כו׳ צ״ל הוא״ו תיקונים בתיקון הז״ע צריך להיות בתיקון הז׳ והע׳ הוא טעות. לח״כי צ״ל תיבה אחת לחכי וכן בכ״ל תיבה אחת. העולה לב״פ דין כצ״ל. מלוים דע״ב ס״ג מ״ה כ״ן כצ״ל. עסמשר צ״ל עם עשר ע״כ ביה״ר הב׳ שנכון לאומרו בתחלה כמובן מתוכו. וביה״ר הא׳ שהוא אומרו לאחרונה עטרת החסד ומח כצ״ל. עד סיום כל הסוד דבינה וצריך להוסיף ויתפשט בכל קו שמאל דז״א ומסופו יעשה מח אל הנוק׳. שבג״פ תשרת צ״ל שבי״פ. דכו״ן ר״ת דכורין ונוקבין. וכל תיבת ז״א יאמרנו בפי׳ זעיר אנפין וכן זו״ן זעיר אנפין ונוק׳ ולא יאמר בר״ת ע״כ. לא יפסיק בין תקיעות מיושב לתקיע׳ מעומד בשום דיבור. אחר התפלה תוקעין ל׳ קולות הרי ע״כ קולות כי אנו תוקעין ג״פ תשר״ת בתפילת הש״ץ והחסרים הם ג״פ תש״ת וג״פ תר״ת ופעם אחד תשר״ת תש״ת תר״ת כולם כ״ח קולות ואם עשו איזה התוקעים תקיעות קצרות ישלים גם אותם וכן בש״ת שצריך להיות בכל ח׳ ט׳ טרמיטין ולכן תנו עכשיו למי שמאריך בתקיעות שלא ישנו באולתם. במנחה ילך אל מין חים ויאמר תשליך ככתוב בסידורים בספר חמדת ימים.

הנהגת עשרת ימי התשובה

בעשרת ימי תשובה יעשה תשובה גמורה בעזיבת החטא ויתקן אותם הימים בתורה ותפלה ובכל פרטי דיניהם ויקדש עצמו במעשה ודיבור ומחשבה וירבה בתורה ובפרט בזוהר ויקיים ר״ת צדיק כנז״ל ואם יש לו חוב תעניות על עוונותיו יקבל עליו להשלימם בקרו ואז בכל יום ויום מעשרת ימי תשובה יתקן מה שפגם באותו יום בכל שנותיו מיום היותו ועד עתה עד שבז׳ ימים מאו״ת יתקן מה שפגם כל ימיו עד עכשיו לכן יזהר בהם מאד ויחפש בנרות מנין הסיגופים ותענית הצריכים לכל עבירה ולקבל עליו להשלימם ויזהר מאד בנט״י שהרי האר״י ז״ל אכל חולין בטהרה בי״ת ונראה שאף שא״א ליזהר משאר ימות השנה להביא ישראל מים לנטילה מ״מ עתה הזמן קצר והמלאכה אינה מרובה ויכול ליזהר בזה ודאי ראוי לעשות כן להביא ישראל המים מן הנהר ולא ע״י בתולה שהיא ספק נדה וכן מפת שעשתה נדה יזהר בימים אלו וכן בשער עופות והמחמיר תבוא עליו ברכה. יום ט׳ הוא ערב יום כפור (והוא נגד יסוד הנוק׳ שהוא מעבר הנשמות) לכן ימתק כל אדם בחינתו׳ כיצד יקח התרנגול הנקרא גבר (סוד ה״ג המתקבצים ביסוד) ולנקבה תרנגולת ואם היא מעוברת תקח ג׳א׳לה וב׳ לספק עיבורה: ובאשמורת הבקר שאז חוט של חסד מתגבר בעולם ישחטם להוציא דמו בשעת החסד למתקו: (ויכוין באכילת יום זה אכילה אותיות אכל י״ה שזו״ן אוכלים מחיצונית אמא משפעה ששפע בה מאבא שהם י״ה וכן שתיה שת י״ה גם מאכל גי׳ הוי׳ אדני). אחר יום זה הוא יה״כ (סוד הבינה והמ׳ עולה אצלה ומקבלת מקיף הגדול ממנה) לכן אנו מתטעפין בטלית גדול בלילה בלא ברכה ויוציאו ס״ת לומר כל נדרי ומי שעבר על נדרים או שבועות התיקון האמיתי שיקנה הס״ת דכל נדרי אפי׳ בממון הרבה (ויכוין כי הנדר הוא באימא עילאה המשפעת בז״א וממנו נמשך לנוק׳ ומפני שסוד היחוד הוא בחיבוק ונישוק והבל פה) לכן יחבק וינשק הס״ת ויפרט עונותיו בהבל פיו: ואם פגם בשבועות יכוין כי ספר גי׳ שם סוד הנוק׳ שמחזירה למקומה. וכדי לתקן מה שעוה בהז״ל < דף יב ע״א | עמ׳ 47 | הלכות שבת שרי ושאר החדשים> יאמר פסוק אור זרוע לצדיק ויכוין שס״ת קר״ע לקרוע הקליפות שיצאו מתוכן הנצוצות זרע ויחזרו לצדיק העליון ויחזור מאד אחר ס״ת כשר. ובפרט אם ניכתב בה שם הויה בכוונה שאין כמוה ואף במקו׳ שאין מתפללין בבה״מ בימי׳ נוראים ותאספו עשרה אנשים לבה״מ לעשות כנז׳ קודם ערבית ויאמרו שם כל נדרי שעיקרו תלוי בהוצאת הס״ת ומאד יתלהב לבם לתקן בשעה מועטת מה שהיה צריך להתענות רל״ג תענית ויש לומר יה״ר הכתוב בספ׳ חמדת הימים וישמור בו מטעויות והשמות יאמרם ע״ד הנז׳ בתקיעות ויתעוררו בכי גדול שזה עיקור התיקון שהזרע הוא מאור עיניו של אדם. גם יראו לעשות שלום אמיתי בין איש לרעהו כי גם שלום הוא בסוד תיקון הברית. אחר התפלה טוב לומר ד׳ מזמורים רשוני׳ שבתהלי׳ שיש בהם תיבות כמנין קרי ואות ראשונ׳ ואחרונה מכל מזמור עם ד׳ כוללים גי׳ סמאל להכניעו. ויזה׳ מאד מטומא׳ קרי לכן ישב בבה״כ עד שתפול עליו שינה מיושב ואף אם צריך לישכב אח״כ ישכב במקום צינה. יש נוהגין לגמור שיר היחוד בלילה זו. בשחרית יזהר לחבר יום ללילה באמירת תהלים או ד״ת. ויזהר להשלים מאה ברכות בשמיעת ברכות הקריאת ס״ת והפטרה והשאר ישלים בריח ובלבד שיהפ הפסק גמור בין פ״א לפ״ב. מוצאי יה״כ יברך על אור ששבת דוקא שנכנע מפני הקדושה כי השטן אין לו שליטה ביה״כ: מיה״כ ועד סוכות א״א תחנון (מפני החסדים המתפשטים בהם במקו׳ ומתחילים מהוד עםד הסחד נמצא שביום א׳ דחג נכנס החסד דחסדי׳) ולכן נכון לבנות מעט בסוכה בכל יום מד׳ ימים אלו (לפי שסוד הסוכה הוא המקיפים של החסדים הפנימיים הנז״ל).

הנהגת חג הסוכות

יזהר מאד ללמוד דיני סוכה ולולב ויזהר בהם מאד שלא יעשה איסור דאורייתא ויברך כמה ברכות לבטלה. נכון מאד להיות סוכתו במקום שיוכל לישן שם עם אשתו לקיים תשבו כעין תדורו רק שיהיה לו שלא״ק כדינו וטוב מאד לעשותו כדלת בציריו בצדו ולא באמצ׳ וימדוד שיהא בקו השוה תחתיו שיעור סוכה שהיא ז׳ טפחים ומשהו ועל טפח ה׳ אצבעות : ובערב יום טוב זה מצוה לחחלק צדקה לעניים (שהנוק׳ עולה בסוד צדק) וצריך להעמיד ז׳ נרות כנגד ז׳ אושפיזין ויזמין האושפיזין כמבואר בס׳ חמדת הימים ע״ש גם בסידורים הועתק . ויזהר מאד ליתן חלק האושפיזן לעני דהיינו שיזמין עני או ישלח לביתו מתוך הסוכה משלחנו שלא יקלווהו מאד כנזכר בזוהר וילמוד בכל יום פרק א׳ מה׳ פרקים דמס׳ סוכה סוד ה״א ויזהר מאד מדברי׳ בטלים בסוכה (ויכוין סוכה גי׳ הוי׳ אדנ״י) ובהוי״ה דברכת סוכה יכוין בשילוב הוי׳ ואהיה ויכוין נקודו׳ הוי׳ מסגול ואילך עד שיכלה ז׳ נקודות ולז׳ ימים ואהיה נקוד כדרכו) מותר לשמש מיטתו בסוכה ובצניעות גדול. הלולב ומינו ידועים ג׳ הדסים חג״ת לכן טוב להניח ההדס המקושר באמצ׳ שיבא בד א׳ מימין וא׳ משמאל וא׳ באמצע וב׳ ערבות נ״ה א׳ מומין ואחד משמאל ולולב ואתרוג בסוד יסוד ומלכות באמצע ומיהו הלולב גבוה מכול׳ בסוד יסוד שעולה לדעת להמשיך הזרע להשפיע במ׳. יברך בניקוד הוי׳ כמו בסוכה ויחבר הלולב עם האתרוג שלא יפריד ביניהם כלל בשעת קיום המצוה וינענע לא פחות מג״פ ובכל פעם יעש׳ הולכה והובאה והבא׳ יגיע קצה התחתון כנגד כחזה (וסודו להמשיך מג׳ אותיות יהו׳ הכלולים בדעת למ׳ ה׳ אחרונה שיוצא מן החזה ולמטה מאחורי ז״א) וטוב לנענע לכל רוח בסדר הזה דרום צפון מזרח מעלה מטה מערב (סוד ו״ק של החסד שנכנס בכל יום ע״י הלולב) בהקפות השלחן לא ינענע כלל (אך יכוין להמשיך מקיפיפ׳ מדעת אל גוף ז״א ומשם לנוק׳ ע״ד הנז׳ בפנימי׳ דבר יום ביומו) ויזהר מאד בערבה שבלולב שלא תתהא נשרו רוב מלוה, גם יזהר מלולב שאול שלא מדעת ביום א׳ ולכן לא יתן הלולב לקטן ביום א׳ שקונה ואינו מקנה: ביום ז׳ הושענא רבה חותמין פעם ב׳ אם לחיים או למות וקורין משנה תורה לתקן חותם זה כמבואר בתיקוני הו״ר ויזהר בקריאתו כמו בליל שבועו׳ ע״ש אחר חצות ערבי׳ בתחנוני׳ ובבכיות כי שערי דמעה לא ננעלו (ברם יכוין בהקפי׳ להמשיך המקיפים מאימא לזו״ן ע״י אדם דיבר מעשה אדם המקיף. ודיבר בהושענות ומעשה באחיז׳ הלול׳ ולכן יש לומאר הושענו׳ בעת שמקיף הבימה ועכ״פ מר ז אחרון אמר בעת הקפה ולא כשחז׳ למקומו) וטוב ליתן להקיף למי שיודע הכוונות היטב : אחר שגמר ההושענות יקח ערבה בידו כיון שהניח כבר הלולב ויהיו בו ה׳ בדים סוד ה״ג ויחבוט אותה ה״פ בארץ ליתנם למ׳ ארץ עליונה ממתקות ובכל פים יכוין יוד הא ודו בש״ע [=שמיני עצרת] אסור הזווג כו׳ עיי״ל עד ש״ת וטוב למהר להשלים פסוק כ״ד ספרים וש״ס משניות עד ש״ת ואז ישמח ישראל במעשיו. בשמחת תורה ירבה בשמחה וגם בש״ע יזהר מאד מליצנות ושאר עבירות ובכל דיני י״ט ובפרט שלא למרח בשעוה שהוא מצוי ועיי׳ בסוף הלכות ח״ה בענין השמחה שנצטווינו).

חדש חשון

חדש חשון מתענין בו בה״ב וטעם הדבר כמ״ש באיוב ויהי כי הקיפו ימי המשתה ויאמר איוב אולי חטאו בני וגו׳ לכן עיקר התענית מוטל על הנוהגים קלות ראש בש״ת ובמועדים והן הנערים והנשים לא כמו שנוהגין להקל בנערים ונשים בתעניות אלו ובכל פעם ספו שנה על שנה להוסיף חטא על פשע וע״ז נענש איוב שהוא העלה עולות בשביל הבנים והן לא שמו על לבם כלל וכן בזה ממש לכן צריך להחמיר עליה׳ שיתענו כ״א לפי כחו ולפרש להם הטעם למען לא ישובו למעשיהם ומי שא״א לו יפדה תעניתו:

חדש כסליו

חדש כסליו בכ״ה בו חנוכה ועיקר המצו׳ להדליק בשמן זית ובשעוה מצוה יותר משאר שמנים רק יהר מאד לעשותם שידלקו כמו חצי שעה ואן אין לו כשיעור לכולם יעשה א׳ גדול כשיעור והשא׳ קטנים כן יעשה בכל לילה שיהיה עכ״פ א׳ כשיעור ויברך עליו ועיין שאר דינים בש״ע אלא שבזה מצוי לטעות בו לכן הזהרתי בו: יניח הנר למעלה מי״ט ויכוין בהדלקתו להמשיך אור למ׳ מלמעלה ולהזדוגה בז״א בסוד כ״ה אותיות דג׳ שילובים העולים נר) וטוב ולומר כ״ה פסוקים מלוקטי׳ בר״ת שלהם כ״ה אותיות הנז׳ מאחר שחנוכה עיקרו להודות ולהלל ועיין בסוף ספרי.

חדש טבת

חדש טבת בו מתחילים השובבים ומי שהז״ל וגרם שירדו הטיפות שיצאו מאדה״ר וגלו למצרים ולא נתקנו עד שקבלו ישראל פרשת כי תקנה ע״ע ש״ש יעבוד ובשביעי׳ יצא לכן יתענה כל אותן הימים משמות תחלת גלות מצרים עד משפטים שנתקנו בו יתענה בהם בהפסקות פ״ד תעניות ויתן פ״ד פרוטות לצדקה ועכ״פ יתענה מ׳ יום. חודש שבת עושין קצת י״ט בט״ו בו שהוא ר״ה לאילן ובט״ו באב יש הרבה טעמים ויש לתת טעם לט״ו בשבט שבו מתחיל כחה של חמה שהיא ת״ת הנק׳ הוי׳ שכן בא הרמז בט״ו ימים בסוד י״ה וי״א חדשים בסוד ו״ה ולכן הוא ר״ה לאילן משא״כ בט״ו בא״ב שאין בו רמז לו׳ תשש כחה של חמה ועד אב היה בו רמז לו׳ חדשים משבט שבו התחיל כחו ואח״כ שהוא הז׳ בסוד המ׳ תשש כחה של חמה ולמ״ש יכוין באכלו בשר בט״ו בשבט ויהי׳ סעדותו מצוה.

חודש אדר

בגלות בבל נתמעט׳ רחל וירדה ונסתתרה בראש הבריאה שנתלבשה בא״א דבריאה ונקראת אסתר לשון סתירה הנז׳ וגם בסוד הלבנה על שם אסתה״ר גם אסתר גי׳ שם אדני מלא חוץ מן הי׳ עיקרית שהוא סוד נקודה עצמית המסתתרת כנודע בזוהר ומרדכי גי׳ רב חסד תיקון הששי בסוד יסוד המאור <דף יב ע״ב | עמ׳ 48 | הנהגת פורים > בה והוא סוד המגילה שעושין בה עמוד אחד סוד יסוד. בארור המן יכוין שהוא התלבשות סמאל: בארורה זרש התלבשות ליל׳. בכל הרשעים שאר הקליפו׳ במרדכי יסוד אבא באסתר יסוד דאימא חרבונה גי׳ פנחס אליהו זכור לטוב גי׳ סנדלפון: וצריך לשמוע המגילה שלא יחסר אפי׳ תיבה אחת ואם לא שמע איזה תיבה יאמר בלחש עד מקום שיתחי׳ אח״כ לשמו׳ מהחזן שיהי׳ כסדרו ובלבד שלא ירגיל הרבה בזה אלא יכוין לשמוע מהקורא מן המגילה הכשירה ואם לא שמע רובה לא יצא וההמונים מדברים בשעת הקריאה וצריך להזהירם מאד ע״ז שעבירה גדולה היא בידם ולא יצאו חובת המגילה כלל כיון שחסרו להם אפי׳ תיבה אחת שלא שמעו וכ״ש אותם שיוצאים באמצע המגילה החוצה שעליהם נאמ׳ כ״ג ועוזבי ד׳ יבלו ואין יוצאים חובת הקריאה ובאים אח״כ למלאת כריסם בסעודת פורים ועליהם נאמר ח״ו וזריתי פרש על פניהם פרש חגיכם: גם יזהר לקרותו בפני אשתו שאין יוצאים בבה״כ שאינם יכולין לשמוע כל דבר מפי הקורא ובפרט אם יוצאין באמצע או בסופו וכ״ש בפני הבתולות בת י״ב שנים אבל לא יברך להם לפי שתולה בדעת הנשי׳ שדעת׳ קלה ושמא יחסרו איזה פסוק או תיבה מלשמוע נמצא מברך לבטלה והברכות אין מעכבות ויקרא ממגילה הכשרה כדינה ולא מן החומש ויזהר מאד במשלוח מנו״ת איש לרעהו ויכוין ביסוד דאבא שולח מ״נ סוד החסדים היורדים מאבא ו״ת סוד הגבורות היורדים מאימא סו ליסוד דז״א שהוא רעהו שיורד אליו היום והוא משלחם לנוק׳ והת״ת שלה משלחם ליסוד שלה ולכן אב ישלח לבנו וכן גדול לקטן ולא כמו שהעולם מקפידין להיפך ובאים לידי קנאה שנאה. ומתנו״ת שניה׳ מצד אימא שכן יש בו ב׳ תווי׳ לאביונים שהם נ״ה שאין בהם טעם וריח) ויתן במקום הראוי מתנות הגונות אבל דבר מועט כל הפושט יד נותנין לו לפי שהיום יסוד אבא בסוד גבאי צדקה שיש לו רב אורות ואינו מקפיד כמו יסוד ז״א וכדי ליתן לנוק׳ מוחין ירבה בסעודה ויכוין אכילה אכל י״ה להמשיך לה מח חכמה שתיה שת י״ה להמשיך לה מח בינה ומפני שמח זה סוד אסתר ירבה בשתיה ובלבד שלא ישתכר הרבה ויתבטל מן התפלה או מן המנין ויאכל הסעודה רובה ביום וטוב לעשותה בשחרי׳ וכן השתיה היא דווקא ביום ולא בלילה.

אמירת לשם ייחוד – קודם כל מצוה

קודם כל מצוה או תפלה יאמר לשם יחוד קב״ה ושכינתיה ואפילו מצות ברגליים כגון ביקור חולים ותנחומי אבלים וכללות כוונה היא לברר הניצוצות שנפלו בענונינו ולהעלותם מעול׳ לעולם עד מקומם כי כן רצה בעל הרצון להאכילנו מיגיע כפינו וכ״ז נעשה בהמשכת השפע למטה ע״י הכוונה והדיבור והמעשה שלנו וע״י עולים נר״ן דג׳ עולמות בי״ע למעלה וכפי המעשה והדיבור והמחשב׳ שלנו כן הוא השפע בעול׳ אם מעט ואם רב: ב״ה״ל״כ״ אשר הביני עד הלום למלאות ימים וחדשי השנה ולא אע״ז שיעזרני למלאות ולהשלים שאר דינים שהם לכל מסורים