מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר קהלת/ה

פרק ה

אַל תִּהְיֶה פָּזִיז בְּפִיךָ וְאַל תְּמַהֵר בְּמַחְשַׁבְתְּךָ – שֶׁיֵּצֵא דִּבּוּר נֶגֶד הָאֱלֹהִים, כִּי הָאֱלֹהִים שׁוֹלֵט מֵהַשָּׁמַיִם וְאַתָּה רַק עַל הָאָרֶץ, לָכֵן טוֹב שֶׁיִּהְיוּ דִּבּוּרֶיךָ מְעַטִּים. כְּמוֹ שֶׁחֲלוֹם מַגִּיעַ מָלֵא בְּעִנְיָנִים, כָּךְ קוֹל הַטִּפֵּשׁ מָלֵא בְּפִטְפּוּטִים רֵקִים. כַּאֲשֶׁר תִּנְדֹּור נֶדֶר לֵאלֹהִים אַל תְּאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ כִּי ה' אֵינֶנּוּ חָפֵץ בַּדִּבּוּרִים הָרֵקִים, אֶת מַה שֶּׁתִּנְדּוֹר – שַׁלֵּם. עָדִיף שֶׁלֹּא תִּנְדּוֹר כְּלָל מִשֶּׁתִּנְדּוֹר וְלֹא תְּשַׁלֵּם. אַל תְּאַפְשֵׁר לְפִיךָ לְהַכְשִׁיל אוֹתְךָ וְלֹא תִּצְטָרֵךְ לְהִתְנַצֵּל בִּפְנֵי הַמַּלְאָךְ הַמַּעֲנִישׁ שֶׁעָבַרְתָּ עַל הַנֶּדֶר בְּטָעוּת, לָמָּה שֶׁהָאֱלֹהִים יִכְעַס עַל דִּבּוּרֶיךָ וְיַשְׁחִית אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ. כִּי זֶה בָּא מֵרוֹב חֲלוֹמוֹת וַהֲבָלִים וְהַרְבֵּה דִּבּוּרִים, אֶלָּא אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא. אִם תִּרְאֶה בַּמְּדִינָה שֶׁעוֹשְׁקִים עָנִי וּמְעַוְּתִים אֶת הַמִּשְׁפָּט וְהַצֶּדֶק, אַל תִּתְמַהּ עַל רְצוֹן ה', כִּי ה' מַשְׁגִּיחַ מִגָּבוֹהַּ מֵעַל הַכֹּל, וְיֵשׁ חֲזָקִים מֵהָעוֹשְׁקִים שֶׁיִּנְקְמוּ בָּהֶם. וּמַעֲלַת הָאֲדָמָה לְהַעֲנִיק מָזוֹן שָׁוָה בְּכֻלָּם – גַּם מֶלֶךְ הוּא עֶבֶד לְשָׂדֶה. מִי שֶׁאוֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע מִכֶּסֶף, וּמִי שֶׁאוֹהֵב לְקַבֵּל הָמוֹן לֹא יִתְמַלֵּא מְבֻקָּשׁוֹ, גַּם זֶה הֶבֶל. כְּשֶׁיֵּשׁ טוֹבָה רַבָּה רַבִּים הַנֶּהֱנִים מִמֶּנָּה, וּמַה הַהֲנָאָה לִבְעָלֶיהָ? – רַק רְאִיָּתוֹ אֶת עוֹשְׁרוֹ. מְתוּקָה הִיא הַשֵּׁנָה שֶׁל הָעוֹבֵד בֵּין אִם אָכַל מְעַט בֵּין אִם אָכַל הַרְבֵּה, וְאִלּוּ הַשּׂוֹבַע שֶׁל הֶעָשִׁיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן מֵרוֹב דְּאָגוֹת. יֵשׁ רָעָה חוֹלָה שֶׁרָאִיתִי מִתַּחַת לַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁאָדָם שׁוֹמֵר אֶת עוֹשְׁרוֹ וְזֶה מַזִּיק לוֹ. כִּי אִם הָעוֹשֶׁר הַהוּא יֹאבַד בְּאֵרוּעַ רַע, וְהוּא יוֹלִיד בֵּן וְאֵין בְּיָדוֹ מְאוּמָה לְהוֹרִישׁ לוֹ. כְּמוֹ שֶׁיָּצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ כָּךְ יָשׁוּב לָלֶכֶת לְעוֹלָמוֹ – עָרוֹם כְּמוֹ שֶׁבָּא, וְלֹא יִקַּח דָּבָר מִכָּל מַה שֶּׁעָמַל בּוֹ לְהָבִיא אִתּוֹ. וְגַם זוֹ רָעָה חוֹלָה – כְּמוֹ שֶׁבָּא לָעוֹלָם כָּךְ יֵלֵךְ, וּמַה הוּא מַרְוִיחַ בָּזֶה שֶׁיַּעֲמוֹל לִכְלוּם? גַּם כָּל חַיָּיו הוּא אוֹכֵל וְנֶהֱנֶה בַּחוֹשֶׁךְ בְּצִמְצוּם, וְהוּא כּוֹעֵס הַרְבֵּה וְחוֹלֶה וְעַצְבָּנִי. הִנֵּה מַה שֶּׁרָאִיתִי אֲנִי, שֶׁעָדִיף לוֹ וְטוֹב לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלֵהָנוֹת מִכָּל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמוֹל מִתַּחַת לַשֶּׁמֶשׁ בְּמִסְפַּר שְׁנוֹת חַיָּיו שֶׁנָּתַן לוֹ הָאֱלֹהִים, כִּי זֶה חֶלְקוֹ. גַּם כָּל אָדָם שֶׁנָּתַן לוֹ הָאֱלֹהִים עוֹשֶׁר וּנְכָסִים וְהִשְׁלִיטוֹ לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ וּלְקַבֵּל אֶת חֶלְקוֹ וְלִשְׂמוֹחַ בַּעֲמָלוֹ – זוֹ הִיא מַתְּנַת אֱלֹהִים. כִּי יִזְכּוֹר שֶׁלֹּא רַבִּים הֵם יְמֵי חַיָּיו שֶׁהָאֱלֹהִים מְשַׂמֵּחַ אוֹתוֹ בְּשִׂמְחַת לִבּוֹ.