משה דוד ואלי על משלי יב כ


...

וגם היא אזהרה אל האדם, שיהיה תמיד בכלל "יועצי שלום", שבכך יזכה אל הקדושה, אעפ"י שלא זכה בה ע"י מעשיו, כדאי הוא המעשה הזה לבדו שיזכה בה ויהיה שמח כל ימיו. כמו שאמרו רז"ל על אותם האנשים שהיו בני העולם הבא, ששאלום מה מעשיהם, והשיבו "אינשי בדיחי אנן, וכד חזינן איניש דעציבא דעתיה אנן מבדחין ליה. כי היו יועצים לו דרך שלום בכל ענייניו, ועל-ידי-כך מעבירים את דאגתו. והם היו זוכים להיות שמחים בעולם הזה, ומובטחים אל השמחה השלימה של עולם הבא.

ואמנם הפירוש העיקרי לעניין אמרו "מרמה בלב חורשי רע", כי יש חכמה ויש מרמה:

  • החכמה - אינה אלא חכמת התורה, בסוד (משלי ב ו): "כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה", שהם השלושה מוחין העליונים המתפשטים בכל דרגין קדישין ובעם הקדוש הדבקים בהם.
  • והמרמה - היא חכמתן של האומות שחושבים להיות חכמים ואינם יודעים כלום מן האמת, כי השקר בלבד הוא שמתפשט בפנימיות שלהם, ונמצא שהם מרמים את עצמן וגם מרמין זה את זה בחכמתן של שקר וכזב, שלטעם זה נקראת "מרמה" לפי שהם מרומין ודאי, כי ההתפשטות שלהם אינו אלא תוהו והבל, כמו שראוי לדרגין מסאבין דאינון "חורשי רע", ואינם ראויים לקבל מן הטוב של האמת כלל ועיקר. אבל ישראל הם המתקשרים עם היסוד הקדוש שנקרא "שלום", והוא מקבל את השפעותיו מרזא דאימא עילאה שנקראת "שמחה", לפי שהאמת מצדה, והאמת הוא שגורם את השמחה, בסוד (תהלים יט): "פיקודי ה' ישרים משמחי לב", וזה סוד: "וליועצי שלום שמחה".