משך חכמה/ספר בראשית/פרשת ויצא

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרשת ויצא

פרק כח

וילך חרנה. פירוש שהיה גר ולא היה לו שום מבטה פרטית תכליתית רק לילך חרנה למשפחת אביו ואחי אמו אשר המה יעזרוהו ויסעדוהו. אבל כשהבטיח לו השי"ת ושמרתיך בכל אשר תלך. שוב לא השקיף על חרן בפרט ולא היה תקותו על משפחתו ואחי אמו רק וילך ארצה בני קדם שהלך לכל מקום שיזמין לפניו הכל בהשקפה חדא כי בכ"מ ישמרהו השם ואלקים יהיה עמדו והבן.

אני ד' אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק יתכן עפ"י מה שהביא המהרי"ט בשניות או"ח סימן ז' דזרע אברהם לא מיקרי עשו וזרע יצחק מיקרי משום דביצחק יקרא לך זרע נאמר לאברהם ביצחק ולא כל יצחק. [וכבר הבאתי לעיל פ' וירא דמאגדה דשבת פ' הבונה ז"ץ ח"ק הללו זרעו של יצחק מוכח דעשו אינו זרע יצחק עיי"ש. אך לשיטת הרי"ט משום שבניו של עשו הם מכותית שולדה כמותה א"ש ודו"ק:] ולכך מדוייק שפיר אלקי אברהם אביך ביצחק לא הזכיר אביך מפני שהוא אבי עשו ג"כ, ולכן מסיים אשר דברתי לך ועיין רש"י משום דביצחק כו'. או משום שיצא מארץ ישראל ואינו מכבדו אשר נענש ע"ז במכירת יוסף ועשו מכבדו לא הזכיר אביו ולכך בוישלח קאמר יעקב אלקי כו' אבי יצחק משום שחזר לארץ ישראל ללכת אל אביו. והזוה"ק מתרץ באופן אחר עיי"ש ודו"ק.

אל האדמה הזאת אמר אדמה ולא ארץ לרמז שישוב כשהוא מת ממצרים להאדמה הזאת.

אכן יש ד' במקום הזה ואנכי לא ידעתי הענין מבואר עם הפסוק וארא אל אברהם יצחק ויעקב באל שדי ושמי ד' לא נודעתי להם ועיין רש"י ומדרש ולכן בכל הספר לא תמצא אני ד' רק אני אל שדי רק אחרי יציאת מצרים שכבר נתקיימה הגזירה של ועבדום וענו אותם התחיל להראות בשם הויה ולכן בהבטחתו לאברהם קודם התחיל להראות בשם הויה וזה שאמר בפ' לך ט"ו אני ד' אשר הוצאתיך וכו'. ומיד אמר ובמה אדע ונגזר השעבוד הקשה ונפסק עבור זה ההתגלות בשם ד' רק בשם שדי [עיין נדרים ל"ב שבזה חטא בשאלת במה אדע ונגזר השעבוד עיי"ש] לכן לא מסר אברהם ליצחק רק שם שדי והורהו דרכי השם בהוראת שם שדי. וכן ביצחק כתיב אני אלקי אברהם ולא כתיב הויה וכן ויתן לך האלקים. ואל שדי יברך אותך וכו' אבל יעקב במחזה אמר אליו אני הויה אלקי כו'. [דבמחזה שתא דרגי מנבואה כו' בזוה"ק עיי"ש] וזה שאמר ויקץ יעקב וכו' ויאמר אכן יש ד' כו' ואנכי לא ידעתי שלא ידעתי מדה זו מאבותי ולא הורו לי דרכי השם בזה השם הנורא וזה ביאור נכון ודו"ק.

ויקח האבן אשר שם מראשותיו כו' לא בנה מזבח כי חשש פן יקריבו עליו לע"ז יושבי הארץ. אבל מצבה לא היה דרך העו"ג להקריב עליו כמו שאמרו בספרי אשר שנא שהיתה אהובה בימי האבות ועיין רש"י שופטים ולא הקים אותה בלילה דאין בונין בהמ"ק בלילה כמו שאמרו וביום הקים כו'.

פרק כט

וישב עמו חודש ימים כו' יעוין מדרש ומכאן למדנו שאורח מקרי לענין עירוב שלשים יום ירושלמי הדר ה"ב וכן לשאר דברים וב"ב ח' ליתובי מתא וחדש דקרא שלשים יום ויעוין תוס' כתובות דף ע"א ד"ה ר' יודא.

הפעם אודה את ד' עפ"י דרך המדרש יתכן כי על שלשה הרגשות ראיה שמיעה משוש אין שום ברכה לא על מראה נאה ולא על קול נעים רק על הרגשת הריח יליף מכל הנשמה תהלל דבר שהנשמה נהנית כו' לכן בראובן שמורה על ראיה ושמעון על שמיעה ולוי על משוש אין ברכה רק ביהודה שכתוב והריחו ביראת ד' כתוב הודי' ודו"ק.

פרק ל

ותלד זלפה. לא נאמר ותהר בבני זלפה יתכן כי נולדו מהריון אחד וגד נגמר צורתו לשבעה חדשים. (כמספר גד) ואשר נגמרה צורתו לתשעה כיודא וחזקי' בני ר"ח בנדה כ"ז ולכן קראה שמו מלשון גודו אלנא שנקצץ מאחיו ואמרה בגד מלשון בגד שהיה מלובש באחיו כמו בגד. ודו"ק.

הנה שכר שכרתיך הלילה צריך להבין מאי שכירות יש כאן ונראה דהוא מטעם שסילקה עצמה מלשכב עמו לילה זו. הוי כקנין גמור ולא שייך על זה לאמור דהוי כמו קנין דברים ועיין רא"ש ב"מ גבי בן המצר דקנה מני'. ברא"ש פרק המקבל סימן כ"ג ועוד יש לדבר בזה אכמ"ל.

זבדני אלקים זבד טוב. תורה, כהונה, מלכות, וזה יזבלני אישי, וכמו שדרשו ז"ל על ויעש להם בתים בתי כהונה ומלכות כי כתר כהונה לוי. כתר מלכות יהודה. כתר תורה יששכר. וכמו שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים. אך יששכר בלא זבולון מחזיקו אינו יכול ללמוד ולכן אמרה בלידת זבולון הפעם יזבלני אישי וזבדני אלקים זבד טוב ודו"ק.

ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים כו'. זרות רואים אנו כאן. דבכ"מ כתוב עבדים קודם שפחות עבד ושפחה. עבד או אמה, והנראה עפ"י מה דאמרו וכופה ליתן תבן לפני בקרו ולא לפני בהמתו. ופרש"י כמו סוס וחמור שהם צהלים לרביעה ולכן לצאן קנה שפחות ולגמלים וחמורים קנה עבדים וכל אלה קנה עבור הצאן שהיה לו מעדרי לבן וכפרש"י ולכן הקדים שפחות לעבדים להראות שהשפחות היו מיוחדות לצאן והעבדים לגמל וחמור ודו"ק.

ובזה מדויק נמי בפרשת לך ולאברם היטב וכו' צאן ובקר וחמורים ועבדים ושפחות ואתונות דהפסיק בעבדים ושפחות בין צאן ובקר לאתונות ללמדנו דבר זה. דלחמורים נתן עבדים ולאתונות שפחות.

ויתכן דאצל אברהם במצרים קנה מקודם עבדים ללמדם דרכי השי"ת והנהגתו אבל אצל יעקב היה בנקל לו להשיג שפחות קודם מפני שכבר נצטוה על המילה ולא היו רוצים העבדים להמול בשכם ולכן קנה שפחות קודם ופשוט.

פרק לא

אנכי וכו' אשר נדרת לי שם נדר כו'. הזכיר להם הנדר שכל הנודר ואינו מקיים אשתו מתה כמו שכתוב למה יקח משכבך מתחתך יעוין רה"ש דף ו'. והענין שאיחר יעקב את נדרו. מפני שדרשו רז"ל על קרא לא תקים לך מצבה אשר שנא ד' אלקיך מצבה זו אהובה לאבות ושנואה לבנים. ויתכן כי בעשרים ושנים שנים האילו. התחילו הגוים לעשות מצבה לע"ז ופוק חזי דלבן אמר עד המצבה ויעקב לא אמר יעו"ש. ואפשר כי נתוודע להם ממה שיעקב ניסך עליה נסך ויצק עליה שמן והקדישוה כי שם יעקב היה גדול בארצו ועשו אותה לנעבד. לכן איחר נדרו עד שאמר לו הקב"ה ועשה מזבח לאל הנראה כו' ויבן שם מזבח כו'. ומה שאמר להלן ויצב יעקב מצבה כו' היא בפעם הראשון כפירוש הראב"ע ורמב"ן קלסו ע"ש ודו"ק.

כי מכרנו כו' כל העושר אשר הציל מאבינו לנו הוא ולבנינו. רמז מכאן לתקנת חכמים לכתובת ב"ד דבירושלמי מבואר דהוי כנוחל מן האם דאין הבכור נוטל פי שנים (עיין אור שמח) לכן אמרו כי הוי כסף נדוני' שלהם לכן המה להם היינו הנשים ולבניהם הזכרים אחרי מת יעקב כמו כל כסף נדוני' שתקנו חכמים כתובת ב"ד ודו"ק.

כי מכרנו ויאכל גם אכל כו'. הנה דע דהתורה שללה ומנעה דין העבדות בעמו ישראל וגם שאין האדם רשאי למכור עצמו לעולם, עבדי הם ולא עבדים לעבדים. וזה היה בהם ידוע מאבינו אברהם. ולכן כאשר שלחו אחי יוסף כו' ושא נא לפשע עבדי אלדי אביך, ואח"ז באו ואמרו לו הננו לך לעבדים, אמר להם התחת אלדים אני, שכיון שהנכם עבדים לד' לא תוכלו להיות עבדים לאדון אחר, אם לא יהיה במקום אלדים. וכן דריש בירושלמי, דעבדים פטורים מק"ש, משום ד', אלדנו ד' אחד, מי שאין לו אלא אדון אחד. ולכן השבטים שאמרו ליעקב אבינו שמע ישראל כו' לא היו יכולים להיות עבדים לאדון אחר. אך התירה תורה מכר לזמן, וזה רק באנשים, אבל בנשים היא אינה מוכרת עצמה כלל, רק אביה יכול למוכרה כשהיא קטנה, אבל לא לאיש אשר לא יוכל ליעדה, כמו לקרובים וכיו"ב, והוא רק מכר לאשות, וכן מקדשה אביה לעולם כשהיא נערה, דרק ענין האשות שלה מסרה התורה לאביה. וזה בישראל שקנויים לד' לבדו, והוא אדונם לא אחר, אמנם בעו"ג הדין דמוכר בניו ובנותיו לשפחות לעולם כמו שאמר הכתוב מהם תקנו עבד או אמה (רמב"ם פ"ט מהל' עבדים), והדין דיש לשכירות מתחלה ועד סוף, והוי מלוה, וכמו דאמרו בקדושין ס"ג מ"ח. והרמב"ם פסק דמקדש במלוה אינה מקודשת, ובמכר פסק דבמלוה מהני' לכן הקונה שפחה במלוה קונה. ולכן אמרו, כי יעקב היה פועל לזמן והוי שכר פעולה כמלוה, ואם היה כמו קדושין הלא אינה מקודשת, רק היה כמו מכר דמועיל במלוה והיו קדושין שלנו כמו מכר, שבן נח יכול למכור בנותיו גם לשפחות, ומכש"כ לבעליהן, וזה כי מכרנו. ומשיחתן של אמהות למדין תורתן של בנים, שנחלקו שאול ודוד בפ"ב מסנהדרין ודו"ק.

וינהג את כל מקנהו כו' לבוא אל יצחק אביו וכו' מה שאמר אל יצחק ולא הזכיר רבקה שעדיין היתה בחיים. משום שהיא אמרה ושלחתי ולקחתיך משם וכ"ז שלא שלחה אליו הרי מחלה לו כבודה, אבל יצחק אמר רק וקח לך משם אשה. ולכן הרי לא מחל על כבודו ומפני כן הלך אל יצחק אביו ודו"ק.

ותגנוב רחל התרפים. אפשר שזה היה כדי שיראה אליו ד' וכמו שדרשו על ויאמר ד' בפרשת בא שבית פרעה כו'.

עם אשר וכו' לא יחיה. שבן נח נהרג על הגזל. ואינו קללה כלל כן נראה לפי הפשט אבל לפי המדרש מתה רחל מאותה קללה (רש"י) אע"ג שלא מצא בכ"ז קללת חכם אפילו על תנאי אינו חוזר. כדאמרו ז"ל במכות על יהודה עי"ש בתוספות.

כי לא אוכל לקום מפניך תיבת לוא מלא בויו אלף והוא כאלו כתוב כי לו לא אוכל לקום הא לאחרים אוכל לקום וכמו שדרשו בשבועות אם לוא יגיד ונשא כו' עי"ש.

כי מששת את כל כלי מה מצאת מכל כלי ביתך. ירמוז על מה שפירש השל"ה הא שאמרה רחל דרך נשים לי הוא רמז על התרפים שע"ז מטמאה במגע ומשא כנדה. ואם נגנב ע"ז אמרו במסכת ע"ז דף נ"ג ע"ב דאיכא מאן דמבטל לה דמדלא יכלה להציל עצמה. עצמה לא מצלת לאחריני מצלה רק כאן שלבן מבקש אחריה איך ביטלם וכמו דאיתא במדרש שאמרו שבטים בושנו ממך אבי אמא שאמר למה גנבת אלקי יעו"ש ולכן אם לא היה מבקש וממשש את כליו למצא התרפים לא יכלה רחל לאמר זה ולשקר חלילה אבל עכשיו כי מששת את כל כלי הרי עדיין המה אינם מבוטלים ושפיר אמרה דרך נשים לי שהם מטמאים עדיין ולכן מה מצאת מכל כלי ביתך ודו"ק.

אם תענה את בנותי ואם תקח נשים על בנותי עיין יבמות דף מ"ד עצה טובה קמ"ל ד' אין טפי לא כי היכי דנמטייה עונה בחודש וכאן היה לו ארבעה נשים.

ויזבח יעקב זבח בהר עד כאן לא מצאנו בתורה זבח ורק מזבח כתוב בכולם משום שבני נח היו מקריבין לגבוה שחוטים וטהורים כמו שעשה נח אבל חולין היו אוכלים בנחירה כמו ישראל במדבר ושחיטה מן הצואר יליף ממקום שזב חתהו וזה מלת זבח רק יעקב שחט וחדש מצות השחיטה.

ולפ"ז דברי רמב"ן שלא שמרו מצות רק בארץ ישראל יתכן להיות כי הר הגלעד שצפה יעקב שהמצפה יהא לבניו שבט מנשה שמר שחיטה ולכן ויזבח זבח ושחט בעצמו וקרא לאחיו לאכל לחם זה דבר המתוקן כל צרכו לאחר שהי' שחוט ומוכן אז קרא אותם שהיה חושש לקרוא אותן בחיי הצאן שחש מפני שוחט לעו"ג דזה מחשב וזה עובד כמבואר בחולין דף ל"ח לכן לא קרא אותם רק לאחר שנשחטו והוכנו ונתבשלו ונהיו לחם לאכול וברור ולכן ביחרו שהיה שלמים ורק לאחר זריקת דמים והקטר חלבים כתוב ג"כ ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם כו' דמשולחן גבוה זכו בדבר המתוקן כל צרכו ודו"ק היטב.

פרק לב

וישב לבן למקומו ויעקב הלך לדרכו פירוש כי מי שיש לו איש קדוש כיעקב בתוך ביתו הלא ראוי להתבשם ממעשיו וחכמתו ולקיים בו הולך את חכמים יחכם ולא כן היה וכאשר הלך יעקב שב לבן למקומו הראשון היינו מצבו הרע בדיעות ובמדות רמאי ואוהב ממון ויעקב הלך לדרכו שהצדיק ות"ח האמיתי הוא הולך ממקום הראשון למעלות גדולות וכמו שאמרו ת"ח אין להם מנוחה בעוה"ז ובעוה"ב שמתוספים מעלה ומעלה מיום ליום ומיד ויפגעו בו מלאכי וכו' והבן.

ויפגעו בו מלאכי וכו' כאשר ראם מחנה אלקים זה הענין שהמלאך הנראה בעין מוחשי הוא או התלבשות מן המלאך וזה ויפגעהו איש שנתלבש בלבוש אש או הוא דקות המוחש וההשגה המורגשת עד כי הוא כפגיעה אחד באחד והנה אם אחד בא לקראת חבירו הלא מרחוק רואה את חבירו ואחר כך פוגע בו שבא אצלו משא"כ המלאך קודם זמן שהוא אצלו אינו רואהו וכשהוא אצלו הוא רואהו שאז נתגדל השגתו והוא רואהו וכיו"ב פירשו הקדמונים מקרא הגם הלום ראיתי אחרי רואי שכיון שפסק מדבר עמה תיכף לא ראתה אותו וזה שאמר שאעפ"י שהמה הלכו מארץ ישראל לקראתו בכל זה לא ראה אותם מרחוק רק כאשר פגעו בו שבאו אצלו ממש שאז היה צריך להם אז השיג אותם ונזדככה ראייתו ולכן אמר כאשר ראם אחרי הפגיעה ולא קודם הפגיעה מחנה אלקים זה ודו"ק.

מחנה אלקים זה הענין שבני אדם מחוברים ומתיחסים זה לזה מצד השתוות תכונתם מצד יחס טבעם זה קרובו וזה מקבל תועליות זה מזה ומחומר אחד קורצו לא כן שכלים הנבדלים כל אחד שכל פשוט נבדל מכל גשם כל אחד עלול בהווייתו מרצון הבורא מרצונו הפשוט הבלתי מחויב ומתי הם נעשים הגמוניא אחד בשעה שנשתלחים לענין אחד וכאן באו מלאכי ד' להצילו מיד עשו ולשמרו בדרך וזה שאמר מחנה אלקים זה שכולם מתיחסים ומשתווים זה לזה עד כי ראוי לכוללן לקרותן בלשון יחיד מחנה שכולם למטרה אחת באו ודו"ק.