משך חכמה/ספר בראשית/פרשת וישב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרשת וישב

פרק לז

ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו. הענין דבלא זה היו סבורים מפני שהוא בן רחל אהובתו לכן אוהב גם בניה יותר מכולם. אבל כאשר ראו כי אותו אהב מכל אחיו היינו אף מבנימין לכן הוא ודאי מפני הדבה שמביא עליהם ומתכבד ומתיקר אצל אביהם בקלונם, לכן וישנאו אותו ופשוט.

שמעו נא החלום כו' והנה אנחנו מאלמים אלומים כו' לדעתי אמר להם ע"ד תוכחה למה תשנאו אותי הלא נחרץ עליכם על זה משפט, שובו ולא תשנאו אותי כי אז ינחם ד' עליכם וכן הבינו רז"ל במדרש. אמר כך יהיו הנביאים מוכיחין אתכם כו' ובחלום השני סיפר להם למען יסירו שנאתם כי אין זה העדר כבוד ומעלה להם רק ראה כי אביו ג"כ ישתחוה לו ולכן כתיב ויקנאו כו' ואביו שמר כי בכל אדם מתקנא חוץ מבנו. ומסולק מה שהאשימו בזה הספורנו והבן.

ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו. הוא עפ"י מה דאיתא בספרי פ' קרח סימן קי"ז הנה בשמחה כו' וכאן אמר והנה אנחנו והנה קמה כו' והנה תסובינה. ולשמחה מה זו עושה. שעל כל פרט שמח בשמחה במדה גדושה. וזה שאמר הכתוב ועל דבריו שדבר שלשה פעמים בלשון והנה.

ויצילהו מידם בזוה"ק האריך מה זה הצלה אם יוטל בבור מלא נחשים ועקרבים ונראה לפענ"ד כי חשבו כי הוא מחויב מיתה בידי אדם, ובידי אדם דנין מבן י"ג ובידי שמים אין דנין עד בן כ' והוא לא הגיע לכ' ודו"ק.

והבור רק אין בו מים. הרואה מקום שנעשה לו נס מברך ברוך שעשה לי נס במקום הזה. הפירוש כדברי אבודרהם דוקא שיצא מדרך הטבע. והא דמברך על נר חנוכה משום שנעשה נס בפך השמן שזה נגד הטבע. והנה עיקר הנס היה לנצחון מלכות אנטונינוס וישראל קבלו מלוכה מאתים שנה ולזכרון צריך להאיר נרות. ולזה סגי בחזותא בעלמא. אך להורות על נס פך השמן צריך דוקא דיהא שלטא ביה עינא תוך עשרים אמה ורמז לזה שהיה מאיר מתוך ההיכל ופתחו של היכל גבוה כ' אמה.

והנה ביוסף אמר ר' תנחומא במדרש שבשעה ששב יוסף מקבורת אביו שהציף בבור ולשם שמים נתכוין לברך ברוך שעשה לי נס במקום הזה. ועיקר הנס הוא מה שהעלוהו מהבור ובסבות השגחה נעשה לשר על כל מצרים, אך הברכה צריך לברך על דבר יוצא חוץ מהטבע, וזה שאמר ר' תנחום שבת כ"ב אבל נחשים ועקרבים יש בו והיה נס יוצא מטבע העולם. ולזה בירך ברוך שעשה לי נס, לכן נסמכו שני מאמרי ר' תנחום הוא ר' תנחומא דבמדרש כידוע להורות שבחנוכה וביוסף הנס היה הסבות מההשגחה נצחון ומלוכה רק שהברכה היה כאן על הבור שלא הזיקוהו נחשים וכאן על פך השמן. ויעוין ילקוט שמואל כ"ג סלע המחלקות שכשהיו באים דוד ואנשיו אותן ששה מאות ודוד היו מסתכלים ומברכים ברוך שעשה לי נס כו' צ"ל דסבר כמו דאמר קודם שמלאך בא מן השמים לכן היה חוץ מהטבע והיו מברכים. ומה שלא היו מברכים השאר על נס של דוד כמו שצריך לברך על אדם מסויים משום שרודפו היה שאול והוא ג"כ אדם מסויים ודו"ק בכ"ז.

מה בצע כי נהרג את וכו', ר"מ אומר ובוצע ברך כל המברך את יהודה כו' (סנהדרין ו') הכוונה שהמעשה היה תכלית הטובה שירד יוסף למחיה לפניהם ולהקים שבועת בין הבתרים. אך הם חשבוה לרעה כאשר אמר להם יוסף. ולכן נכשל במעשה דתמר שעבירה גוררת עבירה דוגמתה שראויה היתה תמר ליהודה. וכמוש"א ממני יצאו כבושים הדברים. רק המחשבה היה שהיא זונה כי כסתה פניה וכו' ונולד מזה מלכי ישראל וגם המברך זה נאץ ד'. ור' תנחום ב"ח מוקי לה במעשה העגל שאמר אהרן השתא עבדו כו' ולא הוו להו תקנתא לעולם מוטב כו' א"כ המעשה היה רעה והמחשבה טובה גם המברך זה נאץ ד' כי שניהם צריכין כפרה וכמוש"א סוף קידושין נתכוון לאכול חזיר ואכל טלה כו' נתכוון לאכול טלה ואכל חזיר וזה מצוה שלא לשמה. עבירה לשמה וזה כוונת הגמרא בהכר בישרוהו בהכר בישר שעבירה גוררת עבירה דוגמתה ודו"ק היטב.

ובוצע ברך נאץ זה המברך את הבוצע זה יהודה כו' פ"ק דסנהדרין נראה דסבר ר"מ דכיון דהוא היה נער את בני בלהה ובני זלפה אם כן היו ארבעה בנים שלא רצו להרגו ולא התנגדו אל יהודה אם רצה להשיבו אל אביו ובני לאה היו חמשה בלא ראובן ואם יהודה אמר להשיבו לאביו הלא היה להצילו ורק יהודה בצירופו היה רוב חמשה נגד ארבעה והי' משיבים אותו לאביו.

וידנו אל תהי בו כו' אחינו בשרנו הוא. העניין כי תנן בהמפלת שלשה שותפים באדם כו' אביו נותן עצמות כו' ואמו אודם שממנו עור ובשר והמהרש"א שם כתב דנחלפו העוברים ויוסף היה בבטן לאה וניתן בבטן רחל לכן קאמר שפיר יהודה אחינו מצד האב בשרנו מצד אמנו שהיא הזריעה אודם שממנו הבשר ודו"ק.

פרק לח

ותקרא את שמו שלה, פירוש הראב"ע מלשון שליה על הכתוב עד כי יבוא שילה עיי"ש וזה הולד הרך שהוא חלוש התולדה כשליה. ומבאר כי היה בכזיב בלדתה אותו ואמרו שלשה חדשים אחרונים תשמיש יפה לולד שמתוך כך יצא הולד מלובן ומזורז. וכיו"ב אמרו ריש פרק בן סו"מ ואני דחקתי ונכנסתי כדי שיהיה לי בן זריז ומלובן ולפי שהיה בכזיב היה חלוש ולהלן אמר ולא יסף עוד לדעתה ובכ"ז היה חזק התולדה עד כי אמרה עליו מה פרצת עליך פרץ כו' והבן.

ובסוף פ"ב דנדרים שאלו לאמא שלום דביתהו דר"א מפני מה בניך יפיפין ביותר. נראה דשאלו לה ע"ז מפני דאמרו ג' חדשים האחרונים יפין לה ולולד וכו' וכן דרשו בפרק בן סו"מ על קרא דמה בר בטני כו' ור' אליעזר סבר כל כ"ד חודש דש מבפנים וזורה מבחוץ כו' (יבמות סוף פרק ד' אחין) ובטח גם במעוברת סבר כן כיון דלא סבר מן השמים ירחמו ובשמוש במוך אסר, וא"כ הפירוש דאם אינו יכול לפרוש ממנה יעשה כן, אבל אסור לעשות כן ור' אליעזר ודאי דלא עשה כן, וא"כ לא היה עמה כל ימי עיבורה. ומפני מה הן יפיפין ביותר ודו"ק.

ותשב בפתח עינים שפתחה לו את העינים שאמרה לו פנויה אני וטהורה אני, פירושו פתחה לו המעיין והוא כנוי על אותו מקום והראתה לו שטהורה היא. ויתכן יותר על פי מ"ש בגמרא סוף פרק ד' אחין שתמר מיעכה באצבע כדי שתוכל להתעבר דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה ולכן אמר ע"ז בפתח עינים שפתחה המעין והיינו שמיעכה באצבע כדי להתעבר אך הא אמרו כל ששהתה עשר שנים אחר בעלה ואינה ניסת אינה יולדת, ותמר שהתה אחרי בעלה עשר שנים, אולם דעתה היתה לנשא לשלה רק כי ראתה כי גדל שלה והיא לא ניתנה לו לאשה, א"כ היאוש שלה מלהנשא היתה מעת כי גדל שלה ובזה הזמן לא היה עשר שנים. אולם לפי מה שדרשו שזה היה אחרי מכירת יוסף לא יתכן מספר השנים שהרי בני פרץ באו למצרים ודו"ק.

הנה שלחתי הגדי הזה מה שמצין הזה יעוין במורה ח"ג פרק מ"ט דברי נועם. ויתכן, דהיה דרכם להקטיר זבחים וזה הגדי היה נזהר בו לבלי להקריבו לד' דהוי כמו אתנן זונה כדאמרו בש"ס בתמורה לר"א דפנוי הבא על הפנויה עשאה זונה (ובמופקרת יעוין תוס') לכן היו זהירים מלהקריבו דאף בבמה אסור אתנן ולכן היה מצין הזה שזה לא יתערב בכל הצאן פן יקריבו אותו. ואם יתערב באחרים כולם ירעו.

זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים. הענין דאמרינן ביבמות אשה זונה מתהפכת ומזנה כדי שלא תתעבר וכש"כ שאינה עושה פעולה להתעבר ותמר היתה בתולה ובתולה אינה מתעברת מביאה ראשונה עיין סוף פרק ד"א לכן אמרו וגם הנה הרה לזנונים בטח זינתה כמה פעמים לכן אמר צדקה ממני כי ע"כ לא נתתיה כו' וכדי שתתעבר מיעכה באצבע כדאמרו שם ודו"ק.

היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמור לאיש אשר אלה לו. יבואר עפ"י מה דאיתא בערכין האשה שנגמר דינה כו' פשיטא חד גופא נינהו מהו דתימא הואיל דכתיב כאשר ישית בעל האשה ונתן ממונא דבעל הוא כו' קמ"ל והנה בני נח נצטוו על העוברין וחמירי מישראל בזה וקרא דגם שניהם לא קאי עלייהו, וא"כ ממונא דבעל הוא. דבעל האשה אפילו בא עליה בזנות (ב"ק מ"ג ע"א) ואיך נקטלינה נמתין עד שתלד רק הכא שהרה לזנונים ואין יודע מי הוא הבעל ואפילו אם יבוא ויאמר אינו נאמן לכן שלחה לאיש אשר אלה לו אנכי הרה. וא"כ יש סימן מהאתנן ויש כאן איש שיש לו זכות בולדות ואיך נפסיד ממונו דבעל ובזה אתי שפיר מוטב וכו' ולא אלבין וזה הכר כו' ואל תאבד שלש נפשות כו' ודו"ק.

ולא יסף עוד לדעתה י"א לא הוסיף כו' וי"א לא פסק וכו' אולי פליגי בהא דאבא שאול סובר דהבא שלא לשם מצוה ביבמה קרוב להיות הולד ממזר. ופירש בירושלמי דר' יוסי סבר כוותיה ולכן בעל דרך סדין יעו"ש ריש יבמות ופירש הק"ע דוקא ביאה ראשונה אבל כיון שלקחה וקנאה בביאתו תו הרי היא כאשתו ומותר לשם אישות יעו"ש. ובזה מחלוקת בבלי פרק הבא ע"י דף נ"ו אם ביאת שוגג קונה ביבמה לכל הדברים דתהיה כאשתו לכל דבר וא"כ אם לא קנה עדיין צריך לכוון שלא לשם אישות לכן לא בא עליה עוד. ואם קנה אותה ונעשית כאשתו מחויב לקיים מצות עונה ולא פסק ואין לומר דא"כ היה צריך לקיים בה עוד מצות יבום. זה אינו. דכיון דהקים שם ע"י זרע כבר נתקיים מצותו ודו"ק היטב.

פרק לט

כדברים האלה עשה לי עבדך. בשעת תשמיש אמרה לו כן. היינו שפוטיפרע ואשתו היו חרטומים וקוסמים וכמו שאמרו שראתה כי יוצא ממנה לו שלשלת גדולה ולא ידעה שמבתה ואמרו כי לש"ש נתכוונה. ואולי ראה גם פוטיפר כן וחשב אז כי יוסף ג"כ ראה כאלה ולש"ש נתכוין גם הוא לכן לא חרה אפו מתחלה רק כאשר אמרה לו כדברים האלה שיוסף לא רצה לבוא עליה כדרכה שתוכל להתעבר רק למלא תאות לבו עשה כאשר יעשה פוטיפר היינו דרך איברים וכמעשה ער ואונן שפוטיפר היה סריס כמו שאמרו ז"ל שנסתרס מעת שקנה יוסף ולכן ויחר אפו.

מקום אשר אסירי המלך אסורים. פירוש שנאסרו על דברי מלכות אשר אין להניח להם שום אדם זר שלא ידברו מאומה כן היה ירא מיוסף שלא יספר המעשה כאשר הוא כי נכרין דברי אמת. ופוטיפר היה יודע המעשה ורצה לכפות חרפת אשתו עיין תרגום יהונתן ופשוט.

פרק מ

ויקצוף פרעה על שני וכו'. הקציף הקב"ה אדון על עבדיו לעשות רצון של צדיק יוסף כו' פ"ק דמגילה ומה שסיבב השי"ת ששר האופים ג"כ יחטא ויהרג לפי שבלא זה היה מחשב שר המשקים שיוסף פתר מדעתו לטוב אם יהיה כן יהיה ואם לא מאי איכפת ליה. אבל כיון שפתר חלומו של האופה לרעה לתלות על עץ הרי אם היה דרך חכמה והשערה לא סיכן עצמו פן לא יקוים כן ואז הלא נקום ינקום ממנו שר האופים ויכלה חמתו בו עבור הפחידו באימת מות ובודאי חכמת אלקים בקרבו ובטוח כי יתקיים פתרונו לכן הזכירו לפני פרעה ופשוט.

שני סריסיו שלא נאמר ששר המשקים היה גדול במעלה ולכך הבין יוסף שלגודל מעלתו ימחול לו המלך לכן כתב שני שיהיו שוין במעלה וכמו דאמר הגמרא ביומא שני השעירים מיעוט שעירים שנים ומה ת"ל שני שיהיו שוין. ודו"ק.

ונתת את כוס פרעה בידו כו' אשר היית משקהו יתכן כי אם יפול בלבב האדון איזה חשש ספק באמונת עבדו אז לא יקח מידו כוס מיוחד אליו רק כי יתנו שני כוסות על השלחן והעבד ימלאם יין מכלי אחת והאחד יקח האדון והשני ישתה העבד ואחר זה ישתה האדון לכן אמר שלא יהא שום חשש ספק בלבו עליך שתתן כוס פרעה המיוחד אליו בידו וכו' כאשר היית משקהו ולא שתשתה עמו והוא ישתה לבדו וההשגחה עשתה שיחלום גם שר האופים ויפתור לו לרעה כדי שיאמין בו השר המשקים. כי אם לא כן יחשוב כי רצה לחנפו ולפתור לטובה וכמו שביארתי לעיל ופשוט.

נראה דמן השמים היה שיהיה ימים עם שר המשקים והאופים ללמוד טכסיסי מלכות וכל חללה של רשות אשר ראוי לשליט לידע ולכן חלמו רק ג' ימים קודם צאתם שאם חלמו קודם אז היה שר האופים קצף עליו ולא היה מלמדו מסתרי המלוכה ומנהגיה ושר המשקים ושר האופים המה היו שרי המדינה של כל המשקים והאופים במדינה עליהם ועל המכס מהם ודו"ק.