משמרת הקודש/הנהגת יום ד

הנהגת יום ד

יום ד המלאכים שלו הם חזקיאל רהטיאל קרשיאל נקודים חירק שהוא ר״ת שלהם ויאמר היום ד׳ בשבת ויכוון בהם מלבד כונה ראויה לכל מצוה ויכוין בכולם לתקן השבת הבא כדי שיביא לו ביום זה תוספת נפש יתירה מן השבת הבא ויקרא ו׳ פסוקים שמו״ת נגד ו׳ דמילוי ב״ן ובניקוד קמץ ויכוון בט״ר צת״ג ועוד יקרא חלק חומש הסדרא.

דיני קידושין וחופה וחתונה

המסדר קידושין צריך לדקדק בטבעת קידושין כי פעמים לוקחים ממי שאין הטבעת שלו או באשה אפי׳ בשלה שמה שקנתה אשה קנה בעלה ואין מועיל מה שנותנת במתנה כיון שאינה שלה ואף אחרים העומדים צריכין להזכיר אם אין המסדר מדקדק. ואם לא דקדקו החתן עצמו יחזיר ויקדש בפני עדים בטבעת הקנוי לו או במטבע של כסף ולא תהיה בעילתנו בעילת זנות. וטוב להזהירו בזה שיעשהו בשעת חתונה שאז ימצא בקל עדים ומאד יחרד לדבר זה שלא יהיה ראשית אונו באיסור ובניו בני זנונים ומרשעים יצא רשע שמושכים בילד נפש טמאה ורוח זנונים ומרבים רשעים בעולם ועל המסדר נאמר ותופשי התורה לא ידעוני:

וביום חופתו צריך החתן להתענות שהוא יום כיפור עונותיו סוד אימא הנעשה חופה לזו״ן לכן אם יטבול מטומאתו וישוב בכל לבו תכפר עליו בעבירות שבין אדם למקום כיה״כ אבל בדבר שבין אדם לחבירו השכיח בפרט בנערים אפי׳ בדרך שחוק ודין פרוטה כדין מאה צריך להוציא גזילה מתחת ידו וכל הירא וחרד לדבר השם ורגיל אצל החתן יעורר לבב כי הכזה צום הנח׳ יום ענות אדם נפשו הלא זה יקרא צום ויום רצון לה׳ אם און בידך הרחיקהו ואם מתבייש להחזיר בעצמו יחזיר ע״י אחר ויקבל עליו מהיום זה הלאה שלא ישוב בדרך הזה עוד כגון מה שחוטפין א׳ מחבירו ואפי׳ דבר מאכל אולי יכפר ה׳ בעד חטאתו ושמח עם אשת נעורין ובזה יהיה אהוב למטה ונחמד למעלה:

הבאים לגמול חסד עם חתן וכלה צריכין לצאת לקראתם ובפרט לקרא׳ כלה שאף החתן יוצא לקראת׳ כמו שמצינו במ״ת שיצא הש״י מהר סיני לקרא׳ ישראל כחתן היוצא לקראת כלה ומה תימא שלא נהגו כן טוב לנהוג כן שיצא החתן לקראת כלה מחופתו וליודעי חן הוא נכון מאד וכן אמר הכתוב כחתן היוצא מחופתו והמשכיל יבין שזה מדבר בהליכתו מבית אמו שהוא חופתו כנ״ל אל ארוסתו שהוא בתה בסוד מקצה השמים מוצאו ותקופתו על קצותם ואינו מדבר בהליכתו עם כלתו ביחד אחר הקידושין.

ברכת חתנים

צרי לכוין בהם מאד שהם בסוד ז׳ ברכות שהכלה עליונה מתברכת מהם בסוד ז׳ ברכות בשבת וז״ס שקורין לכלה שבת בימי חתונה ונקודים הראשונה (הוי׳) בנקוד אלהים והשניה ברכת קידושין בסוד יסוד בו׳ שורק ובשלישית בחלם בד׳ בחירק ובה׳ בקובוץ ובו׳ יכוין רעים אהובי׳ זו״ן והוי׳ בניקוד ואו שורק והז׳ בניקוד צבאות ואין בחשבון ואלו הז׳ ברכות ברכת היין פעם שניה אלא פעם א׳ לבד ויש ליקח יין דוקא ולא שכר שכן נקודות אלהים גי׳ יין סוד בינה יין המשומר בענביו ולפי שיין שלנו אינו משומר כמבואר בהלכות שבת לקמן יש להעמיד יין צמוקי׳ לא פחות מג׳ ימים ואם לאו יותא טוב בשכר ובלכתו לקראת כלה יכוין להכניס הכלה העליונ׳ לחתן וישוב עמה לחופה וישמע הברכו׳ ויענ׳ אמ״ן בסוד דיחוד העליון גי׳ הויה ואדני בשילוב ודבר בעתו מה טוב ולכן צריך ליזהר בברכות אלו לשומעם ולענות אמן אחריהם:

ואם צריך לילך על הסעודה יקיים בכל דרכיך דעהו במיעוט שיחה במיעוט שחוק במיעוט תענוג ויחזיר פניו מן הנשים ולא יביט במרקדים לפני הכלה כי שם העינים סרסורי דעבירה וכ״ש שלא ירקד בעצמו עמה כדאמרי׳ בגמ׳ אי דמיין עליינו ככשורא לחיי ויתן מעות למרקד ב׳ כובי ולכלי זמר שבת שנותני׳ להם בשעה שמרקדין עמה ויכוין לשמחה בזה:

וישמח החתן בדיבור בסוד ה׳ קולות שעובר אם אינו משמחו וצריך ליזהר בזה מאד ולא כמקצת אנשים כשרים שמברכים בפ״ע והולכין ואין משמחין אותו כי עתידין ליתן את הדין ואם הוא רחוק מהם ישגרו לו כוס מלא ברכות ותנחומים לשמחו ולא ילכו ריקם ואם יהיה שם עד אחר הולכת הכלה <דף ה ע״ד | עמ׳ 22 | דינים והנהגת ישרות> לחדר משכבה בסתר בלא כלי זמר כי כן ראוי ונכון לעשות ליודעי חן יעשה אז מחול וריקוד עם החתן ואם החתן או ירא שמים או בן תורה ישמח עמו שמחה גדולה וראיתי אנשים שמכניסין ע״י ריקודם וסיבובם האנשים בשביה וטוב להכניס גם החתן עמהם ע״ד עמו אנכי בצרה ואח״כ יגבה פדיון שבויים מכל העומדים שם מנה יפה יתן חצי לכלי זמר וחצי׳ לענים ובתחלת הנתינה יאתר לנותני המעות שיתן מחציתם לעניים ויכוין לז״ונ שהם כביכול עמנו בגלות לפדותם כמ״ש רז״ל כאלו פדאני לי ולבני מבין האומות וכנגדם החתן והקהל בסוד זו״ןובזכות הצדקה יוצאים לחירות ואז יחזיר המחול לאחוריו להתירה מאסוריהם. וכל מעשיך יהיו לשם שמים בלא קלות ראש ח״ו אלא גילו ברעדה והמעות יתן לעניים הגונים ולא יכפה שום אדם לביישו בשביל הפדיון וכן לא יכפה הבעל חתונה ליתן משקי יותר מדעתו. * וכ״ש שלא יקח בעצמו בכל אלו צריך ליזהר מאד שלא יצא שכרו בהפסדו ואז אהני ליה שיטתיה ונזכה לראות בשמחת עולם בבא לציון גואלינו במהרה בימינו אמן. ובשובו לביתן אם הוא אחר חצות יזהר לישב לקונן על חרבן בית המקדש ולא יבטלו מחמת שמחתו כי משחרב בית המקדש ערבה כל שמחה. והואיל ועסקינן בהא אעתיק דינים השייכין לו שאין העולם נזהרים בזה

דיני זכר למקדש

משחרב בית המקדש אסור לסוד כל ביתו אלא משייר מה על אמה בכותל שהוא כנגד הפתח רחוק ממנו ותחלה יבנה בטיט ואם בונה בסיד אסור ולא מהני שיור ובסעודה אפי׳ בסעודת מצוה כגון חתונה או מילה צריך לשייר מקום פנוי בשולחן מן הקערו׳ במקום הראוי להנתן שם קערה לפי אורך השלחן פנוי ואם האורחים ממלאי׳ כל אורך השלחן וצריכי׳ לקערה בפ״ע יפזרם לב׳ וג׳ שולחנו׳ עד שישאר לו מקום פנוי והעולם אין נזהרין וקל בעיניהם להניח שמחת עולם ולאבדו דכתיב שמחו את ירושלים ושישו אתה משוש כל המתאבלים עליה ועוסקים בשמחת שעה ועובר על שבועה גדולה שנשבענו תדבק לשוני לחכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי ושבועה חמורה היא זו שכן מקונן על זה ירמיה באיכה דבק לשוני יונק אל חכי נמצ׳ לכן יראה שלא תהא ח״ו אחרית׳ שמח׳ תוגה ובכל עצב יהיה מותר:

אסור ניגון אסור לנגן אפי׳ בפה ואפי׳ בלא שתית יין ויש למחות לנשים ובתולות שמזמרו׳ ב(ח)[ש]עת מלאכתן ובפרט במקום שהזכרים עוברים דאיכא תו משום קול באשה ערוה והוא עון פלילי לכן יהיה כל איש שורר בביתנו לבטל המנהג הרע הזה ואפי׳ בבתולו׳ שמביאין אנשים לידי הרהור ובאין לידי הז״ל רחמנא ליצלן והתקנה לבטל המחשבה כתבתי לעיל ע״ש והיותר טוב בזה למלאו׳ כריסו במקרא ובמשנה ובתלמוד שעיקרו אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא שיהא בקי בפוסקים ונקרא ת״ח כמבוא׳ בש״ע אף שאין יכול לישא וליתן ואז יחוסו עליו מן השמים כמו שמצינו בשמואל ור״מ שהכריזו להזהר בהם ובתורת׳ ומ״מ יאחז גם בדרכים שנתבארו שכך דרכה של תור׳ וגם אם הוא לא יחוש על עצמו כ״ש שלא יחוסו עליו מן השמים וגם ירבה לזכות את הרבים לקרבם לתורה שבכתב ובע״פ ולעבדות הש״י וישתדל בהם בכל כוחו ויהיה מהנאנחים על התועבו׳ הנעשו׳ ויכאב ויאנח מאד על שבר יוסף הצדי׳ שעיקרו בפגם הברית ופגם הלשון ויזהירו נפשם וילמדו לפושעים ואז כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו:

ואף בסעודה של מצוה לא הותר לזמר אלא דרך שבח ותהלה להש״י אבל לא לזמר נגוני קדיש ושאר סדר תפילות על השלחן וכ״ש שלא לעשות זמר משום פסוק שעלזה נאמר בניך עשוני ככנור וכ״ש מי שבירך שאין נכון לזמרו. לכן ירא שמים לא יסייע ידי עוברי עבירה בזה ואם רצינו ליהנות מנכסיו לחזנים גם שלא יתבזה בעיני הבריות יתן להם ויאמר שלא יזמרו אבל לשמוח חתן וכלה מותר בזה: אסור למלאות שחוק פיו בעה״ז אף בזמן שב״ה קיים ובחרבנו אף בשמחת מצוה עברה כל שמחה :

הנהגת ברית מילה

עיקר מצוה במכניסי התינו׳ לברית הוא המניח על כסא של אליהו והנוטל משם ונותן בחיקו של הרב לכן העובד ה׳ בכל לבו לא יחפוץ ליקח כיבוד להכניס התינו׳ לב״ה בלבד ולא לכסא שאין בו מצוה וגם יצטרך לילך על הסעודה ויש בו מכשולות רבות שאין יכול ליזהר בנטילת ידיים וגם אם הוא יזהר אחרים יטמאו ידיו או הכלי או הלח׳ אם לא בעני שאינו מוצא בקל אחר וגם רוצה להנותו מנכסיו או אם יש לו כיבוד שהוא מצוה כנז״ל ואז צריך לילך על הסעודה:

אך יטיל ידיו תחלה בביתו בכלי נקי ויבצע שם ואח״כ ילך לסעודה ואם שכח בביתו ליטול יראה ליטול בסעודה בכלי נגוב רחוק מן השלחן בספל ויקנח ידיו במפה ואח״כ ישב לשלחן לאכול וגם יזמין לו קודם נטילת המסובין שאצלו לחם שיאכל ממנו במקום שלא יגעו בו בידיהם או במפה ויכסהו ולא יטמאהו וכשיקחני וימצאהו נגוב לא יניחנו על המפה שעל השלחן ושהיא לחה ממי הנטילה אלא במקום נגוב או יניחנו על הדלופקי שהוא טעלי׳ הנגוב ויחתוך לעצמו פרוס׳ שתספי׳ לו עד שיביאו לחם אחר על השלחן לאחר שיבצעו ויתנגבו המים מן המפה אך עם כל זה הלואי שתהא יציאה כביאה ברעת נפשי׳ לקטל׳ נפשיך ואף בזה בנפשו יביא לחמו שיש שם חשש לה״ר וליצנות ודברים בטלים : וגם במליחת הבשר ובהדחתו אין נזהרין המשמשים היטב כי רב הוא ויותר שהוא רב הוא חמור בדיני הדחתו שנותנים הבשר במי הדחה ושוהה זמן רב וכיוצא בהם וכ״ש בחתונה שצריך לכמה סעודו׳ וכן אמר קהלת טוב ללכת אל בית האבל מלכת אל בית המשתה ואף שמעבירין את המת מלפני הכלה ולא השגיחו בטעם והחי יתן אל לבו שהוא טעם גם נגד הכנס׳ כלה מ״מ הטעם דאכילה ושתיה לא שייך כאן ולכן ירא שמים יהא משובתי הרגל או אם ירצה לשמח חתן וכלה ילך אחר הסעודה א״א :

פדיון הבן

פדיון הבן יתן מעות ועוד שאר דברים עד תשלום ה׳ סלעים לכהן במתנה גמורה ויכוין לכללו במדת החסד שיהיה רך <דף ו ע״א | עמוד 23 | יום ה׳ קדושת הדיבור> לבב ולא קשה עורף כמה שנאמר ואם לא תפדה וערפתו מסוד דין הקשה ולכן יזהר אדם במצוה זו לזכות את בנו ברכות הלב.

בכור בהמה

בכור בהמה הכל חייבין וכהן מפרישו לעצמו ואוכלו במומו : ולוי וישראל חתנים לכהן ואם רוצים קודם לידה ימכרו האם עם העובר לגוי בבית ישראל ויקנה לו גם מקומה שעומדת שם ויקבל ממנו פרוטה ואחר לידה יחזור ויקחנו ממנו: או יעשה העכום בה משיכה לביתו אם אינה בבית ישראל:

דיני סירוס

אסור למכור בהנה חיה ועוף בדרך הערמה לעכו״ם שיסרסם אף שאינו אומר לו שיסרסם ואפילו בדיעבד אסור לבעליו הראשונים לאכלו אחר המכירה והסירוס ויש שאינן נזהרין בזה בל עונשם חמור מאד שאף ב״נ נאסרו בסירוס שהרי אסור למכור לו בהמה לחלוטין אם יודע שיסרסו והטעם כי לא תהו בראה לשבת יצרה והמבטל פריה ורביה כאלו שופך דמים כ״ש זה שמסרסו שאינו יכול להוליד לעולם וחם נתקלל בשביל זה להיו׳ עבד עבדי׳ שהוא גרוע מן הנכרי שרשאי לבוא בקהל בהתגיירו משא״כ בעבד כי הכניס נפשו ח״ו בקליפות שהם סריסים ומנע ח״ו השפע של הנוקבא שקדשה שהיא סוד ארץ ישראל מישראל דכורא וז״ש הכתוב ובארצכם לא תעשו רומז אל הנז׳ ומותר ליתנם לעכו״ם לגדלם למחצית שכר אף שיסרס׳ העכו״ם בעצמו כיון שנותן לו אח״ המחצית שכר עכו״ם אדעתי׳ דנפשיה עביד וכן מותר למוכר׳ מכירה חלוטה לעכו״ם שלא יחזיר בו כלל הואיל ואינו יודע שעכו״ם יסרסם אף שיודע שיתן לאחר לסרס דהוי לפני עור כו׳ דלפני דמותר :