משך חכמה/ספר שמות/פרשת שמות

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרשת שמותעריכה

נבואת משה הוא למעלה מנבואת כל הנביאים שנבואת כולם הוא עפ"י אות ומופת וכל המאמין באותות יש בלבו דופי או שמוסמך עפ"י נביא מוחזק לנביא כמו אלישע ע"י אליהו. רק שהתורה אמרה להאמין לנביא שמראה אות ומופת כמו שצותה להאמין לעדים אעפ"י שאינו מן ההכרח שתמיד יעידו אמת וחנניה בן עזור יוכיח שהיה נביא אמת ולסוף נעשה נביא שקר כמו שאמרו פרק הנחנקין לא כן משה רבינו שכל ישראל שמעו שהקב"ה מדבר למשה פנים אל פנים וכולם הגיעו למעלת הנבואה וראו איך הקב"ה מדבר עמו לכן אמר הנני בא אליך בעב הענן בעבור ישמעו כו' וגם בך יאמינו לעולם שכל זמן שהאמינו מצד האותות כמו במצרים היה קל הביטול ע"י נביא אחר שיראה אותות ומופתים לא כן עכשיו אף אם יבואו אלף רבבות נביאים באותות ומופתים לאמר בשם ד' לשנות קוצו של יו"ד מתורת משה לא נשמע לו ומצוה להמיתם כדין נביאי שקר כיון שעל נבואת משה אנו עדים בעצמינו וזה שאמר וגם בך יאמינו לעולם ודו"ק בכל דברי רבינו בהלכות יסודי התורה פרק ז' וח' כי כל דבריו קדושים וברוח נבואה אמרן בלי ספק.

וא"כ איך צוה השם שיאמינו לעולם במשה הא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ואין הידיעה מכרחת הבחירה ושמא יבחר משה אחר זה חלילה להוסיף מדעתו ועל כרחין שהשי"ת שלל ממנו הבחירה לגמרי ונשאר מוכרח כמלאכים. והטעם שהתכלית הוא הבחירה שבלא בחירה אין מעלה על האדם יותר מכל הנמצאים וכמו שאמרה צפרדע לדוד אל תזוח דעתך שהיא אומרת כל היום שירה היינו שמקיימת תמיד פעולת יוצרה בלי הפסק ועל צד המוסר כיוון דוד בהתבוננו מן הצפרדע שהאם בשביל שהוא בחירי יאסוף נועם זמירות הגיון לבו אבל האמת כי כל העיקר הוא לנצח הבחירה ובאין בחירה הלא גם טרם ירדה הנפש בתי חומר היתה משכלת להפליא וזה מאמרם ז"ל כל הלומד ע"מ שלא לעשות נוח לו שנהפכה לו שליתו על פניו כי שם היה הנפש משכיל בלי מפסיק מחיצה החומרית [וזה רק בלומד משום שנהנה מן החכמה הא מי שלומד לקיים מצות השי"ת בלימודו הלא גם זה מפעל נגד הבחירה הרעה ומנצח יצרו ללמוד דעת ד' ע"ז אמרו תלמוד גדול כו' לידי מעשה בינה זה ודו"ק] וכן אמרו רז"ל בתנא דב"א זוטא פרק י"ב משלו משל לאדון שהיו לו עבדים והיו יושבין מעבר לחומה שלו ברזל כו' מאותן שעלו על החומה לאותן שלא עלו על החומה איזה מהן חביב יותר הוי אומר אותן שעלו על החומה כו' אצל הצדיקים מה נאמר בהם כו' משא"כ במלאכי השרת יעו"ש באורך כי הצדיק עלה על החומה והמלאך לא עלה ע"ש רק שמשה שמצד עצמו עמל ויגע כל כך עד שהעלה עצמו למדרגה הגבוה שבמדרגות האנושי השלימות היותר האפשרי לכן זכה שיבטל ממנו הבחירה א"כ זה עיקר תכלית הבריאה לזכך החומר עד שישוב בשרו גם לרוחני ולכלי חזיון בכבוד אלקים וכמו שכתוב ומבשרי אחזה אלקי. אבל כל ישראל שהמה לא היו ראוים למדרגה ונבואה כזו רק כדי לקיים הדת שלא יבוא שום מבהיל להכחיש דבר אחד ע"י אות ומופת הוכרחו לעלות למעלה רמה כזו לשמוע קול אלקים מדבר מתוך האש וכמו שאמרו ומי כל בשר אשר כו' כמונו ויחי שיהיו הם העדים על נבואתו א"כ אח"כ הלא שבו לבחירה שאל"כ אין תכלית תו בברייתם כיון שזכייתם שסרה מהם הבחירה והיה השכלתם בהירה בלי עירוב דמיון וגשם כלל עד כי הוכרחו כמלאכים שמוכרחים מצד שכלם שע"ז נאמר כפה עליהם הר כגיגית שהיו מוכרחים מצד שכלם והשגתם לקבל עליהם התורה והיה ענין מקריי היינו שהיה רק להיות מאמינים בנבואת משה לא מצד האותות ויאמינו בד' לעולם א"כ מה שיותר מן ההכרח הלא נאות לפניהן לשוב אל הבחירה. ובלא בחירה הלא לא היה להם שכר על קיום התורה שעל הכרח אין שכר כיון שלא מצד עמלם והכנתם היה סר מאתם הבחירה וזה שאמר שובו לכם לאהליכם היינו לבחירה ולכוחות הגוף המוקף באלפי כוחות דמיונות ההטעאה שקריות תאוות חשק וכיו"ב וזה האוהל שהגוף הוא אוהל הנפש שבעת מתן תורה יצאת נשמתם הוא שהחומר לא היה חוצץ מאומה ואתה פה עמוד עמדי שזהו שאצלו בטלה כל כוחות הגוף וחומריותו והשגתו צלולה ובהירה ונעדר בחירתו ונשאר משכיל מעוצם השגתו מוכרח להשלימות היותר נעלה ומטעם זה פירש מן האשה וכל זה בא בקצרה בדברי רבינו פרק ז' הלכה ו' יעו"ש היטב ולכן אמר וגם בך יאמינו לעולם.

והנה יהושע מצאנו שאמר לו הש"י שוב מול בנ"י שנית וזהו לפריעה כדאמרו פרק הערל יעו"ש ובבה"ג יליף דדוחה פריעה שבת מן שנית שהוקש למילה, וכן מצאנו שאמרו במסכת מכות דף י"א ויכתוב יהושע הדברים בספר תורת אלקים אלו אחד עשר פסוקים שבמשנה תורה ופרשת ערי מקלט נאמרה על ידו, ולכן אמר וידבר מפני שהיא תורה וכן אמרו בנדרים אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא ס"ת וספר יהושע בלבד כו' לכן גם ממנו שלל השי"ת הבחירה לגמרי כמו ממשה שלא ישלול חלילה דבר מתורת משה וזה נרמז גם בברכת משה יה יושיעך מעצת מרגלים ונרמז גם בסוף וילך כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון כו' מכאן שתלמידו חשוב כגופו כו' היה נראה למשה כאלו הוא חי וכיון שליהושע נסתלק ג"כ הבחירה לכן משה ויהושע היו ביכולתם לצוות להעמיד חמה כי החמה וירח המה משכילים ומוכרחים לעשות רצון קונם לא מצד הכרח רק מה שמשיגים רצון השי"ת ומצד זה סיבת השגתם היא הכרחיותם וזה שתקנו ז"ל ששים ושמחים לעשות רצון קונם וזה נכלל במה שכתב רבינו שם פ"ג הלכה ט' משבחים ומפארים ליוצרם כמו המלאכים א"כ הבחירי גדול מהם שאעפ"י שהוא בעל חומר בחירי בהטעאה גדולה ואפ"ה עושה רצון קונו אולם זה רק מי שנצח המלחמה כבר וזה כמשה ויהושע אבל מי שהוא עדיין לא הגיע למעלה כזו להעשות כמלאכים הלא גם בקדושיו לא יאמין וזה אינו יכול לצוות על הגלגלים בעודו בחיים ועומד בקשרי המלחמה לכן אמר הש"י ליהושע היום הזה אחל גדלך לעיני כל העמים וזה נרמז על עמידת חמה כמו שאמרו במסכת ע"ז דף כ"ה שגם משה העמיד חמה אתיא אחל כו' וכתיב ביהושע אחל גדלך כו' למען ידעון כי כאשר הייתי עם משה אהיה עמך היינו שנסתלקה מאתו הבחירה, לכן היה יכול להגיד בעתיד כי יהיה עמו, כי בבעל בחירה זה מגבורת השי"ת שאין ידיעתו מכרחת ואולי יבחור ברע ולא יוכל השכינה להתייחד אליו וזה שאמר בעת ההיא ד' שוב מול בני ישראל שנית, כיון שנסתלקה ממנו הבחירה יתכן לצוותו על הפריעה, מה שלא ניתנה לאברהם בינה כל זה ודו"ק.

ובזה מבואר מה שאמר השי"ת ליהושע כי יאמרו אליכם בניכם מחר לאמר מה האבנים האלה לכם אות היא כו' מפני ארון ברית ד' בעברו בירדן פירוש שמה הידיעה החדשה הניקנית לכם מן האבנים האלה הלא אתם בעצמיכם עברתם את הירדן וע"ז תאמרו כי הירדן נקרע מפני ארון ברית ד' ושהארון עיקר שבעבורו נקרע הירדן כי אחרי שעברו כל ישראל והארון עמד לבדו עד שנטלו ישראל את האבנים א"כ נקרע בשביל הארון לבד וזה לאות כי משה שהוא על ידו ניתן התורה והיה השי"ת תמיד מוסיף מצות על ידו כמו פרטיות באוהמ"ע והסבת נחלה ע"י בנות צלפחד וכיו"ב הוא היה התורה כמו שאמר זכרו תורת משה ואחריו לא קם נביא כמוהו ולא יקום כי גדול ממעלת משה בנבואה גם משיח לא יהיה כמוש"פ רבינו שזה לנצחיות התורה שלא ישונה ע"י שום אדם כי אם ישונה אז הוא נגד נבואת משה חוקת עולם ואין חילוף ושנוי ידיעה אצל הבורא לכן משה היה יכול לשבור הלוחות ולקבל ע"י לוחות אחרות והים נקרע מפני ישראל לא כן אחרי מות משה תו אין נביא רשאי לחדש דבר והתורה קיימת כולה לדורות והלוחות הם קיימין לדורות והירדן נקרע מפני הארון כי ארון הוא ברית ד' לדורות ולא יהיו עוד לוחות אחרים והתורה כבר מסורה בידינו בשלימותה לא כן להלן כי ישאלו בניכם את אבותם פירוש הם בני בניהם ישאלו אבותם שהמה בניכם מה האבנים האלה והודעתם את בניכם לאמר פירוש שידעו מה לאמר לבניהם ולהשיב כי יבשו מי הירדן מפני ישראל כו' ודו"ק ופוק חזי דאמרו פרק העור והרוטב בדף קכ"ד האלקים כו' אי אמר לי יהושע בן נון בשמיה לא צייתנא ליה דוקא ליהושע קאמר לא למשה כי ממנו ואילך אין נביא רשאי לחדש דבר כו' ועיין ב"י הלכות ת"ת סימן רמ"ב ובט"ז ס"ק כ' מש"כ בזה ודו"ק היטב בכ"ז.

וישמע פרעה את הדבר הזה יעוי' מדרש בילקוט ויתכן עוד דהלשינו לפרעה שאמר אכן נודע הדבר כמדרשו על מה משתעבדים יותר מכל אומה ולשון וא"כ מגיד שאסור להלשין ולגלות לפרעה מסתורן של ישראל לכן קצף פרעה ודו"ק היטב.

אלקי אביך אלקי אברהם כו' לפי מש"כ הרמב"ם בהלכות מלכים שהאבות חדשו מצות ועמרם נצטווה במצרים מצות ותורות. לכן כתיב אלקי אביך זה עמרם כו' שהג' אבות עם עמרם נצטוו במצות וכן אמר במדרש אלקי אביך על עמרם.

ראה ראיתי את עני עמי כו' ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו יתכן כי הכלל מכונה בלשון יחיד והפרטים בשם רבים ולכן אמר כי שמעתי צעקת הפרטים לא שכל אחד צועק על עצמו מפני שהוא נלחץ רק הפרטים צועקים על לחץ האומה בכלליותה וכל אחד אינו חושש על עצמו בפרט רק על חלול כללות כבוד האומה והבן.

וארד להצילו וכו' ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש אל מקום הכנעני והחתי והאמורי כו' ולהלן לך ואספת כו' ואומר אעלה אתכם כו' אל ארץ טובה כו' אל ארץ הכנעני כו' אל ארץ זבת כו' והענין עפ"י מה שאמר להם במשנה תורה לא בצדקתך ולא ביושר לבבך כו' כי אם ברשעת הגוים האלה כו' ומשמרו השבועה והכוונה פשוטה שלא תאמר שבצדקתך באת לרשת את הארץ ואם תחטא ככל רשעת הגוים אשר לא יהיה גוי צדיק ממך מה אעשה להחליף גוי אמונים בגוי עובד פסילים לא כן כ"א ברשעת הגוים וכו' ואם תרשע אז תקיא הארץ אותך כאשר קאה הגוי מלפניך ולכן אמר כאן אל ארץ זבת חלב ודבש שהיא עצם טוב לך לשבת ולשמוח בכל הטובה ויותר עיקר אל ארץ הכנעני אשר שם המה הרשיעו ונתמלאה סאתם שהחטיאו את הארץ בכל תועבה אשר שנא ד' אולם לבני ישראל צוה את משה שיזכיר להם התכלית הטובה להם ולא רשעת הגוים האלה כדי שלא לערבב שמחת הנאנקים האלה אשר ימצאו מנוח כרגע כי סיום המאמר הוא השקפה התכליתי וכיו"ב דרשו על אהיה אשר אהיה כו' ונכון.

ויאמר משה כו' מי אנכי כו' ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון כו' על ההר הזה קישור הכתובים כי משה היה עניו ונמוך בדעתו יותר מכל האדם כאשר העיד עליו הכתוב והוא משה עד שלא נדבר עמו הוא משה משנדבר עמו כמבואר בתורת כהנים ריש ויקרא שלא זחה דעתו עליו והוא ענין נשגב מבינת אדם איך יתכן שלא יתפעל האדם משנוי הטבע שבידו להופכה כחומר חותם ואין בנמצאים למעלה ממנו שיהיה נמוך ושפל יותר מתינוק קטן אין זה רק מפני שגדלה השגתו באלקות פנים אל פנים ודבוק תמיד באלקים אמת והוא בטל ממציאותו האנושית כנר בפני האבוקה ולפי ערך גדלו בהשגה באלקות, יודע הוא כי הוא אפס ואין ואין הקב"ה משרה שכינתו רק על עניו ונמוך בדעתו ולכן לא השרה שכינתו רק על סיני שהוא הנמוך וקטן מכל ההרים וכמו שאמרו חז"ל בפ"ד דמגילה עיי"ש על קרא דלמה תרצדון הרים גבנונים ולכן אמר כי אהיה עמך וזה מה שאתה עניו אמיתי בדעתך שאתה אומר לפני יודע תעלומות מי אנכי כו' וזה לך האות וכו' כי מענותנותך יראו הכל שאתה מקושר באלקות והנך שליח מיוחד לי מה שאתה עניו הוא סיבה כי אנכי שלחתיך כמו שבהוציאך העם ממצרים תעבדון וכו' על ההר הזה הנמוך מכולם והבן.

ואמרו לי מה שמו כו' אהי' אשר אהי' כו' אהי' שלחני אליכם. יעוי' מה שכתבתי בפ' ברכה ששם אהי' שתי פעמים כ"א הן כנגד כ"א שמות שבתפילין של יד וכן הם בתפילין של ראש ובצירופן יש מ"ב הוא השם הנורא שהיודעו אימתו מוטלת על הבריות, וכל זמן שבין עיניך יהיו שתים ותפילין דמארי עלמא שכתוב בהן אהבת ישראל ומעלתו אם הכבוד השם יתברך הוא בגלוי ומקויים וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך וזה תפילין שבראש שאז שם מ"ב בשלמות. אבל כשההשגחה היא בהסתרת פנים אז נתגלה רק תפילין של יד שאינו נראה לרבים כמו שכתוב והיה לך לאות ולא לאחרים לאות. ואז הוא בבחינת שמוני בניך כחולדה הדרה בעקרי בתיך וזה אמר אהי' אשר אהי' זה שמי בהנהגה הנסיית שאז וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ובשעה שאין בגלוי אז רק אהי' שלחני כו' שאין נראית רק תפילין של יד ודו"ק.

וזה מה שאמר האי צדוקי עמא דאסתיר מרי' פניו מנייהו כו' אחוי ליה ועוד ידו נטויה שנא' ובצל ידי כסיתיך שהראה לו שאף עפ"י שהתפילין של ראש אינו נראה שעל פניו אבל תפילין של יד רחימותיה לגבן איכא שנאמר ובצל ידי כסיתיך ודו"ק.

והנה בארנו בהפטרה פ' פקודי כשההשגחה היא בהעלם כמו בזמן הגלות הזה הארוך אז הקדושה על מקום מקדש בהעלם ועומד אחר כתלינו לכן אסור להקריב על מקום מקדש, שבגלות אין נראית קדושה על המקדש אבל להקריב בבמות גם כן אסור שבהעלם עוד הקדושה קימת יעו"ש מבואר מאוד מה שאמר השם יתברך לשלמה הקדשתי את הבית הזה כו' שמי שם עד עולם שבזמן הגלות גם כן קדוש אמנם רק בהתגלות רק תפילין של יד לבד, והיו עיני ולבי שם כל הימים שביום שבזמן שישראל בארץ ועשרה נסים נעשו במקדש לבד הקבועים אז יראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך ואז יהיו תפילין של יד ושל ראש ששניהם הם שם מ"ב וזה והיו עיני ולבי שם כל הימים זה עיני הוא תפילין של ראש בין עיניך ולבי זה תפילין של יד שהן שימה כנגד הלב אבל בלילות הן רק תפילין של יד ומקום מקדשו מסור לזרים עד בוא גואל בב"א.

בגמ' בעו"ג ד' ע"ב לא ליצלי אינש מוספין וכו' ביחיד בג' שעי ואב"א משום כו' דעוסק בתורה דכתיב ביה אמת דין דלא כתיב בי' אמת עביד לפנים משוה"ד כן מפורש בנחמיה ט' משפטים ישרים ותורות אמת. לכן אמר וכל מאמינים שהוא דין אמת בתורה דכתיב בה אמת ואז אינו עושה לפנים משורת הדין, ההגוי באהי' אשר אהי' זה שם מ"ב השם הנורא שיודעו אימתו מוטלות על הבריות ואין מוסרין אותו אלא למי שמעביר על מדותיו פן ינקם מאויביו הלא נפחד מעומק הדין.

ויאמר אלקים אל משה אהיה אשר אהיה וכו' ויאמר עוד וכו' כה תאמר אל בני ישראל ד' אלקי אבותיכם כו'. פירוש שהבורא ית"ש השגת הויתו נצחית ובלתי מושגת קדמון ושלם בתכלית השלימות בקדמותו האמיתית לא"ס רק משתנה בשמותיו לפי השגת הנבראים וכמאמרם ז"ל כשאני עושה דין וכו' וכשאני עושה חסד כו' ופעולותיו המה לפי צורך הנמצאים ולפי שלימות הנבראים ואמר לו למשה התגלות חדשה בשם הויה אשר לא נתגלה בזה להאבות בעודם בחיים עלי ארץ ולכן הקדים, כי חלילה לא ידמו שנהיה אצלו שום השתנות או הוספה בשלימותו חלילה רק אני ד' לא שניתי וזה שאמר כי אנכי אינני כהמושגים זולתי אשר המה מקבלים הוספה ושינוי ויתכן להיות בם מחר מה שאינו היה אתמול וזה תכלית בריאותם כמו שאמר אתהלך (להלוך תמיד ממעלה למעלה) לפני ד' לא כן הבורא חלילה רק מה שהוא יהיה לעתיד בבוא משיח קדשינו ויראינו נפלאות לא ישוער לשכל המלאכים (וכמאמרם ז"ל עתידין צדיקים שמלאכי השרת כו') הוא כעת וכן היה טרם הבריאה בלי שום שינוי ותמורה וזה שאמר מה שאנכי עתיד להיות כבחור ביום קרב בקריעת ים סוף כזקן ויושב בישיבה במתן תורה ועוד ועוד הנני אנכי כעת וכן הוא אמור לנצח שמה שיושג אצל הנבראים בזמן העתיד הוא כן בזמן הקודם וזה אהיה אשר אהיה שהנני מה שאהיה לזמן הבא ובזה רמוז כי ישיגו בו עוד השגה יתרה ונפלאה וזה אשר אהיה בשעבוד ש"מ שעדיין אין השגתו בשלימות לכן מה אני מזכיר להם צרה אחרת ולכן כה תאמר לבנ"י אהיה פירוש שהנני תמיד בלי שום שינוי חלילה כו' וכה תאמר לבנ"י ד' אלקי וכו' ודו"ק. ולזה כוון בזוה"ק פ' ויקרא ר"א פתח. אהיה דא סתימתה עילאה כו' דזמן כו'.

מעודי נתקשתי ומצאתי במגיד משרים אם שם אהיה הוא כתר למה מותר להגות ושם הויה אסור. ונראה פשוט כי קצת השגה יש מחכמה עיין מגיד שם, אם כי השגה גמורה אי אפשר אף לנברא יותר שלם. וזה שאמרו דע מה בחינת מה הוא סוד החכמה למעלה ממך ושם הויה רמוז כתר בקוצי דיו"ד יעוין ולכך הוא שם שקרא לו אדם כמו שאמרו ויקרא לו כו' והוא שלימות ותכלית השגת הנבראים להיות כהשגת אדם קודם החטא שקרא שמות, לכן אסור הוא להגות כי השגת הנבראים בהשי"ת אינו על שלימות האמיתי כפי מה שהוא וזה נפמש"כ הקדמונים הפשט כי הוא כמו יהי"ה וי"ו במקום הי' ועוד הכל כפי מה שמדבר האדם על השגתו בהשי"ת ולכן אסור להגות אבל שם אהיה הוא מה שאנו משיגים ומבינים כי השי"ת מכיר את עצמותו בתכלית השלמות וזה דבר השי"ת לעצמו כביכול אהיה זה ההשגה מבינים הנבראים השלמים על צד השלימות לכן מותר להגות והבן היטב: וראה לשון רבינו ביסוה"ת פ"ב ה"י הקב"ה מכיר אמתו כו'.

אלקי אברהם יצחק ויעקב פירוש מה שהבטיח לשלש אבות ביחד אבל שלש אומות קני קניזי וקדמוני שלא הראה רק לאברהם לבד זה לא יתן לכם כעת רק פירשן לעתיד כמו שאמר במ"ר לכן כתוב חד אלקי בכולן ודו"ק.

ב"ב ע"ה ג' נקראו על שמו של הקב"ה. צדיקים שנאמר כל הנקרא בשמי משיח דכתיב וזה שמו אשר יקראו ד' צדקנו ירושלים כו' ד' שמה אל תקראו שמה אלא שמה הכוונה דהוראת השם מובן על ג' דברים האחד כי הוא מחוייב במציאותו והוא בעצמו סיבת מציאותו וכל אשר זולתו המה אפשרי המציאות וסיבת מציאותם הוא רצונו יתברך להמציאם וזה חותמו של הקב"ה אמת שזה קרוי אמת. יעוין ספר המדע פ"א ה"א ב' ג' בזה. הוראה השנית שהוא נצחיי אין ראשית לראשיתו ואין סוף לאחריתו וזה הי' הוה ויהי' השלישית על השגחתו הפרטית וקיומו הנמצאים בכל עת ורגע כי זה מאמרם שתלוים בזרועו של הקב"ה ואינו כמו פועל שעשה כלי ששוב אין צריך אל הפועל, רק הוא מחיה אותם ומהוה אותם כל רגע בלי הפסק ובהפרד רצונו מהם נעדר מציאותם וזה מהוה כל עלמין ובערך ייחס אל הנבראים כפי מה שעלה ברצונו יתברך אי אפשר לעולם בלא צדיקים והמה סיבת הנמצאים זולתם א"כ יש להם יחס בהוראה הראשונה שמחויב המציאות האמיתי יתברך וברצונו סיבת כל הנמצאים המה צדיקים וזה כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו שתכלית הבריאה ליתן כבוד להשי"ת ובאין צדיקים אין כבוד משיח הוא נשמתו בערך הנבראים עלה במחשבה טרם נברא העולם ויהיה עד סוף הבריאה וכמו שדרשו לפני שמש ינון שמו והוא ביחס הוראה השנית. ירושלים היא מקום ההשגחה הפרטית וזה ד' שמה, ששם הוא ד' ועיניו צופיות תמיד שאפילו בארץ ישראל כתיב אשר ד' דורש אותה תמיד ומכש"כ ירושלים. זה יתיחס אל הוראה השלישית השגחה הפרטיית וזה אשר נקראו בשם ד' ודו"ק: ויתכן דלזה כוונו ובכן תן כבוד ד' לעמך הוא כבוד שמתייחסים בשמו של השם של הקב"ה ודו"ק.

זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור יתכן כי מה שמתיחס על האבות אלקי אברהם יצחק ויעקב הוא שמי לעולם כי ברית אבות לא תמו כמוש"כ ר"ת בפרק במה אשה והיינו מה שאני מוציאכם ממצרים אשר זהו ראשית דבקות השי"ת להאומה הישראלית ורובי מצות בנוים ע"ז כמו פסח וסוכה ומועדים וכיו"ב ולכן הקב"ה מתאר עצמו תמיד אנכי ד' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים אני ד' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים וכי"ב לאין מספר הוא זכרי לדור דור כאמור בנביאים ולא יאמר עוד חי ד' אשר העלה מארץ מצרים כ"א חי ד' אשר העלה ואשר הביא ב"י מארץ צפונה ומכל הארצות כו' דתהא יציאת מצרים טפל יעו"ש ושקלו וטרו בזה בסוף פ"ט דברכות עיי"ש והבן.

פקד פקדתי אתכם ואת כל העשוי לכם במצרים ואומר אעלה אתכם מעני מצרים פירש אבא מארי ז"ל ע"ד הציור דידוע דברי רז"ל כי השי"ת בדעתו שוקל במאזני צדק מה שיש לזכות ומה שיש לחייב ואמרו נושא עון והזכות מכביד והכל במשל כפי שידוע שקול הדבר אצל תמים דעים כמוש"כ הרמב"ם. כן הכתוב מדבר כאן פקד פקדתי שתי פקידות אתכם הוא מצב ישראל שהפרו ברית מילה ועובדין ע"ז. אף רואה אני את העשוי לכם במצרים קושי השעבוד והצרות שמעבירים אותם ע"ד קונם והמאזנים שקולים. וגזרה חסדו להיות נושא עון ומכביד מאזני השעבוד, וזה אומר אעלה אתכם נגד מה שאני רואה מעני מצרים והעוני והשעבוד בפרק מכביד המאזנים והבן.

כי לא יתן כו' ולא ביד חזקה. פירוש, דהנפש הישראלי המוכרח ע"י הכאה נפשו מתאווה אל השלימות האמיתי וע"י כפיה סרה ממנו תאות החומר ונשאר הנפש נהנה מקיום רצון השי"ת כמו שכתב הרמב"ם הל' גירושין פ"ב אבל הוא לא יסכים ברצונו המוחלט ולא ע"י ידי יד חזקה שאף אם יכוהו ביד חזקה ויכפוהו ג"כ לא יתן להלוך ברצונו רק בעל כרחו דזה אינו נתינה ברצון ודוק.

ויען ויאמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי כי יאמרו לא נראה אליך ד' הא דכתוב כאן ויען מה שאין בכל הפרשה. נראה ע"ד רמז דבפרק אלו נאמרים דריש כל עניה ואמירה מוענו הלוים בקול רם. ובפ"ב דערכין דריש ממשה ידבר והאלקים יעננו בקול על שיר שהלוי משורר עיין רש"י שם לכן מרמז שבאמירה זו שדבר לה"ר על ישראל ולכך הראוהו נחש כדרש חז"ל בזה נעשה הוא לוי ואהרן כהן וכמו שדרשו רז"ל על קרא דאהרן הלוי עכשיו הוא כהן ואתה לוי ונעשה הוא משורר בעבודת הלוים וזה ויען משה ויאמר שבאמירה זו נעשה משורר בעניה בקול, ולפי דרך הזוהר שהשיר משמח אלקים הוא דין והלוי הוא בעל דין והכהן איש חסד א"ש יותר.

השליכהו ארצה כו'. הנה רמז לו כי יכה את פרעה כאשר שם הנחש למטה כי פרעה נקרא נחש בריח, ושנית כי ישראל אשר הם משחתים בדיעות אשר היו עובדי ע"ז יתהוו מאושרים ויזדככו במעלתם כבריאות הבשר המצורע אשר בשינוי רצון השי"ת יתהוו גוי קדוש עם ד' ומה שמכניסם לארץ אחרת ואינו נותן להם גדולה במצרים. או שאינו הורג את המצרים ומורישם מפניהם לזה אמר כי כמימי היאור אשר בשנוי מקום יהיו לדם ביבשת. כן העם הישראלי ראוי לסגולה במקום מחצבתם מקום אשר הוא הורתם ומסוגל לנשמתם אשר הוא תחת השגחת השי"ת לבד כידוע דברי רז"ל בזה ודו"ק.

למען יאמינו כו' והיה אם לא יאמינו. אין כתוב כאן ויאמר ד' כי לא פסקה התגלות הנבואה ממנו בתוך כך רק כשהיה לנחש וכשנצטרע ידו סר מעליו השי"ת כי אין השי"ת מיחד שמו על הרעה, לכן כתוב אחר כך ויאמר לא כן על הטובה יחד שמו ולא סר מעליו ועדיין היה באמצע הדיבור לכן לא כתב ויאמר ופשוט.

לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך מוכח דאם היו חיים המבקשים את נפשו לא היה צריך לילך להוציא בנ"י ממצרים אעפ"י שכל ישראל צריכים אליו אינו צריך להכניס עצמו בסכנה ומזה יצא לרבנו במשנה שהגולה לעיר מקלט אפילו כל ישראל צריכים אליו כיואב ב"צ אינו יוצא ועיין אור שמח הל' רוצח בזה. ומזה יתפרש המכילתא פ' יתרו חו"ש לאותו צדיק כו' אבל דרש משה קו"ח ימול ויצא הרי סכנת נפשות פי' דמה להצלת הרבים אמר לו השי"ת כי מתו כל האנשים ואינו מחויב להכניס עצמו בסכנה כל שכן שמילה שהוא על התינוק לבד שאינו דוחה סכנת נפשות וברור מאוד.

ויקח משה את אשתו. הוא חשש פן לא יאמינו בו לכן הכניס בניו ואשתו אשר ידעון כי הוא בטוח בדבר ה' להוציאן ממצרים כי אם לא, מי יכניס את בניו ואשתו אל מקום עבדות ומסוכן כזה. ולכן כמו שנענש על שאמר והן לא יאמינו לי כן נענש על מה שלקח את בניו עמו ולא מל את בנו, כיון שלא היה צריך ליקח את בניו בדרך לכן לא הגינה עליו המצוה ויבקש להמיתו לעבור שלא רצה למול בנו משום סכנה ודו"ק.

בני בכורי ישראל שבן בכור נוטל פי שנים משום שהוא עשה אותו לאב כן ישראל עשו כביכול להשי"ת לאב להעולם שהם הכירו השגחתו ויחודו בתבל ופשוט.

לא תאספון לתת תבן. נראה משום דמעיקרא שהיו נותנין להם תבן מן המלוכה היה מס על המצרים שכל אחד יתן תבן והשוטרים היו גובים ויאספום התבן ואח"כ נתנו לישראל לעשות בהם לבנים וכעת אמר שלא יאספו התבן מהמצרים רק שבני ישראל מעצמו יקחו תבן ולזה נכתב באלף מלשון אוסף החסיל ודו"ק.

בהפטרה ובאו האובדים בארץ אשור הנה בכל התנ"ך נמצא חרוף וגדוף רק באשור את מי חרפת וגדפת כו' ומקור הזימה הוא במצרים לכן אמר הושע בדרכי התשובה אשור לא יושיענו ועל סוס (למצרים) לא נרכב ולא נאמר עוד אלודינו המה הפועלים שאומרים כי כח ידיהם הוא אלקים ולכן אמר ובאו האובדים כי אובד הוא על התועה בדיעות מינות וכמו שאמר תעיתי כשה אובד והנדחים מסיבות התאוה והשתחוו לד' זה הכנעה להשי"ת בהר הקדש שכל מקום שיש גדר ערוה נקרא קדוש ודו"ק.