משך חכמה/ספר בראשית/פרשת תולדות

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרשת תולדות

פרק כה

ויעתר יצחק לד' לנכח אשתו פירוש בשביל אשתו רשב"ם. כי הוא היה בטוח שיהיה לו זרע וכמו שאמר השי"ת לאברהם וקראת את שמו יצחק והקימותי את בריתי אתו וכו' לזרעו אחריו רק יתכן שיוליד מאשה אחרת לכן התפלל כמו שאיתא במדרש שכל מה שיוליד יהיה לו מצדיקת הלז. אך כיון שהוליד הבנים ירא לאמר אשתי פן יהרגוני כי ההבטחה יכולה להתקיים בזרעו ומה שהיה מפחד אברהם ואמר לאבימלך והרגוני על דבר אשתי יתכן כמוש"כ הרמב"ם בחיבורו ובפירוש המשנה (והובא לעיל) שהנאמר עפ"י נביא אינו יכול להשתנות רק אם נאמר לנביא עצמו על עצמו יכול להשתנות שלא יהיה מזה הכחשה לדברי הנביא לכן אברהם שלו בעצמו נאמר אבל שרה אשתך יולדת לך בן כו' יכול להשתנות אבל אברהם שאמר ליצחק הרי נאמר לו מפי נביא וא"כ אינו יכול להשתנות ביצחק כדי שלא יסתפק בנבואת אברהם אביו ודו"ק.

כי עקרה היא בוא"ו כתיב וע"צ הרמז יש לומר דהיא היתה בת ג' שנים ובן ארבעים בקחתו את רבקה ובן ששים שנה בלדת אותם הרי היתה בת כ"ג שנה כשילדה צא מזה י"א שנה שאינה מולדת (יבמות י"ג) א"כ לא היתה עקרה רק י"ב שנים. הוא בגי' י"ב ודו"ק.

שני גוים בבטנך זה אנטונינוס ורבי כו'. הענין דשרה בררה חלק הטוב וחלק הרע נטלה הגר וכמו שאמ' עד יעקב אבינו לא פסקה זוהמה (שבת קמ"ו) וכיון שראתה שהבנים מתרוצצים וכשהולכת לבית ע"ז עשו מפרכס לצאת הרי כאן האחד טוב והאחד רע ולמה זה אנכי שלא כדרך שרה שלרבקה ניתן גם את הטוב גם את הרע ולא ביררו לה הטוב לעצמו והשיבו לה שני גוים זה אנטונינוס הרי שבחלק הרע שלך מעורבב גם הטוב ולכן המה שניהם בבטנך ודו"ק.

פרק כו

כי ירא לאמר אשתי פן יהרגוני כו' חסר מלות כי אמר ראב"ע ובמכוון יש לאמר דהקשה רמ"א בתשובה כיון שהחזיק את עצמו שלושים יום לאחותו למ"ד בן נח אסור באחותו איך היה מותר להיות עמה והעיקר דבזה מועיל אמתלא אע"ג דבכ"מ אמרו מלקין על החזקות כאן הוה אמתלא דמוכח למי שיודע יופי רבקה ודרך אנשי המקום הפרוצים בעריות ודרך יצחק אשר למד מאברהם שעשה כן הוי אומדנא גלויה ומפורסמת שהענין הוא שקר רק מיראה והענין כאלו אומר בעצמו פן יהרגוני לכל המתבונן ומעיין בזה כי הדבר צווח ועומד פן יהרגוני לכן נשמט מלת כי אמר להורות שלא היה צריך לאמור זאת ודו"ק.

ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר כו' הנה כתוב שני פעמים מקנה מפני שיצחק חידש מצות מעשר כמוש"כ הרמב"ם בהלכות מלכים ומעשר בהמה אינו מתעשר מצאן על בקר וכבשים ועזים מתעשרין מזה על זה ולכן היה לו מקנה צאן בפני עצמו ומקנה בקר בפני עצמו כדי להפריש מעשר מכל אחד ואחד. וכבשים ועזים מתעשרין זע"ז לכן כייל להו במקנה צאן ועיין ריש פרק מעשר בהמה דדריש כהאי גוונא קרא דכל חלב וכו' תן חלב לזה וחלב לזה כו' ודו"ק.

אל תירא כי אתך אנוכי כו' והרבתי את זרעך בעבור אברהם עבדי הנה בחייו קראו אוהבי וכן במראה ראשונה ויצחק אמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וכאן קראו עבדי הוא להראות כי אברהם אביו עבד עבודת קרבנות שבנה מזבחות בבית אל באלוני ממרא והוא אינו עושה מזבח ואינו עובד להקב"ה שאין עבודה אלא קרבנות לכן הבין יצחק מה שהעיר לו הקב"ה ויבן שם מזבח והבן.

ויבן שם מזבח הנה ענין בנין המזבח היה לפרסם הנבואה או הנס אשר ע"ז בנה המזבח וכן קראו שם המזבח ד' נסי ד' שלם וכיו"ב. והנה במחזה הראשינה אשר הנבואה היה שיירש הוא וזרעו כל הארצות האל לא פרסם אותם כי היה מפחד מפני יושב הארץ פן יחרה קנאתם בו ויצחק לא נלחם מימיו ועוד כי היה נגד דרכי המוסר אשר אנשי הארץ שלמים הם אתו והוא יביט לנחול ארצם לכן לא פרסם המראה הזו ולא בנה מזבח. לא כן במראה השניה אשר לא הזכיר לו הארץ רק שאמר אל תירא וברכתיך. בנה מזבח ופרסם המראה. לכן אמרו הנה ראו ראינו כי היה ד' עמך זה על התגלות כבוד ד' אליו והבן.

ואחוזת מרעהו יתכן כי שב אל יצחק שרצה לפייסו והלך עם הרועים שנתרועע יצחק עמהן למען יפייסוהו.

תהי נא אלה בינותינו ביני וביניך כו' הוא כמו שפסק הרמב"ם דכמו דנשבע אדם לקיים המצוות בקום ועשה לזרוזי נפשיה כן נשבע שלא לעשות דבר האסור לעשותו. וזה שחומר הוא רק ביד"ש לכן כחן הלא הוי מושבע ועומד מאברהם שהשביעו לו ולנינו ולנכדו ואין שבועה חלה על שבועה רק חומרו בידי שמים לכן אמר לשון אלה ודו"ק.

אתה עתה ברוך ד'. פירוש שכאשר היית עמנו אמרנו כי עצמת ממנו. היינו שלקחת שלנו ומאתנו נתעשר אבל כעת רואים שאתה בעצמך ברוך ד' ומהשגחתו יתברך באה אליך ההצלחה והברכה הנפרצה מגבולי הטבע.

ויקרא אותה שבעה על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה הכוונה שבפרשת וירא כשנשבע אבימלך ואברהם וכרתו שניהם ברית קרא למקום באר שבע אבל אחר כך כשגרשו את יצחק הופר הברית בין שניהם ובטלה השבועה שנשבעו שכיון שאבימלך הפר בריתו תו אין בני אברהם בכלל השבועה אבל כי באו ליצחק ועשו עמו שלום ונשבעו זל"ז שוב נתקיים השבועה ונקרא שנית שם המקום באר שבע עד היום הזה וזה שאמר על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה ונכון.

פרק כז

ויבא לו יין מרכא כפולה יעו"י זוה"ק פ' בלק דף קמ"ט בשם הינוקא ופשוט דהשותה כוסו בב"א הרי זה גרגרן שנים דרך ארץ לכן הפסיק והוא הביא לו הכוס שתי פעמים ששתה בשתי פעמים ופשוט.

וירח את ריח בגדיו המתבונן יראה כי הדברים שהביא ליצחק לשמח נפשו ולהיותו מוכן לנבואה ומעון לשפע האלוקי כמו שאמרו האבות הן הן המרכבה ויעו"י רמב"ן בזה הביא לו נגד קרבנות וזה בשר ולחם וגדולה מזו אמרו רז"ל המביא דורון לת"ח כאלו מקריב בכורים הממלא גרונם של ת"ח כאלו הקריב נסכים כו' כ"ש האבות הק' לכן בשר ולחם קרב בבמה קטנה כמו דאמרו אין תרומת לחמי תודה בבמה אבל לחמים איכא (יעוין זבחים קי"ט) וכן נסכים אע"ג דאין קריבין בפ"ע אבל עם הזבח באין וכדברי רע"ק לכן רק בהריחו ריח בגדיו שזה נגד קטורת שאין קטורת בבמה קטנה לכן אמר ראה ריח בני כריח שדה כו' זה בהמ"ק שקראו יצחק שדה וכן דריש במ"ר פ"ה על בהמ"ק שראה אותו והבן.

ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' יפלא האיך יוחס על ריח ראייה ועוד מה ראה בלשון נוכח והענין יובן עפ"י שני הקדמות מדרש ותכהן עיניו מראות מראות ברעתו של רשע מראות בעשנן של אלו (רש"י) זוה"ק: ויאמר ראה מלא סתום הוא אית דאמרי שכינתא הוא ואית דאמרי יצחק ושניהן אמת כי רוה"ק מדבר בפיו בשמא דקוב"ה וזה שאמר ראה תוכל לראות ולא יכהו עיניך מאותו רשע כי ריח בני (הוא יעקב) כריח השדה אשר ברכו ד' וזה שקרא הרוה"ק בני ליעקב כמו שכתוב בני בכורי ישראל או שאמר ראה פירוש תוכל לראותו שהוא יעקב ולא תקללנו כי ריח בני כריח השדה כו' והכל הולך אל סגנון אחד.

יעבדוך עמים וישתחו לך לאמים כתיב חסר וא"ו לרמז ששה אומות חסרים אשר לא תחיה כל נשמה וגרגשי פנה לאפריקי ועיין תוס' גיטין מ"ו יעו"ש. והא דכתיב במקץ ויקדו וישתחו חסר כי קאי על בנימין שהשתחוה דקודם השתחו אחיו ארצה ואחרי זה בנימין לכן וישא עיניו וירא את בנימין ולפ"ז בנימין ויעקב שהשתחוה על ראש המטה לא השתחוו לאפיו ארצה. וזה שאמר יעקב הבוא נבוא כו' להשתחות לך ארצה כי רק באחיו כתיב שהשתחו ארצה ודו"ק.

ויהי אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו אפשר דיצא כמו דאמר פרק הוציאו לו דף נ"ג וכן תלמיד הנפטר מרבו לא יחזיר פניו וילך כו' רבא כד הוה מיפטר מניה דרב יוסף וכו' וזה מאת פני יצחק אביו שהלך מנגד פניו או אפשר דפני הוא לשון כעס וכמו שדרשו על וימת הרן על פני תרח אביו שהוא סבור שהוה עשו ונתחרט על שבירך אותו ושמהו לאדון לאחיו יעקב איש תם והיה בכעס ואין השכינה שורה מתוך כעס ולכך ויחרד חרדה גדולה עד מאוד ועיין תנחומא.

הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך ועתה בני שמע בקולי כו' אם לוקח יעקב כו' הענין שנאמר לה בנבואה ורב יעבוד צעיר ואיך יהרוג עשו את יעקב אולם יכול להתקיים בזרעו כמו לאום מלאום יאמץ אך זה דוקא אם ישא אשה ויוליד בנים לכן עכשיו הנה עשו אחיך מתנחם כו' ואיך תוכל לישא אשה פה לכן ברח לך אל לבן אחי אמך וקח אשה משם ודו"ק.

פרק כח

ויתן לך את ברכת אברהם ראה עתה כי הגירות מתקיים ביעקב והוא פורע השטר לכן אמר ברכת אברהם וזה אשר כרת עמו בברית בין הבתרים שאמר כי גר יהיה זרעך לזרעך נתתי את הארץ הזאת וכמו שאמרו זאת הטענה בשלחם מלאכים אל מלך אדום עיין רש"י ומדרש שם פרשה חוקת ופשוט.

בהפטרה מגישים על מזבחי לחם מגואל כו' הענין כי לחם הפנים שנים עשר חלות הנחלקין לכל המשמרה ויש שמגיע להם כפול ע"ז היו מלעיגים וכמו דמייתי ריש פסחים הגיעני כזנב הלטאה בדקו אחריו וכו' והבזיכין הם המתירים הלחם ומקריבין אותו על המזבח והנה אם הן מלעיגים מן הלחם תו גם הבזיכין הוי מגואלין לכן אמר מגישים על מזבחי לחם מגואל כו' זה הבזיכין שקריבין ע"ג מזבח ובמה באמרכם שלחן ד' נבזה הוא א"כ שהלחם הוא נבזה הלא גם הבזיכים מגואל שזה המתיר של הלחם ודו"ק.