משך חכמה/מגילת אסתר

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

מגילת אסתרעריכה

התך, שחתכוהו מגדולתו. הכוונה כי גדולתו אצל שלומי אמוני ב"י היה אשר מסר עצמו למיתה על תפילת ג' פעמים בכל יום במידי דרבנן ולהשליך לגוב אריות, אמנם עכשיו כי כל העם נתעוררו לתשובה גדולה כזו, ואחרי שאמר ודתיהם שונות הלכו וצמו שלשת ימים וקראו צום ובכי ולמדו תורה, ומסרו עצמם על קדושת השם וקיום הדת באופן נפלא, א"כ נתמעט גדולתו של דניאל כי ראו עתה אשר טמון מסירת נפש בכח הישראלי ואין הוא יחיד בזה והבן.

מה זה ועל מה זה. דרשו במגילה פ"ק, שמא עברו ישראל על חמשה חומשי תורה דכתיב בהן מזה ומזה הם כתובים. הענין, עפ"י מה שנחלקו במדרשים אם החותם היה של דם או בטיט, והכוונה דישראל באותו דור נתחייבו על שני דברים, שהשתחוו לצלם, ושנהנו מסעודתו של אחשורוש. ואם דנענשו בשביל ההשתחויה לצלם היה החותם של דם דחייבין ע"ז מיתה, ואם משום שנהנו מסעודתו אין ע"ז חיוב מיתה והיה חותם של טיט, דזה רומז על עבדות בחמר ולבנים, ובגמרא אמרו כרצון איש זה מרדכי, ונמצא מרדכי היה קצת גורם שלא מסר נפשו על זה, וכן אמרו דניאל להיכן הלך וכו' (סנהדרין פ' חלק), דאלו היה שם היה מוסר נפשו על זה והיו כל ישראל אחריו מוסרין נפשם, ואיתא בירושלמי שקלים דכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש דקדוקיה ואותיותיה הכל היו מרומזים בלוחות דכתיב מזה ומזה הם כתובים, וזה ששלחה אסתר להתך זה דניאל ולמרדכי לדעת מה זה ועל מה זה, על מה העונש, אם על שנהנו מסעודתו של אחשורוש שאינו אך דקדוק מדברי סופרים שאין ע"ז חיוב מיתה, אולם נרמז הוא בתורה, או על שהשתחוו לצלם, וזה יתבררו התך ומרדכי בעיונם הדק. ודו"ק.

אל המשתה אשר אעשה להם. פירוש, דהיא רצתה כדאמרו ז"ל אסביר לו פנים כדי שיהרג הוא והיא שיחשדנה המלך ממנו ויהרוג את שנינו, וכי ראתה שבמשתה ראשון עדן לא עשתה מאומה כי לא עלה על דעתו כלל, לכן הגדילה הקנאה ואמרה אל המשתה אשר אעשה להם שלשניהן עושה המשתה בשוה מה שתמול אמרה אל המשתה אשר עשיתי לו וכן היה כדאמרו בגמרא אמר מאי דקמן דזמנתה אסתר וכו' ודו"ק.

כי ראה כי כלתה אליו הרעה מאת המלך. הענין הוא דמתחלה הי' סבור שאסתר לא תעיז בנפשה לבקשו עם המלך לבוא אל המשתה, רק שהמלך צוה עליה שתעשה להם משתה לעשות לו יקר יותר מכל השרים וזה שאמר וגם למחר אני קרוא לה אבל הכל עפ"י המלך, ולכן אמר למי יחפוץ המלך לעשות יקר כו', אבל בסוף ראה האמת כי הכל הוא מחפץ אסתר והמלך עושה מה שהוא רצון אסתר, א"כ אסתר היא הסיבה והמצוה והמלך הוא הגומר ומקיים דבריה והסוף היא הוצאת הדבר למפעל ע"י, וזה כי כלתה, שכלות הרעה הוא מהמלך אם כן מה התועליות שיבקש ממנו שהוא כשוטר ואסתר הוא השופט, לכן בקש ממנה ודו"ק.

על כן היהודים הפרזים עושים כו' ויו"ט. הנה רוח הקודש אומר לדורות שיהיו עושים זה היום ליום טוב, דכיון שאמרו העושה מלאכה בפורים אינו רואה סימן ברכה, א"כ מי פתי יעשה מלאכה ביום שאינו רואה סימן ברכה. לכן יעשו אותו לדורות יום טוב, וכן מביא דברוה"ק נאמרה וזכרם לא יסוף מזרעם וכמו דכתב בשו"ת רשב"א דלא היה גזרה לבטל פורים מעולם ודו"ק.

ודע, דהגמרא במגילה דף ה' שקיל וטרי, אם פורים אסור במלאכה, ובירושלמי מקשה מהך דאם היה דורשה ומגיהה דהיה כותבה קתני יעו"ש דמשני דבבני כרכים המקדימין לקרות בי"ד כשחל ט"ו בשבת ולא משני בכפרים המקדימין, משום דבהלכה ג' קאמר דשלא בזמנו בבני כפרים המקדימין בעי דוקא בעשרה, וא"כ אין קתני ומגיהה אם כוון לבו יצא, אבל תלמודין דלא מקשה אפשר דסבר דכמו דדרשינין סעודה שעשאה בלילה לא יצא י"ח מ"ט ימי משתה כו' וא"כ יום טוב נמי דוקא איומי קאי, הא לילות אינו אסור במלאכה, ותמן בלילה קאי ודו"ק.

כי המן צורר כל היהודים וכו'. הנה אחת מהפעולות ההשגחה לקיום הדת, היא, אשר שנאת האומות הוא גדול יותר בעזבם הדת, וכמו שאמר וגם אני נתתי אתכם שפלים ונבזים, כפי אשר אינכם שומרים דרכי, וכן במצרים שלא שמרו הדת ג"כ שנאתם היה גדול, וכן המן שאמר ודתיהם שונות הרי שהקפיד על הדת, ועצם שנאתו היה להאומה גם בעזבם הדת, לכן אמר כי המן צורר כל היהודים אפילו לעוזבי דת, כי הפיל פור הוא הגורל להומם, פירוש שיעזבו הדת ואחרי זה לאבדם בטרוניה שמחליפים דת צדק, וכמו כל צוררי ישראל בזמנינו במדינות מארקא ורומניא.

ככתבם וכזמנם. הנה הלועז ששמע אשורי יצא, ומקודם היה הכתב עברי. והיה צ"ל כתוב בכתב עברי ואחרי זה היה כתוב בכתב אשורי, וצ"ל כתוב בכתב אשורי, לכן אמר ככתבם וכזמנם כזמן שיהיה אז הכתב אצל היהודים, כן תכתב המגילה ולכן דריש מוי"ו דויזתא דלזקפיה כמורדיא דלוברת, הוראה בוי"ו שלא נשתנה אחרי זה ע"י עזרא שבכולהו נשתנה ועיין פרק כ"ג ודו"ק.

וישלח ספרים אל כל היהודים כו' דברי שלום ואמת לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם כו'. ודרשו ז"ל זמנו של זה לא כזמנו של זה, וזמנים הרבה תקנו להם י"א י"ב י"ג לכפרים. וביבמות פ"ק רמי ריש לקיש הא כתיב לא תתגודדו לא תעשו אגודות יעו"ש במסקנא, ופרשו הראשונים, עיין בריטב"א, דאימתי שייך לא תתגודדו דוקא, כגון צרת הבת שב"ש מחייבין לה ביבום וב"ה פוטרין, נמצא דעל צרת הבת של ב"ש היו ב"ה אומרין שהיא אשת אח והולד ממזר, וכן על של ב"ה היו ב"ש אומרים שהיא שומרת יבם שניסת לשוק, דפליגי בזה, דלמר לא הוי דברי ב"ה אמת וצריכין לחזור מהוראתן ולמר לא הוי דברי ב"ש אמת ושייך בל תתגודדו, אבל כאן במגילה הלא כו"ע מודו דבני כפרים בעו למקרי ביום הכניסה, ובני כרכים בט"ו ובני עיירות בי"ד, ולכולהו כדין עבדי, וזה תירוץ מספיק, וכעין זה כתב הרא"ז. וקוטב הסברא, אם חד מנהון הוי שקר לדברי חבירו אז יהיה מחלוקת גדול בישראל ויעשו התורה כשתי תורות, אבל כאן שלכל אחד חבירו עושה כדין האמיתי מאי שייך כאן לא תתגודדו [ועיין שם ביבמות אעפ"כ לא נמנעו משום שנאמר והאמת והשלום אהבו יעו"ש היטב], וזה שאמר וישלח ספרים כו' דברי שלום, שיהיה שלום לכולם, ואמת שכל אחד עושה כהאמת לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם, היינו בזמנים הרבה שתקנו להם דליכא משום בל תתגודדו ודו"ק.

לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם. יתכן כי אצל העמים מונין היום יום ולילה וא"כ היה הנס ביום י"ד ולילה שלאחריו וכן למוקפין, וגזרת המן היה ביום י"ג ולילה שלאחריו, רק אצל דת הישראלי היום הולך אחר הלילה, לכן שלח ספרים לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם של היהודים שהיום הולך אחר הלילה. ולכן אמר בירושלמי דסעודת פורים שחל בשבת מאחרין בליל ט"ז שהמנוחה היה בו אז ולא שייך על זה לא יעבור כמו דפרישית, ועיין ר"ן פ"ק שם. רק ששלח באגרת הפורים השנית לעשות כפי כל הזמנים של היהודים שתחלתן מן הלילה ודברי הצומות, שצומות אסתר היה לילה ויום, כן צומות דדברי קבלה הוא לילה ויום ודו"ק.

ובזה א"ש דמשה נולד בז' אדר, ואמרו בפ"ק דסוטה שנתמלא הבית אורה, וע"כ בליל ז' אדר, ומת בעצם היום בז' אדר, ולכן המן שחשב בלבו שהיום מתחיל מן הבוקר והלילה אחריו א"כ נולד בששה לאדר ומת בשבעה, שהלילה שלפניו הוא מיום אחר, לכן אמרו ולא ידע שבו ביום נולד היינו שטעה בחשבון, פירש, שחם הקב"ה משלים שנותיהן של צדיקים א"כ לא שייך לומר שהמזל רע שמת, אחרי שסוף אדם למות ומתחלת לידתו נגזר עליו שימות באותו יום, וא"כ אדרבא נולד משה מושיען של ישראל בז' אדר והחודש הוא שנולד בו, אבל אם אינו משלים שנותיהן, א"כ הוא סימן רע להיות שמת באותו חודש, והוא סימן רע שהיה יכול למות בחודש אחר. ולזה לפי טעותו נולד בו' אדר ומת בז' לכן החודש סימן רע, אבל באמת הלילה הוא היה ז' אדר וא"כ מוכרח היה למות באותו חודש ואדרבא מזלו של אדר טוב שנולד בו מושיען של ישראל ודו"ק. אמנם יתכן לדרוש, דכתיב ביום אחד באגרות הראשונות והשניות, ונדרוש יום אחד ממעשה בראשית שהלילה קודם ליום וכמו דדריש ב"ז במשנה פרק או"ב יעויין היטב ודו"ק.