משך חכמה/ספר בראשית/פרשת מקץ

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרשת מקץעריכה

פרק מאעריכה

הנה המעיין בחלומות פרעה יראה כי בהפרות נזכר והנה שבע פרות אחרות וכו' ותעמודנה אצל הפרות ובשבלים לא כתב כן. ומפני שפרעה שכח זה ולא הזכיר זאת ליוסף ובא יוסף אשר ידע ברוה"ק החלום ואמר כי כל החלום ד' עושה ולכך שנה והכפיל להורות כי נכון הדבר וכו' וממהר לעשותו ועל העמידה שעמדו אצלן מורה על פעולה שפרעה צריך לעשות כי בתוך ז' שנים הראשונות כבר עמדו השבע השנים אחרות כי צברו בר ואספו דגן להיות למחיה על שבע שני רעב וזה נקרא שעמדו שניהן זה אצל זה וזה ועתה ירא פרעה איש חכם וכו' ולכן לא נשנה הדבר הזה בשבלים כי עמדו אצלן יען זה מפעולות פרעה שהוא צריך לעשות וע"ז אינו בא הסימן בהשנות פעמים ויאמר פרעה (שנזכר החלום) הנמצא איש אשר רוח אלקים בו היינו לדעת גם החלום. והבן.

במדרש ודבר שפתים אך למחסור ע"י שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני ניתוסף לו שתי שנים שנאמר ויהי מקץ כו' כוונתו דהתורה מספרת לנו דרכי ההנהגה העליונה אשר סבבה בהשגחה אשר יהיה אצל שר הטבחים וילמוד דרכי המלכות למען יוכל היות שר ושליט במדינה כזו אשר היתה מושלת בכיפה וברום מעלת החכמה והשכלה חרטומים וקוסמים וכאשר ישב בבית האסורים ישב עם סריסים אשר למלך המשקה והאופה והיה משרת לפניהם וקבל מהם נימוסי וטכסיסי מלוכת מצרים והנהגתה אמנם אחרי יצאו שר המשקים והאופה לא היה עוד תועלת מישיבתו בבית האסורים רק היה על ששם בטחונו בהשר סבבה ההשגחה אשר שכח שר המשקים וכו' ודו"ק.

ברכות נ"ה רבא רמי כתיב והחלומות שוא ידברו והכתיב כי בחלום אדבר בו ל"ק כאן ע"י מלאך כאן ע"י שד ופירש בזוהר ריש ויצא וריש וישב דאיהו דרגא דגבריאל דממנא על חלמא וז"ל הזוהר כאן בפרשה ויאמר פרעה אחרי הודיע וכו' מה כתיב בדניאל אדין לדניאל בחזווא די ליליא רזא גלי דא גבריאל דאיהו חזי חיזו מן חיזו תא חזי מה כתיב והנה כבוד אלקי ישראל בא כו' מה כתיב בתריה וכמראה המראה כו' ומה נאות לפ"ז הגמרא כאן ע"י שד דאמרינן גיטין ס"ו בבואה אית להו בבואה דבבואה לית להו וזהו חיזו מן חיזו דבשד ליכא. וזה כמראה המראה ודו"ק.

ושם בפרק הרואה נ"ה דדוד לא חזי חלום רע ואחריני חזו ליה חלומות רעים ובזה יבואר הכתוב בתהלים ל"א מכל צוררי וכו' ופחד למיודעי שהיה פחד למיודעיו שראו עליו חלומות מבהילים והבן.

את חטאי אני מזכיר היום הביאור דיתכן טעות בפרעה אשר חשד את שר המשקים בחנם אך כאשר הגיד כעת כי היה רואה זה בחלום ויוסף פתר לו א"כ כל מפעלות פרעה היה בגזירה קדומה מהשגחה העליונה וא"כ מה ששם אותו בבית האסורים מאת האלקים היתה זאת והיה באמת חוטא אשר היה ראוי לעונש לשבת בסוהר. ולכן אמר את חטאי אני מזכיר היום שהיום רואין אנו שהוא חוטא ודו"ק.

ותבאנה אל קרבנה וכו' ומראיהן רע כאשר בתחלה. יתכן שבא לרמז כי כל כסף וזהב שבעולם לקטו והביאו למצרים והיה ניכר שני השבע שהנחילו עושר לדורות רק כשעלו ישראל ממצרים העלוהו עמהן שנאמר וינצלו וזה ולא נודע כי וכו' ומראיהן רע כאשר בתחלה ולזה רמזו לו בחלום זה כדאמרו שלהי ערבי פסחים יעו"ש ולזה אמר יוסף ועל השנות החלום פעמים כי נכון הדבר כו' וממהר האלקים לעשותו אבל מה שלא נשנה וזה שלא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כבתחלה לא נשנה אצל השבלים אם כי נכון הדבר מהאלקים. אבל אינו ממהר לעשותו כי עוד זמן למשך ר"י שנה עד שיצאו ממצרים והבן.

שבע פרות הטובות שבע שנים הנה וכו' חלום אחד הוא ושבע הפרות כו' ושבע השבלים הרקות יהיו שבע שני רעב הדקדוקים גלוים והענין כי הפרות מורות על השבע והרעב אשר תהיינה בארץ מצרים. ולכן חלם שמן היאור עולות שבע פרות והנה שבע פרות כו' מן היאור שהצלחת המדינה תלוי במימי היאור אם הוא עולה ושוטף על כל גדותיו. והשבלים מורים על השבע והרעב בכל הארצות הסמוכות אשר למטר השמים ישתו מים ולכן בפרות כתיב ותעמודנה אצל הפרות עפ"י מה שבארתי לעיל כי העמידה מורה שבשבע שני השבע היו מכינים מזון לשבע שני הרעב וכאילו היו עומדים זה אצל זה אבל בשבלים הלא בשאר ארצות לא הכינו (או היה נרקבת כמו שאמרו רז"ל) לכן לא כתיב ותעמודנה כו' והנה במצרים לא היו שבע שני רעב כי בעוד היה יעקב פסק הרעב מארץ מצרים ולאחר מיתתו פליגי תנאי בספרי. אבל בשאר ארצות היה רעב כל השבע שנים וזה שאמר חלום אחד הוא הוא הוראה אחת כו' שבע שנים הנה פירוש המשך שבע שנים ושבע השבלים הריקות כו' יהיו שבע שני רעב אבל שבע הפרות שמורה על ארץ מצרים לא יהיו שבע שני רעב אף שהוראתן הוא לשבע שנים מ"מ יפסק הרעב ע"י סיבה מפני ברכתו של יעקב. ונכון.

ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים. יתכן דעיקר הוראת החלום היה השבלים שמורה על הרעב ומדוע הקדים בחלומו הפרות (עיין רמב"ן) אך בירושלמי דפרק אלו מציאות דעובדא דמלך מוקדון הלך למדינת קדם כו' אמר דגבייהו הווי קטלי דין ודין וממונא לגינזא דמלכא א"ל נחית גביכון מיטרא א"ל נחית זרח גביכון שמשא כו' אית גביכון בעיר כו' א"ל בדיל בעיר הדא דכתיב אדם ובהמה כו' בשביל בהמה תושיע ד'. והנה פרעה היה קדוש להמצרים ולא היה דרכו להביט על הליכות בני אדם ודרכי מדינתו ובהיות גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם אז ירבה עושק וגזל, כי אוי לארץ אשר שריה רבים. לכן היה במצרים עוות הדין כזה להושיב בבית האסורים על דבר פרטי איש ממדינה רחוקה כל ימיו ויהיה כלוא בלא משפט ולכן עשה כל שר לפי רצון נפשו ולכן הראו לו בחלומו הפרות תחלה להראות שבשביל הבהמות מודיע ד' לפרעה אשר בל יגועו ברעב ובשביל בהמה יושיע ד' ולזה אמר ועל השנות החלום פעמים ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם איש דוקא ולא אלקי וקדוש ושלימותו יהיה שידע דרכי הנימוס והסדר וישיתהו על כל ארץ מצרים שיהיה בידו הכל ואם שר אחד יעות משפט יהיה עין למעלה ממנו אשר יראה ולא יוכל אדם למיעבד דינא לנפשיה בלתי הודיע להשר על כל מצרים. וע"ז מורה הקדמת הפרות על עוות משפט שבארץ מצרים וכאשר עשה אותו אמר ראה נא והבט על כל דרכי הנהגת המדינה כי נתתי אותך על כל ארץ מצרים ואם יהיה איזה עוות משפט מידך יבוקש ויתיחס הדבר לך לבד ולכן כאשר עמד יוסף ורצה לאסור את אחיו בלא משפט כללי וחוות דעת הקהל אמר מרגלים אתם שזה דבר הנוגע למלכות אשר זה לא יהיה במשפט הקהל בפרסום וזה שאמר לו אני פרעה ר"ל שמורה על ממשלה אלקית בלשון מצרים ואין כבודי להביט על עלילות ב"א ותחבולתם, ובלעדיך כו' כי אתה תשגיח על כל המתהווה בארץ מצרים והבן.

יהיו שבע שני רעב ועתה ירא פרעה, הענין דלטובה אין הקב"ה חוזר ולרעה חוזר כמו שביאר הרמב"ם בהלכות יסוה"ת, ולכן על השני הרעב הקב"ה חוזר אבל באמת הרעב היה לטובת מצרים שנאסף כל הכסף למצרים, ולכן ועתה ירא פרעה וכו' ויצברו בר כו' ונמצא דגם זה לטובה למצרים לכן לא יחזור הקב"ה ודו"ק.

ויטב הדבר בעיני פרעה כו'. יתכן מפני שעל ידו נתחזקה ממשלתו והוגדל והוקדש מעלתו בעיני ההמון שהאלקים מגלה לו עתידות ומיעצו בחלום. וזה היה דרך העמים הקדומים להקדיש ממשלתם. לכן אמר: אתה תהיה על ביתי כו' פירוש כי הנהגת המדינה בענינים פנימיים והנהגתה בענינים חוציים הכל על פיך רק הכסא אגדל ממך שממך אהיה גדול בעיני העם שתראה להגדיל מעלתי ולהקדישני בעיני ההמון וכן עשה כי נשבע שלא בפניו חי פרעה ועוד שלא גילה עליו שלא למד לה"ק וקנה את כל אדמת מצרים לפרעה.

אחרי הודיע אלקים אותך כו' אין נבון וחכם כמוך. פירוש. דאין הקב"ה משרה שכינתו אלא על חכם גבור ועשיר. (נדרים לח) וא"כ אם היה יוסף מושלם במעלות האלו היה אפשר להיות כי בחכמה המה גדולים יותר ממנו רק שאינן גדולים כמוהו בשאר מעלות אבל אחרי הודיע אלקים אותך שאתה בבית האסורים ויחסר לך המעלות האלו בטח גדלת בחכמה מכל חכמי דורך וקוב"ה יהיב חכמתא לחכימין ולכך הודיע אותך.

ויתן לו את אסנת כו' יתכן כי רצה שלא יבזוהו במצרים ומי המה המכירים אותו יותר מבית אדוניו אשר בהם תעל הקנאה יותר ויוכלו לעשות איזה מרד במצרים לכן נתן את בת אדונו לו לאשה לסתום פיהם ויאהבו אותו.

כי נשני אלקים כו' ולא כתיב כי אמר כי נשני כדרך הכתוב מפני שפרעה לא ידע לשון הקודש ויוסף נשבע שלא יגלה זה לכן לא היה יכול יוסף לפרסם טעם השמות ופשוט.

פרק מבעריכה

מארץ כנען לשבר אוכל אוכל נקרא את אשר נתמרח בכרי ובר הוא התבואה כשהיא בשבלים וא"א לבר בלי תבן לכן אמר ויקבץ את כל אוכל כו' אשר סביבותיה נתן בתוכה וזה אשר נתמרח בכרי ונדגן אבל בר בשיבלים ויצבור בר כו' כחול הים לכן אמרו לשבר אכל כי הלקוח משנתמרח פטור ממעשר ובפרט שהיה של ארץ מצרים שהוא חו"ל אבל תבואה מחו"ל הבא לארץ טרם שנתמרח חייב במעשרות [ומן התורה לשיטת הגר"א סימן של"א סעיף י"ב] לכן רצו ליקח אכל היינו מה שכבר נתמרח ויצו יוסף וימלאו את כליהם בר היינו מה שלא נתמרח כדי שיצטרכו לעשר ויומעט מזונותיהם וימהרו לשוב ולכן אמר בפעם השני מלא כו' האנשים אוכל דכיון שצוה להחזירם מן הדרך לא רצה לשנות מכפי מה שבקשו לכן בפרשת ויגש. ועשר אתונות נושאות בר ולחם ומזון לאביו בדרך נתן להם בר הוא מה שלא נתמרח בנסעו לאכול בחו"ל ולחם ומזון לאכלם בהיותו בארץ ישראל. והנה יצחק חידש מצות מעשרות כמוש"כ הרמב"ם מקרא דויזרע יצחק מאה שערים ויעקב חזק זה באמרו עשר אעשרנו לך ודו"ק היטב.

אחיכם אחד יאסר בבית משמרכם כו' הנה הוי דינא דתנן בירוש' תרומות סיעה שהי' אומרים להן תנו לנו א' מהם כו' ואם לא נהרג כולכם כו'. דאם לא יחדוהו יהרגו כולם ואל ימסרו אחד מהן כן כאן הלא על פי הדין יאסרו כולם ואל ימסרו אחד מהם לשבי אף עפ"י שכאן לא היה צריך לעשות מעשה דבלא זה היו כולן במשמר מכל מקום אסור אם לא יחדוהו ומכ"ש כאן שהן לא היו אסורים והוא בקש שיאסר אחד לכן אמרו איש אל אחיו כו' ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת שאיך נמסור אחד ממנו בלתי שהאחד ימסור עצמו מדעתו להאסר למען הציל את אחיו ולרחם על הכלל ואנו לא רחמנו על יוסף לכן באה עלינו הצרה הזאת שצריכים אנו להיות מתעורר רחמי האחד על הכלל ולברור להאסר עבור אחיו שזה מדה כנגד מדה כו'. ולכן בכה יוסף וידבר אליהם שמה שקשה להם לברור את האחד הוא בעצמו יברור ויקחהו ויאסרהו ודו"ק: מצאתי קצת בבחיי.

אל תחטאו בילד, הענין. שבדיני אדם נענש מן בן י"ג שנה ובדיני שמים עד עשרים שנה אינו חייב יעוין ירושלמי דבכורים. ועוד נפק"מ דבדיני אדם דנין על שם סופו כמו בן סורר ומורה ובא במחתרת ובדיני שמים אין מענישין על העתיד וכמו שאמרו רה"ש י"ד באשר הוא שם. והמה דנו יוסף כמו רודף, וזה מרמז הפסוק ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו. שלפי דינם היה חייב מיתה בטרם יקרב אליהם לעשות להם רע על שם סופו שהוא מחפש עלילות עליהם להמיתם וזהו דרך מליצה. וזה שאמר אל תחטאו בילד, שאינו מחשב לעשות רע רק מה שעבר כבר וזה לא עשה מעשה ודמו נדרש שקטן פטור בדיני שמים והראיה שהשליך אותו בבור נחשים ולא הוזק מפני שבד"ש פטור עד כ' שנה ודו"ק.

מה זאת עשה אלקים לנו. יתכן דכוונו לרוה"ק אשר מהמכירה היה לו טובה גדולה. וא"כ הם עשו לו רעה מעין הטובה. והשי"ת שלם להם טובה שהושב כספם מעין הרעה שסופה להתגולל עליהם כו' כאשר חשבו. ואין זו מדה כנגד מדה.

פרק מגעריכה

טבוח טבח והכן מע"ש לשבת (מכילתא בשלח) זהו דלא כריב"ח בחולין צ"א והכן טול ג"ה בפניהם משום דסבר דג"ה לא נאסר לבני יעקב. ולכן קאמר על ריב"ח שם כמ"ד ג"ה נאסרה לבני נח היינו דאם לא היו מצווים רק שהיו מקיימין מעצמם טפי הו"ל לדרוש הך והכן לשבת כמו דאשכחן קרא והכינו את אשר יביאו וע"כ משום דסבר ג"ה נאסר לב"נ לכן מסתבר טפי לדורשו על גה"נ ודו"ק.

ירד ירדנו בתחלה לשבור אוכל. יתכן ע"ד צחות כי דרך העשיר שאינו הולך לבקש אוכל בחנם להסתכן בדרכים. רק יקנה מהסוחרי תבואה אשר נמצאים לרוב בעת רעב. וכאשר יחזק הרעב ויתום הכסף יבקש תבואה במקח הזול וישים נפשו בכפו להביא ממרחק לחמו וזה שאמר להם אביהם למה תתראו, פירוש אם אתם קונים תבואה מהמביאים מארץ מצרים לכנען. הלא יתראה העושר שלכם בכסף וזהב לבני המדינה ולכך אמרו לאיש אשר על בית יוסף ירד ירדנו בתחלה לשבור אוכל ולא המתינו עד כלות פרוטה מן הכיס. אשר ידמה כי שמו בכליהם כסף או זהב. דרק בתחלה תיכף כאשר התחיל הרעב ירדנו לשבר אוכל ותודה לשם כי יש לנו רוב כסף או זהב וכל סגולות מלכים והבן.

אלקים יחנך בני. לחיבתו קראו בנו אבל מכל מקום למדנו שהיה יכול להיות בנו אם כי לא היה גדול ממנו רק שמונה שנה וזה כמו שביארו בריש פרק בן סו"מ דדורות הראשונים ילדו לשמונה שנים ולמדנו כי יוסף נגמר אצלו כלי ההולדה לשמונה שנים ובכל זה בעודו בן י"ח שנים התאפק על יצרו ותוקף חומו מאשת פוטיפר.

וישימו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים האוכלים אתו כו' הכונה. הם בני ביתו ואשתו ובניו אשר היו מצרים. כי לא יוכלון המצרים לאכל לחם כו'. ואם יאכל עמהם הלא יאמרו כי הוא אינו מצרי אשר אוכל עמהם. ואם יאכל הוא ובני ביתו. והם לבדם. הלא אין זה מדרך הכבוד לבייש אותם אשר יאכלו לבדם על שולחנו. ולכן אכל הוא לבדו ובני ביתו לבדם. והם לבדם כדי שלא יתביישו, לכן אמר ותרב משאת בנימין מהיכן ממשאת כולם שכל אחד נתן: אסנת ומנשה ואפרים כמוש"פ רז"ל כי הם היו המצרים האוכלים עמו לחם.

וישתו וישכרו עמו. ספר זה הכתוב כי במכוון עשה זה יוסף שכאשר יאמר שבנימין גנב הגביע איך יקחהו לגנב בתוך ביתו לעבד ומי הוא המחזיק גנב בתוך ביתו לכן שתו יין ויאמר שהרבה יין עושה ומחמת שהיה שתוי ומלא יין חמד הגביע אשר ינחש בו יוסף אך הם יצאו כאור הבוקר וישנו בלילה אחר הסעודה ואלו שתו יין הלא שינה מפיגתם לכן וישכרו עמו ששתו יותר מרביעית כדי לשכר ואין שינה מפיגתו אדרבה כ"ש ששינה משכרתו כדאמר עירובין דף ס"ד והיה טוען שעל ידי מה שהיה שתוי ושכור גנב הגביע הזה ודו"ק.

וישבו לפניו הבכור כו' זה מורה דיוסף היה מקרב את בני השפחות כפי רז"ל ולכן מן פרשה וישב לא נזכר שם שפחה על האמהות ובפ' ויגש בני בלהה בני זלפה אשר נתן לבן ולא כתב לשפחה ולכן הושיב אותם כסדר תולדותם ולא הקדים על בני האמהות לבני הגבירות כמו במנין של במדבר רק כמו באפוד יעוין סוטה דף ל"ו עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד. וזה נשי אביו שהיו כנשי אביו אצלו. או משום שלאחרי מות לאה ורחל לא זכר עליהם שם שפחה.

פרק מדעריכה

גם עתה כדבריכם כן הוא. אינו מדוקדק לכל הפירושים. ועיין באלשיך ונראה דלכוונה שניה רמז להן. שאם היה כפי אשר אמרתי קודם כי הוא כסף אחר אז היה הקו"ח שלכן טוב שאיך תגנובו, אבל גם עתה כדבריכם שהכסף הושב בכונה להתנפל עליכם. כן הוא שבאמת צוה יוסף להשיב בכונה, ולכך החזרתם שחשבתם כן שהושב בכונה ולכך הקדמתם להשיב אבל הגנבה מכם לא יבצר לגנוב כסף או זהב.

אשר ימצא אתו יהיה לי עבד כו'. פירוש. כי איש כזה אשר לא אמון בו והוא גונב משלחן זרים לא יאות לקבלו לעבוד שר גדול כיוסף רק יהיה מאנשים העובדים את עבדו. אמנם כאשר אמר יוסף הוא יהיה לי עבד אז הבינו כי רק עלילה הוא מבקש וכי לא גנב שלולי כן לא היה לוקח איש כזה לעבד בבית אדון מצרים ולכך ויגש אליו יהודה ויאמר כו'.

הלא ידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמוני. פירוש. שמא יאמרו שכוונו כמו שגנבה רחל התרפים להפריש לבן מעו"ג כן כוונו להסיר יוסף מניחוש דב"נ הוזהרו על הכישוף לזה אמר כי מובן הדבר כי בזה לא יפרישו אותו מניחוש. ונחש ינחש אם לא בגביע ינחש בדבר אחר.