מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר בראשית/ל

פרק ל

רָחֵל רָאֲתָה שֶׁהִיא לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וְקִנְאָה בַּאֲחוֹתָהּ, הִיא אָמְרָה לְיַעֲקֹב: תֵּן לִי בָּנִים וְאִם לֹא – אָמוּת! יַעֲקֹב כָּעַס עַל רָחֵל וְאָמַר: וְכִי אֲנִי בִּמְקוֹם אֱלֹהִים שֶׁמָּנַע מִמֵּךְ יְלָדִים?! הִיא אָמְרָה: הִנֵּה שִׁפְחָתִי בִּלְהָה, בֹּא אֵלֶיהָ! וְהִיא תֵּלֵד וַאֲנִי אֲגַדֵּל אֶת בָּנֶיהָ וְיִהְיֶה גַּם לִי בֵּן מִמֶּנָּה. הִיא נָתְנָה לוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁה, וְיַעֲקֹב בָּא אֵלֶיהָ. בִּלְהָה נִכְנְסָה לְהֵרָיוֹן וְיָלְדָה לְיַעֲקֹב בֵּן. רָחֵל אָמְרָה: אֱלֹהִים דָּן אוֹתִי בְּרַחֲמִים וְגַם שָׁמַע בְּקוֹלִי וְנָתַן לִי בֵּן, לָכֵן קָרְאָה אֶת שְׁמוֹ דָּן. בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל נִכְנְסָה שׁוּב לְהֵרָיוֹן וְיָלְדָה בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב. רָחֵל אָמְרָה: הִתְפַּתַּלְתִּי לִפְנֵי אֱלֹהִים בְּתַחְבּוּלוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לִי בָּנִים כְּמוֹ אֲחוֹתִי וְגַם הִצְלַחְתִּי, וְקָרְאָה אֶת שְׁמוֹ נַפְתָּלִי. לֵאָה רָאֲתָה שֶׁהִיא פָּסְקָה מִלָּלֶדֶת, הִיא לָקְחָה אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתָהּ וְנָתְנָה אוֹתָהּ לְיַעֲקֹב לְאִשָּׁה. זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה יָלְדָה לְיַעֲקֹב בֵּן. לֵאָה אָמְרָה הִגִּיעַ מַזָּל! וְקָרְאָה אֶת שְׁמוֹ גָּד, כְּלוֹמַר מַזָּל. זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה יָלְדָה בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב. לֵאָה אָמְרָה: אֲנִי מְאוּשֶׁרֶת שֶׁהַבָּנוֹת מְשַׁבְּחוֹת אוֹתִי עַל בָּנַי הָרַבִּים, וְקָרְאָה אֶת שְׁמוֹ אָשֵׁר. רְאוּבֵן הָלַךְ בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וּמָצָא צִמְחֵי יַסְמִין בַּשָּׂדֶה וְהֵבִיא אוֹתָם לְלֵאָה אִמּוֹ, אָמְרָה רָחֵל לְלֵאָה: תְּנִי לִי בְּבַקָּשָׁה מִצִּמְחֵי הַיַּסְמִין שֶׁל בְּנֵךְ שֶׁהֵם סְגֻלָּה לְבָנִים. אָמְרָה לָהּ: לֹא דַּי שֶׁלָּקַחְתְּ אֶת בַּעֲלִי וְאַתְּ רוֹצָה לָקַחַת גַּם אֶת צִמְחֵי הַיַּסְמִין שֶׁל בְּנִי?! אָמְרָה רָחֵל: לָכֵן הוּא יִשְׁכַּב אִתָּךְ הַלַּיְלָה תְּמוּרַת צִמְחֵי הַיַּסְמִין שֶׁל בְּנֵךְ. יַעֲקֹב בָּא מֵהַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וְלֵאָה יָצְאָה לִקְרָאתוֹ וְאָמְרָה: אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכַרְתִּי אוֹתְךָ תְּמוּרַת צִמְחֵי הַיַּסְמִין שֶׁל בְּנִי! הוּא שָׁכַב אִתָּהּ בַּלַּיְלָה הַהוּא. אֱלֹהִים שָׁמַע לְלֵאָה, וְהִיא נִכְנְסָה לְהֵרָיוֹן וְיָלְדָה לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי. לֵאָה אָמְרָה: אֱלֹהִים נָתַן אֶת שְׂכָרִי עַל שֶׁנָּתַתִּי אֶת שִׁפְחָתִי לְבַעֲלִי, וְקָרְאָה אֶת שְׁמוֹ יִשָּׂשכָר. לֵאָה נִכְנְסָה שׁוּב לְהֵרָיוֹן וְיָלְדָה בֵּן שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב. לֵאָה אָמְרָה: אֱלֹהִים נָתַן לִי חֵלֶק טוֹב! הַפַּעַם בַּעֲלִי יָגוּר אִתִּי בִּקְבִיעוּת כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָּנִים! וְהִיא קָרְאָה אֶת שְׁמוֹ זְבוּלוּן (זְבוּל – דִּירָה). וְאַחַר כָּךְ הִיא יָלְדָה בַּת וְקָרְאָה אֶת שְׁמָהּ דִּינָה. אֱלֹהִים זָכַר אֶת רָחֵל, אֱלֹהִים שָׁמַע אֵלֶיהָ וּפָתַח אֶת רַחְמָהּ שֶׁתֵּלֵד. הִיא נִכְנְסָה לְהֵרָיוֹן וְיָלְדָה בֵּן, וְאָמְרָה: אֱלֹהִים אָסַף אֶת בּוּשָׁתִי. הִיא קָרְאָה אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף, כְּלוֹמַר: הַלְוַאי וְה' יוֹסִיף לִי בֵּן אַחֵר.

• פָּרָשַׁת הִתְעַשְּׁרוּת יַעֲקֹב

כְּשֶׁרָחֵל יָלְדָה אֶת יוֹסֵף יַעֲקֹב אָמַר לְלָבָן: שַׁחְרֵר אוֹתִי וְאֵלֵךְ אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי. תֵּן לִי אֶת נָשַׁי וְאֶת יְלָדַי שֶׁעָבַדְתִּי בִּשְׁבִילְךָ תְּמוּרָתָן וְאֵלֵךְ, כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁעָבַדְתִּי בִּשְׁבִילְךָ בְּנֶאֱמָנוּת. אָמַר לוֹ לָבָן: אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל תַּעֲזוֹב אוֹתִי, כִּי נִחַשְׁתִּי בִּקְסָמַי וְנוֹדַע לִי שֶׁבִּרְכַּת ה' בָּאָה אֵלַי בִּזְכוּתְךָ. אָמַר לוֹ: אֱמוֹר מַה שְּׂכָרְךָ שֶׁעָלַי לְשַׁלֵּם וְאֶתֵּן. אָמַר לוֹ: אַתָּה יוֹדֵעַ כַּמָּה עֲבַדְתִּי בִּשְׁבִילְךָ וְכַמָּה נִשְׁתַּנָּה הָעֵדֶר שֶׁלְּךָ אֶצְלִי. הֲרֵי הַמְּעַט שֶׁהָיָה לְךָ לִפְנֵי שֶׁבָּאתִי הִתְרַבָּה מְאוֹד, וַה' בֵּרֵךְ אוֹתְךָ בִּזְכוּתִי, וְעַכְשָׁיו מָתַי אֶעֱשֶׂה גַּם אֲנִי לְמִשְׁפַּחְתִּי? אָמַר לוֹ מָה אֶתֵּן לְךָ? אָמַר יַעֲקֹב: אַל תִּתֵּן לִי עַכְשָׁיו כְּלוּם, אִם תַּעֲשֶׂה אִתִּי אֶת הַהֶסְכֵּם הַזֶּה – אָשׁוּב וְאֶרְעֶה וְאֶשְׁמוֹר אֶת צֹאנְךָ. אֶעֱבוֹר בְּכָל צֹאנְךָ הַיּוֹם לְהָסִיר מִשָּׁם כָּל שֶׂה מְנֻקָּד אוֹ בַּעַל כְּתָמִים וְכָל שֶׂה חוּם בַּכְּבָשִׂים וּבַעַל כְּתָמִים וּמְנֻקָּד בָּעִזִּים, וּבְהֵמוֹת עִם סִימָנִים – אֵלֶּה יִהְיוּ שְׂכָרִי. וְכָךְ תִּהְיֶה לִי הוֹכָחָה עֲבוּרְךָ בֶּעָתִיד עַל צִדְקָתִי כְּשֶׁתָּבוֹא בְּטַעֲנָה עַל שְׂכָרִי שֶׁהוּא גָּנוּב – כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מְנֻקָּד אוֹ בַּעַל כְּתָמִים בָּעִזִּים אוֹ חוּם בַּכְּבָשִׂים, הוּא גָּנוּב אֶצְלִי. לָבָן אָמַר: בְּסֵדֶר, הַלְוַאי וְיִהְיֶה כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתָּ. לָבָן הֵסִיר בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַתְּיָשִׁים בַּעֲלֵי סִימָן בַּקַּרְסוֹל וּבַעֲלֵי כְּתָמִים, וְאֶת כָּל הָעִזִּים (שֶׁהֵן כֵּהוֹת) הַמְּנֻקָּדוֹת וּבַעֲלוֹת הַכְּתָמִים – כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ לָבָן, וּבַכְּבָשִׂים (שֶׁהֵם בְּהִירוֹת) – כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חוּם, וְנָתַן בְּיַד בָּנָיו. הוּא הִתְרַחֵק לְמֶרְחָק שֶׁל הֲלִיכַת שְׁלוֹשָׁה יָמִים בֵּינוֹ וּבֵין יַעֲקֹב, וְיַעֲקֹב רוֹעֶה אֶת שְׁאָר צֹאן לָבָן. יַעֲקֹב לָקַח לוֹ מַקְלוֹת מֵעֵץ לִבְנֶה לַח, וּמֵעֵץ שְׁקֵדִים וּמֵעֵץ עַרְמוֹנִים, וְקִלֵּף בָּהֵם קִלּוּפִים שֶׁיָּצְרוּ כְּתָמִים לְבָנִים – חֲשִׂיפַת הַלָּבָן שֶׁבְּתוֹךְ הַמַּקְלוֹת. הוּא הֶעֱמִיד אֶת הַמַּקְלוֹת שֶׁקִּלֵּף בַּמָּקוֹם שֶׁל הַזְּרִימָה בְּשִׁקְתוֹת הַמַּיִם, כַּאֲשֶׁר נְקֵבוֹת הַצֹּאן בָּאוֹת לִשְׁתּוֹת מוּל הַצֹּאן הַזְּכָרִים וְהֵן מִתְיַחֲמוֹת בְּבוֹאָן לִשְׁתּוֹת. הַצֹּאן הִתְיַחֲמוּ כְּשֶׁהִבִּיטוּ בַּמַּקְלוֹת, וְהַצֹּאן יָלְדוּ וְלָדוֹת בַּעֲלֵי סִימָנִים בַּקַּרְסוֹל, מְנֻקָּדִים, וּבַעֲלֵי כְּתָמִים. וְאֶת הַכְּבָשִׂים יַעֲקֹב הִפְרִיד וְהֶעֱמִיד אֶת פְּנֵי הַצֹּאן כָּךְ שֶׁיַּבִּיטוּ אֶל בַּעֲלֵי הַסִּימָנִים בַּקַּרְסוֹל וְאֶל כָּל חוּם בְּצֹאן לָבָן, וְעָשָׂה לְעַצְמוֹ עֲדָרִים בְּנִפְרָד וְלֹא שָׂם אוֹתָם עִם הַצֹּאן שֶׁל לָבָן. בְּכָל פַּעַם – כְּשֶׁהִתְחִילָה עוֹנַת הַהִזְדַּוְּגוּת שֶׁל הַצֹּאן, יַעֲקֹב שָׂם אֶת הַמַּקְלוֹת לְעֵינֵי הַצֹּאן בִּזְרִימַת הַמַּיִם כְּדֵי שֶׁיִּכָּנְסוּ לְהֵרָיוֹן כְּשֶׁהֵן מִסְתַּכְּלוֹת בַּמַּקְלוֹת. וּבְסוֹף עוֹנַת הַהַמְלָטָה שֶׁל הַצֹּאן – הוּא לֹא שָׂם, הַטְּלָאִים שֶׁנּוֹלָדִים מְאוּחָר הָיוּ נִתָּנִים לְלָבָן, וְהַמֻּקְדָמִים הָיוּ לְיַעֲקֹב. הָאִישׁ הִתְעַשֵּׁר מְאוֹד מְאוֹד, וְהָיָה לוֹ הַרְבֶּה צֹאן, וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמוֹרִים.