מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר בראשית/לב

פרק לב

לָבָן הִשְׁכִּים בַּבּוֹקֶר וְנִשֵּׁק לְבָנָיו וְלִבְנוֹתָיו וּבֵרֵךְ אוֹתָם, וְלָבָן הָלַךְ וְחָזַר לִמְקוֹמוֹ. וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וּפָגְשׁוּ אוֹתוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים. אָמַר יַעֲקֹב כְּשֶׁרָאָה אוֹתָם: זֶה מַחֲנֵה אֱלֹהִים! וְהוּא קָרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנַיִם.

• פָּרָשַׁת הַהֲכָנוֹת לַפְּגִישָׁה עִם עֵשָׂו

יַעֲקֹב שָׁלַח שְׁלִיחִים שֶׁיֵּלְכוּ לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו לְאֶרֶץ שֵׂעִיר – לִשְׂדֵה אֱדוֹם. הוּא צִוָּה אוֹתָם וְאָמַר: כָּךְ תֹּאמְרוּ לַאדֹנִי לְעֵשָׂו: כָּךְ אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב – גַּרְתִּי אֵצֶל לָבָן וְהִתְעַכַּבְתִּי עַד עַכְשָׁיו. רָכַשְׁתִּי שְׁוָרִים, חֲמוֹרִים, צֹאן, עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת, וְשָׁלַחְתִּי שְׁלִיחִים לְסַפֵּר אֶת זֶה לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ. הַשְּׁלִיחִים חָזְרוּ אֶל יַעֲקֹב וְאָמְרוּ: בָּאנוּ לְאָחִיךָ עֵשָׂו, וְגַם הוּא הוֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ לִפְגּוֹשׁ אוֹתְךָ, וְיֵשׁ אִתּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ. יַעֲקֹב פָּחַד מְאוֹד וְהִרְגִּישׁ שֶׁהוּא בְּצָרָה, הוּא חִלֵּק אֶת הָעָם שֶׁאִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. וְאָמַר: אִם יָבוֹא עֵשָׂו לְמַחֲנֶה אֶחָד וְיַכֶּה אוֹתוֹ – הַמַּחֲנֶה שֶׁנִּשְׁאָר יִנָּצֵל. יַעֲקֹב אָמַר: אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק – ה' שֶׁאָמַר לִי חֲזוֹר לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיב לְךָ. קָטוֹנְתִּי מִלִּהְיוֹת רָאוּי לְקַבֵּל אֶת כָּל הַחֲסָדִים וְאֶת כָּל הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לְעַבְדְּךָ, שֶׁהֲרֵי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה רַק עִם מַקְלִי – וְעַכְשָׁיו נִהְיֵיתִי שְׁנֵי מַחֲנוֹת שְׁלֵמִים. הַצִּילֵנִי בְּבַקָּשָׁה מִיַּד אָחִי – מִיַּד עֵשָׂו, כִּי אֲנִי פּוֹחֵד מִמֶּנּוּ, שֶׁלֹּא יָבוֹא וְיַכֶּה אוֹתָנוּ אֶת הָאִמָּהוֹת עִם הַבָּנִים. וְאַתָּה אָמַרְתָּ: אֵיטִיב לְךְ, וְאַרְבֶּה אֶת צֶאֱצָאֶיךָ כְּמוֹ חוֹל הַיָּם – שֶׁלֹּא יִסָּפֵר מֵרוֹב. הוּא יָשַׁן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא, וְלָקַח מֵהָרְכוּשׁ שֶׁבְּיָדוֹ לָתֵת מַתָּנָה לְעֵשָׂו אָחִיו. מָאתַיִם עִזִּים, עֶשְׂרִים תְּיָשִׁים, מָאתַיִם כְּבָשִׂים וְעֶשְׂרִים אֵילִים. שְׁלוֹשִׁים גְּמַלִּים נְקֵבוֹת עִם בְּנֵיהֶם, אַרְבָּעִים פָּרוֹת וַעֲשָׂרָה פָּרִים, עֶשְׂרִים אֲתוֹנוֹת וַעֲשָׂרָה חֲמוֹרִים צְעִירִים. הוּא נָתַן בְּיַד עֲבָדָיו כָּל עֵדֶר בְּנִפְרָד, וְאָמַר לַעֲבָדָיו: עִבְרוּ לְפָנַי וְשִׂימוּ רֶוַח בֵּין כָּל עֵדֶר וְעֵדֶר! הוּא צִוָּה אֶת הָרִאשׁוֹן וְאָמַר: כְּשֶׁעֵשָׂו אָחִי יִפְגוֹשׁ אוֹתְךָ וְיִשְׁאַל אוֹתְךָ: שֶׁל מִי אַתָּה וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ וְשֶׁל מִי הָעֲדָרִים הָאֵלֶּה שֶׁלְּפָנֶיךָ? תֹּאמַר: אֲנִי שֶׁל עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, וְזֹאת מַתָּנָה בְּמִשְׁלוֹחַ לַאדֹנִי לְעֵשָׂו, וְיַעֲקֹב גַּם הוּא אַחֲרֵינוּ. הוּא צִוָּה גַּם אֶת הַשֵּׁנִי גַּם אֶת הַשְּׁלִישִׁי גַּם אֶת כָּל הַהוֹלְכִים אַחֲרֵי הָעֲדָרִים וְאָמַר: כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּ לְעֵשָׂו כְּשֶׁתִּפְגְּשׁוּ אוֹתוֹ. וְתֹאמְרוּ: גַּם עַבְדְּךָ יַעֲקֹב הִנֵּה הוּא אַחֲרֵינוּ, כִּי אָמַר אֲפַיֵּס אוֹתוֹ בַּמַּתָּנָה שֶׁמּוּבֵאת לְפָנַי וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה אֶת פָּנָיו, אוּלַי יְקַבֵּל כָּךְ אֶת פָּנַי בְּרָצוֹן. הַמַּתָּנָה עָבְרָה לְפָנָיו וְהוּא יָשַׁן בַּלַּיְלָה הַהוּא בַּמַּחֲנֶה.

• פָּרָשַׁת הַמַּאֲבָק

הוּא קָם בַּלַּיְלָה הַהוּא וְלָקַח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחוֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וְעָבַר אֶת הַמַּעֲבַר שֶׁבְּנַחַל יַבּוֹק. הוּא לָקַח אוֹתָם וְהֶעֱבִיר אוֹתָם אֶת הַנָּחַל וְהֶעֱבִיר אֶת הָרְכוּשׁ שֶׁלּוֹ. יַעֲקֹב נִשְׁאַר לְבַדּוֹ, וְאִישׁ אֶחָד נֶאֱבַק אִתּוֹ עַד עֲלוֹת הַשַּׁחַר. הוּא רָאָה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְנַצֵּח אוֹתוֹ, וְהִכָּה בְּכַף יְרֵכוֹ, וְנַעֲשָׂה נֶקַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב כְּשֶׁנֶּאֱבַק אִתּוֹ. אָמַר הָאִישׁ: תֵּן לִי לָלֶכֶת כִּי הַשַּׁחַר עָלָה, אָמַר לוֹ: לֹא אֶתֵּן לְךָ אֶלָּא אִם תְּבָרֵךְ אוֹתִי. אָמַר לוֹ: מַה שִּׁמְךָ? אָמַר לוֹ: יַעֲקֹב. אָמַר לוֹ: שִׁמְךָ לֹא יִקָּרֵא יוֹתֵר יַעֲקֹב, אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, כִּי שָׂרִיתָ – כְּלוֹמַר הִתְכַּבַּדְתָּ בְּמַאֲבָק עִם מַלְאָךְ אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים – וְנִצַּחְתָּ! יַעֲקֹב שָׁאַל וְאָמַר: הַגֵּד בְּבַקָּשָׁה אֶת שִׁמְךָ! אָמַר לוֹ: לָמָּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי? וְהוּא בֵּרֵךְ אוֹתוֹ שָׁם. יַעֲקֹב קָרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל, כִּי אָמַר: רָאִיתִי מַלְאַךְ אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וְנִצַּלְתִּי. הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה כְּשֶׁעָבַר אֶת פְּנוּאֵל (פְּנִיאֵל), וְהוּא צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ. לָכֵן עַד הַיּוֹם הַזֶּה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא אוֹכְלִים אֶת 'גִּיד הַנָּשֶׁה' – כְּלוֹמַר הַגִּיד שֶׁהֻזַּז מִמְּקוֹמוֹ שֶׁעַל כַּף הַיָּרֵךְ, כִּי הָאִישׁ הִכָּה בְּכַף הַיָּרֵךְ שֶׁל יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה.