משך חכמה/ספר בראשית/פרשת ויגש

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרשת ויגשעריכה

פרק מדעריכה

ואחיו מת אמרו כן, דלפי ידיעתם איך היה מקושר יוסף לאביו בטח אלו הי' בחיים היה מודיע לאביו במכתב מקומו וזה מקרי ברי. רש"י בכתובות דף כ"ב באומרת ברי לי שאלו הי' קיים היה בא ועיין ר"ן שם ודו"ק.

פרק מהעריכה

ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים. ר"ל כי רצה להתאפק ולהביא את יעקב לקיים השמש והירח כו'. משתחווים לי, ולא היה לו לרחם עליהם כאשר לא שמעו בהתחננו אליהם אך שלא היה נאות לפני האנשים הנצבים שלא ידעו כל המאורע והיה נראה כאכזר וכלב בליעל בלתי חונן ולא היה יכול להתאפק בסיבת כל הנצבים עליו.

כי פי המדבר אליכם. פירוש. שרצונו היה להתאפק ולהביא באופנים האלה את יעקב (כמפורש במדרש) אך היה סבור שלא ירד כי בחוץ אין רוח הקודש שורה דרק כ"ז שנאבד יוסף לא שרתה עליו שכינה שאין שכינה שורה מעצבות אבל כיון שיודע ליעקב מיד ישיג רוה"ק ושוב לא ירצה לבא למצרים לכן אמר כי פי המדבר וכו' כי ידוע מאמרם בתענית. על נהר כבר אשר היה מכבר. וא"כ כיון ששרתה עליו שכינה בא"י שוב לא יפסיק אף בחו"ל וזה אמר כי פי המדבר ר"ל בלשון רוח הקודש כמו בארץ ישראל ודו"ק.

או יאמר שלא יעלה בדעתו שהוא נצרך לטובתו היינו שאינו מכובד במצרים כי יוסף היה עבד ומבית האסורים יצא למלוך לכן לכבוד לו אם יבוא יעקב הגדול בשמו וביחוסו והוא נשיא אלקים למצרים, אבל לא חש לטובת אביו, לכן אמר אחרי הצעת דבריו הקודמים שחש רק לטובתם והנה עיניכם רואות כו' פי המדבר הוא רק אליכם לטובתכם ולהצלחתכם הנמרצה. כי כבודי הוא במעלה ראשונה אשר לא יתכן להיות גדול מזה, וכן כבודו הוא בתכלית בכל מילי, והוא שלא מכל צד לא יוסיפון בי מעלה רק הוא לטובתכם ואליכם דייקא ופשוט.

או יאמר באופן אחר שלא יאמר יעקב שיהיה בארץ כנען ויכלכלנו בשלוח לו שם מזון ומחיה לכן אמר כי זה לא יתכן אשר ישלח איש נכרי לארץ אבותיו מזון ומחיה הלא יאמרו כי צופה להוציא חלב הארץ והוא נכרי ואינו אוהב לארץ מצרים ולא חפץ בטובתה. אמנם אם היה יוסף מצרי בכל הליכותיו ובלשונו אז אמרו המצרים ששכח ארץ מולדתו ולא חשדוהו בזה. אבל אתם רואים כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש עברי אנכי בכל דבר. הלא בטח יחשדוני בכל זה כבוגד בארץ מצרים ודו"ק.

עגלות עפ"י פרעה שסוסים לא היו מוציאים במצרים לחוץ למדינה בלי רשיון וכשהיו יוצאים היו מסרסים וכמו שאמרו במשנה שאין פרה וחזירה כו' וסרוס אסור לב"נ וא"כ היה עובר יוסף על לפני עור יעוין במ"צ צ"א לכן הוכרח לשלוח עפ"י פרעה שהוא צוה לסרסן ולשלוח עגלות וזה עפ"י פרעה ודו"ק.

פרק מועריכה

ויזבח כו' לאלקי אביו יצחק. משום דאמרו סוף פ"ק במגילה דנענש על שלא כבד אביו כ"ב שנה. היה ירא שמא יענש מדה כנגד מדה שיוסף לא יכבד אותו וכיו"ב ולכן זבח זבחים לעורר רחמים על שלא היה אצל אביו יצחק לכבדו. ודע דאמרו אבל כל ז' אינו משלח קרבנותיו דכתיב שלמים בזמן שהוא שלם (מו"ק ט"ו) ולכן בשעה שפירש ממנו יוסף והתאבל עליו יעקב כל הימים והיה חסר שפרשה ממנו שכינה לא הקריב קרבנות אולם כשידע שיוסף חי ותחי רוח וכתרגומו רוח נבואה לא היה חסר משלימותו, לכן אמר ויסע יעקב וכל אשר לו. שכל אשר לו בכוחות נפשו היו שלמים אתו לכן נסע באר שבע ויזבח זבחים. והנה היין והשמן שעשה יעקב בבית אל על המצבה היא מנחת נסכים דמתנדב אדם יין ושמן בפני עצמן ולא היו נסכים לזבח דהא היו על האבן ולא על המזבח. וקיי"ל דהני דברים דהווי כמנחה אין שנים מתנדבין וכמו דתנן בספרא כשם שאין שנים מתנדבין מנחה כך אין מביאין לא יין ולא עצים כו' רק או ביחיד או בצבור. וכאן הקריב בשבילו ובשביל כל בניו והיה חסר יוסף ובניו שהיו במצרים לא היה יכול להקריב מנחה ונסכים לכן רק ויזבח זבחים כו' ולא יצק שמן ויין. וזה מאמרם במד"ר על ברית השבטים הקריב הוא שהקריב עבור השבטים והיו כשותפים בקרבנן ודו"ק.

או יתכן דאין מנחה ונסכים בבמת צבור לר' יהודא ורבנן עיין זבחים קי"ז ובתוספות. ולכן בית אל היה דינו כירושלים. ונראה מרז"ל שזה ירושלים שיעקב קראו בית אל יעוין רש"י ויצא ובפרק גיד הנשה צ"א. אבל בבאר שבע וכן בעיר שכם לא הקריב נסכים ושמן דהיה להם דין במת צבור ודו"ק בכ"ז.

או יתכן דהיה מקריב מעשר בהמה כמו שאמר וכל אשר תתן לי עשר כו' ולכן מעשר בהמה של חוצה לארץ לא קרב. כמו"ש ריש פרק מעשר בהמה לכן לא הקריב בבואו לארץ מפדן ארם.

ויאמר אלקים כו' במראות הלילה כו'. הנה אצל אברהם ויצחק לא מצאנו זה רק ביעקב כאן ובויצא היינו מפני שהיה מוכן לצאת לחו"ל לגור. לכן בא אליו התגלות אלקות בלילה להראות שאף בלילה בחשכת הגלות שורה שכינה בישראל כמו שאמרו גלו לבבל שכינה עמהם וזה אברהם תקן תפילת שחרית ויצחק מנחה ויעקב ערבית והן איברים ופדרים שהן קריבין בין ביום בין בלילה והנה אמרו ז"ל שאין השכינה שורה בחו"ל רק למי שהיה רואה בארץ ישראל כמו שאמרו על יחזקאל סוף מוע"ק לכן סוף עבודה כמו הקטרת איברים שכבר נשחט ונזרק ביום נוהג אף בלילה. בינה זה ולזה אמר יענך ד' ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב שבזמן שהם בצרה ובחשכת לילה ישגבך אלקי יעקב שנגלה אליו בלילה ודו"ק.

ומזה יצא לנו מוסר השכל שכאשר ישראל אוחזין אל הקבלה הנאותה והולכים בדרכי ולמודי אבותיהם אז הישראלי הוא גוי איתן עתיק יומין אשר נגלו אליו האלקים בהיות המקדש על מכונו אז שורה השכינה עמהם גם בחו"ל גם בלילה אבל בזמן ששכחו ברית אבותיהם ואינם הולכים בדרכיהם אז כשהם בפני עצמם הלא אין שכינה שורה בחו"ל ונסתלקה שכינה מהם ונתונים למשסה ולבז. כי שאינו חושב עצמו לגוי עתיק שכבר ראה והיה דבר ד' אליו ודו"ק.

בזה יובן מה דאמר (ירמי' ל"ב) כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת כו' להסירה מעל פני הוא כי בגבעון כתוב בלילה הוא נראה אלקים לשלמה זה בבמת צבור וכשנבנה הבהמ"ק והתפלל והיה גלוי שכינה כתוב וירא ד' אל שלמה בלילה בדבה"י ולא זכה להראות אליו ד' ביום אחרי גלוי שכינה כזאת לעיני כל ישראל יען כיום גזר על ישראל שיגלו על שנשא בת פרעה כו' לכן היה מתגלה להם בלילה להורות שגם בגלותן יהיה ד' עמהם ולזה אמר במלכים בגבעון נראה ד' אל שלמה בחלום הלילה ולכשנבנה בהמ"ק וירא ד' אל שלמה שנית כאשר נראה אליו בגבעון לא במעלה גבוה יותר רק כמו בגבעון. ודו"ק.

אנכי ארד עמך וכו' ויוסף ישית ידו על עיניך. יתכן כי אמר לו שבל יחקור בעיונו ובעיניו השכלים על תכלית ומהות הענין שצריך לירד למצרים ולעלות כי מה זה תכלית וסבה לאיזו שלמות. שלאברהם אמר לילך לארץ כנען להשאר שם בארץ המיוחדת לו אך לילך למצרים מה זה תכלית. אמר כי הענין של יוסף ישית ידו על עיניך שזה הענין יעצום עיניך שבל תחקור ובל תסתכל אחרי דרכי ההשגחה כי רמו. כי מי מלל זה אשר הצער של יוסף יהא לתכלית נרצה כזה שידור במצרים ויהי לשליט ויפרסם דעות צודקות וכל הארץ יהיו כפופים לו הלא זה הענין די לשום יד ולכסות השקפת עיניך והבטת הבנתך המוחשת וזה ע"ד צחות.

בנותיו ובנות בניו הביא אתו לפי הפשט הוא מכוון על נשי בניו וכדאמר במדרש רבה פ' וישב על קרא דכל בניו וכל בנותיו כו' וזה רמז מה שחושב ובני בניו אתו, והפסיק במלת אתו ואחר זה בנותיו כו' אתו להורות דהיו אסורין בתשמיש בבואן מצרים מפני הרעב דאסורים בתשמיש כמו שדרשו על קרא דוליוסף יולד כו' בטרם תבוא שנת הרעב בתענית, וזה כמו שכתוב בנח בבואן אל התבה ודו"ק.

אלה בני זלפה וכו' שש עשרה נפש, בכולהו כתיב ילד ליעקב כל נפש, וכאן לא כתיב כל, ויתכן, מפני שאמר בספר הישר שסרח איננה בת אשר רק בת אשתו ונתגדלה אצל אשר לכן לא אמר כל.

בני רחל אשת יעקב יוסף ובנימין. לפי שמצאנו באברהם ששלח בן פלגשו וכן ביפתח בן אשה זונה גרשוהו אחיו מבית אביו וכו' באו אחי יוסף עם אביהם שלא יאמרו מסתמא הוא בן אשה פחותה ויגרשוהו מבית אביו לכן פרסמוהו כי אמו עקרו של בית ואחיו בן אמו בנימין אשר לא עזבו ובשבילו חרדו כל החרדה הזאת ופשוט.

בני רחל כו' אשר ילד ליעקב ולא כתוב אשר ילדה ליעקב כמו בשאר נשים לפי התרגום יונתן שבתוך הבטן הוחלפו יוסף מבטן לאה לתוך בטן רחל אם כן לפי מה שדרשו בסוף פ' המפלת דאשר ילדה הוא על הריון שאשה מזרעת תחלה יולדת זכר אם כן לא היה הזריעה מרחל לכן רק על הלידה לבד כתיב אשר ילד ודו"ק.

וצאנם ובקרם כו' לא זכר הנשים כמו שזכר פרעה משום שכבר קרה להם בשרה וחשש שמא גם בנשיהם.

פרק מזעריכה

ויתן להם יוסף לחם בסוסים ובמקנה כו' ובחמורים בין סוסים לחמורים ולהלן בוארא גבי דבר כתוב בסוסים ובחמורים כו' נראה משום דאמרו כל שאין עיבורן שוה אינן יולדין זמ"ז בריש בכורות וסוס וחמור עיבורן שוה ויולדין פרדות אם כן הלכה דבני נח נצטוו על הרבעת כלאי בהמה כפסק רמב"ם ואסור למוסרן לעו"ג דירביע ויעבור על לפני עור כפסק רמב"ם וכמו שפירש הפרישה. לכן לא מסר יוסף לעבדיו להיות כאחד. ולכן הפסיק וכתב מקנה צאן ובקר. בינתיים שזה לא ירביעו כיון שאינן יולדין זה מזה ודו"ק.

קנה אותנו ואת אדמתנו כו' אולם יוסף שנא מאד את קנין העבדות להיות שליט אדם באדם לרע לו. לכן אמר ויקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה אבל לא אותם לעבדים, רק הארץ תהא קנויה לפרעה והם יהיו קנוים לשעה להיות עובדים עבור לחמם ולהיות שכירי ימים לעבודת שדה. ולכן אמר יוסף הן קניתי אתכם היום. פירוש לזמן ואת אדמתכם לעולם לפרעה לכן העביר אותן בערים שבל יהיו כמחזיקים באדמתם ובמה יוכר שקנה את אדמתם. אם הם לא נמכרו ויושבים על נחלתם ודו"ק.

ונהיה ולא כו' והאדמה לא תשם כו'. זה אינו בכרמים ופרדסים שאינם צריכים זרע להם רק מפני שחזק עליהם הרעב מכרו איש שדהו ובזה המוכר שדה מכר גם האילנות וכפירוש רשב"ם דף ס"ט על קרא דויקם שדה עפרון כו'. ובמשנה ברשב"ם ס"ח נאמר ותהי הארץ לפרעה ואמר הא לכם זרע והיה בתבואות אבל לא בפירות האילנות אבל הארץ היתה כולה לפרעה גם כרמים.

קניתי היום אתכם ואת אדמתכם לפרעה. ספרה התורה לנו זאת. מפני דהתורה אמרה ושאלה אשה משכנתה וכו' כלי כסף וזהב ושמלות, וכבר צעקו אנשי מצרים לפני אלכסנדר מוקדון תנו לנו כסף וזהב ששאלתם והשיב להם גביהה בן פסיסא בפ' חלק צ"א תנו לנו שכר עבודה של ששים רבוא שעבדתם עמהם במצרים רד"ו שנה יעו"ש ובמדרש והא עבודה עבדו למלך מצרים כמו שכתוב ויבנו את פיתום וכו' לפרעה ואיך נטלו מאת העם כלי כסף וזהב. אך כיון שפרעה קנה אותם והמה וכל מה שלהם שייך למלך מצרים והכל שלו אז שפיר נטלו דמי עבודתם ודו"ק.

בהפטרה יהודה ובני ישראל חבריו אפרים ובית ישראל כו' כי בני יהודה הי' להם מקדש והיו עולים לרגל כדין זכרים ועץ אפרים לא הי' להם מקדש ולא עלו לרגל כדין בית ישראל אלו הנשים ודו"ק.