מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר בראשית/ד

פרק ד

• פָּרָשַׁת קַיִן וְהֶבֶל

וְהָאָדָם הִתְחַבֵּר עִם חַוָּה אִשְׁתּוֹ, וְהִיא נִכְנְסָה לְהֵרָיוֹן וְיָלְדָה אֶת קַיִן וְאָמְרָה: קָנִיתִי אִישׁ מֵה'. הִיא הִמְשִׁיכָה וְיָלְדָה אֶת אָחִיו – אֶת הֶבֶל, הֶבֶל הָיָה רוֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עוֹבֵד אֲדָמָה. בְּסוֹף הַשָּׁנָה קַיִן הֵבִיא מִפֵּרוֹת הָאֲדָמָה מִנְחָה לַה'. וְהֶבֶל הֵבִיא גַּם הוּא מִבְּכוֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵהַשְּׁמֵנִים שֶׁבָּהֶם, ה' פָּנָה בְּרָצוֹן לְהֶבֶל וּלְמִנְחָתוֹ. וְאִלּוּ לְקַיִן וּלְמִנְחָתוֹ ה' לֹא פָּנָה, הַדָּבָר הִכְעִיס אֶת קַיִן מְאוֹד וּפָנָיו חָשְׁכוּ. ה' אָמַר לְקַיִן, לָמָּה כָּעַסְתָּ וְלָמָּה פָּנֶיךָ חָשְׁכוּ? הֲרֵי אִם תְּתַקֵּן אֶת מַעֲשֶׂיךָ יִסָּלַח לְךָ, וְאִם לֹא תְּתַקֵּן – יֵצֶר הָרַע רוֹבֵץ וְאוֹרֵב לְךָ, וְהוּא מִשְׁתּוֹקֵק לְהַחֲטִיא אוֹתְךָ, אֲבָל אִם תִּרְצֶה אַתָּה תִּמְשׁוֹל בּוֹ. קַיִן קָרָא לְהֶבֶל אָחִיו, וּכְשֶׁהָיוּ בַּשָּׂדֶה קַיִן קָם עַל הֶבֶל אָחִיו וְהָרַג אוֹתוֹ. ה' אָמַר לְקַיִן: אֵיפֹה הֶבֶל אָחִיךָ? אָמַר לוֹ: לֹא יוֹדֵעַ! וְכִי אֲנִי הַשּׁוֹמֵר שֶׁל אָחִי? אָמַר לוֹ: מֶה עָשִׂיתָ! קוֹל הַדָּם שֶׁל אָחִיךָ צוֹעֵק אֵלַי מֵהָאֲדָמָה! וְעַכְשָׁיו אַתָּה מְקֻלָּל מֵהָאֲדָמָה שֶׁפָּתְחָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דַּם אָחִיךָ שֶׁשָּׁפַכְתָּ – כְּשֶׁתַּעֲבוֹד אֶת הָאֲדָמָה, הִיא לֹא תּוֹסִיף לָתֵת לְךָ אֶת כּוֹחָהּ, תִּהְיֶה גּוֹלֶה וְנַוָּד בָּאָרֶץ. קַיִן אָמַר אֶל ה': וְכִי עֲוֹנִי כָּל כָּךְ גָּדוֹל עַד שֶׁלֹּא תּוּכַל לִסְבּוֹל אוֹתוֹ? הֲרֵי גֵּרַשְׁתָּ אוֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֵינִי יָכוֹל לְהִסְתַּתֵּר, וְאֶהְיֶה גּוֹלֶה וְנַוָּד בָּאָרֶץ, וְכָל מִי שֶׁיִּמְצָא אוֹתִי יַהֲרוֹג אוֹתִי! אָמַר לוֹ ה': לָכֵן מִי שֶׁיַּהֲרוֹג אֶת קַיִן יִנְקְמוּ בּוֹ פִּי שֶׁבַע! ה' עָשָׂה לְקַיִן סִימָן לְהַבְטָחָתוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַכֶּה אוֹתוֹ כָּל מִי שֶׁיִּמְצָא אוֹתוֹ. קַיִן יָצָא מִלִּפְנֵי ה' לַגָּלוּת, וְהוּא גָּר וְנָדַד בָּאָרֶץ שֶׁמִּזְרָחִית לְעֵדֶן. קַיִן הִתְחַבֵּר עִם אִשְׁתּוֹ וְהִיא נִכְנְסָה לְהֵרָיוֹן וְיָלְדָה אֶת חֲנוֹךְ, הוּא בָּנָה עִיר וְקָרָא אֶת שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ. לַחֲנוֹךְ נוֹלַד עִירָד, וְעִירָד יָלַד אֶת מְחוּיָאֵל, וּמְחִיָּיאֵל יָלַד אֶת מְתוּשָׁאֵל, וּמְתוּשָׁאֵל יָלַד אֶת לֶמֶךְ. לֶמֶךְ לָקַח לוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים, שֵׁם הָאַחַת עָדָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה. עָדָה יָלְדָה אֶת יָבָל, הוּא הָיָה אֲבִי הַיּוֹשְׁבִים בְּאוֹהֲלִים וְרוֹעִים בְּהֵמוֹת. וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל, הוּא הָיָה אֲבִי כָּל הַמְּנַגְּנִים בְּכִנּוֹר וְחָלִיל. וְצִלָּה גַּם הִיא יָלְדָה, אֶת תּוּבַל קַיִן – אֲבִי כָּל הָאֻמָּנִים בִּכְלֵי נְחוֹשֶׁת וּבַרְזֶל, וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן הָיְתָה נַעֲמָה. לֶמֶךְ אָמַר לְנָשָׁיו: עָדָה וְצִלָּה שִׁמְעוּ קוֹלִי, נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאֲזִינוּ לִדְבָרִי, כִּי הָאִישׁ שֶׁהָרַגְתִּי בְּשׁוֹגֵג הָיָה לְצַעֲרִי וּלְפִצְעִי, וְאוֹתוֹ הַיֶּלֶד שֶׁהָרַגְתִּי – זֶה הָיָה לְחַבּוּרָתִי וּלְמַכָּתִי. הֲרֵי אִם יִנְקְמוּ בְּהוֹרֵג קַיִן פִּי שֶׁבַע, בְּהוֹרֵג לֶמֶךְ יִנְקְמוּ פִּי שִׁבְעִים וְשֶׁבַע! אָדָם הִתְחַבֵּר עוֹד עִם אִשְׁתּוֹ, וְהִיא יָלְדָה בֵּן וְקָרְאָה אֶת שְׁמוֹ שֵׁת מִלְּשׁוֹן תַּשְׁתִּית, כִּי אֱלֹהִים בִּסֵּס לִי הֶמְשֵׁךְ בְּצֶאֱצָא אַחֵר בִּמְקוֹם הֶבֶל שֶׁקַיִן הָרַג אוֹתוֹ. וְגַם לְשֵׁת נוֹלַד בֵּן, וְהוּא קָרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ, אָז הִתְחִילוּ לִטְעוֹת וְלִקְרֹא לֶאֱלִילִים בְּשֵׁם ה'.