מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר ויקרא/י

פרק י

פָּרָשַׁת נָדָב וַאֲבִיהוּא

בְּנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא לָקְחוּ כָּל אֶחָד אֶת מַחְתָּתוֹ וְשָׂמוּ בָּהֵן גֶּחָלִים וְשָׂמוּ עֲלֵיהֶם קְטוֹרֶת וְהִקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ "זָרָה" – שֶׁהוּא לֹא צִוָּה אוֹתָם. יָצְאָה אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וְשָׂרְפָה אוֹתָם, וְהֵם מֵתוּ לִפְנֵי ה'. מֹשֶׁה אָמַר לְאַהֲרֹן זֶה מַה שֶּׁה' דִּבֵּר: בַּקְּרוֹבִים אֵלַי בְּיוֹתֵר אֲנִי מִתְקַדֵּשׁ, וְכָךְ אֲנִי מִתְכַּבֵּד בִּפְנֵי כָּל הָעָם! אַהֲרֹן שָׁתַק. מֹשֶׁה קָרָא לְמִישָׁאֵל וּלְאֶלְצָפָן בְּנֵי עֻזִּיאֵל דּוֹדוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, וְאָמַר לָהֶם: גְּשׁוּ וּקְחוּ אֶת אֲחֵיכֶם מִלִּפְנֵי הַקּוֹדֶשׁ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. הֵם נִגְּשׁוּ וְהֵרִימוּ אוֹתָם בַּכֻּתּוֹנוֹת שֶׁלָּהֶם אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, כְּמוֹ שֶׁמֹּשֶׁה דִּבֵּר. מֹשֶׁה אָמַר לְאַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בָּנָיו: אַל תְּגַדְּלוּ אֶת שֵׂעָר רֹאשְׁכֶם וְאַל תִּפְרְמוּ אֶת בִּגְדֵיכֶם לַאֲבֵלוּת, כִּי אָז תָּמוּתוּ, וְה' יִכְעַס עַל כָּל הַצִּבּוּר; רַק אֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ עַל הַשְּׂרֵפָה שֶׁה' שָׂרַף. וְאַל תֵּצְאוּ מִפֶּתַח אוֹהֶל הַהִתְכַּנְּסוּת כְּדֵי שֶׁלֹּא תָּמוּתוּ כִּי הַשֶּׁמֶן שֶׁל ה' נִמְרַח עֲלֵיכֶם, הֵם עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה.

פָּרָשַׁת אִסּוּר הַיַּיִן

ה' דִּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַר: אַל תִּשְׁתֶּה יַיִן וּמַשְׁקֶה מְשַׁכֵּר אַתָּה וּבָנֶיךָ שֶׁאִתְּךָ כְּשֶׁאַתֶּם נִכְנָסִים לְאוֹהֶל הַהִתְכַּנְּסוּת, וְכָךְ לֹא תָּמוּתוּ, חוֹק לְעוֹלָם לְדוֹרוֹת. וּכְדֵי שֶׁתּוּכְלוּ לְהַבְדִּיל בֵּין הַקּוֹדֶשׁ וּבֵין הַחוֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר. וּלְהוֹרוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כָּל הַחֻקִּים שֶׁה' דִּבֵּר אֲלֵיהֶם בְּאֶמְצָעוּת מֹשֶׁה.

פָּרָשַׁת אֲכִילַת קָרְבְּנוֹת הַיּוֹם

מֹשֶׁה דִּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל אֶלְעָזָר וְאֶל אִיתָמָר בָּנָיו שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בַּחַיִּים: קְחוּ אֶת הַמִּנְחָה – הַחֵלֶק שֶׁלֹּא הֻקְטַר בָּאֵשׁ לַה', וְאִכְלוּ אוֹתָהּ בְּלִי שֶׁתַּחְמִיץ לְיַד הַמִּזְבֵּחַ, כִּי הִיא קוֹדֶשׁ קָדָשִׁים. תֹּאכְלוּ אוֹתָהּ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ כִּי הִיא קִצְבָּתְךָ וְקִצְבַּת בָּנֶיךָ מִקָּרְבְּנוֹת ה', כִּי כָּךְ נִצְטַוֵּיתִי. וְאֶת הֶחָזֶה הַמּוּנָף וְאֶת הַשּׁוֹק שֶׁהוּרַם תֹּאכְלוּ בְּמָקוֹם טָהוֹר אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ אִתְּךָ, כִּי הֵם נִתְּנוּ לְקִצְבָּה לְךָ וּלְבָנֶיךָ מִקָּרְבְּנוֹת הַשְּׁלָמִים שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אֶת הַשּׁוֹק שֶׁהוּרַם וְהֶחָזֶה הַמּוּנָף יָבִיאוּ כְּשֶׁהוּא מֻנָּח עַל גּוּשֵׁי הַחֵלֶב הַקְּרֵבִים, כְּדֵי לְהָנִיף אוֹתָם לִפְנֵי ה', וְזֶה יִהְיֶה קִצְבָּה לְךָ וּלְבָנֶיךָ אִתְּךָ לְעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁה' צִוָּה. מֹשֶׁה חִפֵּשׂ אֶת תַּיִשׁ הַחַטָּאת וְגִלָּה שֶׁהוּא נִשְׂרַף, הוּא גָּעַר בְּאֶלְעָזָר וּבְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בַּחַיִּים, וְאָמַר לָהֶם: לָמָּה לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקּוֹדֶשׁ? הֲרֵי הִיא קוֹדֶשׁ קָדָשִׁים! וַה' נָתַן לָכֶם לֶאֱכוֹל אוֹתָהּ כְּדֵי שֶׁיִּסְלַח עַל עֲווֹן הַצִּבּוּר, כְּדֵי לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם לִפְנֵי ה'! הֲרֵי לֹא הֵבִיאוּ אֶת דָּמָהּ לַקּוֹדֶשׁ פְּנִימָה, אִכְלוּ אוֹתָהּ בַּקּוֹדֶשׁ כְּמוֹ שֶׁצִּוִּיתִי! אַהֲרֹן דִּבֵּר אֶל מֹשֶׁה: הֲרֵי הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת חַטָּאתָם וְאֶת עוֹלָתָם לִפְנֵי ה' וְקָרוּ לִי אֲסוֹנוֹת אֲבֵלוּת אֵלֶּה, אִם אוֹכַל חַטָּאת הַיּוֹם – הַאִם זֶה יִיטַב בְּעֵינֵי ה'?! מֹשֶׁה שָׁמַע וְהִסְכִּים לַתְּשׁוּבָה.