משמרת הקודש/יום טוב

דיני יום טוב

מלאכת אוכל נפש שפאשר לעשותו מעי״ט שאינו מפיג טעמו אסור בי״ט: ולכן נכון ללוש וירימוליך מעי״ט שהישנים יותר מטובים מ״א בשם מהרי״ל וכן בלאקשן בשאר ימים טובים: צריך ליזהר בדיני סחיטה בי״ט כמו בשבת ובפרט באוגרגש וכן בדיני טחינה ובפרט במזריע״ה והדומה לו שהוא מחובר מעיקרא והוא חותכו דק דק ולכן צריך לחתך סמוך לסעודה שאלו מלאכות אע״פ שהם אוכל נפש אסורים: אין מוציאין משא על הבהמה בי״ט. מוקצה אסור בי״ט ואף להמתירין מ״מ אסורין לטלט׳ עצמות שנתפרקו מאוכל שעליהם בי״ט דהוי נולד. ומשמע ברמ״א דלדבריהם אף בשבת אסור ועיי׳ בה׳ שבת: אין צדים דגים אפי׳ מן הכלי אם הוא רחב יותר מו׳ טפחים וארוך כמו הקאריטי״ש של הי״ש: דגים ועופות שהם מוקצה כגון דגים שניצודו בי״ט ועופות הנולדים בי״ט או העומדים לגדל ביצים אין נותנים לפניהם משקין או מזונות ומותר ליתן רחוק מהם קצת י <!> ספק אם ניצודו בי״ט אסורין אם לא בי״ט שני שהוי ס״ס וט״ז ומ״א אוסרים אף בי״ט שני. בדין צידה של עופות הנז׳ לעיל בשבת אם הם חדשים ולא הורגלו עדיין לבא לכלובן גם בי״ט דינו כך: עופות שנמצאו טריפות אסור להצניען או למכרו ואפי׳ בלא פיסוק דמים ובהמה שנמצאת טריפה או אחורים של עגל שאינו רוצה לנקרו אם אפשר לשמרן אחר י״ט שלא יסריח אסור למוכרם בי״ט ואם נשחטו מעי״ט והיה שהות למכרם אז אפי׳ מתקלקלים אסור: וכשמוכר הנשח׳ בי״ט גדלעיל ימכרם דיקא בלי פיסוק דמים כמו לישראל ובלא משקל ובע״א אסור:

דיני שחיטה ומליחה

השוחט צריך שיבדוק סכינו מעי״ט ואפילו בדיעבד אסור לבדוק בי״ט אם לא בשעת הדחק: גם צריך שיהא לא אפר שהוסק מעי״ט דאלו באפר שהוסק בי״ט אסור לכסות אם לא בעודו חם שראוי לצלות בו ביצה ואם שחט כבר מות׳ אף אם אינו חם: כששוחט עוף לא ימרוט הנוצה לעשות מקום לסכין שהוי גוזז מחיים וכן בבהמה אלא יפנהו בידו אילך ואילך: נוצות של עוף אסור לטלטלן אם לא להצניען אם נשחטו בי״ט דרשינן סופן מושם תחלתן שלא ימנע משמחת י״ט וכן בעורות הלחים שלא יפסדו אבל אם הופשטו מעי״ט אסור לטלטלן: אין קונים בשר בפיסוק דמים ועיי׳ בה״ש בדיני חילוק אוכלין וכן דינן בי״ט דגין הטובים יותר כששוהין במלח כגון העכ״ט וכודומה אסור למולים בי״ט אם נתקרע מעי״ט: בשאר הצריך לאכילה בי״ מותר למלחו ולהוציא דמו בי״ט ובלילה אפילו נמלח והודח מותר למלחו שיתקיים עד למחר ואפי׳ אם אינו צריך לו למחר מותר להערים ולומר שמא אוכל מזה ולמלוחו שלא יתקלקל אבל ביום שאפי׳ בשר הצריך לו לאכילה ביום אין צריך למולחו שהרי מבשלו מיד כ״ש שאסור להערים ואם נשחט בי״ט ידוע בודאי שיסריח מותר להערים אפי׳ לאחר אכילה למלחו להוציא דמו אם יש שהות ביום לאכול כזית צלי: אסור לנקר בשר בי״ט אם לא בשעת הדחק שצריך מאד בשר ולא היה לו פנאי מעי״ט לנקרו ואפי׳ תרנגולת שנשחטה מעי״ט אין לנקר הצוואר אלא ע״ שינוי קצת בי״ט:

דיני היסק אש

אסור להסיק בכלים שנשברו בי״ט כגון הרעפים שכל הגג הבית שנשברו דהוי נולד אפי׳ נתרועעו מעי״ט: וכן במחיצה של קנים שנשבר ממנה בי״ט אסור להסיקם. אסור לשבור העצים הגדולים קצת לחתיכות קטנות אפי׳ להסיקם ואפי׳ בחול המועד בכלי וביד אינו אסור אלא בי״ט ובח״ה מותר: אסור ללקט עצים בחצר להניחם צבורין: לפידים או פתילות שכבו בי״ט ראשון של ר״ה אסור להליק׳ בי״ט שני אלא יסלק אותה פתילה ויתן אחרת תחתיה וכן בי״ שאחר השבת וכ״ז משום הכנה אבל בב׳ ימים טובי׳ של גליות אם אינם בשב׳ מות׳ שלא שייך כאן הכנה מאחר שחאד חול: בעורך עצים למדורה ונותן ב׳ אבני׳ ועצים עליהם צריך לשנות בי״ט ולאחוז העצים תחילה בידיו על מקום המדוקה ואח״כ יניח אבים תחתיהם׳ דלא ליהוי בונה וכן אם נותן עצים ברחוב תחת עצי המדורנה ואם צריך להניח הרבה עצים עליהם דהוי שיפועי אהלים ושרי ואח״כ יתחוב השני תחתם ומיהו אם העצים התחתונים דקים ואינם גבוהים טפח בכ״ע שרי. אין נופחים במפוח של בעלי בתים אם לא ע״י שינוי שמהפכו מלמעלה למטה ובשל צורפים וחרשים בכ״ע אסור: אסור לגרוף האש ולכסותו בשחרית לצורך י״ט שני אין מצויאין האש לא מן האבנים וכו׳ ע״ש כל הדברים שדרך להוציא מהן אש ואפליו בדיעבד אם הוציא ישלרא אש באיסו׳ ובישל בו אסור התבשיל כמבשל בשבת. אין סומכין הקדירה בבקעת לחה שהוא מוקצה ואפי׳ להסק אסור בעצים לחים אם לא עם עצים יבשים: צריך לבשל שום דבר בקדירות חדשות קודם י״ט אם אינן מצופים ובשעת הדחק ששכח או לא מצא קדירו׳ אלא בי״ט יש לסמוך אמתירים: אסור לאשה שתאמר בפי׳ כשמבשלת או צולה בשר שתשייר אותו לערב אפי׳ לי״ט שני אפי׳ אוכלי׳ כזית ממנו בשחרית ומי״ט לחול או לח״ה אפי׳ צריכה לחתיכה אחת אסורה לומר כן על חתיכות הותרות(!): <דף ט׳ ע״ד | עמ׳ 38 | הלכות יום טוב>

דיני דיכה

כבר כתבתי בפסח שצריך לדוך בשמין הכל קודם י״ט וכן בשאר ימים טובין בצריך לב׳ ימים ראשוני׳ או אחרוני׳ כתב הט״ז בזה הלשון והמחמיר כו׳ כנז׳ יתברך באלהי׳ ובשם המיוחד בדיעבד בשעת הדחק יכול לשנות קצת ולדוכם בי״ט אם רוצה וכן כרכום דינו כמותם: אין שוחקין פלפלין או חרדל ברחיים שלהם: אסור לעשות חלב משקדים בי״ט דסחיטה אסורה כנז״ל ונראה דה״ה בשומשומין: אין כותשין הריפות בי״ אין עושין קרין בי״ט אם לא ע״י שינוי שיחתוך ויחלק דק דק בסכין ולא כדרכו ואף בזה דוקא בדיעבד אבל לכתחילה יעשה קודם י״ט אפי׳ בשמים המפיגי׳ טעמן י אוסירן לדוכם בי״ט אם ידע מאתמול שיצטרך אלא ע״ שינוי:

דיני חולב

בהמה שמקפידין על חלבה שלא לאכלו כמו שהוא אלא מניחין אותה לקבוץ הרבה לעשות גבינות אסור בי״ט לחלבה ואפי׳ בדיעבד וע״י נכרי אסור לאכלו דהוי מוקצה ואם אין מקפידין מותר אפי׳ בישראל אם חולב לתוך המאכל שרוצה לאכלו בו כגון דוחן או טטרקי קלופה שמבשלים אותו בחלב עצמו והחלב נבלע בו ואז גם אם יהיה יותר מן הצורך מותר להשתמש בו לד״א אבל אסור ליתן דבר מועט כדי שיקח החלב כמעט כולו לתבשיל אחר ואף בנכרי דינו כנז׳ ובשבת שא״א לעשות כן יעשה ע״י נכרי בשכר ומותר משו׳ צב״ח ומ״מ גם בזה טוב לחלוב לאוכלים אם אפש׳ ובפרט בשפחתו המיוחדת לכל תשמישו ומ״מ אסור לאכול החלב בשבת: אין עושין גבינות אפי׳ ע״י נכרי וכן חמאה:

דיני לישה ואפיה

אין מרקדין הקמח אלא ע״י שינוי ואם לא נרקד ברחים אלא נטחן עם הקליפה שקורין ראזיו״י אסור אף ע״י שינוי אלא ע״י נכרי וגם הוא ישנה דווקא: הלש עיסה בי״ט מותר להפריש ממנה חלה אבל אם נילוש׳ מעי״ט או אפאה מעי״ט אסור אלא אוכל ומשייר ומפריש בחול מן המשוייר ומיהו בע״פ שחל בשבת ושכח ליטול חלה מן הלחם חמץ שעשה לשבת אסור לאכלו מ״א. המפריש חלה בי״ט כדלעיל לא יאפה אותה ולא ישרפנו אלא בחול וגם בטלטול אסורה: אסור לאפות בתנור שטחו בטיט או חול עד שיסיקנו קודם י״ט היטב: אסור ליקח עץ אפי׳ יבש לחתות בו האור דהוי מתקן מנא: וכן להבריח בו הדלת אסור אא״כ יחדו לכך מבע״י אחר שכבר כבדו התנור אסור לשרות המכבדת במים שלא תשרוף ואפי׳ רוצה עדיין ליפות בו יותר התנור אסור כיון שכבר כיבד הגחלים הגדולים: אסור לגבל טיט לסתום התנור אלא יגבל מעי״ט או אם היה דעתו מאתמול על טיט שברחוב ג״כ מותר לסתום בו והוא שמגובל כבר לכן בזמנינו שאין דרך לגבל מע״י יהיה דעת בה״ב על טיט שברחוב או יעש׳ סימן בטיט שבנהר ויסלקנו ולצד אחר מעי״ט ויקחנו בי״ט וצריך ליזהר בזה מאד. סכין שאינו יכול לחתוך כל אין משחיזין אותו אפי׳ בעץ ואבן ואפי׳ ביכול אסור מיהט במשחזת המיוחד לכך: אסור לשום חוט במחט לתפור בו עופות ממולאים אא״כ תיקון החוט מאתמול ושמו במחט: ומנהג לזהר שלא יחתוך החוט הנשאר אחר התפירה שלא ישרוף ויזהר שלא יכבה: אסור ללבן שפוד של איסו׳ בי״ט אבל שפוד שצלו בו בשר שאינו מלוח מותר ללבנו כדי לחזור לצלות בו אפר שהוסק בי״ט ונצטנן אסור לטלטלו אם לא לצורך אוכל נפש: אם צריך לאכול סמעט״ני מותר ליקחנו מעל הקום ובלבלד שישאר מעט מן הסמעט״ני עם הקום ואם אין צריך לחכו׳ אלא שחושש שיתקלקל יעשנו ע״י נכרי. אין למלוח צנון בי״ט כמו בשבת אלא יטבול כל חתיכה בפ״ע. כל הנושא משאוי צריך לשנות מדרך המשאוי הזה כגון בתבן שדרכו לאחריו ישאנו בידו ולצורך גדול. שצריך למהר בשביל אורחים מותר כדרכו אבל ע״ג בהמה לא יבוא כלל אפי׳ בשינוי: כשאין הקיר גדול לא יסיק בית החורף אם יא ע״י נכרי: אסור לרחוץ תינוק אפי׳ בחמין שהוחמו מעי״ט כל גופו: לענין טבילה יזהר בי״ט כמו בשבת ע״ש. אסור להוליד ריח בי״ט ולכן אסור ליתן דבר המריח במין שרוחצין בו הכהנים ואפי׳ אם נתנו מבע״י אסור לרחוץ בו דמוליד ריח בידו: ישראל האופה בתנור של עכו״ם וצריך ליתן לו אחד ללא ייחד לו קוד׳ אפי׳: בני החול שנתנו קמח לאפות להם פת לא יאפו להם אא״כ יש חשש שיבטלו שמחת יום טוב וגם יכולים ניתן ממנו לתינוק שלא יקפידו על זה אז דווקא מותר:

דיני ביצה

ביצה שנולדה בי״ט אסור ליגע בה וכ״ש לאוכלה ואם נתערבה אפי׳ באלף כולם אסורות. ביצה שנולדה בי״ט שנתבשלה בשוגג כם בשר ותבשיל אם יש ס׳ כנגדו הכל מותר חוץ מן הביצה: ובאינה קלופה ולא נקובה היתר מ״א בלא ס׳ והט״ז הניח בצ״ע: אם לבנו בו התבשיל דעביד לחזיתא ושעתא לא בטיל וכן כל כיוצר בזה: מותר לכפות עליה כלי שלא תשבר ובלבד שלא יגע בה הכלי. שבת וי״ט נולדה בזה אסורה בזה וכן ב׳ ימים טובים של ר״ה וכן לקח מן הנכרי אסור בליל ב׳ דר״ה ובליל י״ט שאחר שבת אבל בשאר ליל י״ט או שבת מותר דרובן לא מילדי בלילה ואמרי׳ מבע״י נולדו אבל בביתו אם ראה בלילה ולא היה שם ביצה מבע״י ולמחר השכים ומצא אסורה דאפשר שילדה בלינה דמיעוטין יולדת ואם לא השכים אלא מצא שם ביצה באמצע יום אף אם לא בדק מאתמול אסור שמא היום ילדה.

דיני כיבוי

כל מיני כיבוי אסורים אם אינו יכול להציל תבשילו שלא ישרוף עד שיכבה דהוי צורך אוכל נפש אפ״ה לא יכבה אלא יסלק העצים לצד אחר ויפרדם זה מזה ובלאו צורך אוכל נפש גם בזה אסור וכן אסור להטות הנר לאחוריו להרחיק השמן מן הפתילה וכן אסור להוציא הפתילה אפי׳ ליתנו בנר אחר ומותר להוסיף פתילות הרבה בנר שיבעור הרבה ויכבה מהרה וכן מותר לכפול מר של שעוה שישרף מהר: אסור לחמם נר שעוה להדביקו במנורה או בכותל משום ממרח וכ״ש שלא ימרח ממש באצבעותיו ובעו״ה רבה המכשלה בזה פעמים שלא בכוונה ופעמים בכוונ׳ לכן טוב למנוע מליקח בידו <דף י ע״א עמ׳ 39 | דיני יום טוב> נר שעוה וראיה שמביא מ״א אינו ראיה כ״כ שבנר מצוי המירוח יותר מסתם שעוה שצריך להדביקו: אסור להוציא נר למקום שהרוח שולט ואף שאין עכשיו הרוח ולכן יניחו הנרו׳ שמתפללין אצל׳ מערבי׳ בחול או ע״ג קרקע ולא יוציאו לחוץ לביתם עט״ז ומ״א. אסור להעמיד נרות בי״ט קודם הלילה לצורך ליל ב׳ אם אינו מדליקם מיד. אסור להדליק פלוי״ר בש״ת וכן חביות של נפט ברחוב דהוי׳ דבר שאינו שוה לכל נפש ואם חוששין לכבוד תורה יעשו ע״י עכו״ם אבל מותר לשום פילו״ר בנרות קודם שידליקו באמצעם או למטה כי שבשעה שידליק הנר לא יהא בו חשש דבר שאינו שוה לכל נפש או כיבוי אבל אחר שידלי׳ גם בזה אסור שהוי כיבוי ממש וכן אסור ליתן קצה תחתון על הנר במים. נר שנשבר באמצעו מותר להדליק ושם לחתכו לשנים ודוקא אם צריך לשניהם וכן בשלם שהוא גדול ורוצה לחתכו לשני נרות של י״ט על השלחן מותר אבל אם נשבר ואינו יכול להעמידו במנורה ויש לו כבר נרא׳ אסור לחתכו באור לשנים דהוי מתקן מנא אם לא שדרכו תמיד בי״ט להרבות בנרות. אין פותחין נר של שעוה הקלועה וכן אין קולעים אותה וכן בגדילת הפתילה: מותר לשרות פתילה בשמן שאין בו פתילה דולקת שאם יש בו אסור משום מכבה. אסור למחוט הנר אלא מה שכבר כבה ונשאר למעלה כעין אפר לכן מותר לנפלו. נכרי שהביא דגים בי״ט ראשון לישראל ויש בהם חשש צידה אסורין לו באכילה אף בי״ שני ובטלטול מותרים ביום שני אחר כדי שיעשו ואף באכילה פעמים שמותרין הם כגון לצורך אורחים ואם יש לו דגים אחרי׳ לא יאכל עמהם: ובמוצאי י״ט אחר כדי שיעשו מותרין גם לו ואם הובאו בי״ט שני אסורין בכ״ד עד מוצאי י״ט בכ״ש ובי״ט של ר״ה או בי״ט הסמוך לשבת או להיפ׳ המובא בזה אסור עד לאחר יום שני בכדי שיעשו ושיעור כדי שיעשה הוא בכדי שילך הנכרי למקום שצד אותם ויצודם ויביאם לכאן ואם אינו יודע מהיכן הביאום צריך להמתין עד יבואו מחוץ לתחום אם הביאום ברגליו או ברכיבה משערין הכל כמה שבאו: אם ידעינן בוודאי שלקטן לעצמו ונמלך והביאם לישראל כגון שנתחדש אצל ישראל בי״ט אחר צידתו דבר שהוצרך לדגים כגון שזימן אורחים והנכרי בא וראה אותם והביא לו הדגים לאורחים מותרי׳ אף לו בי״ט שני אחר כדי שיעשו וכן אם ילדה אשתו זהר והביאם הנכרי בשביל זה וכדומה מותר כנז׳ ובכל דינים אלו ספיקן כודאן לחומרא אבל אם נכיר בהם שלא ניצודו היום מותרים למי שלא הובאו בשבילו אבל לאותו שהובאו בשבילו אסורין עד ליל שני בכ״ש אא״כ נודע ג״כ שבאו מתוך התחום וכל דינים אלו גם בפירות שיש בהן חשש מחובר או חוץ לתחום. ונכרי מסל״ת שאינו יודע שאסורים לישראל בשבי׳ שנעשו בי״ט נאמן בכל ספיקות אלו חוץ מדגים או פירות שצריכים בישול שהובאו בשבת קודם י״ט שאין נכרי נאמן בהם להתירם בי״ט דהוי הכנה דאורייתא או עכ״פ כעין דאורייתא עמ״א היטב ומיהו בי״ שני של גליות ודאי שמותר אף בלא מסכ״ת בדגים שהובאו בשבת שלפני י״ט ראשון דמשום הכנה ליכא ממ״נ שהרי הפשיק יום ראשון ואף למה שנהגו לאסור בשני ימים טבי׳ של גלויות הבו דלא לוסיף עלה לעשות שנוה׳ קדושה אחת עם שבת שלפניהם אבל אם חל שבת ביום א׳ די״ט אסור ביום ב׳ ואם חל י״ט ביום ה׳ כדבר הצריך בישול. אסור לבשלו בי״ט לצורך שבת כמנהג הנז׳ ובדבר הנאכל כמות שהוא חי מותר בשבת שאחר י״ט וגם לבשל ע״י הנכרי מותר וט״ז התיר אפי׳ ע״י ישראל לצורך שבת דבר שאין בו חשש צידה ומחובר אלא שהובא מחוץ לתחום מותרים לטלטלטו בתוך ד״א ובמקום שיש עירוב כל העיר כד״א דמי אבל במקו׳ שאין העירוב אסור חוץ לד״א אפי׳ בי״ט אפי׳ הביאו הנכרי לעצמו אם לא ע״י עכו״ם ודוקא לצורך י״ט: ונכרי הדר בכפר והביא דגים לעיר דינו כצדן לצורך נכרים דאזלי׳ בתר רובא דעלמא ונראה דוקא שאין יום השוק בעיר אבל אם יש יו׳ השוק הי׳ בעיר דאי לצורך העיר עשה וכן באותן חביות גדולו׳ שמביאין התופסים הנהרו׳ ודאי לצורך ישראל עצה ואפי׳ אם הביא לצורך נכרי כדלעיל מ״א דינו בבאו מחוץ לתחום בשביל ישראל ועי״ל ודוק: ספק חוץ לתחום מותרין בשני אפי׳ בר״ה או בשבת וי״ט הסמוכים זה לזה ו ישראל ששלח דבר לחיברו ע״י נכרי מעי״ט ונתעכב הנכרי והביאם בי״ט מחוץ לתחום מותר לאכלם אפי׳ מי שהובא לו אבל אסור לטלטלם חוץ לבית במקו׳ שאין עירו׳ או ד״א בשוק כדלעיל ואם יש במיני צידה או מחובר אסור בלא חותם דשמא החליפם באותם שצד היום אות שם היום ואם השולח יודע שילך בשבת אסור לשלחם אפי׳ מע״ש או מעי״ט אפי׳ מתנה עמו שלא ילך בשבת או י״ט: דבר פשוט שאסור ליקח ביצים אפי׳ מעכו״ם הדרים בעיר שמא נולדו היום ואפי׳ אומר שנולדו מבע״י אסור וכן פירות אפי׳ רוב העיר עכו״ם כיון דלעולם רוב הלוקחים בעיר הם ישראל חיישינן שמא נתלשו היום וכן קמח אסור אם לא שהניח עליו חותם מבע״י ולא נתקלקל דאל״כ חיישינן שמא עירב מן הנטחן היום. ואפי׳ במקום שמותר ליקח אסור ליתן לו המעות ואפי׳ לקרותו לביתו שיקח בעצמו ואפי׳ ע״י נכרי אסור ליקח במעות: כל דיני מכירה ולקיחה מישראל בי״ט כמו בשבת וכן דיני גורלות וחילוק תבורו׳ כמו בשבת: לא ימוד שעורים לבהמתו אלא ישער:

דיני הוצאה

דבר שאין בהוצאתו צורך אוכל נפש או לתכשיט או צורך שימור אוכל נפש אע״פ שיש בהוצאתן צורך שמור עצמן אוכלים אחרי׳ כגון מפתחות שאין בהתיבות שלהם דבר מאכל אסור לוהציא וכן סכינים לאחר אכילה וט״ז מתיר בסכינים: ודבר שאין בו צורך כלל כגון אבנים וכיוצא בהן לוקה עליהן אם הוציאן והש״י יכפר על העבר וישמרנו להבא ורוב המון העם נכשלים בזה וצריך להזהירם. אסור להוציא שום דבר לצורך נכרי אבל לשלוח ע״י נכרי משכון לנכרי אלם מותר. צלה בשר בעץ שאינו מיוחד לשפוד אסור לטלטלו אח״כ אלא שומטו ומניחו בקרן זוית כדי שלא יזיקו בו אבל לא דרך טלול אא״כ רוצה לצלו׳ בו עוד או לצורך מקומו להעמי׳ שם קדירה: אסור לטלטל הסולם ממקום למקו׳ בי״ו ובשבת מותר כיון דא״א להוציאו לרה״ר לא שייך לומר דבר האסור משום מראית עין אפי׳ בחדרי חדרי׳ אסור ודרך ה<טיו׳> שקצה התחתון מונח במקומו אפי׳ בי״ט מותר עכ״ז בט״ז בהמה שמתה בי״ט וכן עוף שמת אפי׳ היו חולים מעי״ט כיון שלא היו מסוכנים כדין המבואר במסוכנת בי״ד אסורים לטלטלם אפי׳ לכלבי: תבן ששוא ראוי למאכל בהמה או לכבל בו טיט אסור להתחיל בו בי״ט להסיק ולא שרי אלא בתבנא סריא ואית ביה קוצי דלה חזי׳ אלא להסקה ואעפ״כ אסור לעשות הכריכות בי״ט ותבנא סרי׳ שהוא לח אסור לטלטלו: סמך עצים לדופני סוכת החג אפי׳ <דף י ע״ב | עמ׳ 40 | דיני יום טוב> אחר גמרה איסור ליטלם כל ז׳ <>. ואפשר גם בח״ה אסור: אסור ליקח לפתות מן הנכרי בי״ט אם יודע שהנכרי פתח היום בור ולקחם משם לצורך ישראל. דלתות התיבות הקבועים בכותל אסור לסלקם ולהחזירם משום בנין וסתירה: מנורה אסור לתקוע חוליתיו׳ בחוזק ובשבת אסור אף ברפיון אם לא שנתלקל׳ והוא כפוי תמיד וכן כל כלי חוליות: אגרת החתומה באותיות או צורות אסור לפותחה משום מוחק: אסור לעשו תקמטים בענק שבצואר שקורין קרי״ז וכל הדומה לו: אסור לכבד הבית אפי׳ המרוצף אם לא בכנף וכן בשבת ואינו מרוצף אוסר רש״ל אף בכנף: אם הגשמים יורדים על הפירות שעל הגג אסור להורידם ע״ג סולם ואפי׳ מגג לגג אחר השוה לו אבל מותר לטלטל׳ ממקום למקום באותו הגג או לכסותם בכלים. אין מנהיגין בהמה במקל בי״ט אפי׳ תוך העירוב אין מארגין הבהמה במגרדת. אין מילדין הבהמה אבל מסעדין את הולד שלא יפול ועושין לו צרכיו. אין עולין באילן ולא רוכבין ע״ג בהמה ולא שטין ע״פ המים ולא מספיקים ולא מכין כף אל כף לשם שמחה ולא מרקדין ועתה אין נזהרין בזה כלל והנשים מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים אבל לבחורים הגדולים צריך למחות ולא דנין ולא מקדשין ולא כונסים וכל אלו בי״ט אמרו ק״ו בשבת כמפורש בפרק בתרא דביצה:

דיני מת ביום טוב

מת ביום א׳ יתעסקו בו עממין אבל להלבישו ולחמן לו מים מותר וכן ההוצאה והנחה בקבר: אין קוברים אותו ע״י קראים או מומרים משום לפני עור לא תתן מכשול טוב ליזהר לטהרו ע״י קש ע״ג עפר או נסר ולא ע״י סדינים משום סחיטה בשבת וביה״כ אסור אפי׳ ע״י עממין ואפי׳ הנחה בקבר אסור או הוצאה. בי״ שני יתעסקו בו ישראל אפי׳ בי״ט ב׳ דר״ה ומיהו להוליכו חוץ לתחום דמי לקציצת ארזים ואסור אם אפש׳ בעכו״ם כי במדינות אלו נהגו לעשות גם הקבר והארון והתכריכין ע״י עכום אם אפש׳ אבל הכיסוי שמכסי׳ אותו בעפר אינו צריך ע״י עכו״ם ומ״א אוס׳ משום בונה שמתקן הקבר בד״א כשקוברין אותו בו ביום אבל אין רוצים לקברו בו ביום אסור לעשות לו שום איסור מלאכה אפי׳ ע״י נכרי ביום ב׳ אבל לטלטלו מותר: מת בשדה אף שהוא רחוק וכשילכו אחריו לא יביאוהו לקוברו עד לאחר י״ט אעפ״כ מותר לילך בי״ט ב׳ אבל אם הוא בבית בכפר אסור לילך אחריו אבל לקוברו ביום בק מותר לילך אחריו להביאו אפי׳ מחוץ לתחום אםא אין שם קבר אחר ואם יש שם קבר אחר יקברוהו במקומו אפי׳ צוה להוליכן משם ואם אין חשש שיסריח אף אם ילינו אותו מליינים אותו וקורבים אותו במקום צוואתו: אין קוברין נפלים אפי׳ ביום ב׳ אלא מניחים לאחר המועד וכן לא יסירו ערלתם ואם אינו ידוע שלא כלו חדשיו אלא שמת בתוך ל׳ והוא ספק נפל אם גמרו שערו וצפרנו קורבין אותו כמת גדול ומיהו לא ביום א׳ ורש״ל אוסר תוך ל׳ אפי׳ ביום ב׳ ואחר ל׳ יום ביום א׳ וכן יש להחמיר שכן נוטה דעת המ״א בראיותיו: אין קורעין על המת ואפי׳ קרובין ואפי׳ ביום ב׳ אסור. מת בלילה קוברין אותו קודם התפלה ואם הוא אדם חשוב שצריך לויה גדולה יוציאוהו אחר יציאת בית הכנסת לבית הקברות ואחר יאכלו ואח״כ יקברוהו.

דיני עירוב תבשילין

מותר להניח עירוב תבשילין אפי׳ בספק חשיבה ואם התחיל כבר ברכו המ״א אסור והט״ז מתיר וכ״ז שהצבור לא התפללו תפלת י״ט והרוצה לצאת דעת שניהם יקנה קמחו לאחרים כדלקמן: עירוב זה הוא בפת כביצה ותבשיל כזית. ונוהגין ליקח בשר וצריך לשער כזית בשר בלא עצה ושיעו׳ כזית נודע שהוא חצי ביצה העריב לאחרים צריך לזכות להם ע״י אחר: הזוכה צריך להגביה מן הקרקע טפח או מן השלחן או מונח עליו. חוזר וניטלו מיד הזוכה ומברך ע״מ ע״ת ואומר בדין יהא שרי לנא לאפויי ולאבשולי ולאטמיני ולהקדליקי שרגא ולמעבד כל צרכנא מיומא טבא לשבתא ודעת הט״ז ומ״א דאם לא הזכיר הדלקת הנר אסור לו להדליק רק נר א׳ וכן בהטמנה: ולכן יזהר בהם וטרם אענה אני שוגג כי כמה פעמים שסמכתי על דעתי ואמרתי בע״פ וחיברתי מהם וסברתי שנכל׳ הכל בלמיעבד כל צרכנ׳ ועיתי בזה כמבו׳ בט״ז כאן ע״ש וד׳ הטוב יכפר בעד: ישמור התבשי׳ שלא יאבד ויהא אסור לבשל: לכתחלה יניח העירוב ללחם משנה בשבת בערבית ושחרית ולמנחה יבצע עליו. התחיל בעיסה או בבישול ונאבד העירוב גומר אותה העיסה או התבשיל אפי׳ רק לש העיסה או חתך לפתות לצורך תשביל גומרם באפי׳ ובישול: הכין לי״ט ולא לשבת ונאבד העירוב מניח מה שהכין על י״ט לשבת וטורח פעם אחר לי״ט כיון שהראשון נעשה בהיתר לי״ט. מי שלא עירב והוא חוץ לתחום העיר שאינו יכול לסמו׳ על עירוב של הרב או שפשע בזה אסור לעשות מלאכה לשבת לא בביתו ולא בבית אחרים אפילו להם ואין לו תקנה אלא שיקנה קמחו לאחרים והם יבשלו לו אפילו בביתו והקנין יהיה בהגבהה כנז׳ ואם אין לו אחרים יאפה בצמצום פת אחת לשבת ויבשל קדרה אחת וידליק נר אחד. אם הניח עירוב ולא אמר אלא למעבד כל צרכנ׳ הוי כמי שלא עירוב ממש ואפ״ה אם עדיין יום ויכול לחזור ולערב לא יברך פעם שנית: מי שמתענה בי״ט אסור לבשל אפי׳ לבו ביום וכ״ש לשבת אבל אחרים מבשלים לו: אם נזכר בשחרית שלא עירב יכול להוסיף הקדרות לצורך שבת ובלבד שיאכל מכל א׳ וא׳ היום. וכן יכול ליקח נר מבע״י ולילך לחפש איזה דבר ויניחנו דולק: אם נזכ׳ בי״ט א׳ של גלויות שלא עירב יכול להתנות אם היום קדש א״צ לערב ואם היום חול הריני מערב בדין כו׳ ויברך בתחלה אין מערבין תחומין בי״ט ראשון בתנאי אדם אוכל ושותה ברגל ולא ימשך בשחוק וקלות ראש לפי שאין זה שמחה אלא הוללות וסכלות ולא נצטוונו אלא על שמחה שיש בה עבוד׳ <היוצר> ב״ה. חייב לשמוח אשתו ובניו וכל הנלוים אליו דהיינו לקטני׳ מחלק קליות ואגוזים לגדולי׳ ונשים קונה להם תכשיטין כפי ממונו וחייב להאכי׳ לגר וליתום ולאלמנה ולשאר עני׳ ועיין בזוהר שהחמיר מאוד בזה וע״ל בה׳ שבת ק<!>עם הדבר: סליק הלכות יום טוב