מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר קהלת/ח

פרק ח

מִי חָשׁוּב כְּמוֹ חָכָם! מִי יוֹדֵעַ סִבַּת כָּל דָּבָר! חָכְמַת הָאָדָם מְאִירָה אֶת פָּנָיו וְהֵן מִשְׁתַּנּוֹת וּמְקַבְּלוֹת עָצְמָה. אֲנִי מַקְפִּיד לְקַיֵּם אֶת דִּבְרֵי פִּי הַמֶּלֶךְ וְאֶת דִּבְרֵי שְׁבוּעַת הָאֱלֹהִים. אַל תִּבָּהֵל לְנַסּוֹת לִבְרוֹחַ מִפָּנָיו, אַל תִּתְעַסֵּק בְּדָבָר רָע, כִּי כָּל מַה שֶּׁיַּחְפּוֹץ הוּא יַעֲשֶׂה. מִפְּנֵי שֶׁדְּבַר מֶלֶךְ הוּא שֶׁשּׁוֹלֵט, כִּי מִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה. לְשׁוֹמֵר מִצְוַת ה' לֹא יִקְרֶה דָּבָר רָע, לָכֵן חָכָם חוֹשֵׁב עַל זְמַן הַמִּשְׁפָּט. כִּי לְכָל מִלּוּי תַּאֲוָה יֵשׁ זְמָן לְמִשְׁפָּט, כִּי רָעַת הָאָדָם גּוֹרֶמֶת לוֹ רָעָה רַבָּה. כִּי אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ מַה יִּהְיֶה עוֹנְשׁוֹ, וְכַאֲשֶׁר זֶה יִקְרֶה מִי יַזְהִיר אוֹתוֹ. אֵין אָדָם שַׁלִּיט לִכְלוֹא אֶת רוּחַ הַחַיִּים מִלְּהִסְתַּלֵּק, וְאֵין שְׁלִיטָה בְּעִתּוּי יוֹם הַמָּוֶת, אִי אֶפְשָׁר לָצֵאת לַמִּלְחָמָה נֶגְדּוֹ, הָרִשְׁעוּת לֹא תְּמַלֵּט אֶת בְּעָלֶיהָ. אֶת כָּל זֶה רָאִיתִי, וְשַׂמְתִּי לִבִּי לְכָל הַמַּעֲשִׂים שֶׁנַּעֲשִׂים תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, בִּזְמַן שֶׁאָדָם שׁוֹלֵט לְרָעָה בְּאָדָם זֶה מִתְנַקֵּם בּוֹ. וּבְכֵן, רָאִיתִי רְשָׁעִים שֶׁהִגִּיעוּ לִקְבוּרָה בְּשַׁלְוָה כְּאִלּוּ הִגִּיעוּ מִמָּקוֹם קָדוֹשׁ, וְנִשְׁכַּח בָּעִיר שֶׁעָשׂוּ רַע, גַּם זֶה הֶבֶל. בִּגְלַל שֶׁהַמִּשְׁפַּט עַל הַמַּעֲשִׂים הָרָעִים לֹא נַעֲשָׂה בִּמְהֵרָה, לָכֵן יֵצֶר לֵב בְּנֵי הָאָדָם מִתְמַלֵּא בְּתוֹכָם בְּרָצוֹן לַעֲשׂוֹת רָע. כִּי חוֹטֶא עוֹשֶׂה רָע מֵאָה פְּעָמִים וַה' מַמְתִּין מִלְּהַעֲנִישׁוֹ, כִּי אָמְנָם יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁיִּהְיֶה טוֹב לְיִרְאֵי הָאֱלֹהִים שֶׁמְּכַבְּדִים אוֹתוֹ בְּדַרְכָּם. וְלָרָשָׁע לֹא יִהְיֶה טוֹב, וְהוּא לֹא יַאֲרִיךְ יָמִים, כְּמוֹ צֵל, כִּי אֵינֶנּוּ מְכַבֵּד אֱלֹהִים בְּדַרְכּוֹ. יֶשׁ הֶבֶל נוֹסָף שֶׁנַּעֲשָׂה בָּאָרֶץ, שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים שֶׁסּוֹפְגִים אֶת מַה שֶּׁמַּגִּיעַ עַל מַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים, וְיֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁמְּקַבְּלִים אֶת מַה שֶּׁמַּגִּיעַ עַל מַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים, אָמַרְתִּי שֶׁגַּם זֶה הֶבֶל. וְשִׁבַּחְתִּי אֶת הַשִּׂמְחָה – שֶׁאֵין דָּבָר טוֹב לָאָדָם לַעֲשׂוֹת תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ אֶלָּא לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמוֹחַ, וְזֶה מַה שֶּׁיְּלַוֶּה אוֹתוֹ בַּעֲמָלוֹ בִּימֵי חַיָּיו שֶׁהָאֱלֹהִים נָתַן לוֹ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ. זֹאת אָמַרְתִּי כְּשֶׁשַּׂמְתִּי אֶת לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה וְלִרְאוֹת אֶת הָעִנְיָן שֶׁנַּעֲשָׂה בָּאָרֶץ, הֲרֵי גַּם בַּיּוֹם וְגַם בַּלַּיְלָה הָאָדָם אֵינֶנּוּ רוֹאֶה שֵׁנָה בְּעֵינָיו. וְרָאִיתִי אֶת כָּל מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים, שֶׁאָדָם לֹא יוּכַל לִמְצוֹא אֶת סִבַּת מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי כְּכָל שֶׁיַּעֲמוֹל הָאָדָם לְחַפֵּשׁ הוּא לֹא יִמְצָא, וְגַם אִם הֶחָכָם הַגָּדוֹל יִרְצֶה לָדַעַת הוּא לֹא יוּכַל לִמְצֹא.