משך חכמה/הפטרות

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

הפטרת שקליםעריכה

ויקח כו' ארון אחד. הסמיכות כאלו כתוב ארון איש אחד רד"ק. ונראה משום דחששו למוסיף על הבנין (יעוין ריש פרק כיסוי הדם) לכן כתוב בדברי הימים ויתנהו בשער בית ד' חוצה, פירוש בשער ניקנור שלא נתקדש החלל (כדי שיכניסו המצורעים בהונות פסחים דף פ"ה ע"ב). ועוד משום שלקחו ארון איש אחד ולא ביטל להבנין. ועיין או"ח סימן קנ"ג ס"ק כ"ב ודו"ק. ועיין שקלים סוף פרק ששי בזה.

הפטרת זכורעריכה

ממיטב הבקר והצאן לזבוח לד' אלקיך. פירוש שלא חיישינן לרביעה, דכיון דהם ממיטב, והנרבעת נכחשת בבשר, עיין פרק אין מעמידין. ולכן אמרו גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות ועשינו לד' דאם איתא דאקציה או דפלח לא היה נותן אותו. ובטול מצרים לעו"ג שלהם היה מועיל דלא הוי בגדר לא פלח דהא נשתייר בעל צפון כדי להטעותם ודו"ק.

ויאמר אליו שמואל קרע ד' את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך וגם נצח ישראל לא ישקר וכו'. הענין דלטובה שאמר מתחילה רעה חוזר לטובה, ולרעה אינו חוזר מן הטובה שאמר תחלה. וגם בנגמר גזר דין אמרו בגמרא דביחיד אינו חוזר ובציבור חוזר, עיין רה"ש, והקשה הטורי אבן הא בחזקיה נגמר הדין ואפ"ה חזר, ותירץ דמלך כפרתו כצבור לא בשעירה ואף לאחר גמר דין חוזר, לכן אמר שמואל לשאול, חדא קרע ד' ממלכות ישראל מעליך היום וא"כ אין שוב לך דין מלך, וביחיד אינו חוזר אחר גמר דין, ועוד ונתנה לרעך הטוב ממך וא"כ לגבי דידיה טובה ושוב אינו חוזר אף קודם גמ"ד ומעתה ונצח ישראל לא ישקר ולא ינחם ודו"ק.

ובזה מבואר מה דאמר הגמרא סוף נזיר, שנאמר איך אלך ושמע שאול והרגני שכבר היה עליו מורא בשר ודם, פירוש דבשלמא במלך מצוה שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך, אבל הכא כבר הוסר מאתו המלוכה וכמו שאמר שאול ולא המלך שאול, ואפ"ה נתירא, ופשוט.

הפטרת פרשת החודשעריכה

וכי יעשה הנשיא נדבה עולה או שלמים נדבה לד'. הקדים נדבה לעולה, שהמתנדב עולה דילמא אתי לידי תקלה דימעול, צריך להביאה לעזרה ולקרות שם עולה עליה כהלל פסחים ריש אלו דברים, אבל בשלמים שאין בהם מעילה מחיים יכול להיות שם שלמים קודם ואחר זה נדבה לד' ודו"ק.

הפטרת שבת הגדולעריכה

וערבה לד' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכו'. הנה מתוק הוא דבר המתוק מצד עצמו, אבל ערב הוא דבר הנתמזג ונתערב מתערובת מינים שונים שיהיו מתבשמין זה מזה, וכמו קטרת שהיה מעורב חלבנה עמהם ובכללותם היה ערב, ומנחה אינה באה בשותפין רק ביחיד שנאמר נפש, וצבור מביאין מנחה אחת, דכתיב בהו כל נפש הבאה לבית יעקב, שהיו עובדין לד' אחד והן אחד, אבל בעשו כתיב נפשות, שהיו עובדין לע"ז הרבה כדאמר במדרש, וזה שאמר וערבה לד' מנחת יהודה כימי עולם, שלא היה בהן עו"ג בדורו של הבל והמנחה ערבה, שנתבשמו זה מזה ונעשו נפש אחד. וזה הכונה בשופטים ו' וידל ישראל מאוד, ואמר בילקוט, שלא היה בידן להקריב מנחה, שנאמר ואם דל הוא כו', פירוש, שלא היה ביניהן חיבור וקישור זה לזה, שנפרדו זה מזה, שהיו עובדין לבעל ולאשרה ולא היו מקושרין להאחד היחיד המקשר כולם כאחד, והיו נפרדין ואין שותפין מקריבין מנחה. ולכן בסוף א"ל צליל לחם שעורים זה מנחת העומר, שהיו נחשבין לצבור וכלליותם שקול כנגד כל מדין ועמלק, שכל אחד מישראל שקול הרבה, ויכולין להקריב מנחה, ושעורים ליכא ביחיד רק בציבור. ודו"ק.

או יאמר, שמנחה אינה באה בשותפין רק בצבור, ולכך בזמן שהיו ישראל נחלקין לשתי ממלכות לא ערבה מנחת יהודה וירושלים, שהיו מקריבין בבמות והוי יהודה כשותפין, אולם לעתיד שיתקיים נבואת יחזקאל ל"ז ולא יהיו עוד לשני גוים כו' ורועה אחד יהיה לכולם, אז בהיות כל ישראל כאחד ועיניהם נשואות למזבח ד' בירושלים אז תערב לד' מנחת יהודה וירושלים ודו"ק.

ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ. הנה ארץ ישראל בזמן שכל יושביה עליה אינה ביד ישראל למכור לצמיתות, כי לי הארץ, ובתנאי שלא תחזור ביובל לא מהני, דהוי כמוכר דבר שאינו שלו, כן ישראל בעצמם עבדי הם וקנוים להשי"ת, ואינם יכולים להמכר לצמיתות, רק ביובל יצאו ואינם בעלים על עצמם להמכר לעבדות, רק קנין למעשה ידיו, וזה שאמר שיסכימו כל הגוים, כי אתם ארץ חפץ ואינכם ברשותכם להמכר ולהכנע לבני אדם, כי עבדי ד' אתם ולא עבדי אחשורוש. ודו"ק.

ליראי ד' ולחושבי שמו. אפילו חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשה כו' (סוף פ"ק דקדושין), אך אונסא כמאן דלא עבד היכא שחבירו צריך להתחייב, דלו יהא דפלוני נאנס, מכל מקום חבירו שכנגדו לא נתחייב על אופן זה, יעוין ש"ך סימן כ"א, אך זה רק במי שצריך תועליות, לכן כיון שחבירו אנוס ולא עשה, לא נתחייב על אופן זה, אבל בהשי"ת, שאם חטאת מה תפעל לו כו', לכן כיון שהישראלי אנוס מיחשב כאילו עשה וזה והיו לי ליום כו' אשר אני עושה סגולה, שאהבתן אצלי אינה מצד התועליות שאקבל מהן רק ענין סגולי, ולכן שכרם גדול כאילו עשאו לבד רק אם נחייב על פרט שיעשה חבירו ונאנס חבירו ולא עשה אין השתעבדות מחבירו, דהא לא נעשה. לכן בסוכה וכן בתקיעת שופר דדרשי מנין שנאמרין מלכיות דכתיב אני ד' אלדיכם, וקאי על שופר דסמיך למו, לכן מאני ד' אלדיכם ואין ליתן שכר אם נאנס ולא עשה בטל ההתחייבות לשלם ע"ז, לכן אמרו במשנה בירדו גשמים, דדומה למי שבא למזוג כוס לרבו כו'. וכן ברה"ש כל שנה שאין מריעין בתחילתה ואפילו איתייליד אונסא כהבה"ג, אבל בלולב דלא כתוב אני ד' אלדיכם, רק בכלל התורה הוא מיחשב שפיר כאילו עשאו, ודו"ק, כמו שהיה בשנת תרע"ז. ולכן מה שדברתם, שע"י הרדיפות והצרות שוא עבוד אלקים, שהעבודה לא יוכל להיות, כי הישראלי לא יוכל לעסוק בתורה ומה בצע כי שמרנו משמרתו היינו הל"ת לא תאמרו כן שבין העובד אלקים לאשר לא עבדו תרויהו צדיקי גמורי נינהו, ואילו בין צדיק לרשע המרחק גדול ועושי רשעה ילהט אותם יום הבא, וזה עוז שתוקף שישראל מחזקין עצמן נגד הרדיפות, ומזה נחת רוח לרצון השי"ת, וזה וחדוה במקומו, וזה בבתי גואי, שזה יותר טוב לפני השי"ת מהטוב והצדק שעשו ישראל בזמן שיש שלום, והוא הרצון הפנימי של ישראל הוא נפלא במסירת נפשו נגד הרדיפות, וזה בתי גואי, ורק בבתי בראי איכא בכיה שמצב ישראל שפל בתורה ומצות מן הרדיפות אבל בבתי גואי עוז וחדוה במקומו, כגירסת ש"ס כ"י בחגיגה ה'. יעוין בדיקדוקי סופרים ודו"ק בכ"ז.

ובענין זה יש לבאר הפסוקים בשיר השירים כי עזה כמות אהבה וכו' רשפיה רשפי אש וכו' מים רבים לא יוכלו לכבות וכו', דהנה אש ומים ידוע דמים מכבים את האש, רק תולדות האש ומים, התולדה כמו ברזל שהוסק באש מיבש דבר הנשרה במים, והנה המון עמים כהמות ימים יהמיון ואיך אינם מכבים את ישראל שדתיהן של אלו אש (ביצה כ"ה), אמנם תנן במשנה פ"ד דביצה אין מוציאין אש מן המים, דנגד האש יכולים להוציא ע"י השמש אש מהמים, רש"י, ולכן באליהו כתיב ויהי בצהרים ויהתל בהם אליהו, שגם פעולה טבעית אינם יכולים לעשות, ואליהו המתין עד עלות המנחה, כד מנח שמשא, שלא יאמרו שעשה פעולה טבעיית, לכן כתיב שמש ומגן ד' אלקים, שהשגחת השי"ת תמיד, וכמו דכתיב השוכן אתם בתוך טומאותם אפילו כשהן טמאין (יומא נ"ה), ולכן ע"י השגחת השי"ת מהמים, היינו מגזרות ורדיפות של האומות במדינות מארקא, מזה יצא אש להבעיר את שלהבת הדת בתוך לבב בני ישראל ולהיות בכל עוז ותעצומות נגד הרודפים וזה שלהבת יה, לכן מים רבים לא יוכלו לכבות האהבה וישראל עומדים בתקפם לנצח, ודו"ק.

הנני שולח לכם את אליהו כו'. בילקוט. אמרו ישראל בגאולה ראשונה כתיב שלח משה עבדו אהרן אשר בחר בו שלח לי אף שנים כנגדן שלח אורך ואמתך, אמר הקב"ה הנני שולח לכם את האחד אליהו הנביא, והשני הן עבדי אתמוך בו וכו'. הענין דמשה היה שר התורה ולא קם נביא בישראל כמשה, ואותי צוה ד' ללמד אתכם חוקים כו', ואהרן היה נושא ההשגחה והקטיר להסיר הנגף, וענני כבוד היו בשבילו, שהיו סוככין מכל צר ואויב, ובא לקה"ק ששם שוכן הכבוד, וההשגחה הפרטיית על ישראל היה בשביל עבודת אהרן, וכמו שלחם הגשמי מקשר הנפש אל הגוף, כן לחמי זה הקרבנות מקשרים שכינת כבוד השי"ת לישראל, ולכן אומרים עתה ישלח שנים, אורך זה ההשגחה וכמו שאמר יאר ד' פניו אליך, ואמתך זה תורה דכתיב בה אמת (ריש עו"ג), ולכן, השיב להם הנני שולח לכם את אליהו זה ההשגחה וכל הנסים מוזכרים ע"י אליהו ובעת הגזרות היה מבשר, ועבדי אתמוך בו כו' ולתורתו איים יחלו. וההשגחה והתורה סוככים בגלות הארוך והמר עד כי יבואו ישראל אל הר הקדש. וזה באמת סוד שני הכרובים זה סנדלפון שר התורה ומט"ט שר ההנהגה וביניהם שוכן הכבוד. והדברים ארוכים ואכ"מ. ודו"ק.

הפטרת יום ראשון של פסחעריכה

התקדשו כי מחר יעשה ד' בקרבכם נפלאות. פירוש התקדשו אל תגשו אל אשה כמו במתן תורה. ונראה משום דארון הברית היו נושאים כהנים לפני העם עד הירדן ובירדן, וגמירי דכל זמן שארון ושכינה שלא במקומן אסורין בתשמיש המטה (עירובין כ"ג) ולכן צוה אותם לפרוש מן האשה.

הפטרה אחרון של פסחעריכה

ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה כו'. הביאור הוא עפ"י האגדה בחלק ביקש הקב"ה לעשות חזקיה משיח. וזה ויצא חוטר מגזע ישי, שגזע כל שרואה פני החמה וכבר נולד וחזקיה שמו, או ונצר משרשיו יפרה זה שרשין שאינן רואין פני החמה (ב"ב פ"ב), והוא המשיח המחוכה. ומסיים זמרו ד' כי גאות עשה, שאם יאמרו שירה על מפלת סנחריב יהי' חזקי' משיח ואם לא מודעת זאת בכל הארץ, זה, שהארץ תאמר שירה, ואז יהי' משיח שעדיין לא בא. ודו"ק היטב. ועיין כן במד' חזית פרשה ד' פסוק אתי מלבנון כלה באורך.

הפטרת שבת ראש חדשעריכה

מנחה לד' ובפרדים הנה לאסי הבבלי. דסבר בתוספתא דכלאים, דאסור לרכוב על הפרדה משום כלאים על כרחו צ"ל דכאן אמר שהצבים והכרכרות יהיו אסורים להם הפרדים ובני ישראל ישבו בצבים (המה העגלות המקורות) והכרכרות, והיושב בקרון חכמים פוטרין דלא עבדי מעשה והנכרי המנהיג אינו מצוה על הכלאים ופריך עלי' מדוד והרכבתם על הפרדה יעו"ש, וזה ברור.

את המנחה בכלי טהור בית ד', היינו שמביאין בכלי כסף וזהב הראוי לכלי שרת (סוטה דף י"ד) ומתנדבים גם הכלים וקדושים ומתקדשים כאחד (ירושלמי פ"ג ה"י כאחת הן קדושים ומתקדשים), כן גם את הסוסים, הצבים והכרכרות יתנו מנחה לבית ישראל, ופשוט.