משך חכמה/מגילת רות

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

מגילה רותעריכה

גם שול תשולו לה מן הצבתים. הלא היא תסבור שהוא לקט ופטורה ממעשר, ובאמת חייב במעשר שהם בכוונה השליכו לה מן הצבתים. אך נראה דלקוח פטור ממעשר מן התורה, ולה הוי כמתנה ולא מקרי תבואת זרעך. אמנם שיטת רמב"ם ור"ת פרק הפועלים, דאם לקחן קודם מירוח ומרחן חייב במעשר מן התורה. לזה אמר ועזבתם ולקטה ולא תגערו בה, פירוש שלא תזכה בלקיחה, רק שתעזבו אותם וכל זמן שלא תמרח יהיה שלי, ואחר המרוח אז תהא שלה ותפטר תו משום לקוח. לכן ותלקט בשדה כו' ותחבוט את אשר לקטה, הרי מרחה בשדה ולא זכתה עד לאחר מירוח ומיפטר משום לקוח. ופשוט. ודו"ק.

ותרא אשר לקטה כו'. פירוש דבסוטה פרק משוח מלחמה אמרו דעני שעשה גורן מלקט שו"פ חייב מעשרות משום מראית העין, דמחזי כמאן דגדל בשדהו, רש"י, ולכן אמר ותרא חמותה את אשר לקטה, שהיה ניכר עדיין שהוא של לקט, אף שחבטה, בכ"ז ניכר היה עדיין שהוא של לקט, משבלים מפוזרים, ולא כמרוח בגורן שלו, לכן לקחה אשר הותירה משבעה. ודו"ק.

וזאת התעודה בישראל. פירוש דסתם קנין לכתיבה עומד, וכיון שראו עדים הקנין הם יכולים לכתוב שטר, ואינו יכול לטעון פרעתי כו', נמצא דהקנין הוא התעודה בישראל. ופשוט.

ויאמר בעז לזקנים וכל העם עדים אתם היום. הנה קנין אין צריך עדים כמפורש בתוס' ב"ב דף מ' ע"א בשם ר"ת, ורק להכחשה, ואז אין צריך ליחד אותן, דאף בלא כוונו להעיד עדותן עדות, כדאמר הגמ' אי למיחזי אתו ועיין חו"מ סימן ל"ו ועדי קדושין א"צ לאמר אתם עדי, כדאמר הגמ' קידושין דף מ"ג ע"א. אולם א"ש לפי שיטת הפוסקים בסימן ל"ו, ועיין שיטת רשב"ם ב"ב קי"ד, דעדות קרוב או פסול פוסלת אף בלא הגדה בב"ד, ולר' יוסי אף בראיה בעלמא, ועיין בתוס' סנהדרין, לכן יחד הזקנים והעם לאמר אתם עדים, ששוב לא יתבטלו ולא יצטרפו עם האיש טוב, שהוא היה קרוב לבעז אבי אביו. ולפי דעת הרשב"א הובא בחו"מ סימן ל"ט סעיף ה', דכל שלא הזמינן לא אמרינן קנין לכתיבה עומד, אינם כותבים לו את השטר ניחא שמשום הכי הזמינן. ודו"ק בכ"ז.

ויקח בעז את רות, זה קדושין, ותהי לו לאשה, זה חופה, ויבוא אליה, זה ביאה. ומכאן למדנו שחופה איתא וגומר באלמנה. ועיין יומא פ"ק בתוס'.