משך חכמה/ספר שמות/פרשת תרומה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרשת תרומהעריכה

ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. פירוש מאת כל איש ולא מאת כל אשה, שמאשה שיש לה בעל אין מקבלין גבאי צדקה דבר מרובה כדתניא סוף ב"ק דף קי"ט, ובפ"ק דשקלים דריש לזה על תרומת שקלים, ונשים וקטנים אין שוקלין ודו"ק.

בשמים לשמן המשחה ולקטרת הסמים, עיין רמב"ן וראב"ע, ובאמת גוף הדבר פלא די"א סממנים נאמרו למשה מסיני, ובקרא בתשא לא נאמר לפום פשטיה דקרא כפי מה שפירשו הקדמונים הראב"ע ורשב"ם רק שלשה סממנים וחלבנה עד כי הרמב"ן אמר שהסממנים שלא נתפרשו אין פירושן מי המה רק מדבריהם. ולדעתי נראה עפ"י מה דאמר בריש יומא דקח לך סמים פירושו משלך, והוא שיהיה משל משה, לכן נראה לי דשלשה סמנים נטף ושחלת וחלבנה ולבנה הם היו משל משה, והשאר שלא נתפרשו רק בע"פ למשה מסיני היו משל ישראל, והמה היו נקראים בשמים, ולכן אמר וזאת התרומה אשר תקחו מאתם הוא מאת בני ישראל בשמים לשמן המשחה ולקטרת הסמים שהיו משל משה. ולפ"ז יתכן דהבשמים שהיו משל ישראל גם לשמן המשחה לא נזכרו בכתוב רק נאמר למשה בסיני ולא נמסר לחכמים מה הוא משום דלא היו עושין רק של משה וכולו קיים לעתיד לבוא, וזה מחוור מאוד בפשט הכתוב. והקבלה והפשט תואמים יחדיו להך מ"ד דקח לך משלך ודו"ק.

וכן תעשו. בגמרא. אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא וכ"ג ואורים ותומים כו'. ובתוס' ד"ה וכן תעשו לדורות ועוד אע"ג דאהרן היה בבנין משכן וכי נשאלו באורים ותומים לעשות משכן, הלא קודם שנתכהן אהרן נעשה המשכן עכ"ל. ודבריהם תמוהים דהא הקידוש לא היה בעשיית המשכן רק במשיחתו וגדולה מזו כתבו תוספות בע"ז ל"ד גבי משה במה שמש ז' ימי המלואים, דכל ימי המלואים לא היה רק קדושת במה, וכן אמרו בשבת דף פ"ח דלא נפסל ביוצא עד שמיני למלואים מפני שקדושת המחיצות והמשכן בכלל לא היה עד יום שמיני שהקימו ולא פרקו ואז כבר היה האו"ת על אהרן מז' ימי המלואים, יעו"ש ראשון לאכילת קדשים וברש"י שם ודו"ק. אמנם מה דאמרו בגמרא ובירושלמי שמשתי לחמי תודה אחת נאכלת ואחת נשרפת עפ"י נביא תמוה, כיון דחושבים לקידוש מקדש מצוה לדורות ולתוספות העיר, א"כ אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. ויעוין רמב"ם שכתב דילפינן דאחת מהם נאכלת ואחת מהם נשרפת רק שהנביא חידש איזו נאכלת יעו"ש.

ונראה לדעתי דכמו דאמרו בפ"ק דיומא דכאשר עשה ביום הזה צוה ד' לעשות אליכם לדורות ביוהכ"פ דומיא דמילואים, ואמר דנכנסו מים תחת דם, כן הכא הגם דלדורות העיר מתקדשת בתודה והעזרה בשירי מנחה דברים הנאכלים בהם, כן המשכן נתקדש אז בשני חטאות חטאת דאהרן וחטאת דישראל בשמיני למילואים, רק לדורות שאין חטאת באה נדבה ילפינן למנחה דבר הבא בנדבה, והאחד מהם היה נאכל והאחד מהם נשרף, שעגל בן בקר דאהרן נשרף, ושם וברש"י, שלא מצאנו חטאת חצונה נשרפת אלא זו בלבד ושל העם היה נאכל, א"כ לדורות נכנסו מנחות תחת החטאות ותודות בעיר תחת החטאות רק שאיזו מהן נאכלת, זה עפ"י נביא ולזה כוון רמב"ם ודו"ק. ובפירוש הר"ח דתודות ממלואים ילפינן כונתו משמיני דמלואים, והרשב"א לא פירש בדבריו כן ותמה עליו יעו"ש.

ודע דאמרו דבעי נביא ואו"ת, ובירושלמי תני תמן אם יש נביא או"ת למה אני צריך אשכח תני ר' יהודה אומר צריך או"ת. נראה דטעמו משום דאמרו בפרק בא לו ביומא דף ע"ב דאעפ"י שגזירת נביא חוזרת, גזרת או"ת אינה חוזרת ולכן היה צריך או"ת שלא יהיה חוזר ודומיא דמשפט וקדשתו לעולם ודו"ק. וא"ש דבירושלמי פרק בא לו אמר אורים כו' ותומים שהן מתמין דבריהם, שבעת שהיו ישראל תמימין היו מכונין להם הדרך שכן מצאנו שבדו להן בגבע בנימין אמר ר' יודא ח"ו לא בדו להם כו' שבראשונה אמר עלה ול"א נתתיו כו' הרי דלתנא דחוזר כמו גזרת נביא, א"כ למה צריך או"ת, ור"י לטעמו דאינו חוזר לכן צריך או"ת ודו"ק.

ונראה לדעתי, דמעלת משה שנתנבא בזה הדבר שדבריו אינם יכולים להתבטל וזה מנצחיות התורה וגם גזירתו אינו חוזר, לכן כשיצאו למלחמה לא נמלכו באו"ת ויעוין סנהדרין י"ו בזה [וכל מלחמותיו של מצוה] ולכן נאמר בשל תורה זה הדבר, וכשהיה משה לא היה צריך או"ת לקדוש המשכן, דנבואת משה הוא כמו אורים ותומים ודו"ק כי הוא ענין נפלא בס"ד.

ושם בירושלמי, אח"ז א"ר אבוה איתפלגין ר"י ור"ל ח"א בונין ואח"כ מקדשין פירוש הקרבנות כו' מ"ד כו' כולו הן עולות. פירוש שהמחיצות עולות אעפ"י שנחרבו דקדושת המחיצות לא בטלה, והיינו, דאי בעי או"ת הלא בימי עזרא לא היה או"ת ורק לזכר בעלמא עביד, וקדושת המחיצות היו לעולם, אבל ממלך לא קשה ליה דנחמיא היה במקום מלך וכמו שפרשו הקדמונים עליו מלכך יבוא לך, ודלא כשיטת אבא שאול דנחמיה לא היה מלך ודו"ק.

הנה בארון לא נצטוו על זהב טהור רק ארון וכפרת, אבל הזר והבדים אם כי לא יסורו ממנו, אינן רק זהב לא טהור. והוא כי הטהרה הוא ההכנסה לכור לצורפן וכמפורש בירושלמי דשקלים פ"ז הל' ג' ונמצא דההכנסה לכור הוא כמו עבוד בעור, לכן הארון עצמו הוא כמו עור הקלף שכותבין עליו תפילין שצריך עבוד לשמה. אבל הזר זהב והבדים המה כעור הבתים שלשיטת רמב"ם אין צריך לעבדם לשמה משום שהעבוד אינו מוכרח כמו שמפורש בבאורי הגר"א, לכן לא היה צריך להתיכן לשם ארון העדות. והכרובים לא הי' צריך לכתוב שהם של זהב טהור כיון שהם מקשה מגוף הכפרת והכפרת היה זהב טהור א"כ גם הכרובים הם זהב טהור כמו"ש רבינו בפ"ג הל"י מהלכות בית הבחירה גבי נרות המנורה יעו"ש.

בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו, ואמרו ז"ל המסיר בדי ארון לוקה. והנה במזבח כתיב והיו הבדים בשאת אותו, וכן בשולחן, משא"כ בארון הבדים הם קבועים בו תמיד הלא דבר הוא. ונראה עפ"י מדרש שהארון רומז לכתר תורה שהוא מונח לכל הרוצה ליקח, והנה הת"ח צריך סעד לתומכו שיהא עשיר מטיל מלאי לכיסו וכתודוס איש רומי ובזה תורתו מתקיים, וכן אמרו ז"ל גם על הארון ביומא דף ע"ב כתיב ועשית כו' מכאן לת"ח שהצבור מצווין לעשות מלאכתו, ולזה באו הבדים שלעולם הבדים הם המחזיקים בה, הם הסומכים ידי הת"ח שהוא הארון לעדות ד' ותורותיו, ומהראוי שיהיו תמיד אוחזים בארון הברית לא יסורו ממנו וכמו שהפליגו רז"ל בירושלמי פ"ז דסוטה לא למד ולא לימד לא שמר ולא עשה ולא היתה בידו להספיק וכו' לכן באו הבדים קבועים בו תמיד. (ומצאתי באשיך).

וע"ד המושכל. הנה נודע שיטת רמב"ם דצריך להדליק הנרות גם ביום שזהו בכלל הטבת הנרות לדידיה, ושיטתו מושכלת, דכמו שאמרו ז"ל וכי לאורה הוא צריך כו' ולהראות כי הוא אין צריך להאיר רק שזה חוק דתיי הוצרך להדליק גם ביום, כמו שההדלקה ביום אינו להאיר כן ההדלקה בלילה שלשניהם ענין אחד, כן הארון שהוא נושא את נושאיו (סוטה דף ל"ה) ואין הבדים לשאת אותו שהוא נושא את עצמו כי הוא משכן כבוד הנושא העולמים, לכן צוה כי הבדים בל יסורו ממנו להורות כמו שאין ענין להבדים בעת היותו מונח באוהל מועד, ככה בשעה שנושאין אותו על הכתף אין זה ענין הנצרך להכבוד הנשוא כביכול, לכן לא יסורו הבדים ממנו תמיד כמו שהנרות בהיכל דולקים תמיד ודו"ק.

ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך. הנה כל הכלים עשו במקדש שני לבד הארון, כי הלוחות נגנזו והלוחות מעכבים הארון ובקדשים כל מקום ששינה הכתוב לעכב, לכן תנא ביה קרא דאינו ארון עד שיותן בו העדות, וכיון שבמקדש שני לא היו בו לוחות לא היה ארון ודו"ק. ויפה כתב רמב"ם שאם נשבר הארון צריך לעשותו מחדש שכ"ז שיש לוחות הוא מ"ע לדורות.

ויתכן כי הכתוב שאח"ז ונועדתי לך שם וכו' הוא מאמר המוסגר, ואת כל אשר אצוה אותך הוא סיום המאמר, ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך את כל אשר אצוה אותך אל בנ"י, שכל הס"ת יתן בארון או מצד הארון כמו שאמר בסוף וילך ועיין ב"ב יו"ד ודו"ק. ולר' יודא דארון באמה חמש טפחים וס"ת מונח אבראי בדפא דהוי נפיק מני' א"ש דמתחלה אמר ונתת אל הארון את העדות כו' המה לוחות העדות בארון ואח"כ יכסהו בכפורת ונתת הכפורת על הארון כו' ואמר ואל הארון מבחוץ תתן את העדות אשר אתן אליך זה הס"ת שנקרא עדות כמו שאמר בוילך לקוח את ס"ת הזה ושמתם אותו מצד כו' והי' בך לעד כו'. וזה מבואר בירושלמי שקלים פרק ו' יעו"ש.

ונשא בם את השולחן. במזבחות ובארון לא כתב רק לשאת בשאת כו' וכאן כתב ונשא בם, פירש שמצוה לישא את השולחן אף שלא לצורך בהיותו במקדש להראותו לעולי רגלים ראו חבתכם לפני המקום, ומשו"ה לא הוי כלי העשוי לנחת כמו"ש סוף חגיגה ויעוין תוספות שם ודו"ק.

ועשית מנרת וכו'. בפרק שתי מידות דף פ"ח פליגי תנאי אם נרות באין מן הככר, ובמלקחים ובמחתות מודו כ"ע יעו"ש, ומפרש תמן טעמו יעו"ש. וטעם של התנא דסובר דאין נרות מן הככר, נראה, משום דבראש ויקהל כתיב ואת מנורת המאור ואת כליה [מלקחים ומחתות] ואת נרותיה ואת שמן המאור, אפסקיה קרא לכלים קודם נרות המערכה, ושמע מיניה, דכמו כלים הן דברים שהן חוץ לככר, כן הנרות הם דברים שחוץ לככר, ולכן בכ"מ כתיב לקמן סוף ויקהל תרי זימני, דעשייה היה הנרות קודם למלקחים ומחתות, ורק משה שנה בפעם אחד להודיעם שאין הנרות מן הככר, ולכן לא כתוב ואת כל כליה כמו דכתיבא גבי שולחן ומזבח ולקמן במנורה, משום דהיכי דכתוב בסוף כתיב ואת כל כליה כמסיים הדבר, אבל כאן שכתב אח"כ הנרות לא מצי לכתוב כל כליה ודו"ק.

גביעים כפתורים ופרחים היו ארבעים ושנים ואחד מהם מעכב וכשהיא באה של זהב, אבל אם של שאר מתכות אין עושין גביעים כו"פ, הלכות בה"ב פ"ג. ונראה דמרמז נגד שם מ"ב ואין מוסרין אותו אלא למאן דלא מיכול מבר נש כלום כדאמר בירושלמי פרק אמר להם הממונה הלכה ז' ולכן כשהם עניים שעושין מנורה של שאר מתכות אינה באה גביעים כו"פ, שאז אינם ראוים להיות רגילים בשם מ"ב וזה רמז נאה ודו"ק.

והיה המשכן אחד. יתכן שלא הפרידו הלולאות מהקרסים אף בשעת מסעות וכן להאוהל שע"ג ודו"ק.

ומכסה עורות אלים מאדמים ומכסה עורות תחשים. פליגי ר"י ור"נ אם מכסה אחד היה או שני מכסאות. ונראה דכמו שהיו מחיצות טרם בוא אל הדביר, כן היו הכיסוים מלמעלה. והנה המשכן הוא היכל והיה אחר זה החצר והיו שני מחיצות קודם בואו לפני ולפנים הוא הקודש הקדשים, היכל וחצר, כן סבר שעל יריעות שש כו' שהיו חופפים על הארון מלמעלה ועל הכרובים מקום משכן הכבוד, היו חופפים היריעות הנקראים משכן וקרסים נראים ככוכבים כמו שהיה חופף הפרכת על הכרובים, ולמעלה היו שני מחיצות מכסה יריעות עזים הוא האוהל, ומכסה העורות תחשים מלמעלה שני מכסאות, ואולם מצאנו דפליגי תנאי אם קדושת היכל ואולם חדא מלתא היא, ובריש עירובין אמר לר' יהודה דסבר דקדושת היכל לחוד ואולם לחוד, א"כ היה שלש מחיצות היכל, זה מקום השולחן המנורה במשכן, ואולם במקדש זה מקום הפנוי במשכן, ועזרה הוא החצר. לכן סבר דשני מכסאות היו והיו למעלה שלש מחיצות מכסה האהל ואלים מאדמים ומכסה תחשים ודו"ק.

ולמ"ד מכסה אחד היו פירש אבא מארי ז"ל מכסה עורות תחשים מלמעלה על המעלה שהמקום שלהם היה על גג שעל הארון, וזה מלמעלה שמכוון נגד קודש הקדשים היה מכסה תחשים. ולכן בבמדבר ומשמרת בג' מכסהו דמכסה אחד היה ודו"ק.

והנה בפסחים דף פ"ו אמר דגגין ועליות לא נתקדשו לבד [מגגו של] היכל שנאמר וגנזכיו ועליותיו כו'. ונראה המקור לזה ממשכן דאיקרי מקדש דמקום ההיכל היה מכוסה ביריעות ארגמן ועזים כו' שזה נגד ההיכל, והחצר כולו שזה נגד עזרה היה מחיצות לבד בלא תקרה וגג, לכן במקדש לא נתקדשו שזה אינו מעיקר ההקדש. וכן מבואר טעמא דמה שאמרו פרק ב"ש דף מ' שאם נפתחה תקרה של היכל לא היה מזה, דההיכל בעי להיות מקורה כמו שהיה המשכן אבל לא העזרה ודו"ק. ועיין רש"י ותוספות שבועות י"ז ע"ב דגג נתקדש וגרסי בגמרא וגגן, דאגג דלשכות קאי ודו"ק. וכן מבואר בספרי זוטא פ' נשא דר"י אומר גגו היה מקודש ממנו עיי"ש.

למשכן עצי שטים עומדים שנטלין דרך גדילתן סוכה מ"ה ודוקא בקרשים שהיו נפרקין במסעות זה מזה, אבל ארון ומזבח שהיו מחוברין תמיד לא היו עצים כדרך גדילתן לכן כתוב רק עצי שטים ולכן בסוכה בדפנות וסכך לא בעי דרך גדילתן וברור מאוד. ויעוין טור סימן תר"ל וב"ח שם.

וארבעים אדניהם כסף. יתכן דאמר בירושלמי שבת פי"ב דקרש שזכה להנתן בצפון כו', רואים אנו דצפון קדוש יותר מדרום ואדנים שהיו לצפון מוכרחים להיות בצפון, ואינם רשאים לשנותם לדרום משום דאין מורידין בקדש כדיליף מויקם המשכן ואת אדניו, אבל בדרום כתיב אדני כסף משום דרשאי לשנותן לצפון דמעלין בקדש ודו"ק.

הנה נחושת לא הוזכר במשכן רק בחצר ואדני המסך היו קדושים בקדושת המזבח, שהמסך היה לצורך עבודה שבעינין שישחטו השלמים ויזרקו בזמן שפתוח אוהל מועד, וצורך חוץ היה כחוץ דמי, אולם בקדושת הפרכת נסתפקו ביומא דף נ"ב אי קדושתו כבפנים או כחוץ ויעוין, אמנם העמודים היו מצופים זהב כבפנים, וזה שהיו מקדושת שניהם וכן כתב הראב"ע. ויעוין שבת קכ"ד ע"א לענין תוך הפתח דפליגי תנאי גבי עירוב ודו"ק.

צלע המשכן האחד. שם צלע לשון נקיבה. אך קאי על המשכן שהמשכן הוא אחד ומשכן לשון זכר כמו"ש והיה המשכן אחד, ופירשו, שיבריח המשכן בשעה שהוא אחד ולא הניחו בו הארון והמנורה עם השולחן והפרכת הבדילה בינתים, ובויקהל כתיב צלע המשכן האחת ודו"ק.

ועשית פרכת כו' מעשה חושב יעשה אותה, לפי שאין כאן הפסק בין קדשי קדשים להיכל במחיצה לכן הפרכת היה מעשי חושב לרמז על ההבדל אשר מצד פרכת זה לצד זה לכן היה ארי מצד זה ונשר מצד זה, לא כן במסך לפתח האהל ולפתח החצר היה מעשי רוקם שהיו המחיצות מבדילות בין הפנים לחוץ, ולכן נסתפקו מקום מחיצות גופייהו אי קדושת חוץ להן או קדושים כמו בפנים יעו"ש ביומא נ"א, ולכן הכהן הגדול שנקרא קודש קדשים ומעלתו היה שנכנס להקטיר קטורת לפני ולפנים אשר שם ההפסק במעשה חושב לא במחיצה, לכן נעשה בגדיו האפד וחושן מעשי חושב, וכתונת ומצנפת ואבנט שבהן שוה לכהן הדיוט אשר זה יורה על ההגשה למזבח אשר עומד בחצר נעשה מעשי רוקם ודו"ק.

והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. יתכן שכוון ע"ד מה שאמר בדברי הימים ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים כו'. וזה שאמר כי הפרכת הוא יבדיל לכם בין הקודש ובין קודש הקדשים, שאהרן שמצוה לבוא מפנים הפרכת הוא קדש קדשים, אבל מי שהוא קדש לבד אסור לבוא מבית הפרכת, וזה שאמר והבדילה כו' לכם או והבדילה לכם, שמצד הש"י השוכן בין הכרובים אין הבדל כי הוא מלא כל הארץ כבודו רק מצדכם הוא הבדל. ודו"ק.

ועשית את המזבח כו' חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב ושלש אמות קומתו רבוע יהיה המזבח. הנה דעת ר' יוסי בזבחים נ"ט שגבוה עשרה ומשפת סובב ומעלה היה גבוה שלשה, ונראה דאשטח זה קפיד רחמנא שיהא המזבח רבוע, במשך גובהו שלשה וזה משפת סובב ומעלה, וזה מקום המערכה דאמר בדף נ"ד ובתוספות שם ד"ה רב אמר בבנין כתבו כן דלא קפדינין על רבוע רק במקום המערכה לא למטה ודו"ק. ולכן אם נפגם בסידא גם כן פסול המזבח וכמו"ש בתוספות סוכה דף מ"ט [ויעוין שכתבו דילפינין ריבוע דקרן ממזבח] ופליגי תנאי בפ"ק דחולין דמ"ס בטפח ומ"ס בכזית, מר משער במידה ומר משער במידי דאכילה, והיינו דפליגי בפלוגתא אם המזבח דומה לשולחן או לבית המטבחים דבזה פליגי אמוראי אם יש הפשט ונתוח במזבח בזבחים דף פ"ה יעוין הגירסא בש"ס ווילנא החדש ודו"ק. מש"ה כתב רחמנא רבוע יהיה, דמידת ארכו ורחבו אינו מעכב אך הריבוע מעכב. ועיין שם בסוגיא ודו"ק.

וכן לפאת צפון וכו' ולכתף השנית חמש עשרה כו'. לא כתוב אמה, שלא נמדד באמה רק שכוונו למידת פאת נגב, וכן כיונו למידת הכתף, אבל בסממנים כתיב בד בבד שלא יניח משקל כו' (בריש כריתות). ובזה מדויק מה דבמשכן כתוב מדה אחת לכל היריעות, פירוש שלא מדדו באמה רק יריעה אחת ואח"ז מדדו ברוחבה ואורכה לכל יריעות המשכן, אבל באהל שהשש יריעות היו צריכים להיות מעבר שלפני הפרכת והיריעה הששית נכפלת על המסך שלא היו שם קרשים והפתח אין קדוש כמו תוך המשכן כמו שביארתי לעיל, שאדני המסך היו נחושת, לכן לא היה רשאי למדוד חדא עם חברתה רק מדד כל אחת בפ"ע, לכן כתוב מדה אחת לעשתי עשרה יריעות שכל יריעה נמדדת בפני עצמה באמה. ודו"ק.

יומא דף ל"ח, עמד הוא וכרכה אמר להן הטילוני לים כו' חוץ משערי נקנור מפני שנעשו בו נסים וי"א מפני שנחושתן מצוהבת היתה. ונראה הא דלא ניחא ליה בתירוץ קמא כדאמר בפרק הכונס אמר כך מקובלני מב"ד של שמואל הרמתי כל המוסר עצמו למות על ד"ת אין אומרים דבר הלכה בשמו כו' ויסך אותם לד' דאמרינהו משמא דגמרא, וכן כאן שמסר עצמו על דבר זה מפני זה לא היה ראוי להזכיר שמו ושלא להחליפם ודו"ק. וזה שאמר לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם, פירוש הגבורים אשר כל חפצי אני מוצא בהם ירבו עצבותם למה שאחר מהרו לילך ולשאול לסנהדרין, בל אסיך נסכיהם מדם ובל אשא שמותם על שפתי, אמנם על ת"ת דרבים צריך למסור עצמו למיתה ולסכן עבור זה ואדרבא נענש יהושע מפני שלא עסק בתורה בעת המלחמה ולכן משה שנתן נפשו על תורה של כל ישראל אמרו שלפיכך נקראת על שמו שנאמר זכרו תורת משה עבדי כדדריש במכילתא בשלח פרשא א' יעו"ש.