מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר אסתר/ד

פרק ד

וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל מַה שֶׁקָּרָה, מָרְדֳּכַי קָרַע אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בֶּגֶד גַּס מִשֵּׂעָר עִזִּים שְׁחוֹרוֹת וְשָׂם אֵפֶר עַל רֹאשׁוֹ, וְיָצָא בְּתוֹךְ הָעִיר וְזָעַק זְעָקָה גְּדוֹלָה וּמָרָה. הוּא בָּא עַד לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ, כִּי אָסוּר לְהִכָּנֵס לְשַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ גַּס. וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה בְּמָקוֹם שֶׁפְּקֻדַּת הַמֶּלֶךְ וּגְזֵרָתוֹ מַגִּיעָה, אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים וְצוֹם וּבְכִי וְקִינוֹת, וְרַבִּים שׁוֹכְבִים עַל בַּד גַּס מִשֵּׂעָר עִזִּים שְׁחוֹרוֹת וְעַל אֵפֶר. נַעֲרוֹת אֶסְתֵּר וְהַמְּשָׁרְתִים שֶׁלָּהּ בָּאוּ וְסִפְּרוּ לָהּ וְהַמַּלְכָּה הִזְדַּעַזְעָה מְאוֹד, הִיא שָׁלְחָה בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת מָרְדֳּכַי וְשֶׁיָּסִיר אֶת הַבֶּגֶד הַגַּס מֵעָלָיו, וְהוּא לֹא הִסְכִּים לְקַבֵּל. אֶסְתֵּר קָרְאָה לַהֲתָךְ – אֶחָד מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא הֶעֱמִיד לְשֵׁרוּתָהּ, הִיא צִוְּתָה עָלָיו לִשְׁאוֹל אֶת מָרְדֳּכָי כְּדֵי לָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה. הֲתָךְ יָצָא אֶל מָרְדֳּכָי אֶל רַחֲבַת הָעִיר שֶׁלִּפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ. מָרְדֳּכַי סִפֵּר לוֹ אֶת כָּל מַה שֶּׁקָּרָה לוֹ בִּגְלַל שֶׁלֹּא הִשְׁתַּחֲוָה לְהָמָן, וְאֶת סְכוּם הַכֶּסֶף שֶׁהָמָן אָמַר שֶׁיָּבִיא לְאוֹצְרוֹת הַמֶּלֶךְ בִּשְׁבִיל לְהַשְׁמִיד אֶת הַיְּהוּדִים. וְנָתַן לוֹ עוֹתֶק מִכְּתַב הַחוֹק שֶׁנִּקְבַּע בְּשׁוּשָׁן לְהַשְׁמִיד אוֹתָם, לְהַרְאוֹת לְאֶסְתֵּר וּלְסַפֵּר לָהּ, וּלְצַוּוֹת עָלֶיהָ לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֵּן אֵלָיו וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ עַל עַמָּהּ. הֲתָךְ בָּא וְסִפֵּר לְאֶסְתֵּר אֶת דִּבְרֵי מָרְדֳּכָי. אָמְרָה אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ וְצִוְּתָה אוֹתוֹ לוֹמַר לְמָרְדֳּכָי: כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַמֵּי מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יוֹדְעִים שֶׁכָּל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה שֶׁיָּבוֹאוּ אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית בְּלִי שֶׁהֻזְמַן דִּינוֹ אֶחָד – לְהֵהָרֵג, אֶלָּא אִם כֵּן הַמֶּלֶךְ יוֹשִׁיט לוֹ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְהוּא יִחְיֶה, וַאֲנִי לֹא הֻזְמַנְתִּי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ כְּבָר שְׁלוֹשִׁים יוֹם. סִפְּרוּ לְמָרְדֳּכָי אֵת דִּבְרֵי אֶסְתֵּר. מָרְדֳּכַי אָמַר שֶׁיַּעֲנוּ לְאֶסְתֵּר: אַל תַּחְשְׁבִי לְעַצְמֵךְ לְהִמָּלֵט בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וּלְהִנָּצֵל מִמַּה שֶׁיִּקְרֶה לְכָל הַיְּהוּדִים. כִּי אִם תִּשְׁתְּקִי עַכְשָׁיו וְלֹא תְּבַקְּשִׁי עֲבוּר הַיְּהוּדִים, תַּגִּיעַ רְוָחָה וְהַצָּלָה לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּמִשְׁפַּחְתֵּךְ תֻּשְׁמְדוּ, וּמִי יוֹדֵעַ אִם לֹא בִּשְׁבִיל הִזְדַּמְּנוּת זוֹ הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת. אָמְרָה אֶסְתֵּר לַעֲנוֹת לְמָרְדֳּכָי: לֵךְ תְּכַנֵּס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים שֶׁנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְתָצוּמוּ עָלַי, אַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלוֹשָׁה יָמִים בַּלַּיְלָה וּבַיּוֹם, גַּם אֲנִי וְהַמְּשָׁרְתוֹת שֶׁלִּי נָצוּם כָּךְ, וְכָךְ אָבוֹא לַמֶּלֶךְ שֶׁלֹּא כָּחוֹק, וְאִם אָמוּת - אָמוּת. מָרְדֳּכָי עָבַר בְּשׁוּשָׁן וְעָשָׂה אֶת כָּל מַה שֶּׁצִּוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר.