מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר בראשית/יב

פרק יב

• פָּרָשַׁת הָעֲלִיָּה לָאָרֶץ

ה' אָמַר לְאַבְרָם לֵךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ, מִמִּשְׁפַּחְתְּךָ וּמֵהַבַּיִת שֶׁל אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ שֶׁאַרְאֶה לְךָ. וְאֶעֱשֶׂה מִמְּךָ עַם גָּדוֹל וַאֲבָרֵךְ אוֹתְךָ וַאֲפַרְסֵם אֶת שִׁמְךָ וְתִהְיֶה מְבוֹרָךְ. וַאֲבָרֵךְ אֶת הַמְּבָרְכִים אוֹתְךָ וַאֲקַלֵּל אֶת הַמְּקַלְּלִים אוֹתְךָ, וְכָל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה יִרְצוּ לְהִתְבָּרֵךְ לִהְיוֹת כָּמוֹךָ. אַבְרָם הָלַךְ כְּמוֹ שֶׁה' דִּבֵּר אִתּוֹ וְלוֹט הָלַךְ אִתּוֹ, אַבְרָם הָיָה בֶּן שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים כְּשֶׁיָּצָא מֵחָרָן. אַבְרָם לָקַח אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם שֶׁרָכְשׁוּ וְאֶת הָעֲבָדִים שֶׁקָּנוּ בְּחָרָן, הֵם יָצְאוּ לָלֶכֶת לְאֶרֶץ כְּנַעַן וּבָאוּ לְאֶרֶץ כְּנַעַן. אַבְרָם עָבַר בָּאָרֶץ עַד הַמָּקוֹם שֶׁל הָאִישׁ שְׁכֶם – עַד אֵלוֹן מוֹרֶה, וְהַכְּנַעֲנִי הָיָה אָז בָּאָרֶץ. ה' הִתְגַּלָּה לְאַבְרָם, וְאָמַר לוֹ: אֶתֵּן לְצֶאֱצָאֶיךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, הוּא בָּנָה שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' שֶׁנִּגְלָה אֵלָיו. הוּא הֶעֱבִיר מִשָּׁם אֶת אָהֳלוֹ לָהָר מִזְרָחִית לְבֵית אֵל, וְהֵקִים שָׁם אֶת אָהֳלוֹ, בַּמָּקוֹם שֶׁבֵּית אֵל מִמַּעֲרָב וְהָעַי מִמִּזְרָח, הוּא בָּנָה שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' וְהִתְפַּלֵּל לַה'. אַבְרָם נָסַע וְהִתְקַדֵּם לְעֵבֶר הַנֶּגֶב.

• פָּרָשַׁת מִצְרַיִם

הָיָה רָעָב בָּאָרֶץ, אַבְרָם יָרַד לְמִצְרַיִם לָגוּר שָׁם כִּי הָרָעָב בָּאָרֶץ הָיָה חָמוּר. כְּשֶׁהִתְקָרֵב לָבוֹא לְמִצְרַיִם אָמַר לְשָׂרַי אִשְׁתּוֹ: הֲרֵי יָדַעְתִּי שֶׁאַתְּ אִשָּׁה יָפָה. וּכְשֶׁיִּרְאוּ אוֹתָךְ הַמִּצְרִים, יֹאמְרוּ: זֹאת אִשְׁתּוֹ! וְיַהַרְגוּ אוֹתִי, וְאוֹתָךְ יְחַיּוּ כְּדֵי לָקַחַת אוֹתָךְ. אִמְרִי בְּבַקָּשָׁה שֶׁאַתְּ אֲחוֹתִי, כְּדֵי שֶׁיֵּטִיבוּ לִי תְּמוּרָתֵךְ, וְאֶחְיֵה בִּזְכוּתֵךְ. כְּשֶׁאַבְרָם בָּא לְמִצְרַיִם, הַמִּצְרִים רָאוּ אֶת הָאִשָּׁה שֶׁהִיא יָפָה מְאוֹד. שָׂרֵי פַּרְעֹה רָאוּ אוֹתָהּ וְשִׁבְּחוּ אוֹתָהּ שֶׁהִיא רְאוּיָה לְפַרְעֹה, וְהָאִשָּׁה נִלְקְחָה לְבֵית פַּרְעֹה. פַּרְעֹה הֵיטִיב לְאַבְרָם תְּמוּרָתָהּ, וְנָתַן לוֹ צֹאן וּבָקָר וַחֲמוֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וַאֲתוֹנוֹת וּגְמַלִּים. ה' הִלְקָה אֶת פַּרְעֹה וְאֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ בְּנִגְעֵי צָרַעַת גְּדוֹלִים מִפְּנֵי שֶׁלָּקַח אֶת שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם. פַּרְעֹה קָרָא לְאַבְרָם, וְאָמַר: מַה זֶּה עָשִׂיתָ לִי?! לָמָּה לֹא סִפַּרְתָּ לִי שֶׁהִיא אִשְׁתְּךָ? לָמָּה אָמַרְתָּ: אֲחוֹתִי הִיא, וְלָקַחְתִּי אוֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה? וְעַכְשָׁיו הִנֵּה אִשְׁתְּךָ – קַח וְלֵךְ! פַּרְעֹה צִוָּה עַל אֲנָשִׁים לְלַוּוֹתוֹ, וְהֵם שָׁלְחוּ אוֹתוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת כָּל הַשַּׁיָּךְ לוֹ.