משמרת הקודש/אבן העזר

ליקוטי דינים מאבן העזר

חייב כל אדם לישא אשה ואם לאו כאלו ש״ד ומעט הדמות וגורם לשכינה שסתתלק <!> מישראל וצריך לישא בת בנים ולא יאמר מי״ח ומי״ג ואילך מצוה מן המובחר וקודם י״ג לא ישא והוי כזנות לדברי הטור. ובשום ענין לא יעבור מ׳ שנים שהקב״ה אומר תיפח עצמותיו. ומי שמקיים פריה ורביה יכול לבט׳ עונתו אם אשתו תמחו׳ לו ובלבד משום מצוה כגון בימות החורף משום הטביל׳ ובלא״ה לא יבטל עונתו ואפי׳ בימי עיבור ויניקה. ומי שאין לו בנים ונפשו חשוקה בתור׳ יודבק בה תמיד יומם ולילה ללמוד וללמד לשמור ולעשו׳ ויש לו אשה שמפרנס׳ אותו יכול לדור עמה ואצ״ל לגרשה אחר י׳ שנים ואפשר שאם בטוח בעצמו שהוא בן בנים והעיכוב מצדה טוב לו לגרשה ויבטח בה׳ וישא אשה אחרת אף שיצטרף לעסוק קצת במ״מ ובלבד שלא יעזוב לגמרי ארחות חיים וצא ולמד מחזקיהו וגם בן עזאי לבסוף נשא אשה בת ר״ע וטובים השנים אם יש להם שכר טוב בעמלם.

בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע איזה יכשר הזה או זה ולכן אף אם קיים פ״ו צריך לישא בת בנים דוקא ואפי׳ למכור ס״ת מותר בשבי׳ זה ואם יודע בעצמו שאינו בן בנים יכול לישא אש הזקינה וכן מותר בזה משום קטטת הבנים אם קיים פ״ו אבל אסור לעמוד בלא אשה משום זה. אסור לישא ב׳ נשים בב׳ מקומות מדינא דגמרא. מי שפסקו לו ממון שידוכין הרבה וחזרו בהן לא יעגן כלתו משום זה וכ״ש שלא יתקוטט לאח׳ נישואין בעבור זה שאם עושה כן אינו מצליח אלא יקבל בעין טובה כל מה שיתנו לו חמיו וחמותו ואז יצליח. ירחיק עצמו מחשש פסול שאוסרה לעיו ואם ראית ב׳ משפחות או ב׳ בני אדם שמתרגים זה בזה תמיד א׳ מהם פסול. כל הפוסל תמיד במומו פוסל וכן משפחה או יחיד שהם בעלי מצה ומריב׳ ביותר חוששין להם משום ממזרות וכן מי שיש בו אכזריו׳ ביותר ואינו גומל חסד חוששין שמא מיתר הגבעונים הוא. בזמנינו השותק של הקיראו פסול בשעת מריבה ה״ז משובח ובשאר דברים השומע חרפתו ושותק הוא בחזקת מיוחס. כהן צריך לבדוק אף בפסול חלל ואם יש במשפחה חשש ספק חלל א׳ ירחוק מהם ומאלמנותיהם. משפחה שנתערב בה פסול ואינו ידוע לרבים היודע בה אינו רשאי לגלות אלא לצנועים אבל אם לא נתערב עדיין הפסול ה״ז יגלה: לא ישא בת ע״ה שאינו מדקדק במצות שיודע בהם אף שאינן עושים להכעיס וכן לא ישיא בתו לו כי הם שקץ ועל בנותיהם הוא אומר ארור שוכב עם כל בהמה וכ״ש שלא ישא ע״ה כהנת כי אז קובר׳ או קוברתו לא ישא בחור זקנה ולא זקן ילדה אם היא אינה מתרצה לו בעצמה. לא ישא אשה במדינה זו ולאחר מיתתה ישא במדינה אחרת שמא יזדוגו הבנים זל״ז אם לא באדם גדול ומפורסם וזרעו מפורסם אחרי׳. אשת איש שיצאה עליה קול מזנה כהן חושש לה מדין תורה ואם בעל׳ כהן נמצא בניה חללים ואם הוא פרוצה ביותר חוששים לבניה משום ממזרו׳ אפי׳ לישראל ובלא״ה יתרחק מבניה משום בני הנדה ולא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. ישראל שנשא ממזרת וכן להיפך הולד ממזר לעולם. לכן טוב לבדוק באם אביו של החתן וכלה ובאם אמם אם לא יצא עליהם קול ורנון או אם הם פרוצים. ספקו בספיקן אסור. אסופי הוא ספק ממזר אפי׳ באו איש ואשה ואומרי׳ שהוא בנינו זה וגם הכל אצלו בספק ערוה ואסור בה לישא אשה ילך למדינה רחוקה: טוב מאד להרחיק מהאנוסים שילדו בגיותהם ובניהם עד סוף הדורות:

(דיני סירוס עיי׳ ביום ג׳ לעיל)

קינא לאשתו ונסתרה אסורה לו אפי׳ הוא ישראל וכן לזה שנתיחדה עמו וצריך לדקדק הרבה איזו מיקרי קינוי וסתירה. שבויה אסורה לכהונה וכן נחבשה ופעמים שאף לישראל אסורה ועיין בא״ע פסקי דיניהם. אשה שמתו בעלי׳ שניים הוי קטלנית הנושא אשה ממשפחתו הן בקורבות עצמם או מחמת אישות אפי׳ נתרחקו עיין באבן העזר סי׳ ט״ו כי רבים הם האסורים וא״א לפורטם: הבא על העכום קנאין פוגעין בו בשעת מעשה ואם לאו לוקה משום נשג״ז ואם לאו הוא בכרת והוא חמור משאר עריות. צריך להתרחק מהנשים מאד ואסור לקרוץ בידיו או לרמוז בעיניו אליה ואסור לשחוק להקל ראשו כנגדה ואסור להביא ביופי׳ או להסתכל בבגד צבעונים של אשה שמכירה אפי׳ תלוים בכותל ואסור לשמוע קולה ולראות שערה במתכוין וכל אלו אפי׳ בפנוי׳ אסורים אם היא לו ערוה. הצעת המטה דהיינו המפה העליונה הסדין בפניו ומזיגת הכוס אסור בכל אשה אפילו פנויה וקטנה ואפי׳ אינה ערוה אם לא באשתו מותר ואף באשתו לא יקל ראשו שתעיין בראשו בפני אחרים וכ״ש באחרת אפי׳ בינו לבינו אם לא בבתו מותר. אין שואלין בשלום אשה אפי׳ ע״י בעלה ולכן יכתוב בתחל׳ סמוך לשלום בעלה ע״ש זוגתך אבל לא יפרוס לה שלום אחר האיגרת ואפשר טוב שלא לכתוב תחיה. אם עם בתו הקטנה וכן בן קטן עם אמו מותר בכל מיני קירוב ונישוק ועם בת בתו או בת בנו אסור לישן בקירב בשר:

אסור להתיחד אפי׳ עם הפנויה ואפי׳ בעיר אם אין פתח החדר פתוח לר״ה ומכין עליה מרדות ובא״א אם בעלה בעיר מותר: ואם נתגדל עמה או שהם קרובים זל״ז וגס בה אסור וכן בלילה אסור אפי׳ אם הפתח לר״ה אשה אחת עם ב׳ אנשים י״א דמותר ביום ודוקא בעיר אבל בשדה או בלילה צריך ג׳ אנשים ומ״מ בתינוק בן דעת א׳ עם הגדול סגי כשתצטרך היא או לנקבים ילכו הם ביחד ויניחו הגדול ותזהר שלא תתייחד עם הגדול לבד. עם אנשים פרוצים אפי׳ י׳ לא תתיחד עמהם אם לא ע״י תינוק וכנז״ל או שתהיה אשתו של א׳ מהם עמהם וכן איש א׳ וב׳ נשים אסורים. מי שאין אשתו עמו בעיר לא ילמד תינוקו׳ משום אמותיהם׳ לא ישא קטנה שאינה ראוי לילד אבל אם נשאה ישמש עמה. אסור לרכוב בלא אוכף כתב רמ״א משמע בגמ״ש שאסור ללבוש מכנסי׳ אם אינן רחבים בבתי שוקים ואפשר דאם מניחים פתוחים מותר. <דף יח ע״א | עמוד 71 | ליקוטי דינים מאבן העזר> וטוב שלא להסתכל במילתו. ויש שנזהרו מהתבונן בצורת אשתו: ירחיק מיחוד אפי׳ עם הזכר ועם הבהמה ושכיבת שני זכרים יחד יש להתרחק בוודאי ולמחות ביד העושים כן:

לא ישמש לאור הלבנה אלא בהאפלת טלית וצריך מחיצה ג״ה ואפי׳ של זכוכית הוי מחיצה: וירגיל בקדושה יתירה כו׳ ע״ש ויקדש עצמו במותר לו: לא ישמשו שיכורים ויזהר שלא יבא לזה בעת הצורך: מי שחושש לקידושיו כנז׳ ביום ד׳ יתייחד עם אשתו בפני עדים ויבעול ביחוד זה לשם קידושין ואפילו בלא אמירה סגי וכן קטן או קטנה כשיגדל הקטן יעשה כנז״ל וכן כשתגדל הקטנה עליו לעשות כנז׳ שתהא מקודשת לי מדאורייתא והוא שכיח מאד בעתים הללו להשיא לזכר פחות מבן י״ג שלמים ונקבה פחות מבת י״ב לשמים וגם בגדולי׳ איכא ספק אם הביאו שתי שערות: גם אם נמצאו בה א׳ מן המומין הפוסלין בכהנים ונוסף עליהם כגון ריח הפה והחוטם וזיעה וצרעת וכו׳ עיין בא״ע סימן ל״ט נמצא קידושין ספק לכן יעשה כנז׳ או יתן לה מעות בפני עדים ובדעתו לשם קדושין אף שאינו אומר לה כלום וזה הוא הצד היותר טוב הן לענין הצניעו׳ הן לעניין הבעיל׳ שתהו׳ בהית׳ אחר הקידושין: מה שאבי החתן והכלה או הם עצמם מבטיחים זה לזה הם דברי׳ הנקני׳ באמירה והמשנה הוי גזילה בידו לכן לא ישנו אלא בריצוי ומחילה זה בזה ואף אם אין בידו למלאות דברו יראה שימחול לו ומיהו אין הבעל יכול לבגוד באשתו משום זה וע״ל: אחר החופה יש ליחד החתן והכלה בחדר וליתן להם לאכול שם ולהניחם לבדם זמן מה וזהו נקרא חופה לדעת הרמב״ם ואם היא נדה אז אין יחוד זה ראוי לביאה ואינו מועיל לה ולכן כשתטהר צריכה להתיחד קודם שבת אחר טבילה ולכן לא תטבול בע״ש אבל כלה נוהגין לטובלה ביום ותוכל להתיחד אחר טבילה בע״ש רק תזהר מאד שתהיה יחוד האכילה זו שאחר החופה בחדר לבדם קדם הלילה שאז עיקר הקנין: ואלמנה לא תיבעל בליל שבת לחתנה:

אף בימים שאין החתן והכלה מתענין בהם ממ״מ לא יהיו רודפים אחר המותרות שהוא יום מחילתם. יש להודיע להחתן קודם חופה אם היא נדה וכתחלה כשר הדבר שלא תנשא עד תטהר ויבעל בלילה ראשונה וע״ל ביום ד׳. אין קטן מברך ברכת חתנים ולא כמו שנוהגים ליתן בהמ״ז לקטנים פחות מבן י״ג: אין לעשות חופת אלמון ואלמנה עד הלילה כדי שיברכו ז׳ ברכות ביומא קמא שאם נשא ביום הוי בליל׳ ספק ברכה ולהקל: בחור שנשא בתולה או אלמנה וכן בתולה שנישאלת לאלמון מברך כל ז׳ אם יש פנים חדשות דהיינו אפי׳ אדם אח׳ שראוי להרבות בשבילו או שבת הוי פ״ח וגם יום השבת הוי פ״ח דקדושת יום עדיפא מקדוש׳ לינ׳ ומברכין אף בבני ביתו אם הם י׳ גדולי׳ וחתן מן המנין ובמנחה יש להם לחלק שלא יאכלו י׳ בפ״א אלא זא״ז אם אין פ״ח ממש ובכפר צריכין ליזהר שיהיו פ״ח בלילה שני׳ שיוכלו לברך ז׳ ברכות ואם לאו לא יברכו אלא אשר ברא וכן במנחה אף שנתחלקו אם הם ג׳ ביחד ואם אוכל עם ב״ב לבד לא יאמר אשר ברא ג״כ: מוזגין ב׳ כוסות על א׳ אומר ב״המז ועל הב׳ ו׳ ברכות וחוזר ואומר בפ״ג על כוס בהמ״ז. אם אין פ״ח הנז״ל יאמר אשר ברא לבד כל ז׳ אם מזמן אחרים בסעודה וגם בזה צריך ב׳ כוסות: מה שנוהגין לעשות סעודת דגים כשהכלה מטהרת לבעלה אחר נישואין כל החילוקי׳ הנז׳ שייכים בה לעניין ברכה: כתב הב״ח כשהאנשים ונשים בחדר א׳ לא יאמרו שהשמחה במעונו שאין זו שמחה למעלה כשיצה״ר שולט בא׳ וראה כמה גדול כחה של עבירה זו לכן אף שאין נוהגין כמותו יש ליזהר מאד מלרקד עמם ומלהסתכל בהם ואפי׳ בחידושים שעושים באחיזות עיניים ומהירות וכדומה לא יסתכל במקום שיבא להסתכל בנשים. השמשים האוכלים עם בני בית אחר הסעודה אם הם י׳ הדעת נוטה שיברכו ז״ב בלילה ראשונ׳: ולאשר ברא סגי בג׳: שה״ב אומרים אומרים כל ז׳ בבתולה ג׳ ימים באלמנה ודווקא אם אינו אוכל עם ב״ב לבד:

מותר לבעול בתולה בשבת: כיון שבעל בעילת מצוה פורש אפי׳ לא מצאה דם ואפי׳ לא הגיע זמנה והעולם אינו יודעים ליזהר בזה וטוב להודיעו לחתנים: כיון שמצא בתולים י״א שמברך אשר צג אגוז בג״ע וכו׳ ע״ש הרא״ש דמס׳ כתובות ויש לברכה בלא שם ומלכות: לא יצא יחידה בשוק. בחור או בתולה אסורים במשא ומתן ז׳ ימים אלא אוכל ושותה עמה לשמחה ובאלמן שנשא אלמנה סגי בג׳ ימים: נהגו שלא לישא אלא בתחלת חדש במילוי הלבנה וכ״נ ע״פ הקבלה: אין נושאין בח״ה אבל מחזיר את גרושתו: מצוה לרקד לפני הכלה ולומר שהיא נאה וחסודה אבל לא לרקד עמה שאסור להסתכל בה: צריך לתת אפר בראש החתני׳ כו׳: מבטלין ת״ת להכנסת כלה לחופה וגם לילך בשחרית לכסות ראשה מבטלין: אסור לבעול בלא כתובה וכן אין להתיחד עמה וכ״ש בליל סעודת אירוסין שאין ליחדם והעול׳ נהגו ליחד אף כשהחתן אוכל בבית כלתו ברגלים בשעת אירוסין והוא איסור גמור: ואין לעדים לחתום הכותב׳ עד שיקבל החתן קנין לפניהם. אם כתב לה כתובה ונאבדה אסור לשהות עמה בלא כתובה אלא כותב אחרת בראשונה וכן עיר שכבשוה כרכום והכתובות בחזקת אבודות עכשיו אף שי״ל שימצאו או יחזרו אח״כ צריכים לכתוב תיכף כתובו׳ אחרים: שארה פי׳ מזונונתיה כסותה ועונתה לא יגע ובעונתה אפי׳ תנאי לא מהני. עיקר הכשרות באשה כשעושה רצון בעלה: חייב להשאיר עצמו בפועל ליתן לה מזונות אם אין לה: רוב העולם שאין עוסקין בתורה אלא במ״ומ בביתם או במלאכ׳ עונתם ב״פ בשבת ות״ח משב׳ לשבת ויזהר כל אדם שלא לבטל עונתו: חייב לפקדה בליל טבילה וכשהוא יוצא לדרך. אין לו להתאחר בדרך אפי׳ ברשות אלא לחודש בחוץ וחודש בביתו ואם נתנה לו רשות בלא פיוס מותר להתאחר יותר: לא ישנה ממלאכה למלאכה רחוקה מביתו יותר אלא מרצונה: ת״ח יוצאים לת״ת שלא ברשות שנים וג׳ שנים ולא יותר אף ברשות: אם לא קיים מצות פ״ו אסור לבטל עונתו אפי׳ ברשות עד שיקיים או בימי עיבור אז מותר ברשות: המבטל עונה עובר בל״ע שנ׳ לא יגרע: חייב לרפאותה ולפדותה. מעשה ידיה שלו וחייבת לעשות מלאכה או לעסוק במחי׳ אפי׳ יש לה כמה עבדים ושפחות שלא תבא לידי זימה: אין מקבלין פקדון מאשת איש ואם קיבל יחזיר להאשה: הלכה למדינ׳ הים לא יתן לבעלה:

צוותה בתול חלייה לתת לעניים כך וכך ונתרצה הבעל אינו יכול לחזור. הנותן מתנה אסור להערים אח״כ עד שלא יהיה למקבל מתנה הנאה ממנה: מדת יהודית שלא תגלה אשה זרועותי׳ לאחרים ולא תשחק עם הבחורי׳ ואפי׳ שיחה יתירה אין נכון ולא תתבע התשמיש בפה ולא תקלל יולדיו בפניו וה״ה לבעלה עצמו: אשה הרגילה להתיחד עם הכותים אין יכול למונעה מצוה לגרשה: אם אומרת לו שנבעלה באונס ודעת <דף יח ע״ב | עמ׳ 72 | ליקוטי דינים מא״ע שירות ותשבחות> סומכת על דברי׳ ומאמינה אם הוא כהן חייב להוציאה ואפי׳ שמע מאחד מקרוביו או מקרוביה אם מאמינם חייב להוציאה ומיקרי מאלינו כשהוא בקי במדותיו ומאמינו בכל דבריו:

קינא לה שלא להתיחד עם פלוני ונסתרה ושהתה עדי טומאה והיה כל זה פני עדים אסורה לו: אם הוא יודע בעצמו שנסתרה אסורה אף בלא עדים ולר״י אף בקינוי בינו לבינו אסורה והכא ק״ל לענין איסור: לא תשב תחתיו לשמשו לגרשה: לא יגרש אשתו ראשונ׳ אא״כ מצא בה ערות דבר אבל לא משום שנאה:

לא ישא גרושה שנתגרשה מחמת פריצות: לא תדור גרושתו עמו במבוי: אם היא עניה מצוה עליו לזונה יותר מעניים אחרים. המכה את אשתו עבירה היא בידו ויש לב״ד להחרימו וכו׳ והוא מעשה עכו״ם: צדק צדק תרדוף הלך אחר ב״ד יפה בפרט בזה שיש ליזהר מאד שלא לגרש בעיירות הקטנים ולא ברבנים קלי דעת שחורבות גדולות יוצאים מהם ולאוהבי תורה שלום רב ואין להם מכשול ברוך המדריכני בדרך חיים נתיבות משפט ודעת תורתו ירני. וכאב לבן יעזרני. לגמור כל הארבע ש״ע והוא יעזרני לקיימם אני וכל קורא בהם למען נשמור לעשות ככל הכתוב בספר הזה.