מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר רות/ב

פרק ב

לְנָעֳמִי הָיָה קְרוֹב מִשְׁפָּחָה שֶׁל בַּעֲלָהּ, לוֹחֵם גִּבּוֹר, מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ, וּשְׁמוֹ בּוֹעַז. אָמְרָה רוּת הַמּוֹאֲבִית לְנָעֳמִי: אוּלַי אֵלֵךְ לַשָּׂדֶה וַאֲלַקֵּט שִׁבֳּלִים בְּעִקְבוֹת מִי שֶׁאֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו? אָמְרָה לָהּ: לְכִי בִּתִּי. הִיא הָלְכָה וְחָזְרָה וְלִקְּטָה בַּשָּׂדֶה אַחֲרֵי הַקּוֹצְרִים, קָרָה הַמִּקְרֶה וְנִזְדַמְּנָה לָהּ חֶלְקַת הַשָּׂדֶה שֶׁל בּוֹעַז שֶׁמִּמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ. וְאָז בּוֹעַז הִגִּיעַ מִבֵּית לֶחֶם, הוּא אָמַר לַקּוֹצְרִים: ה' עִמָּכֶם! עָנוּ לוֹ: ה' יְבָרֵךְ אוֹתְךָ! אָמַר בּוֹעַז לְעוֹזְרוֹ שֶׁמַּשְׁגִּיחַ עַל הַקּוֹצְרִים: שֶׁל מִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת? עָנָה הַנַּעַר שֶׁמַּשְׁגִּיחַ עַל הַקּוֹצְרִים וְאָמַר: הִיא נַעֲרָה מוֹאֲבִית שֶׁחָזְרָה עִם נָעֳמִי מֵאֶרֶץ מוֹאָב. הִיא אָמְרָה: אֲלַקֵּט וְאֶאֱסוֹף אַחֲרֵי הַקּוֹצְרִים בֵּין הָעוֹמָרִים, וְהִיא בָּאָה וְהָיְתָה פֹּה מֵאָז הַבּוֹקֶר וְעַד עַכְשָׁיו, וְזֶה הַמְּעַט שֶׁאָסְפָה לְהָבִיא הַבַּיְתָה. אָמַר בּוֹעַז לְרוּת: שִׁמְעִי בִּתִּי, אַל תֵּלְכִי לְלַקֵּט בְּשָׂדֶה אַחֵר וְאַל תַּעַבְרִי מִכָּאן, תַּמְשִׁיכִי כָּכָה לְהִצְטָרֵף לְנַעֲרוֹתַי. חַפְּשִׂי בַּשָּׂדֶה שֶׁיִּקְצְרוּ וְתֵלְכִי אַחֲרֵיהֶן, הֲרֵי צִוִּיתִי אֶת הַנְּעָרִים שֶׁלֹּא יִגְּעוּ בָּךְ, וּכְשֶׁתִּהְיִי צְמֵאָה תֵּלְכִי לִכְלֵי הַמַּיִם וְתִשְׁתִּי מִמַּה שֶּׁהַנְּעָרִים שׁוֹאֲבִים. הִיא הִשְׁתַּטְּחָה לְפָנֶיהָ וְהִשְׁתַּחַוְתָה עַל הָאָרֶץ, וְאָמְרָה לוֹ: אֵיךְ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ כְּאִלּוּ אַתָּה מַכִּיר אוֹתִי, הֲרֵי אֲנִי זָרָה? עָנָה בּוֹעַז וְאָמַר לָהּ: סִפְּרוּ לִי עַל כָּל מַה שֶּׁעָשִׂית עִם חֲמוֹתֵךְ אַחֲרֵי שֶׁבַּעֲלֵךְ מֵת, שֶׁעָזַבְתְּ אֶת אָבִיךְ וְאִמֵּךְ וְאֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ וְהָלַכְתְּ אֶל עַם שֶׁלֹּא הִכַּרְתְּ אֶתְמוֹל וְשִׁלְשׁוֹם. ה' יְשַׁלֵּם לָךְ עַל פְּעֻלָּתֵךְ וְיִהְיֶה לָךְ שָׂכָר שָׁלֵם מֵה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת חֲסוּתוֹ. הִיא אָמְרָה: אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדוֹנִי כִּי נִחַמְתָּ אוֹתִי וְנָגַעְתָּ בִּדְבָרֶיךָ לַלֵּב שֶׁל שִׁפְחָתְךָ, וְאֵינֶנִּי אֲפִלּוּ כְּמוֹ אַחַת מִשִּׁפְחוֹתֶיךָ. אָמַר לָהּ בּוֹעַז בִּזְמַן הָאוֹכֶל: גְּשִׁי לְכָאן וְתֹאכְלִי מֵהָאוֹכֶל וְתִטְבְּלִי אֶת לַחְמֵךְ בַּחוֹמֶץ. הִיא יָשְׁבָה לְצַד הַקּוֹצְרִים, הוּא הֵבִיא לָהּ חוֹפֶן שְׂעוֹרִים קְלוּיִים, הִיא אָכְלָה וְשָׂבְעָה וְגַם נִשְׁאַר לָהּ. הִיא קָמָה לְהַמְשִׁיךְ לְלַקֵּט, וּבוֹעַז צִוָּה אֶת עוֹבְדָיו: תְּנוּ לָהּ לְלַקֵּט גַּם בֵּין הָעֳמָרִים, וְאַל תְּבַיְּשׁוּ אוֹתָהּ. וְגַם תַּפִּילוּ בִּשְׁבִילָהּ מֵהַחֲבִילוֹת וְתַשְׁאִירוּ, וְהִיא תֶּאֱסוֹף וְלֹא תִּצְעֲקוּ עָלֶיהָ! הִיא לִקְּטָה בַּשָּׂדֶה עַד הָעֶרֶב, הִיא חָבְטָה אֶת הַשִּׁבֳּלִים שֶׁלִּקְּטָה וְהָיָה לָהּ כְּאֵיפָה (כְּ22 לִיטֶר) שְׂעוֹרִים. הִיא נָשְׂאָה אוֹתָם וּבָאָה לָעִיר, חֲמוֹתָהּ רָאֲתָה אֶת מַה שֶּׁלִּקְּטָה, וְרוּת הוֹצִיאָה וְנָתְנָה לָהּ אֶת הָאוֹכֶל שֶׁנִּשְׁאַר לָהּ אַחֲרֵי שֶׁשָּׂבְעָה. אָמְרָה לָהּ חֲמוֹתָהּ: אֵיפֹה לִקַּטְתְּ הַיּוֹם? לְאָן הָלַכְתְּ לַעֲשׂוֹת? שֶׁיִּהְיֶה זֶה שֶׁהִכִּיר אוֹתָךְ מְבוֹרָךְ! הִיא סִפְּרָה לַחֲמוֹתָהּ אֵצֶל מִי הִיא עָשְׂתָה, וְאָמְרָה: הַשֵּׁם שֶׁל הָאִישׁ שֶׁעָשִׂיתִי אֶצְלוֹ הַיּוֹם הוּא בּוֹעַז. אָמְרָה נָעֳמִי לְכַלָּתָהּ: מְבוֹרָךְ הוּא לַה' עַל שֶׁבְּחַסְדּוֹ לֹא עָזַב לֹא אֶת הַחַיִּים וְלֹא אֶת הַמֵּתִים! אָמְרָה לָהּ נָעֳמִי: הָאִישׁ הוּא קָרוֹב שֶׁלָּנוּ, הוּא מִגּוֹאֲלֵנוּ! אָמְרָה רוּת הַמּוֹאֲבִית: הוּא גַּם אָמַר לִי: תִּצְטָרְפִי לַנְּעָרִים הָעוֹבְדִים שֶׁלִּי עַד שֶׁיְּסַיְּמוּ אֶת כָּל הַקָּצִיר שֶׁלִּי. אָמְרָה נָעֳמִי אֶל רוּת כַּלָּתָהּ: עָדִיף בִּתִּי שֶׁתֵּצְאִי עִם נַעֲרוֹתָיו, וְכָךְ לֹא יִפְגְּעוּ בָּךְ בְּשָׂדֶה אַחֵר. הִיא הִצְטָרְפָה לַנַּעֲרוֹת שֶׁל בּוֹעַז לְלַקֵּט, עַד שֶׁנִּגְמַר קְצִיר הַשְּׂעוֹרִים וּקְצִיר הַחִטִּים, וְהִיא הָלְכָה לָגוּר עִם חֲמוֹתָהּ.