משך חכמה/ספר שמות/פרשת וארא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
פרשת וארא
עריכהוהוצאתי ד' לשונות של גאולה והוצאתי הוא כמו שדרשו על להוציא גוי מקרב גוי כעוברה מתוך אשה וזה הוצאה כמו להוציא מבטן הוא על שהיו משוקעים בע"ז ובדיעות משחתות, והצלתי זה על מה שענו אותם לכלותם וכמו כל הבן הילוד כו' זה כמציל מן הרוצח, וגאלתי הוא מעבודת עבד להיותם חפשים בלתי משועבדים, ולקחתי אתכם לעם כו' הוא לעם נימוסיי ולאומי במשטר וסדר וד' עליהם למלך ודו"ק.
ד' כוסות כנגד ד' לשונות של גאולה והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי (ירושלמי) כוס ראשון קידוש. דישראל מקדשי לזמנים וכמו שאמרו החודש הזה לכם יעוין ירושלמי ר"ה ואימתי כשהם קדושים וסמך קדושים תהיו לעריות שבכ"מ שאתה מוצא גדר ערוה את מוצא קדושה וגדולים ממלאכי השרת שנאמר בהם שתי קדושות והתקדשתם והייתם קדושים היינו שהן מקדשין את הזמן (ויקרא רבא) ולכן כשהיו גדורים מן העריות במצרים שלכן יתכן והוצאתי שאל"כ איך יכול להוציא בני נכרית כמותה וכמו בבית שני ונקראים קדושים מקדשי הזמנים והצלתי יתכן להציל כשנכרי רודף אותן ומציל אותן מן הגייס אבל לא כשהן רודפין זה את זה וזה שלא גלו מסתורין שבהן וזה רומז אל כוס ברהמ"ז שעיקר המלשינות הוא בא מהעדר האמונה בהשגחה ומחסרון הסתפקות וברכת המזון הוא שמאמין שכל אחד ניזון מהשי"ת ומההסתפקות שמדקדקין על עצמן כזית וכביצה, ואינו מקנא לחבירו וגאלתי הוא שעבד רוחו שפלה עד כי אמרו חוב הוא לעבד שיעשה ב"ח זילא ליה שכיחא ליה וזה מצד שאינו מרגיש יחס אבותיו דעבד לית ליה חייס והן לא שנו שמותיהן דזכרו יחס אבותיהן ראובן שמעון נחתין וסלקין וזה רומז על כוס השני שאומרים עליו חצי ההלל הראשון שמיוסד על זכרון יחס האומה מאבותיה וזכרונותיה הקדומות ולקחתי כו' לעם, זה שלא שנו את לשונן שהיו מקוין להגאולה ולהלאומית העתידה, ולמדו זה מיוסף, שעם גודל חשיבותו במצרים נאמר בו כי פי המדבר אליכם שהיה מקוה להעתיד ואמר פקוד וכו' וזה הוא חצי ההלל השני שמיוסד על הלאומיות העתידה שע"ז נאמר מן המצר כו' וזה מכוון הד' כוסות דלית עביד בכל חדא מצוה ועיין במכילתא ודו"ק.
לכן תקנו על היין שהם היו נגאלין בשביל שהבדילו עצמן מהמצריים וכן יבדילו ישראל בגלות זה ויהיו מצויינין ובזה יגאלו ולכן מורה על היין דאין הוראה על ההבדלה יותר מהיין וכמו שהלשין המן זבוב נופל לכוסו כו' ואדוני כו' מדיחו ג"פ וגזרו על יינן משום בנותיהן שגם בזה כעת יבדלו ויגאלו בב"א.
ולקחתי אתכם לי לעם כו' והבאתי אתכם אל הארץ ר' סימאי אומר נאמר ולקחתי אתכם לי כו' מקיש יציאתו ממצרים לביאתו לארץ כו' שנים מס' רבוא כו'. כוונת המאמר הזה המופלג הוא כי כל האותות והמופתים ושפטים גדולים אשר עשה למצרים בי' מכות ובקריעת ים סוף שוה בשביל שיבואו שנים מס' רבוא אל המטרה האלקית וכמו שכל זה שעשה במדבר הכל היה לתועלת אשר שני אנשים ישארו מס' רבוא כן לא ימנע מהשי"ת לשדד הטבע ולהראות זרועו והשגחתו על בניו בפרט לכל באי עולם, אף כי אינם ראוים אל הדביקות לאלקות והמטרה התכליתית רק שנים מס' רבוא ומאות אלפים שונאי השם יאבדון עבור תועליות פרטים מצוינים מאמינים בהשגחתו ולזה אמר רבא וכן לימות המשיח וכן הוא אומר ככל אשר וכו' לכם ד' אלקיכם במצרים לעיניך כי הנפלאות עשה לכולם ולהביט וליקח מזה מוסר צדק ואמונה טהורה זה רק ליחידים מהכלל לכן לא ירפה ידי המאמין בראותו כי אין מי שראוי אל המטרה האלקית רק יחידי סגולה כי משביב אש בהריחו ברוח סוער יאיר כל העולם, כן ההשגחה האלקית בהדבקה ביחידי סגולה אשר יריחו רוח משפט וצדק תהיה לאור עולם ולאש לוהט שלהבת יה ולכן נסמך אל מה שהביאו קודם אחד ממשפחה מזכה כל המשפחה כו' יעו"ש ודו"ק כי זה מושכל.
והייתי לכם לאלקים. וידעתם כי אני ד' אלקיכם כו' והבאתי אתכם אל הארץ. הענין עפ"י דברי הנביא זכרתי אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר כו' כי זה באמת ענין נורא אשר עם גדול כמוהו הלכו בבטחונם במדבר ציה ולא שאלו באיזה דרך תוליכנו. ולכן אמר כי באמת בשכר זה שתבטחו בי ותלכו אחרי בתום לב בשכר זה תבואו אל הארץ (וכנזכר זה הרבה בספרי) וזה שאמר כי באמת כעת נראה לכם כי הסיבותי לכם רעה ולהכביד עולם לבל ליתן להם תבן ובכ"ז תראון כי זה עוצם הטובה ותכלית הדרור ולקחתי אתכם לי לעם כו' וידעתם פירש בלשון ציווי שתדעו בטח כי אני ד' כו' המוציא אתכם, ומזה תדעו כי והבאתי אתכם אל הארץ כו' ונתתי לכם מורשה ולכו בכל אשר תלכו ולא תנסון את ד' ותלכו אחריו כצאן אחר רועה וכן אמר בזוה"ק ברעיא מהימנא פקודא דא למינדע כו' הרי דריש בלשון צווי ודו"ק.
וידבר משה כו' ולא שמעו אל משה פירוש ענין הבאה לא"י מקוצר רוח ומעבודה קשה כי דרך קשי יום אשר יחפוצו לשמוע רק כדי לצאת מצרתם ולא לשמוע בהבטחות עתידות ובהצלחות נפלאות כו' ולכן וידבר ד' וכו' ויצוום אל ב"י ואל פרעה וכו' להוציא בנ"י מארץ מצרים כלומר לדבר רק אודות זה וכמו שנזכר לקמן (דו"ק ותשכח) והבן ע"ד צחות.
ויצום אל בני ישראל ואל פרעה כו' להוציא את בנ"י כו' יתכן כי גם אז במצרים היו גדולי האומה אשר היו שרים נכבדים ואפרתים והם היו משעבדים את בני ישראל לעבדים שמכרו המצרים להם ואולי היו המה השלשה שבטים ראובן ושמעון ולוי שהנהיגו שררה במצרים כמו שאיתא במדרש נשא פ' י"ג לוי שלא היה בשעבוד מצרים לכן לא נטל נחלה בארץ, וכן ראובן לא נטל רק בעבר הירדן ושמעון נתקיים עליו אחלקם ביעקב כמוש"פ רמב"ן ומהם היו בני חורין הרבה ושרים אשר היו משעבדים את ישראל הנמכרים להם מהממשלה של פרעה, לכן צוה השי"ת שבני ישראל גם פרעה יוציאו את בני ישראל מהשעבוד ולכן סמך לזה יחוס השלשה שבטים ומסיים הוא אהרן ומשה כו' הוציאו את בני ישראל על צבאותם שיהיו כל משפחה ושבט צבא בפני עצמו ולא ישתעבדו ישראל זה לזה. הם המדברים אל פרעה וכנראה שלזה כיוון הירושלמי ר"ה פ"ג ה"ה ויצום אל בני ישראל מה צוום על פרשת שילוח עבדים [ר"ל שישלחו עבדיהם מישראל ששעבדו תחת ידם כמוש"כ] הה"ד כה אמר כו' אנכי כרתי ברית את אבותיכם ביום הוציאי אותם כו' מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי וכו' הנאמר בירמיה ל"ג יעו"ש ודו"ק.
ויתכן לומר בדעת המדרש נשא ששלשה שבטים אילו הנהיגו שררה במצרים, לפיכך נתיחסו כאן עפ"י דאמרו במכילתא דבשביל ד' דברים נגאלו שלא שנו שמן ולשונן וכו' והיו מצויינין לגוי והחזיקו עצמן לגרים מפני שהיו מצפים לתשועת ד' שיעקב בירך אותם איש איש כברכתו בחלוקת הארץ כמו שאמר וירכתו על צדון וכו' אבל שלשה שבטים הללו שיעקב רחקן אילו היו משועבדים ככל אחיהם היו מתערבין במצרים והיו מדמים שאין להם חלק ונחלה בקרב ישראל לפיכך מנעה ההשגחה מהשתעבד אותן בחומר ולבנים ודו"ק.
ואלה ראשי בית אבותם. הנה העמיד השי"ת משה ואהרן לנביאים ומנהיגים לבל יפול ספק בלבב בני ישראל ופקפוק בשליחותם, לכן בחר בהם שהם זקנים והזקן בל יעשה תחבולות רמיה לרמות אחרים ובפרט להוציא עם שלם בלתי מסודר ולהניחם כצאן אחרי כי זקן האיש ופחד המות נגדו וחום רוחו כבר אבדה כן בחר השי"ת באופן כי יהיה מבקרים אחרי פעולות משה ומהרהרים אחריו בכל נטיה לרעה כדי שלא יהיה שום פקפוק בנבואתו לדורות הבאים אחריו והיו ארבעים שנה פנוים משדה וכרם ולבבם טרוד רק במושכלות והיו מביטים אחריו בכל פרט ופרט, וכן עם קשה עורף דבר הנחקק בדבר קשה הוא חרות לעד לא ימחק. לכן ספר כי בני ראובן פלוא ובני שמעון שאול בן הכנענית ובני יצהר קרח ופינחס, אשר כל אלה בני פלוא ושבט שמעון וקרח היו מתנגדים אל משה בכל פרט ופינחס עשה מעצמו וקנא לד' אשר כל אלה לא נשאו פני משה והיו מבקרים את מפעליו לזה הוא אהרן ומשה אשר אמר ד' להם הוציאו את בנ"י ממצרים כו' כי הם ינחילו את המושכלות האמיתיות וידיעת האלקית בלא שום פקפוק מורשה לדורות ומשה בן שמנים כו' בדברם אל פרעה כדי שיאמינו בם ישראל כי זקנים כאלה לא ישקרו ולא ירמו אותם להוציאם במדבר כו' והבן.
וידבר ד' אל משה לאמר אני ד' דבר אל פרעה וכו' אשר אני דובר אליך הענין, שמשה טען קודם הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה וזה אחד מעשרה קל וחומר בתורה, אולם יש לו פרכא שבני ישראל המה בעלי בחירה וזה מגבורת השי"ת שאין ידיעתו מכרחת הבחירה אבל פרעה מלך מצרים ולב מלכים ושרים ביד ד' שמלכים אינם בעלי בחירה וכמו שאמר אשור שבט אפי מטה זעמי ואני ד' ובידי להטות לבבו לכל מה שארצה ולזה אמר משה שהטענה השניה ואני ערל שפתים נשאר וזה שאמר ויאמר משה לפני ד' הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה וע"ז השיב השי"ת כו' ואהרן אחיך יהיה נביאך כן קישור הפסוקים ודו"ק.
ויאמר משה לפני ד' כאשר התעורר אותו השי"ת כי נבואתו גדולה במדרגת האבות כי הוא בשם ד' באספקלריה המאירה. לכן הכין משה עצמו לנבואה רמה וסדר דבריו לפני ד' לכן נאמר כאן לפני ד' מה שאין כן בכל התורה כולה ולכך כתב שני פעמים לפני ד' אחד באמרו הן בנ"י לא שמעו אלי, והשני באמרו הן אני ערל כו' למדך תורה ד"א לשליח צבור פעם ראשון מסרב, ב' מהבהב ופרש"י ננער לעמוד וזה שאמר הן אני פירוש מזומן לילך אבל ערל שפתים כו' וזה כלל גדול שלפני הוא הרגשת דבר שלפניו וערכו ודו"ק. וכמוש"כ המג"א בסי' נ"ג דדבר של שררה אף לגדול יסרב יעוי"ש.
ואני אקשה את לב פרעה כו'. הענין, כי מצרים היה אז הממלכה היותר כבודה ומוחכמת ומסודרת ולכן הרבה השי"ת אותות ומופתים כדי שידעו מצרים כי אני ד' ויפרסמו מציאותו יתברך לכל העולם והוצאתי את בנ"י מתוכם, פירוש. בזה יוציא את בנ"י מתוך מצרים בדיעות ומדות אשר הן משוקעין בתוך טומאתם כי יזדככו ויבואו להשגת היחיד האמיתי וידיעת השם המחוייב המציאות ודו"ק.
והשלך לפני פרעה יהי לתנין שכעת אמר השם שיהיה לתנין ויהיה בו כח בריית תנין ובמאמרו ית"ש נתהווה זה כעת בעת אמרו למשה ולכך אף בעודו מטה בלע מטותם (נס בתוך נס כפי' רז"ל) לכן לא אמר ויהי לתנין בוא"ו ודו"ק.
ויפן פרעה ויבא אל ביתו. הוא דמכת דם לא היה בבית פרעה וכמו דאמר במד"ר ממכת דם העשירו ישראל יעו"ש, וכיון שלקחו במחיר א"כ רב המחיר אשר נתן פרעה למשה שגדלוהו תוך ביתו כבני מלכים לכן לא היה במימי ביתו שלא נהפכו לדם ולכן לא שת לבו גם לזאת ופשוט.
בלטיהם אלו מעשה שדים בלהטיהם אלו מעשה כשפים. סנהדרין ס"ז ע"ב עיין חדושי אגדות. ונראה להנך תנאי דסברי דבני נח נצטוו על הכישוף אתי שפיר דבפעם הראשון עשה השי"ת מופת אשר יוכלו המצריים לעשות על ידי כשוף דאכתי אין משום לפני עור ובדם וצפרדע עשה השי"ת דברים שלא יוכלו לעשות ע"י כישוף רק ע"י מעשה שדים בלטיהם (לכן לא קרא למכשפים רק לחרטומים) דעל מעשה שדים לא הוזהרו בני נח ואין כאן משום לפני עור דכיון שהיה ברי שיקרא לעשות כמותו הוי לפני עור ודו"ק.
להכרית הצפרדעים ממך ומבתך כו' כו' רק ביאור תשארנה. השאיר ביאר להורות כי אשר נהי' בדבר השם הוא מציאות מוחשי ובריאה ממשית קיימת לעולם כמו כל הנבראים בראשית הבריאה לא כן המתהווים מהחרטומים ע"י שדים וכשוף הוא אינו לעד רק דבר שאינו מתקיים לכן ישארו ביאר להראות ההבדל והנה החרטומים הביאו צפרדעים אבל לא בבתי פרעה ומה שהעלו ע"י שדים הי' בכחם להסירם אם כן להכרית מעם מצרים ומעבדיו אין זה התפארות כי גם החרטומים הסירו שלהם לכן אמר להכרית ממך ומבתיך שאותם לא היו יכולים החרטומים להסיר ודו"ק.
הנני משליח בך. פירוש, על ידי אחד מהמחבלים ואעפ"כ והפלתי ביום ההוא כו' אע"פ שכיון שנתנה רשות למשחית אינו מבחין כו' וזה יותר פלא.
ויקרא פרעה כו' לכו זבחו לאלודיכם בארץ כו' פירוש כי בפעם הראשון אמר ואשלחה העם אבל כאן שראה ששני פעמים אמר אליו שלח עמי ויעבדוני ולא הזכיר כמו קודם מכת דם ויעבדוני במדבר סבר דאין קפידא אם יעבדו לד' שלא במדבר לכן אמר זבחו בארץ ויעוין גיטין דף ע"ו אמר ע"מ שתתן לי מאתים זוז וחזר ואמר ע"מ שתתן ג' מאות זוז ביטל האחרון את הראשון יעוי"ש.
או יתכן משום דאמר והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן אם כן כיון דההשגאה להבדיל ארץ גושן היא בדיוק יתכן להיות ג"כ הזבח לאלודים בארץ כיון שראוי' להשגחה פרטיות כל כך והבן.
הן נזבח תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו דרך ג' ימים נלך במדבר וזבחנו לד' אלקינו כאשר יאמר אלינו. יתכן דהכי אמר וזבחנו לד' אלקינו לעיני מצרים בארץ אבל אימתי כאשר יאמר אלינו, דמן הטבע הלא יסקלונו רק כאשר יאמר לנו ד' לזבוח לעיני מצרים אז נזבח כמו שהיה בשחיטת הפסח ודו"ק.
דרך שלשת ימים נלך במדבר וזבחנו כו' כאשר יאמר אלינו פירוש, כי שלמים לא קרבו בני נח רק עולות. לכן אמר שאנו נזבח כאשר יאמר אלינו ענין וסדר אחר מהקרבנות וזה הוא שלמים וכיון שנאכל תועבת מצרים האם לא יסקלונו.
וישם ד' מועד לאמר מחר יעשה ד' הדבר בארץ. כי במכוון עשה השי"ת הדבר הזה כדי שימכרו המצרים את בהמתם לבני ישראל ולא ימותו וכן היה כי מכרו כל בהמתם ובנ"י נהגו בהן טובת עין ונתנום אח"כ למצרים ולכן בושו אחרי זה להשיב פניהם ריקם בשאלם מלבושים וכלי כסף וזהב.
ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה כו' פירושו שבושו מפני משה ולא היה כח בלהטיהם לעשות שחין על משה אף שהיה סמוך לפלטין של פרעה ולא בארץ גושן וכבר חלה בו הצרעת שידו היה מצורע כשלג ונוח לחול עליו שנית ובכל זה לא יכלו להפוך בשרו לשחין ולכן נכלמו מפניו מאד ואדרבא מהם התחילה מכת השחין וכמו שאמר כי היה השחין בחרטומים.
הירא את דבר ד' מעבדי פרעה. יתכן להיות לפי שאמר משה בדבר השם יתברך ועתה שלח העז את מקנך כו' ועבדי פרעה היו מזהירים שלא יניחו להאדם אשר בשדה והמקנה לכנוס אל הבתים כדי שלא להאמין למשה לכן אמר המצרי הירא את דבר ד', שהיה מאמין בדבר השי"ת והי' ירא מדברו יותר ממה שהי' ירא מעבדי פרעה, ומ"ם הוא מ"ם היתרון כמו טוב שם משמן טוב, הניס כו' ולכן אמר משה אתה ועבדיך כו' טרם תיראון.
רק בארץ גשן כו' לא הי' שם ברד היה זה במכוון להטעות לבב מצריים שיסברו שבני ישראל ישובו ממדבר למצרים אחרי זבחם לד', שלכן לא היה הברד כדי שישראל יאכלו מפרי העץ שאם לא ישובו היו מכניסים הביתה הכל ולא היו נזוקים ודו"ק.