מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר קהלת/ד

פרק ד

וְעוֹד חָזַרְתִּי לְהִתְבּוֹנֵן וְרָאִיתִי אֶת כָּל הַגְּזֵלוֹת שֶׁנַּעֲשׂוֹת בָּעוֹלָם, וְהִנֵּה דִּמְעַת הַנִּגְזָלִים זוֹלֶגֶת וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם, וְאֵין מִישֶׁהוּ עִם כֹּחַ שֶׁיַּצִּיל אוֹתָם מִגּוֹזְלֵיהֶם וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם. וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁהַמֵּתִים – אֵלּוּ שֶׁכְּבָר מֵתוּ, עֲדִיפִים מֵהַחַיִּים – אֵלּוּ שֶׁהֵם עֲדַיִן חַיִּים. וְעָדִיף מִשְּׁנֵיהֶם מִי שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיָה בָּעוֹלָם – שֶׁלֹּא רָאָה אֶת הַמַּעֲשִׂים הָרָעִים שֶׁנַּעֲשִׂים בָּעוֹלָם. וְרָאִיתִי אֶת כָּל הַמַּאֲמָץ וְהַהַצְלָחָה בַּמַּעֲשִׂים שֶׁהִיא נוֹבַעַת מִקִּנְאַת אִישׁ בַּחֲבֵרוֹ, גַּם זֶה הֶבֶל וְרַעְיוֹן שָׁוְא. הַטִּפֵּשׁ מְחַבֵּק אֶת יָדָיו בְּעַצְלוּת, וְגוּפוֹ מִתְנַוֵּן. עָדִיף לְקַבֵּל בְּנַחַת כַּף מְלֵאָה אַחַת, מִלְּקַבֵּל בְּמַאֲמָץ וְרַעְיוֹנוֹת שָׁוְא חָפְנַיִם מְלֵאוֹת. וְחָזַרְתִּי לְהִתְבּוֹנֵן וְרָאִיתִי עוֹד הֶבֶל בָּעוֹלָם – יֵשׁ אָדָם יָחִיד וְאֵין אִתּוֹ אָדָם שֵׁנִי לַחֲלוֹק אִתּוֹ, וְגַם אֵין לוֹ בֵּן אוֹ אָח שֶׁיִּירַשׁ אוֹתוֹ. אֲבָל אֵין סוֹף לְכָל מַאֲמָצָיו, וְגַם עֵינוֹ לֹא תִּשְׂבַּע מֵעוֹשֶׁר. אֲבָל עֲבוּר מִי אֲנִי עָמֵל וּמַחְסִיר טוֹבָה מֵעַצְמִי?! גַּם זֶה הֶבֶל וְעִנְיַן רָע. שְׁנַיִם עֲדִיפִים מֵאֶחָד כִּי יֵשׁ לָהֶם רֶוַח טוֹב בַּעֲמָלָם – כִּי אִם הֵם יִפְּלוּ – אֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ, וְאִלּוּ יָחִיד שֶׁיִּפּוֹל – אֵין לוֹ שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ. גַּם אִם יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם יִהְיֶה לָהֶם חָם, וּלְאֶחָד אֵיךְ יִהְיֶה חָם? וְאִם יַתְקִיף אוֹתוֹ אִישׁ אֶחָד אוֹתָם שְׁנַיִם יַעַמְדוּ מוּלוֹ. וְחֶבֶל שֶׁעָשׂוּי מִשְּׁלוֹשָׁה חוּטִים אֵינוֹ מִתְנַתֵּק בִּמְהֵרָה. עָדִיף צָעִיר חֲסַר כֹּל אַךְ חָכָם, מִמֶּלֶךְ בּוֹגֵר אַךְ טִפֵּשׁ שֶׁכְּבָר אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִזָּהֵר. כִּי קָרָה שֶׁיָּצְאוּ לִמְלוֹךְ אֲפִלּוּ מִבֵּית כֶּלֶא, אַךְ הַטִּפֵּשׁ גַּם בְּמַלְכוּתוֹ נוֹלַד לִהְיוֹת חֲסַר כֹּל. רָאִיתִי אֶת כָּל הַחַיִּים שֶׁמִּתְנַהֲלִים בָּעוֹלָם – אֶת מַה שֶּׁיִּקְרֶה עִם הַמֶּלֶךְ הַשֵּׁנִי – הַצָּעִיר, שֶׁיִּמְלוֹךְ בִּמְקוֹם הָרִאשׁוֹן. אֵין סוֹף לַצַּעַר שֶׁל כָּל הָעָם שֶׁהָיָה לִפְנֵי חִלּוּפֵיהֶם, אַךְ גַּם הָאַחֲרוֹנִים לֹא יִשְׂמְחוּ בַּמֶּלֶךְ הַשֵּׁנִי חֲסַר הַנִּסָּיוֹן, כִּי גַּם זֶה הֶבֶל וְרַעְיוֹן שָׁוְא. הִזָּהֵר בִּדְרְָכֶיךָ וּבְמַעֲשֶׂיךָ כְּשֶׁתֵּלֵךְ אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים, זֶה יְקָרֵב אוֹתְךָ לַה' שֶׁיִּשְׁמַע אוֹתְךָ, יוֹתֵר מִמַּתְּנַת קָרְבָּן שֶׁל טִפְּשִׁים שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים לְתַקֵּן אֶת דַּרְכָּם הָרָעָה.