משכיל לדוד על רש"י הקדמה

משכיל לדוד על רש"י לתורה
הקדמת המחבר

יציבא איהי אורייתא.  הדא הדורא דכנתא.  ורדא יאה נהוריתא.  היכלא הלולא יתירתא.

בראשית מאמר זה כמין חומר אופיי"ה שפיר ואנביה שבחו רבנן לדצב"י והוי דרפקתא דאורייתא הכא תרגימו נהוריתא כל לרבות את השלשו"ל ואת הדומה השחול והכסו"ל יתמי נמי בני מעבד מצוה נינהו שמעינהו וגרסינהו עייפינה"ו וסדרינה"ו הני ברכי דשלהי מנייהו הוי מודה ורוי ופשרא נהחוי נפיק בר אמורא"י אטיטריה דבר יוחאי מכי אמר אשתלהי טובוי דאתרבאי כנהרא דגינאי:                                     מצא חן בעיני ה':

נח לו של"ו נברא כל העולם כולו תכשיטין הן לו מיהו אינו דומה שונה פרקו במלאות ספק"ו האי ריאה דאגלי"ד עקר שאינו מוליד איתקוש יציאה להויה למאן דספי מחיטי דעליה דבדאורייתא בעינן רבייה הכל חייבין בראי"ה כל הנשמה תהלל יה ויבא שכמ"ה מהו דתימא הבונה כמה יבנה מוהרקייהו דהני תנופה והגשה שמים חדשים וארץ חדשה ובלבד שיכוין לבו ובקרבו ישים או״ר ב״ו ולפום צערא אגרא תורה שלומד באף היא לא תברא זאת התורה אדם כי ימות באוהל אמר מרן:                                                           וימת טרח בחר"ן:

לך לך למדב"ר קדמו"ת בספרי שושנים תמ״ן אומ"ר סדר זמנים כי מנעורי גדלני כא״ב את והב מסכנת"א בנכיית"א דמקרבא עניו״תא למקבע מסחת"א ולכבות נרי בקרונות של ספור"י כי העניות והדלות בטענת בריא ה"ן משיבין את הארי ולפתח חטאת רובץ כל שחותכו וכווץ מאי עבידתיה גביה פרוץ מרובה דרך קשתו ויראם את כל בית נכותו:                             ומקנת כסף מכל בן נכר נמולו אתו:

וירא כבוד ה׳ חד בדרא דדרי באגרא ושם חטה שור"ה ואע"ג דלדידן חסורי מחסרא בציק"י קדיר"א הוה אמינא אף אנן נמי תנינא והווינן כד הוינא עומד ומשמש בבית המדרש אחד מהלך ואחד ר״ש מצטמק ויפה לי בתוך הריפות בעלי ברם זאת תורת האשם זעיר שם ולא עלתה ארוכה דגמרינן מיכ״ה:                                                 את תח"ץ ואת מעכ"ה:

חיי שרה א"ם למצו״רת כאש בנעורת על דא ודאי קא בכינן הוה שקלינן וטרינן היכי עבדינן בנין א"ב אין כאן דמכי נחית על אחורי המסכ"ן ותו ליכא מנה לאיי אפנוי"י מפנ"י אורח ברגליו  לח"י העומד מאליו והאם רובצת על האפרוחים אני ושני אחים נאנקים ונאנחים הקו"ל בידי שמים חו״ס מצינים פחים אפיק דך ועייל ס״ך דכפין ענייא ומראהו שפל:                                   על פני כל אחיו נפל:

תולדות מאי נינהו  רחמנא רבינהו פרדס"א ר"ב אש"ר באור חוזר ואור ישר ונקטינן אין דרש"ה אלא מדעת בעינן ע"ת למו"ד וע"ט לטעת  ואנן דרשינן אחי"ם ורקי"ם לא מרבא קא רבי ולא אוקמי קא מוקים ואיך יוכל כל ענו"ת חלושה  לכבוש את המלכה  תורה צוה לנו משה מורשה  מדאפקה רחמנא לארוסה  מכלל דבעיא דרישה  וכוליה האי ואולי יעשו דרך בקשה חן וכבוד יתן ה׳ והא-להים נש"א :                              לו לאשה:

ויצא הרוח  בדישה ומירוח נפק ד"ך כשב"י מודח מהר צועה  הדין חירגא כמאן דאזיל לחנג"א אתא כי ממשמש קועיה מי איכא דוכתא דעבדי ליה סמתרי כי פליגי במהו"ר  ומאורי כיששכר וזבולון גם מקום ללון  בעמקה של הלכה רומיה פושכא אפי' כל שהוא מסתיין נאמן עלי הדיין שם אתן את דודי אף על פי שאיני כדאי ה״ן ספ"ק מוציא מידי ודאי בצ״ר שבין השיניים היכא קאי מקום ששמו עיניים:      ויקרא שם המקום ההוא מחנים:

וישלח המלך  ויוציאנו לרויה שבקיה לרביא לצל״ח לי למט״רה בהדי הך צבורא אתר דלא סלקא דעתין ואיברא דאריך וקטין ואף על גב דלא אמיד הכל הולך אחר המעמיד  ואי ליכא שיתין צעי מאי איכפת לן במיא דבי בלע"י רחמנא לבא בעי אז אמרתי אני ארצם דהא בידי אדם אפשר לצמצם כי אפי' נוה שאנן השתא הדר דינא ע״ר ואונ"ן וקביל עליה ויקרא וזול"א ואני בתוך הגולה  כתוב הדר ומאן חשיב קוץ ודרדר גבר אויב מנעל המרופט עושה עושר ולא במשפט והארץ הדום:                                                       הוא עשו אבי אדום:

וישב ישראל מי לה' אלי צלל"י מ"ללי לי שמשו ויחלו קלין כחמורין ואפי' עוקר מטרי"ן בגזרת עירין ליכא מאן דסתר אהלא גמירי דשלא עבר כש"לא גמרי ומקנו אחרי דברי לא ישנו תכתב זאת בספר דכרניא א"ן ימי"ן רעיא דגול מרבבה ועל כולם א"הל ריבה העם היושב בה נשו"א עוון  פרו"ש מאהבה  ויצא חו"שש כלו מההוא חמר"א לובא יין תרעלה גמ"רי חדלה כמאן דאית ליה מוקצה כל העם מקצה לא נשאר אחד יושב הארץ זר מעשהו:                                       לא זכר צ"ר המשקים את יוסף וישכחהו:

מקץ ימים דספו לי מעלי"יה מנה הראויה הנהו תלמידי דקימי כנדי יתבו ומקהו הקהתא שאול שאלתא מאן איכא בי חוואי הא בבתי גוואי בית הש"משי הוא הראש ה"לל הנשיא ריש גלותא ראש השלישי  רבינו הגדול רש"י כי שנה ופי"רש טען בקורה אורה זו תורה  מיניה וביה א"בא  יש אם למקרא גבה תורה לבני קטורה הכל נעשו כחרשין ועם היות כי רוב אריות דורש"ין ורוב סבר"ים מתכככין מר אמר הכין ומר אמר הכין ידיים עסקניות עכ"ז עינהם של עניים תלויות היו שם גדודיות דאפי' יש שם מאה פומין אתין וגמין לא מסתייה דלו' גמיר בני"ות ברמה עומקא ורומא היכי דמי אטום פה פתוח פה סתום הווה בעינא אבא לפרושי מיליה וליתא קמן דנישיליה דסליק רב בסליקי' גדולה נודי הרכם:                          לשלום אל אביכם:

ויגש אלי"הו ראינהו שחרית במ"זרח מידו פרוח יפרח יקרא לפנים הרואה אבוהון דכולהו פרש"אי נאמו ליה לסבא דסבין אתוהי כמה רברבין ותתהוהי כמה תקיפין כגון זו כופין הרוצה שיחכים יעסוק בנהר הבא אל אה"בה ועץ החיים תאווה כי אזור אור אזור במותניו וקרני רא"ם קרניו בפלפו"לא אריכ"תא רחמנא ליצ"לן מהאי דעתא ואחריו כל ישרי לב עד שיצא המחלב והבודל בתמרים ול"ו ממד"בר הר"ים ויאמר לקוצרים הוא בעל שפתי חכמים הקומץ רבא כל ראשי בשמים תני תנא סחיטת קודשים טעונה הפשט וניתוח וכ"ליל לאי"שים ותאיו ואיליו רבים מק"טפין עליו מאי טעמא דלא אשכחן קצ"ר של קיימא וכמה גדולים מעשי חיי"א דא"תו מביניא ונטלו קרני ההוד:                                                             ויפרו וירבו מאוד:

ויחי אדם כיש נדהם חששו מאורשו דהווה ליה סתמו כפירושו ומאן ספין ומאן רקיע אפי' כבן בבי על הפקיע מדי עוברו עולת שבת בשבתו דברי רבינו ותורתו להראות חזותו ולו יאי"ר כל חמת"ו הא וודאי פשיטא לן דאתי מרחיק מדוך פלן דאטו מי מצי נקיט בההיא שעתא חומרי מתניתא טלוסקמא דסבי דבעינן תרי רובי ארבעים אלף הוריות אלו הן ביתיות ואלו הן מדבריות דמאן זכי לכולהו והמנהג במנהג יהוא קורא ופוש"ט באגרת שא״ת אן ספח"ת או באר״ת כאשר יעלה המזלג חד אמר דולג כי לא פורש ואנכי איש רש אין די בא"ר מוקש"ה ונילד עד דאזיל לשאול בלא ולד הוא פורש ובוכה על הארץ מרתי"ם:                                                                                                           ויישם בארון במצרי"ם:

שמו"ת בני ישראל מצוותן במעלי שבתא ומרן המשביר תני הלכתא דכל סמא דמלתא תעובר שורת"א פתחא להאי פרשתא בהדי תרגימנ"א דצב"י רחמנא וגם פירש"י ראש אמנה הילכך לאורתא דשית כי בו יורדין לשי"ת ומנקי"ן אותו למען ברית"ו אבן בעניותין מתנינא דמר קא תנינן שקלינן וטרינן וכל היכא דמפריך לא אמרינן דיו עד דאשכחן מאי דתני אי"ו להבין אמרי בניה חכם דינא בנטירותא יתירתא ושמירה מעלייתא  למטחן קשייתא כי כל היד המרבה לבדוק לעת מצוא כפטיש יפוצץ כלי מפצו:                                                                                                  וביד חזקה יגרשם מארצו:

וארא אל א"ב ר"ם בעול"ת ראי"ה אשו"ר הייא עד דקדוקה של נפש למצוא דברי חפ"ש תא שמע הני מילי דדרשי' כללי דרך המלך ה"ן לה שיעור במתניתיה תיתי חדא מתרתי או לפרש הלשון אם הוא בנחל קישו"ן או לפרש הענין אי איכא רוב בנין או רוב מנין ולא תימא כדי נסבה כי תועה אתה בה דלא טרח רבינו להציב הדרבן לתינוקות של בית רבן ועל כל דיבור ודיבור דנפיק מפומיה אית לך לאקדומי כעין קושיא הנקרא הרגש הינו נצב כמו נוגש בגופיה דקרא ומשם באר"ה. והנה מילתא דפשיטא שתיקנא מינה כי כל חי מרגיש מכי פתח בעידנא ברם מאי דצריכא פורתא דעיונא לא מזיגנא רישא ורמינא אנפשאי עד דאכחנא הכרחו איש ל מקומו כי טעמו ונימוקו עמו לצרף וללבן כל דבר הקשה:                                                                                                         כאשר דיבר ה' ביד משה:

בא וראה דזימנין דרבינו יצא מן הכלל ללמד ויאמר הצמ"ד בין תבין כי כל הרגשיו קריין ולא כתיבין והיכא דטרח וכתביה בפירושא כמלונ"ה במקש"ה כי תאמנו לאו כל הימנו דוודאי עיקר פרכיה בברא קאי כי אורחיה ומאי דכתיב אינו אלא דבר המעמיד ומכריח במלט פתי"ח (והכי מוכרח מדברי הגאון מוהרא"ם ז"ל בפרשת בהעלותך על הפסוק כי אשה כושית עיין שם) ואני בעניי אשכחנא להו בס"ד בפת"ח עיניים:                                                                                                                הוציאנו ה' ממצרים:

בשלח פארר"ה ונטה את שפריר"ו כי אמר מר מדרשו זהו טעמו וממשו דודאי איכא דיוקא דקה מן הדקה בהך פסוקא דפשטיה לא סגי ליה דרך עלייה אינו גולה דקאי באפי לישנא דמתיבותא מידי דאית ליה קשותא אפומא דמקטרתא ובמילי דאגדתא מוקמי' לה אחזקתא ומטיבותיה דמר אמר בה טובא דכגון דא צריכא רבא. הא לאו הכי בעלמא מרגלא בפומיה ונהורא עמיה הדא אמרה אני לא באתי אלא לפ' פשוטו של מקרא ולא בא לבית המדרש אלא מפני במסג"ר והחר"ש ואנן דיקינן באתרייהו וקימינן עיליוויהו וראיה מהימנא בקרא דלקמן דמשום קושיא דל כס י-ה אמאי כתיבי חצאין  אמרי' רואין מאי דתנו רבן כי לא שלם הכס והכסא עד העלו"ת הענן דוק ותשכח גדולה דעה גבי ההוא רשיעא ליסטים וקסדור:                                       [ס"פ בשלח] מלחמה לה' בעמלק מדור דור:

יתרו שיתר פרש"ה אחת בתורה ר' אומר שנים מקרא ואתה תשחר למה לי דבר אחר בחד מיניהו סגי ואמאי תנא זוגי אלא על כרחין אית לך למימר כי חלץ ועשה בה מאמר חד טפי למיתלי ביה כיפי ולמה נשנו מפני הרא"ה משום דחזה דבכל חד איכא קיוהא הילכך תרוויוהו צריכיוהכי קאמר אי אשכחת בחד פירושא מילי דפריכי לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מאי קאמר מר תרתי למה לן עמוד נא הדרך עלן תא חזי ואמור אליו:                                                                   אשר לא תגלה ערוותך עליו:

משפטים ישרים זוהי הצעה של משנה האי דישנא להאי פרדשנא דפשטיה דקרא סגי ברישא והדר תני מילי דאתו מדרכא ולכי תידוק איכא דוכתי שכן משונה דגמר ומקנה מדרשו קודם פשוטו שלא כמשפטו דהא אין דורשין תחלות אלא וודאי זה אומר לתלות כי המדרש בעב"י מגניו ובינת נבוניו מישב טפי הכתוב על אפניו והפשט אית ליה מוקשה ואלא מיהא לאודועי לאינשי כי הפשט לא יופשט עשאו סניף לירכתי המשכן דלא תימא סמי מכאן כי כל הדרכים בחזקת שקנ"ה נאמן בית בהר סיני פרד"ס רמוני ויהי שם עם ה' עומד ומשמ"ש גמר לה לה:                    ארבעים יום וארבעים לילה:

תרומה תרי ממאה תנינא להא דתנו רבנן דבר בשם אומרו תוך הדברו ולאו אורחיה דמר אלא למיתי בסתמא והיה העלמה אי משמא דגמרא או ספרי וספרא ומדרש אגדה צו"ר תעודה ולא חש למבדק בשמא מאן נינהו אבות התומ"ה ובהני פרטי דשייר ביני שיטי דשמא דמריה עליה ומביאו בשב"ט מגולה יש בו טעם בעיקר ומה יקר עיין שם באתרייהו ותשכח טעמייהו וחד מינייהו בר"פ וירא ה' זה מקום בינה משמיה דר' חמא בר חנינא ואתה תחזה דאפי' שיחה קלה של רבינו צריכה תלמוד כמפי מפיבושת:                                                                                        וכל יתדותיו וכל יתדות הכש"ר נחושת:

תצווה לבניך אלו תלמידיך בכל נפשך ובקו"ל מאד"ך למידק בלישניה דמרנא חסיר ויתיר וחליף מסיפיה לרישיה כי היכי דדיקי' בתלמודא דרבנן קשישי וצבי דינא דרבנא אשי ואי חזית ביה אפוכי מטרת"א פוק עיין בתיאבותא והלכתא ולא תימא יכול על מגן דהאי אידגן ואפי' כי אמר מר איני יודע איתא התם מעין טבע (עיין ס"פ תולדות ובפרשת וישלח בפ' ויעל מעליו אלקים ובפרשת תזריע בפ' ועמוק אין מראהו) ואוסיפה לך כהנה וכהנה אתיא הנה הנה דוק בחכ"י ותשכח בנגרי דפרזלא ותשות תתפלא דתנא תונא קל"א אית ליה דאפי' קלסת ליה בשיתין הילול"י אינך מגיע אפס קצהו תחת כל השמים ישרה"ו ועילא מנהון הכי נמי משלט"י הדמי"ה הרזי"ם לא עממיהו הן מקדשי"ן אותו שכבר קדשהו שמים העליונים לפנים ולפני:                                                                       קדש קדשים הוא לה':

תשא את ראש כי פרקי"ה וראית את השמש מאי פסקיה דא"א לומר ונקה ותפול בעד הסבכ"ה בעמ"ק הבכא עד שתאמר אין דנין כאן מהלכה אלא כל הקרב הקרב לשפ"ר העזרה דין הוא הדר פשטא דנהרא אבע"א קרא ואבע"א סברא ואפי' דעתא דיחידאה כל שהיא רחבה כדי לקבל ארי"ח ובריאה לעולם הוא נותן משום פא"ה ע"פ פשוטו דרך קסת"ו למען ענות"ו:             עד באו לדבר אתו:

ויקהל קהלות ברבים הגאון הרא"ם ז"ל והמה בכתובים ואף על גב דקי"ל דברה תורה כלשון בני אדם כל היכא דאיכא למדרש דרשי' נה"ר יוצק יסודם. ואני בעניי הכינותי דלא נחית רבינו לדרשה אלא א"כ הוכרח מדברים שבקדושה וה"נ דלא דריש סמוכין מן התורה אלא היכא דאיכא תמור"ה הא לאו הכי אסמכת"א לא קניא כי כפלים לתושיה. ותו זמינין דדריש רבינו חסרי ויתירי [כגון בפ' וירא ישב כתיב] והיינו נמי משום דאיכא טנ"ר לפיכך דריש מר"י מ"ר ויצא יצוא וסו"ב עד יבושת:                                       למשכ"ן ולחס"ר שבי"ב נחש"ת:

פקודי המסכ"ן סבונ"י באהלי"ם אשר בין אלי"ם ובין סיני מעט אשר היה לפני ברם הראשון שבראשון שאין למעלה הימנו ביאור מרן הרא"ם ז"ל הנה לפנינו מרישא ועד סיפא ואנן מיהא לא מייתי' הכא מיניה אפי' דיבור הקל אא"כ בא לידי משק"ל שקלא וטריא שמא אמצא גלוסקא יפיפיה אר"ש נתנה יבולה דחדי קב"ה בפלפולא אכן ברובא דמנכר עבדינא קנ"ר המצ"ע מהשתרע קול המשנה ממטבע דבי רבי רבא ואסיקנא בה דבהכי מתרצא קושייתיה ועדיך תאתה תידוק בקושט"א אית לך ברירה מדאוריית'. ומאידך רבוות' לא אתא לידן רק ס' דבק טוב וס' שפתי חכמים דקביעי ביה את האורים ואת התומים וגם מהם לא לקחתי אפי' מילא חדא רק מאי דצריכא לחדודא כי את הכל חידוש הוא אשר קניתי לי לפי מיעוט שכלי ואי אשתכח כוותי בשום חד מן קאמיא קמי שמיא גליא כי לא ראיתיו ולא ידעתיו. וכגון דא צריך הגדה משום חשדא כי במהדורא בתרא זכיתי מספר ימים שהיה אצלי ס' נחלת יעקב בתורת שאלה ועברתי עין זעיר שם זעיר שם ולשעה קלא אהדר למריה. הן אלה קצות דרכי וחק תוכי ואלה מצעיהם למוצאיהם:                         לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם: 

ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם משכי"ל לדוד להווי שמיה מכמה טעמי קדמאה שלים מאן דאלים זהרא אית ליה דשמא דמריה עליה דאד"ר אקו"ן לשון נוטריקון קרי בחיל וכן אמר מ'רנא ש'למה כ'יניו י'צחקי ל'ימד לדוד הא מילה חדא היא הודה. וזאת שנית למען שוררי על ברכות הורי שני צנתרות והמה לקברות לראשי עטרות שפר קדמי להחייא הגזרה והבניה מנא לן פיגו"ל והגויה לי אני בריה ולימא משכי"ל בגמט' יעק"ב ויוסטינ"ה הוליד"ו עם אהבת כלולות לכו חזו מפעלות כי ברכות הטיבה ולחיי העולם הבא ליהיו דוכרניהון וכל גרמיהו"ן אינון ועמליהו"ן ושבחיהון וגולות הכותרות ליהיי מתייהיב להון ויהא רעיא דכל מאן דאית לן זכייה בדאורייתא ומברכי' אקרא חדתא ליסליקינהו בקושט"א בעילית"א בהדי אבהתא ואמהתא וכלהו מצוותא דקנינא ודאקני מילין קשיטין ליהוו להו תכשיטין ואשר זה עני קר"ה במו"ט ובמיט"ה כי מה יעשה הבן ולא יחטא לא ישימם חלילה למפגע לא פגע ולא נגע לא מינה ולא מקצתה בכף חובה:                                      מכל אשר יעשה לאשמה בה:

צו לצו קו לקו זעי"ר שם זעי"ר שם בין אמת"י אמינא לישנא תליתאי טעמא וחזותא הא דאית ליה תוריתא דבתר שמא אזלי' ועלויי קא מעלי' הנה כי כן דרך כל משיג המשא"ת החלה מתתא לעילא והא בחבורה קדמאה ניט"ל טעם ביאה בתשובה תתאה שושנ"ה רעננ' כיצד סדר משנה והאידנא בהך פירושא על תורת משה מורשה טו"ב נמי לדרשה עד בלי די מתנובות שד"י והוא הנק' משכי"ל (עיין במ"נ] ואט אליו אוכיל והשת אתרין אינון וחד יתחורו שמו"ר וזכו"ר בדבור אחד נאמרו מלך אשו"ר ברהטים וכי היכי דאיתא בסבא דמשפטים משכיל לעילא שכיל לתתא יהא רעוא דתירום רישאי עד הרמתה גדי"ל כלילי קתטרא דספדי דהואיל ואשתרי אשתרי ומ"י מכלכל דיעה בינה והשכל ואעל ההרה כירח נריח אשה:                                                                   את כל הדברים אשר צווה ה' ביד משה:

שמיני למלואים ניסן דהאי שתא או"ר חד"ש גמר"א גמו"ר זמורת"א כי בו ביום הגיעני צורי עני מרי ארבעין אכתפי הנה אלפי הדל בדלי דלות כרום זלות דאיברא ידענא בנפשאי כי לא הגעתי למאכל בן דרושא"י ובאתי לשנים ולא לסימנים ואיה מקום בינה כיעת לכוננה ולית לן אלא קטינא קטינא וממאן דלית ליה בעינא רעות מלכא על דנא ישלח עלינא ללמוד וללמד סדר הבדלות לקחת מוסר השכל:                              להבדיל בין הטמא ובין הטהור ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל:

תזריע זרעא אפילא כורעא חריפ"א נדון בצריפ"ה היא גופא דייקא איצטריך קרא לאתויי ספקא הן תווי שדי יענני נפשי ישובב ינחני בחפיצה ובהנחותא בסימנין דאורייתא אל"ף כפ"ל מגדלי"ם הדר חלים ידיעות התומ"ה שיתין מיני דמא הלכתא וטעמא עד שיצא ממנו מלואו:          לטהרו או לטמאו:

מצורע [גימטריא סמא"ל הר"ע] אסור בתשמיש המטה גללנית"א לילית חייבתא פז"ר גדול אלו שבמיתה פרוע"י ראש הני עכבדי רשיעי כי יעמד ח"י על האדמ"ה משכי"ל לאיתן בשושנ"ה הדומ"ה ממילא כשזה קם זה נופל אמור אל טמי טפל ושית לערפל קפדה בא היינו עזובה גנ"ח גוה"א לזנב הלטאה היא ראה היא דאה:                                                           ולאיש (בליעל) אשר ישכב עם טמאה:

אחרי מות האי גופא סריקא ד"ל מהכא לבי עלמין מובטחני דליהוי לן עטר"ה בקרמי"ן ונהוי שפתותי דובבות בקבר סב"ר אל סבר יחדיו ידובקו יתנו עדיהן ויצדקו לימרו שמעתתא מן שמאי ואף על גב דתנינן הקלי"ן שבדמא"י ודילמא לא דקסיף סוף אף בעוף הדק ואפי' עני וידו מעוטה בפרק הקומץ זוטא היה ממילא מן השילוח אשה ריח ניחח את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם:             ולא תתמה"ו בהם אני ה' אל-היכם:

קדושים שנמסרו לביאה במדרש הפליא"ה דאית לכו בבואה דבבוא"ה אלי"ם בעלי קרנים היושבים ראשונה במלכות שמים במטותא מנייכו מלכי עשו את שאינו זוכה כזוכה וכי מטי ספרי זה בידייכו אחלו לגביה ואציתו אידנייכו רדו שמה ברוח נדיבה וחזו בו בעינא טבא דמובטחני תשכחו ביה מילי תריצי ואי אכלו ביה קורצ"י מוצאי דבה משום איבה לית לן בה חרבם תבוא בליבם:            דמיהם בם:

אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים הללו מיימינים תלמידים הגונים אלו קדשי הגבול שיש להם בית קיבול האמת ממי שאמרו בין איש ובין אחיו ובין גרו ללקט אורו"ת קלות כחמורות א"ל עז"ר ברי"א קבע בה מסמרות זה דור דורשיו מבקשי:                                                    כאשר צוה ה' את משה:

בהר סיני הן אומרים זהו חלקו המגיע לו איש לפי אכלו דרשי' כללי ופרטי ריבויי ומעוטי למגדול ועד קטן גזרו על פתן משיזועו זיעת המעטן אפי' איניש גוצא בקש למצוא ולו' מצא כה אמר הא-ל לנו   א-ל למושעות והיה אמונת עתך חוסן ישועות חכמה ודעת חקי ודיני:                ומקדשי תיראו אני ה':

בחקותי תלכו ובלבד שלא תהא הליכה מקופח"ת או בדו"ד או בקלח"ת לאהבת הניצוח סובב סובב הולך הרוח כאשר יהיה האופן לא בלל לא חפן ולא תימא האי מאי אר"ש מאפליה ערום ועריה דזמינין אפרקיסיתא דעניא תשכח מרגניתא אפיק מר"ה ועייל חדותא דעו איפה כי אדוני האדונים בשבעים פנים גלי מסכתא הנה כתובה לפני:                                                                     אל בני ישראל בהר סיני:

במדבר סיני עדיף ימא דתלמידא אוצר כל כלי חמדה עיילנא בגייה בתיאבותא והלכתא במשחל בנית"א והכי נמי תנינא מכילתא וספרא וספרי גדולים חקרי ואתינא לבי מדרשא דר' אושעיא רבא ורבי תנחומא וזהרא עילאה איתא להא ואיתא להא מדר"ש לפירושים ובני ד"ן חושי"ם בתי נפש והלחשי"ם על יד על יד משל לצייד הייתי מביא וקורא כאשר ירדוף הקורא כי היכי דלא נהווי באעבורי על כל דבור ודבור להגיע לפרפרת העבו"ר בהלכת"א ומיתנ"א כשמלה לבנה עד שיתפקקו כל חליו"ת נקודי"ם או קליו"ת ולא בהלעטה בפתחא זיטא כהנהר דכתיב בהו הבשר עודנו וכו' (בדאיתא בס"ה) וזמוריה"ם שחתו:                                                                                                         כבלע את הקדש ומתו:

נשא אשא לשון שבועה מכאן מודעא דטובא טרחנא בזאת התורה טר"ח טרייה להנהוא גברא באובנתא תליא מלתא בעי' שופ"ה ובעיט"ה שלא לאכול מעיסה שלא הורמה חלתה ובדיקכא בגילה דחתיתא במדרש ותלמוד גדול ותאיו ואלי"ו:                                             מבין שני הכרובים וידבר אליו:

בהעלותך אדעתא דידך דאיכא דבר הנידך הב לי ידך בר פחתי עיין בברכת מזונא בקורט של לבונ"ה אדמוקדך יקוד עד"י כפנ"א דדילמא איכא הודאה מעין הטענה ולא תימא מאן דהוא קטינא קטינא מארעא ספנ"א כי תאמר בלבבך היום רבו קטנים דמאן נעור"ן:                                                          מחסרו"ת ויחנ"ו במדב"ר פאר"ן:

שלח הע"ז מעם לוע"ז אל תהי בתוקעי כף במ"ר דע"ת והוכף כל בתר איפכא עיניו לחלכה ולא תימא איפוך כי תקרע"י בפו"ך עד דהדרת ומעיינת במקרא ומסורת קרנות קרנת ופארכם על ראשיכם לשם גרוסין גמורין כאשר צוה ה' אלו-הינו אתכם והוא מעוזכם:         להיות לכם לאל-הים אני ה' אל-היכם:

קרח בעל תלונה היה למשל ולשנינה דון מינה ומינה להקים שם אמת ובזה שכר שכיר אינו משמ"ט שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו אם אומר על הין הין ועל לאו לאו זוהי מדת אבות התומ"ה לפי שה"ן בקיאין לשמה אדעתא דהכי חותו:                                       ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו:

חקת התורה חבור"ה תחת חבור"ה אליכם אישים אקרא מובטחני דהדין ספרא כל חד וחד מנייכו תנקטו ליה בשפולי גלימייכו לפי שיש בו ריחיים של גרוסו"ת דבר השווה על כל נפשות כ"ת פלפל"י אולי ימצאון שם ממהדור"י מילי ומקרי דרדקי מח עצמותי"ו ישוק"ה הא למגמר והא לאגמורי אדירים משבר"י וכי נפיל ארי אבי תרי מאי דבר אחר היתה כאניות סוחר אפשר לסוחטו וכבולעו כך פולטו והכי נמי חיישי' למעוטא דלית להו רבא במתא גמירו מני הא מילתא ועל הכל בעל הבית בחוץ כי אצלו דבר המלך נחוץ ואינו מופנה לדון בגזירה שווה נאמר כאן מצוה יעמוד על פירושי יעבור את הקוש"י ולבעלי אגדה איכא שער פקוד"ה קיבוץ גליו"ת הדובשנין והסופגנין והלחמניות ואגבו בכמה מילי דרבנן דלפום ריהטא לית להו פתר איכא פירושא ע"ד נסתר למאריהון דרזין באתרא דמהנדזי"ן דמעיקרא משכ"א והשתא איברזי"ן ע"פ הקדמות מרן האריא"ל דהוה לפנים הרואה בארעא דישראל בצפ"ת אמת ישב רוחו:                                                                                                     מעבר לירדן ירח"ו:

בלק וחל"ק לא ידענא הכי שמענא כשם שא"א לבר בלא תבן וקש כך לא נמצא מחבר שלא נוקש מיהו לאו כל כמנייהו איכא בינייהו מיעט וריבה יש זריז ונשכר עובר לפני התיב"ה יש בוטה מטי ולא מטי אינו אלא טועה לזמינין ידועי משפר יהיו ה' עליהם יחיו ויש שפל ונפסד רובו סלף:                   ארבעה ועשרים אלף:

פנחס הוא אליהו הוה מתגלי למאוד זכי ליה בבי אולפנא יד הקדש על העליונה וישב מצרף ומטהר שהם נאמר בהם פאר מיהו אנן יתמי דיתמי ואית בן מומי סתרי חו"ב המוקמין והמאוחרין ולא בריא נהורין הילכך ספוקי מספקי' ומטעא נמי קא טעינן ברם אינהו היו אכלי בשרא שמינא אמת ואמונה מרישא לסיפה נשוא"ה יצתה לצריפ"ה ולית להו מוקשה:                               ככל אשר צוה ה' אל משה:

מטות ישראל הקרובים למלכות אי חזיתו ביה אלון בכו"ת במטו דנוני לכף זכות דהימנותא כוליה יומא אית לן טרדין עלי אדמה במילי דצבורא ה"ן עומדין בשורה זה בא בחביט"ו וזה בא בקורת"ו ולאידך גיסא נפקא מינה לגרסא ינקות"א כלילא דורדא דכבד"א ככבדא לישנא דתלמוד' ואתו דרדקי ובעול כרכושי בק"י חד אמר נוש"א וחד אמר כוב"ש לח ויבש ואני אנא עלי היו כלנה וסוף דבר אפי' איכא כען מוריק"א כעין קשות"א שלו ושחיתה לא תשדי ביה קל"א כי כל ישראל ראויים לאותה אשתל"א וכל האדם כוזב הילכך מרחיקין את המרז"ב וכל הפוסל פוסל במומו:                                           ויקרא לה נוב"ח בשמו:

מסעי אמרי הא בבתי בראי הן קורא בצדק לכל אשר ימצא שם בדק נדבכין די אבן גל"ל לפי שכלו יהולל למה נקוד על לול"א ליעיין מר בחיליה וסח"ט אותו עד שדמו שותת הם ואחר כך כתת אבע"א בודק היטב הדק ואי איכא פרכא אחר העיון ובנה אצלו ציון עדי"ו על המחק ועד בשחק נאמן עלי הדיין דלא מסתיין דלא נקיטנא עליה מידי בליבאי אלא אף זו איש פום דין חביב עלי כגופאי כי כלנו לדבר אח' נתכוונו לחותם אמת זה כחו נגד ה' משיחו:                                   בערבות מואב על ירדן ירחו:

דברים הדברים לעזרת ה' בגיבורים עדת אבירים כקנה וקינמון אשר נתנו עינהם בממון הנה היא תפום להביאו לבית הדפוס הראשון שבראשון חביב כאישון א"א ולא למעט מעטה תהלה מאי יומם הגביר המרומם כה"ר בנימין פינטו אשר כונן אשורי עמכון שבתו הלא שאראי לינטריה רחמנא עם כל בני ביתיה משען ומשענה וגם עד זקנה ובפרט לידיד בן ידיד תלמידי חמודי דוד משכיל כי שמי בקרבו המעדיף טובו. אחריו החזיק אבן הראשה לכל דבר שבקדושה הוא הגביר כביר וחיילים מגביר לי הנפש גם לי לבב יתר"ו חוב"ב כה"ר מנחם קוריאל יעמד חי ובריא אולם חיים עד העולם עם כל בני ביתו ברכות שמים מעל אל תקרי מה אלא מאה ועץ חיים תאוה באה ומה גם לתלמידי הבן יקיר זר"ח אברהם אוהבי דודי לי ואני לו ברך ה' חילו. ובכלל הברכה כל יחיד ויחיד מן הק"ק הזה בכללו איש לפי מהללו דאף על גב דנתמכמך וגם דלה מי מדד בשעלו ומי שוקל את שקלי צדק יקראהו לרגלו כי פועל אדם ישלם לו. שליש אלאגו הוא הראש בחבורא קמא והשת אנמי קא יהיב טעמא הוא החכם הקצין המהולל לכל יופי מכלל חביב עדיף כה"ר יצחק עוזיאל זלה"ה עקב אשר עשה הוא וביתו עמו המה הגבורים כלם אהובים כלם ברורים יאירו כמאירים כי יש יד לצדקה על ספר חקה סך רשום ע"מ לשלם בספרים. ולא תוף דבר אלא איכא אחריני בדרי דהוני' גבירי וקציני די ויניציאה מתא דעבדי אפרת"א מקמיצ"ה ואילך השיריי"ם והכל"ך. בתר דנא הא גברא איש התמים ישר ונאמן הן גביר כה"ר יעקב פאפו מק"ק שאראי יהי שמו לעולם הוא ואחיו ובניהם וכל אשר להם. סמוך לחתימה על אח' כמה וכמה יעמדו על הברכה קרובי ומרחמאי אי"ש י"ד שבק"ק ראגוזה עם כל הנלוים עליהם דשנים ורעננים יהיו. ועל כולם יתברך אחי ידידי הנבון כה"ר אברהם השם ישמרהו שהיה לי מעיר לעזור. ואחרון חביב הוא בעל הדפוס הגביר הנשגב לי למשגב כה"ר שמואל פואה כל כי הא מיבעי ליה שיתין הילול"י לידידיה ולהנהו תרי אורזילי מזל"י יקירי דעבדו עמנא רב חינא ורב חסדא מידי העבודה. ומה גם ברוב בנין  גר תניין דיתיב בתוואני דמעיין ושומרי שכר הן כזית הנטופה בהדי ההוא שותפא שלמה וה' אהבו. דילכון אמרי אשנא הא קאימנא ובריכנא פארכם על ראשיכם ויחדיו יסופו כל שונאיכם:                                                                          כי ה' אל-היכם הוא הנלחם לכם:

ואתחנן אל ה' הא חנ"א דידן עידן ועידנין ופל"ח עידן עבודה שבלב זו תפילה יהא רעוא דיתמשך טלא עילאה  חיורא חייתא דכתרא מדיקנא יקירא מהנהו חרין מזלין נוצר ונקה מיושר על המחוק"ה דליכא משום מעשה בית חורו"ן דרך חיך וגרון קנה חכמה קינה בינה זה טעון לינא בגופא דאילנא הגדולה והגבורה ומכ"ל תפארה והנצח וההוד כי כל ידע בפש מאד מעולה שבערכין ומחמן לחקל תפוחין מתניתא מלכת"א מכות כל עולמים בגנזי ברומי"ם ראשו לע"ב יגיע יום ליום יבי"ע כלפי לי"ה ותיתי תבינייא אשור הייא רעותא ורחמי דמגב"ו ביה כי כשור"ה לשלמ"י שחן תורק ארישייהו לית ר"ם מזלייהו הכא שבשי מושלים כנגד אורן ולמחר לקבל שכרן פתוחי חותם יהיו במלואותם:            היום לעשותם:

עקב אשר עשו אוזני"ם לתורה להדגי"ש את העזרה במדה במשקל ובמשורה לידרו באגרא שמע מינה מהרה דמארי עלמא אי אמרת בשלמא מאן דתני מכשילין לא משתבש כל מתיקת פרי קרוי דבש משילין פירות דרך ארובה נונס"א דרבי אב"א כי יפלא שפ"ע רצון ומלא נהר"א נהר"א ופשטיה כל נפש כי תשבע לבטא בכל מיסבותיכם תשבת"ו שבתכם וכל פקודתכם לכל משפרכ"ם:                     על פני כל הארץ אשר תדרכו בה כאשר דבר לכם:

ראה נא בענינו י-ה ריבון עולם מה קול הצאן הזה אשר קלם סנאה ואפילו ריש גרגותא מן שמיא מוקמי ואהדריה לקועיה עלן כחויא בייא בייא כבי"ה תחת כבי"ה סוסים מיוזנים כתים ודודנים שנים אוחזין בטלי"ת שמא קננ"א קפוז ותמלט. ואנת בריה דאלהא רבה היושב בארץ ערבה או נשבר או נשבה לא שבקת לחסידותך ומט"ר לא ניתך ואפי' כל הרוחות שבמילה באות אין משאין משואות אפי' איכא בהרות כהות ולמות תוצאות עונא ולבא אל פתח בית האב בוזו כסף בוזו זהב וגם הנפש לו' תמל"א נאכל במסור"ת אש בנעור"ת למשות אגר"ת בקור"ת ולב במח היינו הך את הרימ"ה ואת השל"ך מברך על הרעה מעין הטובה צד"ק ומשפט בעינא מחתא תרוויהו בחדא מחתא ופצעי אוהב חביבי עלך:                                                                                                 בברכת ה' אלו-היך אשר נתן לך:

שופטים סוד"א דדייני רעי עאני באלו רגילים במורביו"ת ה"ן דורשין באריו"ת ואין מתירין גמזיו"ת היכי דמי כגון שניות כדי שיהא נשכר את הזויות למען ספות הרוה מופנה לדון בגזרי שוה מה כח ב"ד יפה החזק הוא הרפה זה הכלל כל שהוא בנותן טעם אסור וקים לן בלאו דלא תסור הני קביעי וקימי בשיעור קומה סחור סחור להרמא אומניא דדין בנא"י:                                     כי תעשה הישר בעיני ה':

כי תצא למלחמה רחמנא הו' בטול"ך הצהילנ"י מגלך על ב"ן אמצתה לך הא דידן חיבה זיל בתר רובא כל הארורים שבפרצ"ה טומאה רצוצה החוחים והדרדרים עי"ר פרוצ"ה על העושק ועל החרוצה חרב נוקמת נקם ברית על ישראל יתוכח:                        תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח:

כי תבא אל האר"ץ ארץ רבה סוכ"ה סחמת"ה מרובה משונה ביאה זו את קש"ט ואת חז"ו ואתני למעליותא גאולה אריכתא ולא אתיא ממילא אלא בעלה יוקים לה ויימא התנערי בטענת ברי"א ות"ו לא הדרא לטבלא ואתון מחצדי חקלא בני היכלא על ברכי"ם תשעשעו היום אם בקולו תשמעו הד"ר ושם עירו פע"ו מי יתן החר"ץ תחריצו"ן:                                                למען תשכילו את כל אשר תעשון:

נצבים וקיימים אורו"ת אלי"ם מהדמי"ם מקום שהשמ"ש דש ה"ן כל חדש וה"ן שבו"ת במקדש גוד אחית מחיצתא הכא תרגימו נהורית" אשפי"ר מרוק"ם שבעתים אל חיקם וממצוקותיהם יוציאם כל הקלי"ם ניטלים בשבת ודלתותיה"ם עמהם באתרא דמסלקי' דרושים לכל חפציהם זמן זמנם זמניהם כאשר נשבע לאבותינו בימי מגוריהם:                                                לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם:

וילך משה הלכת"א למשיחא אלקפתא נקטו ריחא ליתי רעיא מהימנא הדר דינא ואתי במה הצג השווה הפעם ילוה תי"ו תחיה מ'ה ש'היה ה'וא שיהיה סיפא דומיא דרישא אתא שמשא להעלות את המדומע המוציא דמפיק משמע נג"ר שיש בראשו קלסתר"א זה כלל גדול בתורה וייתי מתניתא בידייה וכל בניל למודי בפרק כל התדיר לילה ויומם:                              את דברי התורה הזאת עד תמם:

האזינו ושמעו קלא דלא פסיק והכי מסיק בפי דינא רבא בעניות שלא נתן קצבה שבוקו לחובין ולעוויין ובה שעתא הני מדליי"ן תכף לנטילת ידים ברכה צאו מתוך ההפיכה שובו תיו הדרו למרייהו ואיהו בי קרי מפיקנא ממשעבדי בני חרי ובא לציון גואל:               אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל:

וזאת הברכה ברוךם בפרט מברכתך יבורך בית עבדך להיות בית מלא ספרים והרובים שומרים שני בני יעקב ויצחק יושב בשמים ישחק ישמח ה' במעשיו יכלל"ו המה תומ"ת מקדש וקדשיו. וברוך בכלל אנא גדול ומהולל תא חזי מכה של חלל ונדבכין די אבן גל"ל לעם סגולה בתוך הגולה דעציבותיה מסתייה גונח וכוהה במאה פעיי אשו"ת הזמה ה"ן עושין אוגיו"ת בכיבוש גליות בבליות ומדיות ויוני הגאיות וצעירי"ם אדומיות אמור מעתה לה' הישועתה ויחנו ביטבת"ה ועשית כפורת חדשים לקטור"ת ועתה הורד עדיך בנוי ומשוכלל ונות בית תחלק שלל קדשי קדשים והאריאל אור כי יהל:                                  לעיני כל ישראל:

פטיר ועתיר ונסב הקרקעה מנוגה נגדו.

אדם להבל דמה את חרשי האדמה כמאן דאמר קודו.

מטיל על אסקופת בה"מ מכף רגלו ועד קדקדו.

הוא הצעיר דוד בכה"ר יעקב פארדו זלה"ה.