מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר בראשית/לג

פרק לג עריכה

  • פָּרָשַׁת הַפְּגִישָׁה עִם עֵשָׂו

יַעֲקֹב הֵרִים אֶת מַבָּטוֹ, וְרָאָה שֶׁעֵשָׂו בָּא וְאִתּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ, הוּא חִלֵּק לִקְבוּצוֹת אֶת הַיְּלָדִים עִם לֵאָה רָחֵל וּשְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת. הוּא שָׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשׁוֹנִים, וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֵי כֵן, וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֵי כֵן. וְהוּא עָבַר לַעֲמוֹד לִפְנֵיהֶם וְהִשְׁתַּחֲוָה עַל הָאָרֶץ שֶׁבַע פְּעָמִים עַד שֶׁנִּגַּשׁ לְאָחִיו. עֵשָׂו רָץ לִקְרָאתוֹ, חִבֵּק אוֹתוֹ וְנָפַל עַל צַוָּארוֹ וְנִשֵּׁק אוֹתוֹ, וְהֵם בָּכוּ. הוּא הֵרִים אֶת מַבָּטוֹ וְרָאָה אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הַיְּלָדִים וְאָמַר: מִי אֵלֶּה עֲבוּרְךָ? אָמַר לוֹ: אֵלֶּה הַיְּלָדִים שֶׁאֱלֹהִים נָתַן בְּחַסְדּוֹ לְעַבְדְּךָ. הַשְּׁפָחוֹת וְיַלְדֵיהֶן נִגְּשׁוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ. גַּם לֵאָה וִילָדֶיהָ נִגְּשׁוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ, וְאַחַר כָּךְ נִגְּשׁוּ יוֹסֵף וְרָחֵל וְהִשְׁתַּחֲווּ. אָמַר לוֹ: מַה כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה שֶׁלְּךָ שֶׁפָּגַשְׁתִּי בַּדֶּרֶךְ? אָמַר לוֹ: לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדוֹנִי! אָמַר עֵשָׂו: יֵשׁ לִי הַרְבֵּה, אָחִי – שֶׁיִּהְיֶה שֶׁלְּךָ הָרְכוּשׁ שֶׁיֵּשׁ לְךָ! אָמַר יַעֲקֹב: בְּבַקָּשָׁה אַל תֹּאמַר כָּךְ! אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ בְּבַקָּשָׁה קַח אֶת מַתְּנָתִי מִיָּדִי, מִפְּנֵי שֶׁהִקְבַּלְתִּי אֶת פָּנֶיךָ כְּמוֹ שֶׁמַּקְבִּילִים פְּנֵי אֱלֹהִים, וּתְקַבֵּל אוֹתִי בְּרָצוֹן. קַח בְּבַקָּשָׁה אֶת מַתְּנָתִי שֶׁהוּבְאָה לְךָ כִּי אֱלֹהִים הֶעֱנִיק לִי בְּחַסְדּוֹ וְיֵשׁ לִי מַסְפִּיק לְכָל צְרָכַי! הוּא הִפְצִיר בּוֹ, וְהוּא לָקַח. אָמַר עֵשָׂו: נִסַּע וְנֵלֵךְ, וְאֵלֶךְ לְיָדְךָ. אָמַר לוֹ: אֲדוֹנִי יוֹדֵעַ שֶׁהַיְּלָדִים חֲלוּשִׁים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר יוֹנְקִים וְעָלַי לְהוֹבִילָם, וְאִם יְזָרְזוּ אוֹתָם בְּמֶשֶׁךְ יוֹם אֶחָד כָּל הַצֹּאן יָמוּת. בְּבַקָּשָׁה, אֲדוֹנִי יַעֲבוֹר לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אוֹבִיל אֶת עַצְמִי לְאַט כְּפִי צוֹרֶךְ הַמְּלָאכָה הַמֻּטֶּלֶת עָלַי וּכְפִי צוֹרֶךְ הַיְּלָדִים, עַד שֶׁאָבוֹא אֶל אֲדוֹנִי לְשֵׂעִיר. אָמַר עֵשָׂו: אַשְׁאִיר אִתְּךָ מֵהָאֲנָשִׁים שֶׁאִתִּי, אָמַר לוֹ: לְשֵׁם מָה זֶה נָחוּץ לִי? דַּי לִי שֶׁאֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדוֹנִי! עֵשָׂו חָזַר בַּיּוֹם הַהוּא לְדַרְכּוֹ לְשֵׂעִיר. וְיַעֲקֹב נָסַע לְ'סֻכֹּת', הוּא בָּנָה לוֹ בַּיִת וּלְבֶהֱמוֹתָיו עָשָׂה סֻכּוֹת, לָכֵן הוּא קָרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא – סֻכּוֹת. יַעֲקֹב בָּא בְּשָׁלוֹם לָעִיר שֶׁל שְׁכֶם שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בְּבוֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם, וְהוּא חָנָה לִפְנֵי הָעִיר. הוּא קָנָה מִבְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה שֶׁהוּא הֵקִים שָׁם אֶת אָהֳלוֹ תְּמוּרַת מֵאָה כְּבָשׂוֹת צְעִירוֹת. הוּא הֵקִים שָׁם מִזְבֵּחַ, וְעָבַד עָלָיו לְאֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.